ביאור:מעומד/חזל/תלמוד/בבלי/כתובות/פרק ה/משנה ה
<< כתובות פרק חמישי משנה ה >>
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
כתובות פרק ה משנה ה[עריכה]
|
כתובות דף סא עמוד ב בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא |
מתניתין משנתנו. ההלכות המשוננות בפינו - בית הנשיא הלל וצאצאיו, והועלה על הכתב ביוזמת צאצאו רבי יהודה הנשיא
- המדיר את אשתו מתשמיש המטה
- ב"ש אומרים: - שתי שבתות.
- בית הלל אומרים: - שבת אחת.
- התלמידים -
- יוצאין לתלמוד תורה שלא ברשות - שלשים יום.
- הפועלים - שבת אחת
- העונה האמורה בתורה:
- הטיילין - בכל יום
- הפועלים - שתים בשבת.
- החמרים - אחת בשבת
- הגמלים - אחת לשלשים יום
- הספנים אחת - לששה חדשים
- דברי רבי אליעזר.
תלמוד בבלי על כתובות פרק ה משנה ה[עריכה]
גמרא הלימוד - כלומר: הדיון במשנה (הנקראת בתלמוד הארץ-ישראלי 'הירושלמי': הלכה) בידי הדורות שאחרי חתימת המשנה וחורבן הארץ בעקבות מרד בר-כוכבא
הסיבה להגבלת נדר מזיווג[עריכה]
מ"ט דב"ש? - גמרי מיולדת נקבה.
ובית הלל? - גמרי מיולדת זכר.
וב"ה נמי?! נגמרו מיולדת נקבה?
אי מיולדת גמרי לה - הכי נמי!
אלא: ב"ה - מנדה גמרי לה.
במאי קמיפלגי?
מר סבר: מידי דשכיח ממידי דשכיח.
ומר סבר: מידי דהוא גרים לה ממידי דהוא גרים לה.
אמר רב: מחלוקת במפרש. אבל בסתם? - דברי הכל יוציא לאלתר ויתן כתובה.
ושמואל אמר: אפי' בסתם, נמי! ימתין שמא ימצא פתח לנדרו.
הא? פליגי בה חדא זימנא?! דתנן
המדיר את אשתו מליהנות לו עד שלשים יום - יעמיד פרנס.
יותר מכאן? יוציא ויתן כתובה!
ואמר רב: לא שנו אלא במפרש, אבל בסתם יוציא לאלתר ויתן כתובה.
ושמואל אמר: אפי' בסתם? נמי! ימתין שמא ימצא פתח לנדרו.
צריכא:
דאי איתמר בהא? בהא קאמר רב - משום דלא אפשר בפרנס.
אבל בההיא - דאפשר בפרנס, אימא מודי ליה לשמואל.
ואי איתמר בההיא? בהך קאמר שמואל!
אבל בהא - אימא מודי ליה לרב? צריכא!
יציאת תלמידים לתלמוד תורה[עריכה]
|
כתובות דף סב עמוד א בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא |
התלמידים יוצאין לתלמוד וכו':
ברשות כמה?! כמה דבעי!!!
"אורחא דמילתא כמה?" !
אמר רב: חֹדֶש כאן, וְחֹדֶש בבית: שנאמר ביאור:מעומד/מקרא/כתובים/דברי הימים א/כז
לכל דבר המחלקות הבאה והיוצאת חדש בחדש לכל חדשי השנה.
ור' יוחנן אמר: חדש כאן ושנים בביתו: שנאמר ביאור:מעומד/מקרא/נביאים/מלכים א/ה
חדש יהיו בלבנון, שנים חדשים בביתו.
ורב? נמי, מ"ט לא אמר מההיא?
שאני בנין בית המקדש - דאפשר ע"י אחרים.
ור' יוחנן מ"ט לא אמר מההיא?
שאני התם דאית ליה הרווחה.
צער וקשיים - בהמשך לעזיבת הבית[עריכה]
אנחה[עריכה]
אמר רב: אנחה שוברת חצי גופו של אדם שנאמר (יחזקאל כא, יא)
ואתה בן אדם האנח בשברון מתנים ובמרירות תאנח.
