לדלג לתוכן

ביאור:מורה נבוכים (אבן תיבון)/חלק א/פרק לה

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
מורה נבוכים פרק לה

תמלול השיעור מפי הרב יהונתן בלאס:: [1]



פרק לה

[עריכה]

לא תחשוב כי כל מה שהצענוהו באלו הפרקים הקודמים, מגדולת הדבר והסתרו, ורוחק השגתו, והיותו נמנע מן ההמון, שהרחקת ההגשמה והרחקת ההפעליות נכנסת בזה. אינו כן; אבל כמו שצריך שיתפשט בהמון ויחנכו הנערים על שהשם יתברך אחד [ואין] צריך שיעבוד זולתו, כן צריך שימסר להם על דרך קבלה שהשם אינו גוף, ואין דמיון בינו ובין ברואיו כלל בדבר מן הדברים, ואין מציאותו כדמות מציאותם, ולא חייו כדמות חיי החי, ולא חכמתו כדמות חכמת מי שיש לו מהם חכמה, ושאין החילוף בינו ובינם ברב ובמעט לבד, אבל במין המציאה. רצוני לומר שצריך ליישב לכל, שאין חכמתנו וחכמתו או יכלתנו ויכלתו מתחלפים ברב ובמעט ובחזק ובחלוש ומה שדומה לזה. כי החזק והחלוש מתדמים במין בהכרח, ויקבצם גדר אחד. וכן כל ערך, אמנם יהיה בין שני הדברים תחת מין אחד, כבר התבאר זה גם כן בחכמות הטבעיות. אבל כל מה שיערך אליו יתעלה נבדל מתארנו מכל צד, עד שלא יקבצם גדר כלל. וכן מציאותו ומציאות זולתו אמנם יאמר עליה מציאות בהשתתף השם, כמו שאבאר. וזה השיעור יספיק לקטנים ולהמון בישוב דעותיהם, שיש נמצא שלם בלתי גשם ולא כח בגשם, הוא האלוה, לא ישיגהו מין ממיני החסרון, ולזה לא ישיגהו ההפעלות כלל.

אמנם הדברים בתארים, ואיך ירוחקו ממנו, ומה עניין התארים המיוחסים לו, וכן הדברים בבריאתו מה שבראו, ובתאר הנהגתו לעולם, ואיך השגחתו בזולתו ועניין רצונו והשגתו וידיעתו בכל מה שידעהו, וכן עניין הנבואה, ואיך הם מעלותיה, ומה עניין שמותיו המורים על אחד, ואם הם שמות רבים, אלו כולם עניינים עמוקים, והם סתרי תורה באמת, והם הסודות אשר יזכרו בספרי הנביאים תדיר ובדברי רז"ל; ואלו הם הדברים אשר אין צריך לדבר בהם אלא בראשי הפרקים, כמו שזכרנו, ועם האיש המתואר גם כן. אמנם הרחקת ההגשמה והסרת הדמוי וההפעליות מהשם, הוא עניין שראוי לבארו לכל אדם כפי מה שהוא, למסרו בקבלה לקטנים ולנשים ולסכלים ולחסרי השכל, כמו שימסר להם שהוא אחד ושהוא קדמון ושלא יעבוד זולתו. כי אין יחוד כי אם בהסרת הגשמות, כי הגשם אינו אחד, אבל מורכב מחומר וצורה, שנים בגדר; והוא גם כן מתחלק מקבל החלוקה. וכשיקבלו זה ויוגדלו עליו, ויתבלבלו בכתבי ספרי הנביאים, יבואר להם עניינם ויפורשו להם ראשון ראשון, ויעירו אותם על שתוף השמות והשאלותיהם, אשר כלל אותם זה המאמר, עד שתהיה אמיתת האמונה באחדות השם ובהאמין ספרי הנביאים אמונה שלמה בידם. ומי שיקצר שכלו להבין פירושי הפסוקים והבנת השווי בשם עם ההתחלפות