ביאור:מעומד/חזל/תלמוד/בבלי/כתובות/פרק ה/משנה ג
<< כתובות פרק חמישי משנה ג >>
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
מקורות[עריכה]
מקראות[עריכה]
עבד עברי[עריכה]
- כִּי יִמָּכֵר לְךָ אָחִיךָ הָעִבְרִי אוֹ הָעִבְרִיָּה?
- וַעֲבָדְךָ שֵׁשׁ שָׁנִים וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת תְּשַׁלְּחֶנּוּ חָפְשִׁי מֵעִמָּךְ.
- וְכִי תְשַׁלְּחֶנּוּ חָפְשִׁי מֵעִמָּךְ לֹא תְשַׁלְּחֶנּוּ רֵיקָם!
- הַעֲנֵיק תַּעֲנִיק לוֹ מִצֹּאנְךָ, וּמִגָּרְנְךָ, וּמִיִּקְבֶךָ - אֲשֶׁר בֵּרַכְךָ ד' Lהֶיךָ - תִּתֶּן לוֹ!
- וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם וַיִּפְדְּךָ ד' Lהֶיךָ
- עַל כֵּן אָנֹכִי מְצַוְּךָ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה הַיּוֹם!
- וְהָיָה כִּי יֹאמַר אֵלֶיךָ: לֹא אֵצֵא מֵעִמָּךְ!
- ...כִּי אֲהֵבְךָ, וְאֶת בֵּיתֶךָ, כִּי טוֹב לוֹ עִמָּךְ.
- וְלָקַחְתָּ אֶת הַמַּרְצֵעַ, וְנָתַתָּה בְאָזְנוֹ וּבַדֶּלֶת,
- וְהָיָה לְךָ עֶבֶד עוֹלָם.
- - וְאַף לַאֲמָתְךָ תַּעֲשֶׂה כֵּן.
- לֹא יִקְשֶׁה בְעֵינֶךָ בְּשַׁלֵּחֲךָ אֹתוֹ חָפְשִׁי מֵעִמָּךְ.
- כִּי מִשְׁנֶה שְׂכַר שָׂכִיר עֲבָדְךָ שֵׁשׁ שָׁנִים!
- וּבֵרַכְךָ ד' Lהֶיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה!!
תוספתא ערכין פרק ג הלכה ז[עריכה]
- המקדיש מעשה ידי אשתו
- - הרי זה מעלה לה פרנסה מתוכן, והשאר הקדיש.
- המקדיש מעשה ידי עבדו
- - הרי זה מעלה לו פרנסה מתוכן, והשאר הקדיש.
כתובות פרק ה משנה ג[עריכה]
במשנה הארצישראלית הלכה ד
|
כתובות דף נח עמוד ב בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא |
מתניתין משנתנו. ההלכות המשוננות בפינו - בית הנשיא הלל וצאצאיו, והועלה על הכתב ביוזמת צאצאו רבי יהודה הנשיא
- המקדיש מעשה ידי אשתו - הרי זו עושה, ואוכלת.
- הַמּוֹתַר יותר משהוקצה לה בהלכה. ולפי המשנה הארצישראלית: וְהַמּוֹתָר:
- רבי מאיר אומר: - הקדש.
- רבי יוחנן הסנדלר אומר: - חולין.
- הַמּוֹתַר יותר משהוקצה לה בהלכה. ולפי המשנה הארצישראלית: וְהַמּוֹתָר:
תלמוד בבלי על כתובות פרק ה משנה ג[עריכה]
מקדיש מעשה ידי אשתו[עריכה]
רב: מזוני עיקר ולא תמורת עבודתה[עריכה]
אמר רב הונא:
אמר רב:
יכולה אשה לומר לבעלה איני ניזונת ואיני עושה.
קסבר: כי תקינו רבנן? מזוני - עיקר, ומעשה ידיה - משום איבה.
וכי אמרה: איני ניזונת ואיני עושה - הרשות בידה.
מיתיבי:
תקנו מזונות - תחת מעשה ידיה.
- אימא: תקנו מעשה ידיה תחת מזונות.
לימא מסייע ליה:
המקדיש מעשה ידי אשתו - הרי היא עושה ואוכלת.
מאי? לאו בניזונת?!
לא. בשאינה ניזונת.
אי בשאינה ניזונת? מאי למימרא?!
אפי' למאן דאמר יכול הרב לומר לעבד: עשה עמי ואיני זנך,
הני מילי בעבד כנעני - דלא כתיב ביה "עמך",
אבל עבד עברי - דכתיב ביה "עמך" - לא!
וכל שכן אשתו!! ?
סיפא איצטריך ליה:
מותר:
רבי מאיר אומר הקדש,
רבי יוחנן הסנדלר אומר חולין.
ריש לקיש: מזונות תמורת עבודתה[עריכה]
ופליגא דריש לקיש:
דאמר ריש לקיש:
לא תימא טעמא דרבי מאיר - משום דקסבר: אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם.
אלא, טעמא דרבי מאיר:
מתוך שיכול לכופה למעשה ידיה,
נעשה כאומר לה: יקדשו ידיך לעושיהם.
והא - לא אמר לה הכי!?
כיון דשמעינן ליה לר"מ דאמר: אין אדם מוציא דבריו לבטלה,
נעשה כאומר לה יקדשו ידיך לעושיהם.
וסבר רבי מאיר אין אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם?! והתניא:
האומר לאשה הרי את מקודשת לי...