ורבי יוחנן אמר: אף כל גופו של אדם שנאמר (יחזקאל כא, יב)
והיה כי יאמרו אליך על מה אתה נאנח?
ואמרת: אל שמועה כי באה ונמס כל לב, ורפו כל ידים,
וכהתה כל רוח, וכל ברכים תלכנה מים.
ורבי יוחנן נמי הכתיב בשברון מתנים?
ההיא דכי מתחלא ממתנים מתחלא
ורב נמי הכתי' ונמס כל לב ורפו כל ידים וכהתה כל רוח?
שאני שמועה דבית המקדש - דתקיפא טובא.
אנחת ישראלי עובר הדרכים[עריכה]
ההוא ישראל ועובד כוכבים דהוו קאזלי באורחא בהדי הדדי
לא אימצי עובד כוכבים לסגויי בהדי ישראל
אדכריה חורבן בית המקדש.
נגיד ואיתנח. ואפ"ה לא אימצי עובד כוכבים לסגויי בהדיה.
א"ל: לאו אמריתו אנחה שוברת חצי גופו של אדם?
א"ל: ה"מ מילתא חדתי, אבל הא דשנן בה - לא.
דאמרי אינשי: דמלפי תכלי לא בהתה להשלים.
זמני זיווג[עריכה]
הטיילים[עריכה]
הטיילין בכל יום:
מאי טיילין? אמר רבא: בני פירקי
א"ל אביי: מאן דכתיב בהו (תהלים קכז, ב)
שוא לכם משכימי קום! מאחרי שבת! אוכלי לחם העצבים! כן יתן לידידו שנא!
ואמר רב יצחק: אלו נשותיהן של ת"ח שמנדדות שינה מעיניהם בעוה"ז ובאות לחיי העוה"ב.
ואת אמרת: בני פירקי?
אלא אמר אביי: כדרב. דאמר רב:
כגון רב שמואל בר שילת - דאכיל מדידיה ושתי מדידיה,
וגני בטולא דאפדניה, ולא חליף פריסתקא דמלכא אבביה.
כי אתא רבין, אמר: כגון מפנקי דמערבא.
ר' אבהו הוה קאי בי באני. הוו סמכי ליה תרי עבדי.
איפחית בי באני מתותיה.
איתרמי לי' עמודא, סליק, ואסקינהו.
ר' יוחנן הוה קסליק בדרגא. הוו סמכי ליה רב אמי ורב אסי.
איפחתא דרגא תותיה. סליק, ואסקינהו.
אמרי ליה רבנן: וכי מאחר דהכי, למה ליה למיסמכיה?
אמר להו: א"כ מה אניח לעת זקנה?
הפועלים[עריכה]
והפועלים שתים בשבת:
והתניא?
- הפועלים אחת בשבת.
א"ר יוסי ברבי חנינא: לא קשיא! כאן? בעושין מלאכה בעירן. כאן? בעושין מלאכה בעיר אחרת.
תניא נמי הכי:
- הפועלים - שתים בשבת.
- במה דברים אמורים? בעושין מלאכה בעירן.
- אבל בעושין מלאכה בעיר אחרת - אחת בשבת.
}}
החמרים[עריכה]
{{דפוס וילנא|כתובות|סב|ב|(אמר ליה: לא!...) אכולהו!)
החמרים המובילים את החמור - אחת בשבת:
אמר ליה רבה בר רב חנן לאביי:
איכפל תנא, לאשמועינן טייל ופועל?
אמר ליה: לא!... אכולהו!
והא "ששה חדשים" קאמר?!
- אינו דומה מי שיש לו פת בסלו, למי שאין לו פת בסלו.
א"ל רבה בר רב חנן לאביי:
חמר ונעשה גמל מאי?
א"ל רוצה אשה בקב ותיפלות, מעשרה קבין ופרישות.