בענין, יאמר לו שזה הפסוק פרושו מובן לחכמים, אבל אתה הוה יודע שהשם יתברך אינו גוף ולא יתפעל, כי ההפעלות שינוי, והוא יתעלה לא ישיגהו שינוי, ולא ידמה לדבר מכל מה שזולתו, ולא יקבצהו עם דבר מהם גדר מן הגדרים כלל, ושדבר הנבואה אמת, ויש לו פרוש. ויעמדו עמו על זה השיעור, ואין צריך שתתיישב דעת אדם על אמונת הגשמה או על אמונת משיג ממשיגי הגשמים, כמו שאין צריך שיתישב על אמונת העדר האלוה או השיתוף אליו או עבודת זולתו:

  1. ^ תמלול השעיעור: טוב, פעם הקודמת ראינו מדוע לא צריכים כל האנשים לעסוק בעניינים האלה שהרמב״ם קורא להם סתרי תורה, אין מוסרים סתרי תורה אלא ליועץ וחכם, חרשים, ונבון לחש, וראינו בפעם הקודמת גם כן את המשל בחלק ג פרק נ"ו, וזה שיש ארמון של המלך בתוך העיר, ויש אנשים שלגמרי מחוץ לעיר, ויש אנשים אחרים שהם בעיר, אבל הם עם הגב לארמון והם הולכים תמיד להתרחק מהארמון של המלך, ויש כאלה שמסתובבים, לא יודעים איפה נכנסים. כל זה למדנו בפעם הקודמת. זה לא עניין של אליטיזם, שרק אנשים שכליים צריכים לעבוד בזה, וכל השאר אין להם חלק לעולם הבא, חס ושלום, אלא שהוא דיבר בנמשל, על זה שיש אנשים טובים, שהם לא יודעים לקרוא הלכה, ולא גמרא, ולא כלום, אבל הם פועלים לפי מסורת אבותם, וכאשר מתעוררת שאלה, הם שואלים שאלת חכם, והם אנשים מצוינים, הם תורמים ליישוב. יותר מהם, זו קבוצה מועטת יותר, שכן יודעים לקרוא גמרא, ויודעים הלכה, ויכולים לעיין בספר, אבל בעניינים של אמונה הם לא יודעים. ויש בתוך האמונה, עוד ועוד מדרגות. ראינו שיש הרבה סיבות שמונעות את הלימוד, אנשים אין להם זמן, אבל המניעה העיקרית היום לדעתי זה עניין של ההסתכלות על העולם בצורה מוחלטת. כלומר, התורה היא אמת מוחלטת, ומופשטת, וזה לא שאנחנו מקימים את התורה כי אנחנו רוצים לחיות חיים טובים ומוסריים, והתורה מראה דרך טובה לחיות חיים טובים ומוסריים. זה ודאי נכון התורה מראה דרך לחיות חיים טובים ומוסריים, אבל כפי שאנחנו יודעים, יש גם גויים שהם אנשים שיש להם מוסר, ומתנהגים בסדר, כלומר, זה לא רק שהתורה נותנת לנו דרך להתנהג, וזו הדרך היחידה, ואין דרך אחרת שבה אפשר להיות מוסרי. התורה היא האמת, וההבנה של הקשר שלנו עם הקדוש ברוך הוא, זה עניין שהוא מופשט מאוד, הרמב"ם אמר את זה כבר בתחילה, שהציבור הרחב נוטה לחשוב שהדבר הפיזי הוא יותר אמיתי. ההרגשה של ההמון שמה שיותר מוחשי, זה יותר אמיתי. ואנחנו כמובן לא מבטלים גם את הרמה הזאת, אבל זה לא העיקר, לפי הרמב״ם, לכל מצווה חייב להיות גם כן תועלת ארצית. אבל התועלת הארצית משקפת משהו שהוא בשורשי האמונה. ככה זה הולך. אנשים בדרך כלל לא חיים את חייהם כך. וצריכים להתעלות