לאחר שאתגייר, או לאחר שתתגיירי,
לאחר שאשתחרר, לאחר שתשתחררי
לאחר שימות בעליך, או שתמות אחותיך,
או לאחר שיחלוץ ליך יבמיך
רבי מאיר אומר: מקודשת.
מההיא? אין. מהא? ליכא למשמע מינה!
מתי מתקדש ההקדש החטוף[עריכה]
|
כתובות דף נט עמוד א בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא |
המותר - רבי מאיר אומר: הקדש.
אימת קדוש?
רב ושמואל דאמרי תרווייהו: מותר - לאחר מיתה קדוש.
רב אדא בר אהבה אמר: מותר - מחיים קדוש.
הוי בה רב פפא: במאי?
אילימא במעלה לה מזונות ומעלה לה מעה כסף לצרכיה -
מ"ט דמאן דאמר לאחר מיתה קדוש?
ואלא כשאין מעלה לה מזונות ולא מעלה לה מעה כסף לצרכיה?
מ"ט דמאן דאמר מחיים קדוש?!
לעולם: במעלה לה מזונות ואינו מעלה לה מעה כסף לצרכיה.
רב ושמואל סברי:
תקנו מזונות - תחת מעשה ידיה.
ומעה כסף - תחת מותר.
וכיון דלא קא יהיב לה מעה כסף, מותר - דידה הוי.
רב אדא בר אהבה סבר:
תקנו מזונות - תחת מותר.
ומעה כסף - תחת מעשה ידיה.
וכיון דקא יהיב לה מזוני, מותר - דידיה הוי.
במאי קמיפלגי?
מר סבר: מידי דשכיח - ממידי דשכיח.
ומר סבר: מידי דקייץ - ממידי דקייץ.
מיתיבי:
תקנו מזונות תחת מעשה ידיה.
- אימא: תחת מותר מעשה ידיה.
תא שמע:
אם אינו נותן לה מעה כסף לצורכיה?
- מעשה ידיה - שלה.
- אימא: מותר מעשה ידיה שלה.
והא עלה קתני:
מה היא עושה לו?
- משקל חמש סלעים שְׁתִּי של חוטי שתי העבים יותר בין חוטי השתי וערב של אריגה, ביהודה.
הכי קאמר:
מעשה ידיה כמה הוי? דלידע מותר דידה כמה:
משקל חמש סלעים שתי ביהודה. שהן עשר סלעים בגליל.
ההלכה: הקדשת המוֹתר[עריכה]
אמר שמואל: הלכה כרבי יוחנן הסנדלר.
ומי אמר שמואל הכי?! והתנן:
קונם שאני עושה לפיך...
- אינו צריך להפר.
רבי עקיבא אומר: יפר - שמא תעדיף עליו יתר מן הראוי לו.
רבי יוחנן בן נורי אמר: יפר - שמא יגרשנה ותהא אסורה לחזור.
ואמר שמואל: הלכה כרבי יוחנן בן נורי.
כי אמר שמואל הלכה כרבי יוחנן בן נורי? להעדפה.
ולימא: "הלכה כרבי יוחנן בן נורי להעדפה",
אי נמי: "אין הלכה כתנא קמא",
אי נמי: "הלכה כרבי עקיבא"
?!
אלא אמר רב יוסף:
קונמות קאמרת?!
שאני קונמות - מתוך שאדם אוסר פירות חבירו עליו,
אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם.
אמר ליה אביי:
בשלמא אדם אוסר פירות חבירו עליו
שכן אדם אוסר פירותיו על חבירו...
יאסר דבר שלא בא לעולם על חבירו,
שכן אין אדם אוסר פירות חבירו על חבירו?
אלא אמר רב הונא בריה דרב יהושע:
באומרת יקדשו ידי לעושיהם.
- דידים איתנהו בעולם,
וכי קאמרה הכי מי מקדש? הא משעבדא ליה?
- דאמרה לכי מיגרשה.
ומי איכא מידי דאילו השתא לא קדיש, ולקמיה קדיש?!
אמר רבי אלעאי: אלמה לא?
אילו האומר לחבירו: שדה זו שאני מוכר לך, לכשאקחנה ממך תיקדש!
מי לא קדשה?
מתקיף לה רבי ירמיה:
מי דמי?! התם? - בידו להקדישה, הכא? - אין בידה לגרש את עצמה.
הא? לא דמיא אלא לאומר לחבירו:
שדה זו שמכרתי לך, לכשאקחנה ממך תיקדש!
- דלא קדשה.
|
כתובות דף נט עמוד ב בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא |
מתקיף לה רב פפא:
מי דמי?! התם? - גופא ופירות בידא דלוקח. הכא? - גופה בידה הוא!
הא לא דמיא אלא לאומר לחבירו:
שדה זו שמשכנתי לך, לכשאפדנה ממך תיקדש!
- דקדשה!
מתקיף לה רב שישא בריה דרב אידי:
מי דמי?! התם? בידו לפדותה. הכא? - אין בידה לגרש עצמה!
הא לא דמיא אלא לאומר לחבירו:
שדה זו שמשכנתי לך לעשר שנים, לכשאפדנה ממך תיקדש.
- דקדשה.
מתקיף לה רב אשי:
מי דמי?!
התם? לעשר שנים מיהא בידו לפדותה.
הכא? אין בידה לגרש עצמה לעולם?!
אלא אמר רב אשי:
קונמות קא אמרת?! שאני קונמות דקדושת הגוף נינהו.
וכדרבא. דאמר רבא:
הקדש, חמץ, ושחרור - מפקיעין מידי שיעבוד.
ונקדשו מהשתא?
אלמוה רבנן לשיעבודיה דבעל - כי היכי דלא תיקדש מהשתא.