ביאור:משלי כט ד
משלי כט ד: "מֶלֶךְ בְּמִשְׁפָּט יַעֲמִיד אָרֶץ, וְאִישׁ תְּרוּמוֹת יֶהֶרְסֶנָּה."
תרגום מצודות: מלך, בעבור המשפט אשר יעשה בין העם יתקיים המדינה, כי יחדלו מעושק ידיהם, כי הכל יביא במשפט; אבל אם הוא איש אוהב תרומות, שכאשר ירימו (יפרישו) לו חלק מן העושק עוזב המשפט, הוא מהרס את אנשי המדינה, כי יתרבו העושקים.
תרגום ויקיטקסט: המלך יצליח להעמיד (לייצב) את שלטונו בארץ רק אם יפעל במשפט - בנוהל תקין ושקוף; אולם מלך שהוא איש הנוהג לתת תרומות לאנשים וארגונים החביבים עליו ללא משפט, עלול ליצור אוירה של קבצנות וחנפנות ההורסת את הארץ.
/ איש המשפט יצליח להעמיד (לייצב) את שלטון-החוק בארץ רק אם יהיה מלך - מנהיגותי ועצמאי לחלוטין; אולם שופט שהוא איש התלוי בתרומות של בעלי-הון לא יוכל לשפוט באופן עצמאי, ויהרוס את הארץ.
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:משלי כט ד.
דקויות
[עריכה]מלך במשפט
[עריכה]1. לפי הפשט הפסוק מתייחס למלך, ומשמעו: "מלך במשפט יעמיד ארץ, ומלך איש תרומות יהרסנה". הפסוק בנוי כתקבולת ניגודית: משפט - תרומות, יעמיד - יהרוס. המילה משפט כאן משמעה: נוהל מסודר, כמו בויקרא ט16: ""וַיַּקְרֵב אֶת הָעֹלָה, וַיַּעֲשֶׂהָ כַּמִּשְׁפָּט"". המילה תרומות כאן מנוגדת למילה משפט, ומשמעה: כסף שמרימים מתוך נדבת-לב ולא בנוהל מסודר, כמו ב(שמות לה ה): "קְחוּ מֵאִתְּכֶם תְּרוּמָה לה' כֹּל נְדִיב לִבּוֹ יְבִיאֶהָ אֵת תְּרוּמַת ה'".
והמשמעות: המלך צריך להתנהג רק ע"פ המשפט והחוק הקבוע, ולא לעוות את המשפט כדי לקבל תרומות מבעלי-עניין: "נוטל תרומה מכל אחד, ומחמת זה אינו עושה משפט, כי מתיירא שלא יתנו לו עוד חוקו ותרומתו" (הגאון מווילנה, וכן מצודות). בנוסף המלך צריך להגביל את סמכויותיו - לקחת מיסים רק כדי לעשות משפט, ולא מעבר לכך; כי אם יגבה יותר מדי תרומות (מסים גבוהים מדי), הדבר יהרוס את הכלכלה (ע"פ יעל).
2. ועל-דרך הדרש, הפסוק מתייחס לשופטים, ויש לקרוא אותו: "מלך במשפט יעמיד ארץ, ואיש תרומות במשפט יהרסנה". התקבולת הניגודית בפסוק היא: מלך - תרומות, יעמיד - יהרוס.
והמשמעות: השופט צריך להתנהג כמו מלך בזמן המשפט - שאינו תלוי באף אדם, ושופט רק על-פי הדין; ולא כמו איש-תרומות התלוי בתרומותיהם של אחרים, ומושפע באופן לא מודע מרצונותיהם של התורמים: "אם הדיין דומה למלך, שאינו צריך לקנות אוהבים וליקח שוחד, הוא יעמיד ארץ; ואם דומה לכהן, השואל תרומות על הגרנות, הוא יהרסנה" (רש"י, ע"פ תלמוד בבלי סנהדרין ז: כתובות קה:).
איש תרומות
[עריכה]תרומה היא דבר שאדם מרים מרכושו למישהו נכבד יותר ממנו. גם כאן ניתן לפרש בשתי דרכים המשלימות זו את זו:
1. איש המקבל תרומות. יש אנשים שאינם אוהבים לעבוד תמורת שכר - הם מעדיפים לעבוד בהתנדבות ולהתפרנס מנדבת הציבור. ההתנהלות הזאת מתאימה לאנשים פרטיים, אך אינה מתאימה להנהגה של ציבור. מלך מייצג את הרשות המבצעת של המדינה, ומשפט מייצג את הרשות השופטת; שתי הרשויות הללו צריכות להתנהל על-פי כללים ברורים ומסודרים. אולם איש תרומות, אדם המתפרנס מתרומות, פועל בהתנדבות וללא מחוייבות, הוא אינו מחוייב להגיע לפגישות בזמן ומרשה לעצמו לבטל פגישות ללא התראה, שהרי הוא "רק עושה טובה". אם אדם כזה ישמש בתפקיד ציבורי, הוא ייצור אוירה של חוסר אחריות וחוסר מחוייבות, שעלולה להרוס את הארץ. מעבר לכך: איש תרומות מרגיש שהוא מחוייב לאותם בעלי-הון התורמים לו, ואינו יכול להנהיג את הארץ בצדק.