מהראייה היומיומית כדי לעסוק בזה ולבדוק את הדברים האלה בצורה מדויקת. לדעת באופן כללי זה בסדר. אבל להתכנס לזה, אז שואלים שאלות, כלומר, מה הגבולות של החסד? ומה המקום של דין? ולמה זה ככה? ומה הקשר בין הרצון האלוקי לבין החוכמה האלוקית? החוכמה האלוקית מגבילה את הרצון האלוקי. הרצון האלוקי, הוא יוצר את החוכמה האלוקית? הטענה היא שהיום רוצים תכלס, כמו שאומרים, מה זה מחייב אותי? זה ככה בכל הנושאים. גם כן במדעיים, כשיש עניין מופשט, זה לא מעניין את רוב האנשים, ובצדק, בגלל שזה לא עוזר למשהו מעשי אז מצד אחד יש משיכה לצד החומרי אבל מצד שני יש תנועה לרוחני. אבל לא תמיד רוחני זה טוב. צריכים לדעת את זה. תסתכלו בפירוש המילות לאבן טבעון, בסוף הספר, בעמוד 83. רואים רוחניות? רוחניות. היו הכופרים מאמינים שכוחות הכוכבים יכולו… בצלמים, שהיו עושים לשם הכוכבים, ובאשרות שהיו נוטעים לשמם, והיו חושבים שהצלמים והאשירות ההם יודעום מהעתידות על דרך נבואה וידברו עמם. זה רוחניות. אז לפעמים גשמיות, זה יותר טוב מרוחניות. בגלל שיש אנשים שהולכים לכנסייה, שומעם את המיסה, הם אומרים אנחנו לא מאמנים בנצרות, אבל המוזיקה הזאת מרימה אותנו זה רוחניות מעוותת, עדיף שתעסוק בפרנסה. אז זה ככה, זה לא שרוחניות זה טוב, וגשמיות זה לא טוב. גשמיות לפעמים זה טוב מאד, לדוגמה מישהו שרוצה לבנות את הכלכלה של מדינת ישראל, זה דבר טוב מאוד. מי שעוסק ברוחניות על ידי זה, שהוא עובד אלילים, זה לא טוב. מה כן זה שלאנשים יש הרבה יותר זמן, היום מאשר היה פעם. ש לאנשים הרבה זמן פנאי ביחס למה שהיה, גם כן תוחלת החיים של האדם זה יותר ממה שהיה, והיום נעשה יותר ארוך בגלל החשמל, משהו כתב איזה מאמר, שהמקובלים בצפת התחילו, בגלל שבזמן הזה גילו את הקפה והיו שותים קפה בערבים וזה העיר אותם ויכלו ללמוד עוד כמה שעות, אבל בכל אופן, אני חושב, שנושא של מופשטות עדיין קיים. כמו שדיברנו, כשאומרים שמה שראה אברהם, את השלושה אנשים, זה היה בחלום, או במראה נבואי, אז אנשים אומרים אם הוא לא ראה אותם פיזית אז זה דבר לא אמיתי. אנחנו יודעים שחיי נצח של האדם זה חיי נצח לא גופניים. זה לא משל, וזה לא פיזי. ולכן הנצח הוא דברים מופשטים, הנשמה, היא מופשטת, והיא לא סוג של גוף אורירי, כמו שלפעמים הילדים נוהגים לחשוב, אני זוכר, כאשר הגעתי לפה, אז בכיתה ג’ שאלו אות האם יש גילגולי נשמות אמרתי גלגולים אתם יודעים מה זה ה מה שעושים במתקנים, אבל בואו נלמד מה זה נשמה מה זה נפש? אחר כך נדבר מה היא יכולה לעשות או לא יכולה לעשות. יש לנו איזה עניין גופני גשמי, שצריך להתעלות מעליו, זה לוקח זמן מה שכן, אני חושב, שהפיזיקה של היום עוזרת, כיוון