ביאור:מלוכה משולבת ברוח ה'
הבהרה: | ||
---|---|---|
|
ברוב החלק השני של ספר משלי (פרקים י-כב), אין קשר בין פסוקים סמוכים. אבל באמצע החלק השני - החל מהפסוק האחרון של פרק טו, עד אמצע פרק טז - יש שני קטעים ארוכים שנראה שיש ביניהם קשר:
- משלי טו לג: יִרְאַת ה' מוּסַר חָכְמָה; וְלִפְנֵי כָבוֹד עֲנָוָה.
- משלי טז א: לְאָדָם מַעַרְכֵי לֵב; ומה' מַעֲנֵה לָשׁוֹן.
- משלי טז ב: כָּל דַּרְכֵי אִישׁ זַךְ בְּעֵינָיו; וְתֹכֵן רוּחוֹת ה'.
- משלי טז ג: גֹּל אֶל ה' מַעֲשֶׂיךָ; וְיִכֹּנוּ מַחְשְׁבֹתֶיךָ.
- משלי טז ד: כֹּל פָּעַל ה' לַמַּעֲנֵהוּ; וְגַם רָשָׁע לְיוֹם רָעָה.
- משלי טז ה: תּוֹעֲבַת ה' כָּל גְּבַהּ לֵב; יָד לְיָד לֹא יִנָּקֶה.
- משלי טז ו: בְּחֶסֶד וֶאֱמֶת יְכֻפַּר עָוֹן; וּבְיִרְאַת ה' סוּר מֵרָע.
- משלי טז ז: בִּרְצוֹת ה' דַּרְכֵי אִישׁ; גַּם אוֹיְבָיו יַשְׁלִם אִתּוֹ.
- משלי טז ח: טוֹב מְעַט בִּצְדָקָה; מֵרֹב תְּבוּאוֹת בְּלֹא מִשְׁפָּט.
- משלי טז ט: לֵב אָדָם יְחַשֵּׁב דַּרְכּוֹ; וה' יָכִין צַעֲדוֹ.
- משלי טז י: קֶסֶם עַל שִׂפְתֵי מֶלֶךְ; בְּמִשְׁפָּט לֹא יִמְעַל פִּיו.
- משלי טז יא: פֶּלֶס וּמֹאזְנֵי מִשְׁפָּט לה'; מַעֲשֵׂהוּ כָּל אַבְנֵי כִיס.
- משלי טז יב: תּוֹעֲבַת מְלָכִים עֲשׂוֹת רֶשַׁע: כִּי בִצְדָקָה יִכּוֹן כִּסֵּא.
- משלי טז יג: רְצוֹן מְלָכִים שִׂפְתֵי צֶדֶק; וְדֹבֵר יְשָׁרִים יֶאֱהָב.
- משלי טז יד: חֲמַת מֶלֶךְ מַלְאֲכֵי מָוֶת; וְאִישׁ חָכָם יְכַפְּרֶנָּה.
- משלי טז טו: בְּאוֹר פְּנֵי מֶלֶךְ חַיִּים; וּרְצוֹנוֹ כְּעָב מַלְקוֹשׁ.
הפסוקים בתחילת הקטע מזכירים את ה'; הפסוקים בסוף הקטע מזכירים מלך או משפט או את שניהם. אך שני הקטעים אינם נפרדים לגמרי, הם משולבים זה בזה ויוצרים מבנה מיוחד. מהי המשמעות של מבנה זה? מדוע 10 הפסוקים הקשורים לה' לא כתובים כולם ברצף? מדוע הפסוקים הקשורים למלוכה ומשפט לא כתובים כולם ברצף?
אמנם, בפרקים אחרים בספר משלי אין קשר בין פסוקים סמוכים, אולם כאן אנו רואים בבירור שיש קשר - החכם כבר טרח ויצר רצף נדיר של 8 פסוקים שמדברים על ה', ורצף נדיר של 4 פסוקים שמדברים על המלך; מדוע לא טרח עוד קצת, כדי שהרצפים יהיו מושלמים?
ייתכן שיש מסר חשוב דווקא בכך שהפסוקים משולבים; החכם רוצה ללמדנו, שמלוכה ומשפט חייבים להיות משולבים בתודעה של נוכחות ה'; כל היתרונות של המלוכה, כפי שהם מתוארים כאן ( במשפט לא ימעל פיו , תועבת מלכים עשות רשע... רצון מלכים שפתי צדק , באור פני מלך חיים ), מתקיימים רק כאשר המלך הוא מלך שנבחר ע"י ה' ורואה בה' את מקור הסמכות שלו.
לעיון נוסף
[עריכה]- גם כשהמלך נבחר ע"י ה', עדיין יש בו סכנה, כאשר המלך כועס - חמת מלך מלאכי מוות .
- הפסוקים הללו נכתבו בדיעבד - לאחר שכבר היה משטר מלוכני בעם ישראל. האם מלכתחילה ראוי להנהיג משטר מלוכני? לדעתי יש להנהיג משטר מלוכני רק כאשר ה' אומר (על-ידי נביא) שיש מועמד ראוי , ולא לבחור את "הרע במיעוטו".
- ראו גם לחזרת המלוכה לישראל / דוד פיזנטי
מקורות
[עריכה]על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2003-01-29.
דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.
קיצור דרך: tnk1/ktuv/mjly/mj-16-1015