ביאור:מיל והתנ"ך: חופש הביטוי
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
מיל והתנ"ך: חופש הביטוי
ג'ון סטיוארט מיל בספרו "על החירות" (תרגם אהרן אמיר, ראשית דבר מאת ירון אזרחי, הוצאת שלם, 2006) מבסס את ערך חופש הביטוי. אמנם עסקו בו כבר אחרים כדוגמת רוסו ושפינוזה, אך אנו נתמקד כאן בו.
מתוך ויקיפדיה, ערך חופש הביטוי:
"ג'ון סטיוארט מיל, הפילוסוף החברתי האנגלי בן המאה ה-19, מציג ארבעה נימוקים המבהירים מדוע הגבלת חופש הדיבור והמחשבה מהווים מכשול לאמת:
1. ייתכן שהדבר שאת השמעתו אוסרים הוא האמת.
2. אין אמיתות שלמות והאמת היותר שלמה מושגת כפשרה בין דעות שונות המכילות אמיתות חלקיות. לכן צריך לשמוע את כל הדעות ולא להגבילן.
3. האמת עצמה מתחזקת במהלך מאבקה בשקר. לכן, גם אם הדברים שאת השמעתם אוסרים הם שקר - יש להשמיעם.
4. האמת מאבדת את כוח השכנוע שלה כאשר היא נזקקת לכוח הזרוע. גם אם בהגבלת חופש המחשבה והדיבור מגינים על האמת - מזיק לה הדבר".
בתנ"ך, הדבר מזכיר את מקרה שמעי בן גרא, שקלל את דוד המלך בזמן מנוסתו מאבשלום בנו:
שמואל ב', טז':
5 ובא המלך דוד עד-בחורים והנה משם איש יוצא ממשפחת בית-שאול ושמו שמעי בן-גרא יצא יצוא ומקלל. 6 ויסקל באבנים את-דוד ואת-כל-עבדי המלך דוד וכל-העם וכל-הגברים מימינו ומשמאלו. 7 וכה-אמר שמעי בקללו צא צא איש הדמים ואיש הבליעל. 8 השיב עליך יהוה כל דמי בית-שאול אשר מלכת תחתו ויתן יהוה את-המלוכה ביד אבשלום בנך והנך ברעתך כי איש דמים אתה. 9 ויאמר אבישי בן-צרויה אל-המלך למה יקלל הכלב המת הזה את-אדני המלך אעברה-נא ואסירה את-ראשו. 10 ויאמר המלך מה-לי ולכם בני צריה כי יקלל וכי יהוה אמר לו קלל את-דוד ומי יאמר מדוע עשיתה כן. 11 ויאמר דוד אל-אבישי ואל-כל-עבדיו הנה בני אשר-יצא ממעי מבקש את-נפשי ואף כי-עתה בן-הימיני הנחו לו ויקלל כי אמר-לו יהוה. 12 אולי יראה יהוה בעוני והשיב יהוה לי טובה תחת קללתו היום הזה. 13 וילך דוד ואנשיו בדרך ושמעי הלך בצלע ההר לעמתו הלוך ויקלל ויסקל באבנים לעמתו ועפר בעפר.
גישתו זו של דוד משמשת מופת של התנהגות בנושא של חופש הביטוי והיא אף מקרה קיצון שלה, שהרי מכל הביטויים מדובר כאן בקללה ומכל האנשים מדובר כאן במלך ומכל המצבים מדובר כאן במצב חולשה. לשם ההשוואה, על נבות היזרעלי העלילו כי 'ברך אלוהים ומלך' והוא הוצא להורג בגין זאת. אבל דוד מחריש (גם שאול אגב החריש למול המבזים אותו בתחילת מלכותו).
וכן אלה דברי חז"ל (שבת פח: גיטין לו:):"הנעלבים ואינם עולבים שומעים חרפתם ואינם משיבים, עושים מאהבה ושמחים בייסורין, עליהם הכתוב אומר: 'ואוהביו כצאת השמש בגבורתו'".
ובנצרות, באופן דומה, במפתיע אולי – מצוות האהבה לשונאים והגשת הלחי השנייה:
מתי 5 44:ואני אמר לכם אהבו את-איביכם (ברכו את-מקלליכם היטיבו לשנאיכם) והתפללו בעד (מכאיביכם ו) רדפיכם.
ואפשר שדוד שתק כי שמע בדברי שמעי שמץ מן האמת, שהרי באמת דמים רבים שפך וכן נאמר לו מפי הנביא - דברי הימים א כב ח: "ויהי עלי דבר ה' לאמר דם לרב שפכת ומלחמות גדלות עשית לא תבנה בית לשמי כי דמים רבים שפכת ארצה לפני".
ואולם, יש לציין, כי בסופו של דבר כן הומת שמעי בידי שלמה בן דוד, לאחר שהפר את הנגזר עליו לבל יצא ממקומו.
מקורות[עריכה]
על-פי מאמר של חגי הופר שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2011-09-14.
דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.
קיצור דרך: tnk1/messages/prqim_t08b16_3