שהדברים של היום הרבה יותר מופשטים. אפילו מופשטים מאוד מאוד, עד כדי כך שלא ברור שיש להם קשר עם כלום. אבל אי אפשר לבדוק האם הם נכונים או לא נכונים, אבל בכל אופן, הדברים האלה הם הרבה יותר מופשטים. זמן הוא לא אחד, הזמן של מישהו שנוסע במהירות, כשקרובה למהירות האור, זה שונה מהזמן שלך בקיצור, יש שחושבים שהעולם כולו בנוי כמו הולוגרמה יש כל מיני דברים, זה לא אומר שזה נכון, או לא נכון. אבל אופן הראייה מופשטת יותר, ולכן היכולת, גם כן, אצל האנשים שלומדים זה יותר, ולכן אני חושב שיש יותר לומדים, מהסיבה הזאת. אבל הנטיה של אדם עובד שלא עוסק בזה כל הזמן, זה להתחבר לגשמיות, בגלל שזה אמיתי. כמו שאומר המהר"ל, מי שהוא שמוהל בקודש, הוא לא מרגיש שום דבר. מי ששם את האצבע בתוך נר דולק, ועוד איך מרגיש, זה ככה. אז למה זה ככה? אז הוא אומר, האדם הוא לא רק שכל, הוא גם בעיקר טבעי. וכל דבר שהוא עושה נגד הטבע, הוא מרגיש מייד שזה ככה. אבל כשהוא פוגע בעניין מופשט, הוא לא מרגיש את התוצאות בצורה מידית.. פרק ל"ה. לא תחשוב כי כל מה שהצענוהו באלו הפרקים הקודמים, מגדולת הדבר והסתרו, ורוחק השגתו, והיותו נמנע מן ההמון, שהרחקת ההגשמה והרחקת ההפעליות נכנסת בזה. אינו כן; אבל כמו שצריך שיתפשט בהמון ויחנכו הנערים על שהשם יתברך אחד [ואין] צריך שיעבוד זולתו, כן צריך שימסר להם על דרך קבלה\במסורת שהשם אינו גוף, ואין דמיון בינו ובין ברואיו כלל בדבר מן הדברים, ואין מציאותו כדמות מציאותם, ולא חייו כדמות חיי החי, ולא חכמתו כדמות חכמת מי שיש לו מהם חכמה, ושאין החילוף בינו ובינם ברב ובמעט לבד כלומר, זה לא עניין כמותי, אבל במין המציאה, אין משהו דומה. רצוני לומר שצריך ליישב לכל, שאין חכמתנו וחכמתו או יכלתנו ויכלתו מתחלפים ברב ובמעט ובחזק ובחלוש ומה שדומה לזה. כי החזק והחלוש מתדמים במין בהכרח, כמו שיש את גרעין החרדל ויש את כל היקום שהיקום גדול לעין ארוך מגרעין החרדל עדיין יקבצם גדר אחד שניהם בעלי מידה אבל לא שייך לתאר את הקדוש ברוך הוא במידות. וכן כל ערך, הקדוש ברוך הוא לא עתיק, בגלל שהוא לא שייך לזמן. כל מה שאנחנו אומרים על המציאות, לא שייך אליו, אלא בסוג של השאלה. אמנם יהיה בין שני הדברים תחת מין אחד, כבר התבאר זה גם כן בחכמות הטבעיות. אבל כל מה שיערך אליו יתעלה נבדל מתארנו מכל צד, עד שלא יקבצם גדר כלל. וכן מציאותו ומציאות זולתו אמנם יאמר עליה מציאות בהשתתף השם, כמו שאבאר. וזה השיעור יספיק לקטנים ולהמון בישוב דעותיהם, שיש נמצא שלם בלתי גשם ולא כח בגשם, הוא האלוה, לא ישיגהו מין ממיני החסרון, ולזה לא ישיגהו ההפעלות כלל. אבל בכל אופן, העיקרון שהילד צריך לדעת. מלמדים את הילד שכל