ביאור:נדרים כא ב - מעומד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
עמוד קודםתלמוד בבלימסכת נדריםעמוד הבא
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

גמרא[עריכה]

מי דמי? גבי צונן, צדיקים אומרים מעט ועושין הרבה; הכא ספיקא הוא, דלמא פחות מסלע ויותר על שקל קאמר וזירוזין הוי, או דלמא דווקא קאמר ונידרא הוי? תיבעי.
  • אמר רב יהודה אמר רב אסי: ארבעה נדרים הללו צריכין שאלה לחכם. כי אמריתא קמיה דשמואל, אמר: תנא תני "ארבעה נדרים התירו חכמים", ואת אמרת צריכין שאלה לחכם?!
רב יוסף מתני לה להא שמעתא בהאי לישנא, אמר רב יהודה אמר רב אסי: אין חכם רשאי להתיר אלא כעין ארבעה נדרים הללו. קסבר: אין פותחין בחרטה.
  • ההוא דאתא לקמיה דרב הונא, אמר ליה: ליבך עלך? אמר ליה: לא, ושרייה.
ההוא דאתא לקמיה דרבה בר רב הונא, אמר ליה: אילו היו עשרה בני אדם שיפייסוך באותה שעה, מי נדרת? אמר ליה: לא, והתירו.
תניא, רבי יהודה אומר: אומרים לו לאדם, לב זה עליך? אם אמר: לאו, מתירין אותו.
רבי ישמעאל ברבי יוסי אומר משום אביו, אומרים לו לאדם: אילו היו עשרה בני אדם שיפייסוך באותה שעה, מי נדרת? אם אמר: לאו, מתירין אותו.
(סימן: אסי ואלעזר יוחנן וינאי)
ההוא דאתא לקמיה דרבי אסי, אמר ליה: כדו תהית? אמר ליה: לא, ושרייה.
ההוא דאתא לקמיה דרבי אלעזר, אמר ליה: בעית נדור? אמר ליה: אילו לא מרגזין לי, לא בעינן כלום. אמר ליה: תהא כבעית.
ההיא איתתא דאדרתה לברתה. אתאי לקמיה דרבי יוחנן. אמר לה: אילו הוה ידעת דאמרן מגירתיך עלה דברתך

ר"ן[עריכה]

  • מי דמי גבי צונן צדיקים אומרים מעט ועושין הרבה – הלכך מסתפי האי דאי מודה ליה בטיפת צונן, שלא יאכילנו הרבה, ומשום הכי אמר "טיפת צונן" ולאו דווקא; אבל הכא דליכא למימר הכי, דלמא דווקא קאמר ולא לזרז. ולא איפשיט בעיין, ונקטינן לחומרא.
  • תנא תני התירו – דמשמע שהן מותרין בלא שאלה.
  • אין חכם מתיר אלא כעין ארבעה נדרים הללו – כלומר, שאין לו להתיר בחרטה אלא בפתח. שהנדר כשהוא ניתר בפתח, מוכיח מתוכו שהוא נדר טעות, והוי כעין ארבעה נדרים; אבל בחרטה לא. והיינו טעמא דעדיף פתח מחרטה, לפי שכל נדר שהוא ניתר בפתח, הרי הנודר אומר שאפילו בתחילה כשנדר, אילו היה נותן אל ליבו אותו פתח לא היה נודר, ונמצא נדרו בטעות. אבל נדר שהוא ניתר בחרטה, אינו מוצא עם עצמו שום עניין שאילו היה נותנו אל ליבו מתחילה, שלא היה נודר; אלא שהוא אומר עכשיו, מתוך הכעס או מפני מהירות נדרתי, ועכשיו אני מתחרט על שנדרתי מעולם.
  • אמר ליה ליבך עלך – כלומר: היה ליבך מיושב עליך בשעה שנדרת, וגם עכשיו אינך תוהא בנדרך עד היום, אלא שמיום זה ואילך אתה רוצה לעוקרו? ואי הוי כי האי גוונא – לא חרטה מיקריא, דחרטה מעיקרא בעינן. או לא היה ליבך מיושב עליך, שמתוך הכעס נדרת, ועכשיו אתה תוהא על הראשונות. אי נמי, ליבך שהיה לך בשעה שנדרת הוא עליך עדיין, שרוצה אתה בנדרך עד עכשיו, אלא שמיום זה ואילך אתה מתחרט בו?
  • אמר ליה לא – כלומר, שלא מתוך ישוב הדעת נדרתי בתחילה, ולפיכך אני מתחרט כשנדרתי מעולם, ומשום הכי שרייה. ומיהו דווקא בחרטה דמעיקרא כי האי גוונא, אבל בחרטה דהשתא לא, ואפילו למאן דאמר פותחין בחרטה; דאי לא תימא הכי, מאי לישנא ד"פותחין", דמשמע דבית דין פותחין לו? ורב הונא למה ליה למשאל מידי מההוא דאתא לקמיה? דוודאי כיוון שהיה שואל היתר, מתחרט היה על נדרו מיהא מכאן ואילך, ולמה ליה למשאל מיניה "ליבך עלך"! אלא ודאי משום דלא סגי בחרטה דהשתא אלא בחרטה דמעיקרא, הוה שאיל מיניה, וכדפרישית.
  • אילו היו עשרה בני אדם שיפייסוך... קסבר אין פותחין בחרטה – ואיכא דגריס: "קסבר פותחין בחרטה". והכל עולה לטעם אחד, לפי שעניין זה – דאילו היו עשרה בני אדם – גרע מפתח ועדיף מחרטה: גרע מפתח, משום דלא היו עכשיו עשרה בני אדם שיפייסוהו דנימא פתח מעליא הוי, שאילו היה יודע כן לא היה נודר. ועדיף מחרטה, משום דבחרטה גרידא אינו מוצא שום עניין בעצמו שמחמתו לא היה נודר באותה שעה, וזה היה [יודע] בעצמו שאילו היו מפייסין אותו באותה שעה לא היה נודר, ונמצא מתברר יותר שמתוך המהירות נדר.
ומשום הכי, מאן דגריס "אין פותחין בחרטה" הכי קאמר, דבחרטה גרידתא אין פותחין, אלא בחרטה שהיא מתבררת יפה כזו. ומאן דגריס "פותחין בחרטה" הכי קאמר, דלא בעי פתח, אלא חרטה ברורה.
  • כדו תהית – כלומר, אתה מתחרט חרטה דמעיקרא? מלשון תוהא על הראשונות.
  • אמר ליה ולא – בתמיה.
  • ושרייה – קסבר פותחין בחרטה. וכי תימא, והא רב אסי הוא דאמר לעיל אין פותחין? איכא למימר, רבי אסי לחוד ורב אסי לחוד.
  • בעית נדור – רוצה אתה עד עכשיו בנדרך, אלא שמכאן ואילך אתה מתחרט? ואם כן, אין לך היתר.
  • אמר ליה ואי לא מרגזין לי וכו' – כלומר, אם לא הרגיזוני מתחילה, כלום הייתי נודר? לא בודאי, אלא על ידי כעס נדרתי, ולפיכך אני מתחרט עכשיו על שנדרתי מעולם.
  • אמר ליה תהא כדבעית – כלומר, שיהא הנדר מותר כרצונך.
  • מגירתך – שכנות.