ההלכה לגבי זמן ריחוק התלמיד מאשתו ובֵיתו[עריכה]
(דיון המתחיל מספנים וחוזר לדברי רבי אליעזר לפי אמוראים על תלמידי חכם)
הספנים אחת לששה חדשים - דברי ר' אליעזר:
אמר רב ברונא: אמר רב: הלכה כר"א.
אמר רב אדא בר אהבה: אמר רב:
זו דברי ר' אליעזר,
אבל חכמים אומרים: התלמידים יוצאין לת"ת ב' וג' שנים שלא ברשות.
רב רחומי[עריכה]
אמר רבא: סמכו רבנן אדרב אדא בר אהבה, ועבדי עובדא בנפשייהו.
כי הא דרב רחומי הוה שכיח קמיה דרבא במחוזא
הוה רגיל דהוה אתי לביתיה כל מעלי יומא דכיפורי.
יומא חד משכתיה שמעתא.
הוה מסכיא דביתהו: השתא אתי! השתא אתי!
לא אתא. חלש דעתה.
אחית דמעתא מעינה.
הוה יתיב באיגרא, אפחית איגרא מתותיה - ונח נפשיה.
עונת תלמידי חכמים[עריכה]
עונה של תלמידי חכמים אימת?
אמר רב יהודה:
אמר שמואל: מע"ש לע"ש
(תהלים א, ג) אשר פריו יתן בעתו
אמר רב יהודה, ואיתימא רב הונא, ואיתימא רב נחמן:
- זה המשמש מטתו מע"ש לע"ש.
סיפורי עיכוב נוספים[עריכה]
מוות עקב עיכוב - יהודה בריה דרבי חייא[עריכה]
יהודה בריה דר' חייא, חתניה דר' ינאי, הוה אזיל ויתיב בבי רב
וכל בי שמשי הוה אתי לביתיה.
וכי הוה אתי, הוה קא חזי קמיה עמודא דנורא.
יומא חד משכתיה שמעתא.
כיון דלא חזי ההוא סימנא, אמר להו רבי ינאי: כפו מטתו.
שאילמלי יהודה קיים לא ביטל עונתו.
הואי (קהלת י, ה) כשגגה שיוצא מלפני השליט - ונח נפשיה.
קודם בית אח"כ תורה - בת רבי חייא ובן רב"י[עריכה]
רבי איעסק ליה לבריה בי רבי חייא.
כי מטא למיכתב כתובה - נח נפשה דרביתא
אמר רבי: ח"ו פסולא איכא?
יתיבו ועיינו במשפחות:
רבי אתי משפטיה בן אביטל
ורבי חייא אתי משמעי אחי דוד.
אזיל איעסק ליה לבריה בי ר' יוסי בן זימרא.
פסקו ליה תרתי סרי שנין למיזל בבי רב.
אחלפוה קמיה.
אמר להו: ניהוו שית שנין? - אחלפוה קמיה.
אמר להו: איכניס והדר איזיל.
הוה קא מכסיף מאבוה.
א"ל:
בני? דעת קונך יש בך!
מעיקרא כתיב (שמות טו, יז) תביאמו ותטעמו
ולבסוף כתיב (שמות כה, ח) ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם
אזיל יתיב תרתי סרי שני בבי רב
עד דאתא, איעקרא דביתהו.
אמר רבי: היכי נעביד?
נגרשה? יאמרו ענייה זו לשוא שימרה.
נינסיב איתתא אחריתי? יאמרו זו אשתו וזו זונתו.
בעי עלה רחמי ואיתסיאת.
יותר מדי זמן - רבי חנניה בן חכינאי[עריכה]
רבי חנניה בן חכינאי הוה קאזיל לבי רב בשילהי הלוליה דר"ש בן יוחאי
א"ל: איעכב לי עד דאתי בהדך. לא איעכבא ליה.
אזל יתיב תרי סרי שני בבי רב.
עד דאתי, אישתנו שבילי דמתא ולא ידע למיזל לביתיה.
אזל יתיב אגודא דנהרא.
שמע לההיא רביתא דהוו קרו לה: "בת חכינאי! בת חכינאי! מלי קולתך ותא ניזיל!"
אמר: ש"מ האי רביתא דידן.