תואר שאנחנו אומרים על הקדוש ברוך הוא לא דומה לתואר שלנו. לא שזה לא דומה בגלל שזה כן, אבל עוד יותר, אלא שזה אחר לגמרי. ילד לא צריך להבין את זה, הוא צריך לדעת את זה. אנחנו כן יכולים להבין. מה שאפשר להבין, זה את המדרגות בהן אנחנו כן מדברים, הייחוס אליו לא רק שלא נבין, הוא גם לא נכון. אנחנו יודעים שאיכשהו אנחנו מכירים אותו כחנון ורחום, הכוונה היא באופן כללי, ככה הוא מתגלה אלינו. ניתן דוגמה. כאשר אני יודע שיש מישהו שנותן לי תפוח, רק הוא נותן לי תפוח, אז אני רואה בבוקר תפוח, אני אומר, הוא היה פה, בגלל שהוא זה שנותן לי תפוח. אז אני אומר, הוא נותן את התפוח, אבל יכול להיות שהוא הרבה יותר מנותן תפוחים, אני רק יודע שהוא פה בגלל שהוא נתן תפוח, ושיש תפוח, האמת שזה נכון לגבי כל מיני דברים. כלומר, כאשר אדם מסתכל על הזולת אני יודע איך הוא נראה. כלומר, הנה, אני מסתכל עליכם, אתם מסתכלים עליי, כל אחד מכיר את השני באיך שהוא מדבר, איך שהוא מתנהג, דברים כאלה. זה לא הבן אדם עצמו, נכון? כל אחד הוא סוג של שחקן במידה מסוימת, אבל כל אדם אפילו, את עצמך, אתה לא יודע במאה אחוז. כלומר, מכירים את הדברים בדברים חיצוניים פעילויות או דברים אחרים. בקיצור, נגיד את חלק ממה שאומרים, נגיד, המרקוזי, אני רואה פעולות שאם בן אדם היה עושה את זה, הייתי אומר עליו שהוא כך, משהו כזה. זה סוג. העניין הוא כך. כל מה שאנחנו מדברים על הקדוש ברוך הוא, אין לקדוש ברוך הוא תוארים עצמיים, אמיתיים., סוף פרק מ"ז. אין תואר עצמי אמיתי ראוי לו מוסף על עצמו. כלאמר יש תואר עצמי אולי, אבל הוא לא אמיתי. אבל אין תואר עצמי אמיתי ראוי לו. הכוונה היא שהקדוש ברוך הוא מתגלה אלינו כאחד. הוא לא מורכב, הוא לא מתגלה אלינו כמורכב. לא שיש בתוכו מחלקת החסד, מחלקת הרחמים, מחלקת הדין, ואין לו בכלל דברים שונים. הוא אחד שמתגלה לפעמים כך, ומתגלה לפעמים כך. כלומר, אנחנו לומדים על מידותיו מפעולותיו. מפעולותיו יודעים את מידותיו. אבל זה, האמת שמעבר לזה, נגיד שוב לאדם, יש נשמה עליונה, נכון? הנשמנ זה לא הקדוש ברוך הוא. כלומר, כשאומרים חלק אלוה ממעל, אסור לחשוב שאתה חלק מהקדוש ברוך הוא. הקדוש ברוך הוא אין לו חלקים, אבל החלק עליון של הנשמה קשה לנו לדעת את מהותו לא שזה בלתי אפשרי, זה לא הקדוש ברוך הוא. אבל זה קשה. הקדוש ברוך הוא ברא את השכל. את זה צריכים להבין. ואני משתמש בכלי השכלי, לדעת אותו, אז כל מה שאני יודע, זה איך שהוא מתגלה בשכל הנברא. הדבר הזה יכול להעלות את השאלה. אם זה בשכל הנברא שאני מבין אותו, אז אולי גם כן ג’ירפיה. רואה את העולם בצורה אחרת, אז למה שווקא חשוב איך שהאדם יראה ויבין את הקדוש ברוך? בגלל