ביאור:מי שמאמין בניסים - לא לוקח סיכון

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


מה הקשר בין המעילה בחרם לבין התבוסה בעי?

לאחר כיבוש יריחו, הקדיש יהושע את כל השלל לה', אבל (יהושע ז א): "וַיִּמְעֲלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מַעַל בַּחֵרֶם, וַיִּקַּח עָכָן בֶּן כַּרְמִי בֶן זַבְדִּי בֶן זֶרַח לְמַטֵּה יְהוּדָה מִן הַחֵרֶם וַיִּחַר אַף ה' בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל". לאחר מכן עלו בני ישראל להילחם בעי, הם שלחו מרגלים, (יהושע ז ג): "וַיָּשֻׁבוּ אֶל יְהוֹשֻׁעַ וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו 'אַל יַעַל כָּל הָעָם, כְּאַלְפַּיִם אִישׁ אוֹ כִּשְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים אִישׁ יַעֲלוּ וְיַכּוּ אֶת הָעָי, אַל תְּיַגַּע שָׁמָּה אֶת כָּל הָעָם כִּי מְעַט הֵמָּה'". אולם בני ישראל הובסו, ודבר ה' קישר את התבוסה ללקיחה מהחרם, (יהושע ז יא): "חָטָא יִשְׂרָאֵל וְגַם עָבְרוּ אֶת בְּרִיתִי אֲשֶׁר צִוִּיתִי אוֹתָם וְגַם לָקְחוּ מִן הַחֵרֶם וְגַם גָּנְבוּ וְגַם כִּחֲשׁוּ וְגַם שָׂמוּ בִכְלֵיהֶם".

אולם, לאחר שבני ישראל הענישו את עכן, ה' ציווה על בני ישראל להילחם שוב בעי, והפעם לקחת את כל הצבא, (יהושע ח א): "וַיֹּאמֶר ה' אֶל יְהוֹשֻׁעַ 'אַל תִּירָא וְאַל תֵּחָת, קַח עִמְּךָ אֶת כָּל עַם הַמִּלְחָמָה וְקוּם עֲלֵה הָעָי, רְאֵה נָתַתִּי בְיָדְךָ אֵת מֶלֶךְ הָעַי וְאֶת עַמּוֹ וְאֶת עִירוֹ וְאֶת אַרְצוֹ'", וגם לעשות תחבולות מלחמה. אם כך, נראה לכאורה שהסיבה לתבוסה הראשונה היתה טעות במודיעין - המרגלים הטעו את בני ישראל ואמרו להם לשלוח צבא קטן, כאשר למעשה היה צריך לקחת את כל הצבא! אז מה הסיבה האמיתית לתבוסה - המעילה בחרם או הטעות של המרגלים?

כדי לענות לשאלה, יש להבין את משמעות החרם. החרם משמעו הקדשה של כל שלל המלחמה לה'. הוא מבטא את האמונה, שהמלחמה היא של ה' - אנחנו לא עשינו שום דבר - ה' עשה את הכל. כאשר עכן מעל בחרם, וכל שכניו וחבריו ראו ושתקו, הם למעשה ביטאו את האמונה ההפוכה - שהמלחמה היא שלנו - אנחנו גיבורים וחזקים, הצבא שלנו הוא החזק ביותר במזרח התיכון, אנחנו בלתי מנוצחים, וכו'; הטעות הזאת היא שגרמה לטעות של המודיעין. מכאן, שתי הסיבות השונות-לכאורה הן למעשה סיבה אחת.

מי שמאמין, שהנצחון הוא נס מה', אף פעם לא יהיה בטוח שגם במלחמה הבאה יקרה נס, שהרי הנס תלוי במצב הרוחני של עם ישראל, שעלול להשתנות בכל רגע. לכן, מי שמאמין בניסים דואג תמיד להתכונן למלחמה בשיא הרצינות. אבל מי שלא מאמין בניסים, עלול לחטוא בגאוה, להישבר ולהיכשל, שהרי (משלי טז יח): "לִפְנֵי שֶׁבֶר גָּאוֹן, וְלִפְנֵי כִשָּׁלוֹן גֹּבַהּ רוּחַ"( פירוט ).

מקורות ופירושים נוספים[עריכה]

1. המאמר מתבסס על שיעור ששמעתי מפי הרב מנשה וינר לפני שנים רבות. הוא הסביר, באותו אופן, שהטעות של המודיעין הישראלי לפני מלחמת יום הכיפורים נבעה מכך שלא ייחסו לה' את הניצחון במלחמת ששת הימים.

2. פירושים נוספים ניתן למצוא במאמרו של גואל דידי, במאמר וימס לבב העם . הוא עצמו פירש, שהעצה של המרגלים דווקא היתה עצה נכונה, העיר באמת היתה קטנה ולא היה צורך בצבא גדול כדי לכבוש אותה, והתבוסה היתה רק עונש על המעילה בחרם. לאחר שבני ישראל הסירו את החרם, היה צריך לתקן לא רק את התבוסה הצבאית אלא גם את הירידה בכושר ההרתעה של ישראל, ולשם כך נועדה התחבולה במלחמה השניה - לגרום לגויים לחשוב, שהתבוסה הראשונה היתה תכסיס מכוון (ראו וימס לבב העם / גואל דידי ) .


תגובות[עריכה]

בגלל שבני ישראל מעלו ולקחו מן החרם אז היתה רוח רעה והמודיעין הטעו את כל הצבא

נשמע מוכר מההיסטוריה של ישראל

-- daian moshe, 2011-05-22 21:21:09

מקורות[עריכה]

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2011-05-27.


דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/nvir/yhojua/ya-07