אזל בתרה. הוה יתיבא דביתהו קא נהלה קמחא.
דל עינה חזיתיה, סוי לבה, פרח רוחה!
אמר לפניו: רבש"ע! ענייה זו - זה שכרה?
בעא רחמי עלה - וחייה.
= בן שאביו לא הכירו - רבי אושעיה בן רבי חמא בר ביסא[עריכה]
רבי חמא בר ביסא אזיל, יתיב תרי סרי שני בבי מדרשא.
כי אתא אמר: לא איעביד כדעביד בן חכינאי.
עייל יתיב במדרשא. שלח לביתיה.
אתא ר' אושעיא בריה יתיב קמיה.
הוה קא משאיל ליה שמעתא. חזא דקא מתחדדי שמעתיה.
חלש דעתיה אמר: אי הואי הכא הוה לי זרע כי האי!
על לביתיה. על בריה קם קמיה.
הוא סבר למשאליה שמעתתא קא בעי.
אמרה ליה דביתהו, מי איכא אבא דקאים מקמי ברא?
קרי עליה רמי בר חמא (קהלת ד, יב)
החוט המשולש לא במהרה ינתק - זה ר' אושעיא בנו של רבי חמא בר ביסא
רבי עקיבא ובת כלבא שבוע[עריכה]
|
כתובות דף סג עמוד א בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא |
ר"ע רעיא דבן כלבא שבוע הוה
חזיתיה ברתיה דהוה צניע ומעלי
אמרה ליה: אי מקדשנא לך אזלת לבי רב?
אמר לה אין!
איקדשא ליה בצינעה ושדרתיה.
שמע אבוה, אפקה מביתיה, אדרה הנאה מנכסיה!
אזיל, יתיב תרי סרי שנין בבי רב.
כי אתא, אייתי בהדיה תרי סרי אלפי תלמידי.
שמעיה לההוא סבא דקאמר לה: עד כמה קא מדברת אלמנות חיים?!
אמרה ליה: אי לדידי ציית? יתיב תרי סרי שני אחריני!!
אמר: ברשות קא עבידנא!
הדר אזיל ויתיב תרי סרי שני אחריני בבי רב.
כי אתא, אייתי בהדיה עשרין וארבעה אלפי תלמידי.
שמעה דביתהו. הות קא נפקא לאפיה.
אמרו לה: שיבבתא שאילי מאני לבוש ואיכסאי
אמרה להו: (משלי יב, י) יודע צדיק נפש בהמתו.
כי מטיא לגביה נפלה על אפה, קא מנשקא ליה לכרעיה.
הוו קא מדחפי לה שמעיה.
אמר להו: שבקוה! שלי ושלכם? שלה הוא!!
שמע אבוה דאתא גברא רבה למתא.
אמר איזיל לגביה אפשר דמפר נדראי.
אתא לגביה.
א"ל: אדעתא דגברא רבה מי נדרת?
א"ל: אפילו פרק אחד ואפי' הלכה אחת.
אמר ליה: אנא הוא!
נפל על אפיה ונשקיה על כרעיה, ויהיב ליה פלגא ממוניה.
בת רבי עקיבא ובן עזאי[עריכה]
ברתיה דר"ע עבדא ליה לבן עזאי הכי.
והיינו דאמרי אינשי:
רחילא - בתר רחילא אזלא.
כעובדי אמה - כך עובדי ברתא.
רב יוסף בן של רבא (משה)[עריכה]
רב יוסף בריה דרבא ולא בר רבא כי "רבא" הוא כינוי שמשמעות הרב, ושמו היה משה שדריה אבוהי לבי רב לקמיה דרב יוסף.
פסקו ליה שית שני.
כי הוה תלת שני - מטא מעלי יומא דכפורי.
אמר איזיל ואיחזינהו לאינשי ביתי.
שמע אבוהי. שקל מנא ונפק לאפיה.
אמר ליה זונתך נזכרת?
איכא דאמרי: אמר ליה יונתך נזכרת?
איטרוד!
לא מר איפסיק ולא מר איפסיק.