שאנחנו צלם אלוקים, כלומר, מה שמגדיר את האדם זה דעת אלוקים, במימד השכלי, זה מי שאנחנו, בשורש הנשמתי. השורש של כל נשמה ונשמה בפני עצמה, משה רבינו רצה לדעת את זה ולא ניתן לו. כלומר, הוא רצה לדעת למה צדיק ורע לו, וצדיק וטוב לו. למה לצדיק זה רע ולמה לצדיק זה טוב? כלומר, זה שני צדיקים, אחד קורא לו דברים טובים, אחד קורא לו דברים רעים, למה? לדעת מה בדיוק הנשמה של כל אחד זה אי אפשר. אז רואים את הדברים החיצוניים, ומזה, אנחנו אומרים, אנחנו יודעים אותו. זו הכוונה של לדעת אותו. מה שכן, זה שאנחנו לא מתפללים לידיעות שלנו בו. אנחנו מתפללים למה שמעבר, למה שמעבר לכל התגלות שיש. והגעגוע לקרבת אלוקים, זה דרך ידיעתנו. גם במחשבה, וגם במעשה, להתקרב אל משהו שהוא בעצמו מעבר לידיעה, בגלל שהידיעה זה כלי נברא שהוא ברא. הוא מעבר. לידע אבל הידע מצביע על כיוונו. נראה את זה ככה. כלומר, נגיד, אם היה אלוה, שהיה אומר שהמן הוא הגיבור בפורים, אז… היית יודע שזה אל אחר, אז בכל אופן, ההתגלויות שלו זה משהו אחר, אין לו תואר עצמי אמיתי ראוי לו. כלומר, משהו שזה הוא באמת, משהוא שזה בטבע שלו. כלומר, למה הוא עושה חסד? כך הוא נולד. אצל הקדוש ברוך הוא זה לא כך הוא לא נולד. הוא מתגלה כבעל חירות מוחלטת. אז העניין הזה, להגיד שזה אופי, שיש מושג של טוב, הקדוש ברוך הוא נכנס לתוך הקטגוריה של הטוב, זה לא כך הוא ברא את הטוב.. בכל אופן, איך ילד אמור לדעת את זה, כמו שאמרנו, ילד רגיל לדעת ולקבל שיש הרבה דברים שהוא לא מבין. כלומר, אנחנו מביאים את השאלטר, האור נדלק, הוא שואל, למה? אומרים לו, יש חשמל. איך זה עובד? אז בסדר, תגדל בעוד כמה שנים, אז אם אתה תתעניין בזה, אני אסביר לך איך זה עובד. אז זה דברים כאלה. אז זה שאומרים לילד זה ככה, זה נכון, קיבלנו את זה, הילד צריך לדעת את זה, אבל כל מה שיערך אליו יתעלה נבדל מתארנו מכל צד, עד שלא יקבצם גדר כלל לא תוכל להכניס את זה בתוך הסוגריים. כלומר, הוא וזה הולכים ביחד. וכן מציאותו ומציאות זולתו אמנם יאמר עליה מציאות בהשתתף השם, כמו שאבאר בהמשך. כלומר, הקדוש ברוך הוא נמצא, אבל אין מי שנמצא כמו שהקדוש ברוך הוא נמצא, לא רק בכמות, אלא גם כן באיכות. וזה השיעור יספיק לקטנים ולהמון בישוב דעותיהם, מה הם צריכים לדעת זה שיש נמצא שלם בלתי גשם ולא כח בגשם, הוא האלוה, לא ישיגהו מין ממיני החסרון כלאמר אף פעם לא מיחס, תוארים שהם נראים חולשה, ולזה לא ישיגהו ההפעלות כלל. כמו אכילה או שינה, שזה עניין של חולשה, אבל הליכה, שמיעה, ראייה, מיחסים, אף על פי שזה לא נכון, הוא לא רואה כמו שאנחנו רואים, ולכן, הוא אומר, וצריכים ללמד, שלא ישיגיהו היפעלות כלל. העניין