2. איש הנותן תרומות. אדם פרטי כמובן רשאי לתת תרומות למי שהוא רוצה, אולם המלך חייב לנצל את תקציב הממלכה במשפט, על-פי נהלים מסודרים וקבועים מראש. מלך הנותן תרומות לאנשים וארגונים שונים, לפי 'נדיבות ליבו' וללא נהלים תקינים, עלול ליצור אוירה הרסנית של קבצנות ו"שנור".
הקבלות
[עריכה]תרומות במשפט במלוכה ובכהונה
[עריכה]התורה ציוותה בכמה מקומות שהכהנים יתפרנסו מתרומות; אם כך, מדוע הפסוק אומר שזה רע להיות איש תרומות? כמה תשובות:
1+2. הפסוק מתייחס לרשות המבצעת (מלך) ולרשות השופטת (משפט); הם צריכים להקפיד על כללים קבועים וברורים, להיות תקיפים ובלתי תלויים בעם שאותו הם אמורים להנהיג ולשפוט. אך הכהן מייצג את מערכת החינוך - המערכת שתפקידה ללמד את החוקים שנקבעו על-ידי "הרשות המחוקקת" (ה', שקבע את חוקי התורה). הכהן צריך להתפרנס מתרומות, כי לכהן יש תפקיד אחר - ללמד תורה, ולכן זה דווקא חשוב ומועיל שהכהן יהיה תלוי בעם, כך יהיה נחמד אליהם והם יקבלו את דבריו: "כהמחשה לשיטות שונות אלה, אפשר להצביע על שתי שיטות החינוך, הנקראות 'מקל' ו'סוכריה'. ה'סוכריה'=הכהן אינו יכול להיות שופט, וה'מקל'=הדיין אינו יכול להיות מורה-דרך שהכל יחפצו לעשות כמוהו" (הרב חנוך גבהרד, שיעורים באגדות חז"ל, סנהדרין ז:).
3. המילה תרומות בפסוק זה אין משמעה "מתנות שמרימים לאיש נכבד", אלא "גאוה והתרוממות-הלב", כמו ב(דברים יז כ): "לְבִלְתִּי רוּם לְבָבוֹ מֵאֶחָיו וּלְבִלְתִּי סוּר מִן הַמִּצְוָה יָמִין וּשְׂמֹאול, לְמַעַן יַאֲרִיךְ יָמִים עַל מַמְלַכְתּוֹ הוּא וּבָנָיו בְּקֶרֶב יִשְׂרָאֵל". לפי זה, "איש תרומות " הוא מלך המתנשא על הציבור וחושב שאינו מחוייב למצוות התורה, או שופט שחושב שהוא יכול לפסוק את הדין מהר ובלי להתעמק כי הוא "איש גאות - שאינו חש להיות מתון בדין" (רש"י).
4. המשפט "איש תרומות יהרסנה" רומז לבני עלי הכהנים, שלקחו תרומות מהעם בכוח, (שמואל א ב יג): "וּמִשְׁפַּט הַכֹּהֲנִים אֶת הָעָם: כָּל אִישׁ זֹבֵחַ זֶבַח, וּבָא נַעַר הַכֹּהֵן כְּבַשֵּׁל הַבָּשָׂר, וְהַמַּזְלֵג שְׁלֹשׁ הַשִּׁנַּיִם בְּיָדוֹ, וְהִכָּה בַכִּיּוֹר אוֹ בַדּוּד אוֹ בַקַּלַּחַת אוֹ בַפָּרוּר, כֹּל אֲשֶׁר יַעֲלֶה הַמַּזְלֵג יִקַּח הַכֹּהֵן; בּוֹ כָּכָה יַעֲשׂוּ לְכָל יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים שָׁם בְּשִׁלֹה". מעשיהם הרעים של בני עלי אכן גרמו להרס הארץ בחורבן שילה (הערה ב"דעת מקרא" על הפסוק).
תרומות לעומת חסד
[עריכה]המלך לא צריך להיות איש תרומות, כלומר לבסס את מנהיגותו על תרומות; אבל הוא כן צריך לעשות חסד מדי פעם, כמו שנאמר ב(משלי כ כח): "חֶסֶד וֶאֱמֶת יִצְּרוּ מֶלֶךְ, וְסָעַד בַּחֶסֶד כִּסְאוֹ"*.
מלך במשפט יעמיד ארץ -
[עריכה]וכן נאמר ב(ישעיהו א כז): "צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה, וְשָׁבֶיהָ בִּצְדָקָה".
דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.
קיצור דרך: tnk1/ktuv/mj/29-04