ביאור:מי נותן לאדם את המילים
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
בספר משלי יש שני פסוקים על מחשבות ודיבורים, והם נראים כסותרים זה את זה:
- משלי טז א: "לאדם מערכי לב; ומה' מענה לשון", כלומר - דברי לשונו של האדם באים מה';
- משלי טז כג: "לב חכם ישכיל פיהו; ועל שפתיו יוסיף לקח", כלומר - דברי פיו של החכם באים מליבו;
אז מאיפה באות המילים - מה' או מהלב?
1. יש הבדל בין הפסוקים - בפסוק א נזכר "מענה לשון", ובפסוק כג נזכר "פיהו ... שפתיו". ע"פ מלבי"ם, יש הבדל בין לשון לבין פה ושפתיים - הלשון היא פנימית יותר, והיא מציינת את הדיבור העמוק יותר, שנאמר בתבונה ובמחשבה.
- אולם, לא נראה לי שהבחנה זו תעזור לנו להסביר את הפסוקים, כי בשני הפסוקים נזכר ה"לב" שהוא פנימי יותר מהלשון. אז אם "מערכי לב", שהם פנימיים, נמצאים בשליטת האדם, וגם הפה והשפתיים , שהם חיצוניים, נמצאים בשליטת האדם, אז מה המשמעות לכך שדווקא הלשון , שהיא באמצע, נמצאת בשליטת ה'?
לכן נראה לי שיש להבחין, בפסוק א, בין "מערכי לב" לבין "מענה לשון": האדם יכול לשלוט בדברים שהוא עורך ומכין בליבו מראש, אבל הוא לא יכול לדעת מראש את כל השאלות שישאלו אותו, ולכן לא יכול להכין מענה לכולן. אדם שרוצה להצליח בתפקיד ציבורי (למשל, להיות פוליטיקאי) צריך לערוך בלבו מראש, בצורה מסודרת, את מחשבותיו ורעיונותיו, אבל הוא גם תלוי בכך שה' ייתן לו "מענה לשון" לכל השאלות שהעיתונאים יפתיעו אותו בהן.
פסוק כג מתייחס לחלק הראשון:
לב חכם = המוח של אדם חכם;
ישכיל = יתן כישרון והצלחה ;
לב חכם ישכיל פיהו = כשאדם חכם עורך ומכין מראש את מחשבות ליבו , הוא יכול להסביר אותן בצורה מסודרת וברורה, וכך דיבורו משכיל ומצליח להשיג את מטרתו, והוא יוסיף לקח - יעביר מסרים נוספים לקהל השומעים ( זוהי מומחיותו של החכם - להשתמש נכון באיברי הדיבור ).
אבל גם אם התכונן מראש, הוא עדיין תלוי בה' שייתן לו מענה לשאלות מפתיעות שישאלו אותו לאחר הנאום.
רעיון זה מתאים לרעיון הכללי שמצאנו בספר משלי, על חלוקת התפקידים בין ה' לבין האדם .
מקורות[עריכה]
על-פי מאמר של אראל (הגהה: עופר לביא) שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2003-01-17.
דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.
קיצור דרך: tnk1/ktuv/mjly/dibur