של היפעלות, ההיפעלות זה בעיה בגלל שאנחנו מאמינים בשכר ועונש, והשגחה, אז הוא רואה מה שאני עושה. אז עכשיו, אם הוא רואה מה שאני עושה, אז אני קובע מה הוא יודע. בגלל שאם עכשיו אני עומד, ועכשיו אני יושב, אני קבעתי מה יודע הקדוש ברוך הוא. קודם הוא ידע שאני עומד, אחר כך הוא ידע שאני יושב. אז נגיד, הוא ידע מראש שאני אעמוד ויושב, אבל לדעת מראש זה לא אותו דבר כמו לדעת עכשיו. כלומר, עכשיו תשע ועשרים ואחת. אני יודע שבעוד תשע דקות יהיה תשע וחצי. עכשיו, כאשר יעברו תשע דקות ואז זה יהיה תשע וחצי, אני אדע שעכשיו תשע וחצי. והדעת שעכשיו תשע וחצי ושיהיה תשע וחצי זה שתי ידיעות שונות. לכן, זה שהקדוש ברוך הוא יודע את הכול מראש. זה לא פותר את הבעיה. בכל נראה שהקדוש ברוך הוא כן מתפעל, אבל זה לא התפעלות בו. איך זה עובד? תלמד מורה נבוכים אם זה לא יפריע לך כאשר תהיה בן שלושים, אז תוכל לחיות חיים יהודיים טובים גם בלי לדעת את זה. אתה יודע שהוא שומע את תפלתך, הוא רואה את מעשך, ישאלו אותך איך זה. תגיד, ככה קיבלתי מרבותיי, זה בסדר, ולהמשיך כך. לכן הוא אומר את זה גם, וזה חשוב מאוד מסיבה אחרת.ישנם שלושה פרקים. זה בפרק נ"ו, הוא מתחיל לדבר על תוארים. אחר כך בפרק נ"ז’ הוא אומר זה יותר עמוק ממה שהוא כותב בפרק נ"ו. אז למה הוא כותב משהו לא עמוק, ואחר כך נותן לנו משהו עמוק יותר? בגלל שגם זה נכון וגם זה נכון. יש ראייה פחות נכונה, פחות עמוקה, היא נכונה. ויש גם כן ראייה יותר עמוקה, גם היא נכונה. עכשיו, פרק נ"ח הוא כותב שזה יותר עמוק מן הקודם. רק בפרק נ"ז הוא כותב בתוארים, יותר עמוק מן הקודם, ובפרק נ’ ח’ הוא כותב סתם יותר עמוק מן הקודם, בלי המילה בתוארים. אחר כך, בפרק נ"ח, הוא מדבר על מה שכולם, יודעים, וזה התוארים השוללים. מה שהקדוש ברוך הוא אינו, כלאמר כל תואר שאתה אומר זה לא נכון. זו כוונה אז כאילו, אתה יכול להגיד, הקדוש ברוך הוא, איננו לשים קו מלא את החסר, כל התשובות נכונות. אלא אם כן תגיד, הקדוש ברוך הוא אינו, הקדוש ברוך הוא, זה לא נכון. אבל דברים אחרים, כוכבים, מלאכים, זה ככה תמיד… זאת אומרת, זוה עמוק עמוק. אבל, הוא אומר, שאת זה צריך ללמד את הילד, הוא אומר, ילד צריך לדעת, שכל מה שאתה חושב ורוצה לדמות לקדוש ברוך הוא, זה לא נכון. אז מה זה עמוק עמוק מה שאתה מלמד את הילד, זה מה שנאמר בפרק נ"ח אז כנראה שלא הבננו את זה נכון. מה שאמרנו, שהקדוש ברוך הוא לא מותאר לשום דבר, זה ילד צריך לדעת, הוא מקבל את זה כך. ולכן נראה שהרמב״ם, כאשר הוא מדבר על תוארי השלילה, זה מחייב את כל תוארי החיוב קודם. רק על קצה המזלג, כאשר נגיע לשם ונראה את זה, שאתה אומר, הרצון האלוקי, זה הקדוש ברוך הוא. לא, זה לא הוא .אולי זה התגלות, זה לא אולי הוא שורש הרצון הזה, זה הקדוש ברוך הוא. יש, עוד, עוד זמן, אז אתה מגיע, יש מדרגות על גבי מדרגות, וכל מדרגה שאתה יכול להגדיר בשכל, אתה יודע, זה לא זה. אז לכן, כמה שאתה יודע, יותר תוארים חיוביים, אתה מרבה תוארים שוללים. ומי שלא עולה מדרגות בתוארים החיוביים, ושולל ואומר הקדוש ברוך הוא מעבר, אני זוכר את זה בגלל, שהשם שלו, זה שם של מעבר. ככה, זה סוג של שם ועבר, אז. השם השולל, זה מצביע, הוא מעבר לזה. הוא השכלי? לא. הוא האל-שכלי? לא הוא מעבר לאל-שכלי. הוא מחבר את השכלי, ואת האל-שכלי, את הגשמי, את הרוחני. כלומר, הוא השורש הזה?, עד שאתה אומר, אז מה הוא? ואין תשובה לך דומייה תהילה, אבל זה לך דומייה תהילה שאתה מגיע אחרי שאתה שולל את כל מה שידוע לך, משה רבנו שבכל ביתי נאמן שהוא יודע את כל מידותיו של הקדוש ברוך הוא בכל הרמות, אז הוא זה שיכול להגיע לתואר השולל המלא, בגלל שהוא אומר הקדוש ברוך הוא מעבר לכל התארים שאני יודע. זה העניין, וזה לא מה שהילד יודע. אז אם כן, הרמב״ם אומר, שזה לא סתרי תורה, זה מה שכל ילד צריך, אז מה הם סתרי תורה? וכאן בא הרמב״ם ואומר. טוב, אמנם הדברים בתיאורים, ואיך ירוחקו ממנו, שאין לו תיאורים, ומה העניין התיאורים המיוחסים לו? זה מה שדיברנו, נכון? מצד אחד, ירוחקו ממנו, אין לו תיאורים. מצד שני, הם מיוחסים לו. אז איך זה? זה סתרי תורה. וכן הדברים בבריאתו מה שבראו, איך הוא ברא אותם? ומתאר הנהגתו לעולם, ואיך השגחתו בזולתו? בגלל שזה, כמו שאמרנו, זה נראה שהוא מתפעל. ועניין רצונו, איך יש לו רצון? מה זה הרצון שלו? הרי רצון מראה על חיסרון מה הוא חס?ר בהשגתו, איך הוא יודע דברים? ילד ידע להגיד לך בפשטות, הידיעה שלו היא לא כמו ידיעתנו, והוא צודק. אבל, איך? יש אנשים לפעמים בורחים מההאנשה של האלוקים, והם הופכים אותו למכונה. חושבים שזה יותר טוב. מקבל קלט מוציא פלט, אין לו מה לעשות אתה קובע מה הוא יעשה היה פעם קרקטורה של שני עכברים שנמצאים במעבדה, ואחד אומר לשני, איך אני אילפתי את המדען הזה? כל פעם שאני לוחץ על הכפתור הזה, הוא נותן לי גבינה. בקיצור, אז זה כאילו, שאני אומר, לו והוא עושה מה שאני רוצה, אני אהיה טוב, הוא חייב לתת לי משהו טוב, אם אני אעשה רע, הוא צריך להניח אותי ככה, אין לו בחירה חופשית, רק לי יש. כן, זה הסוג הזה. כן, לא להחליף האנשה בהשואה למכונה. כן, ועניין רצונו והשגתו וידיעתו בכל מה שידעהו, וכן עניין הנבואה, ואיך הם מעלותיה, מהן מעלות הנבואה, איך זה נבואה, איזה כוחות של האדם משתתפים בנבואה, ומה עניין שמותיו, המורים על אחד, ואם הם שמות רבים, אף על פי שהם שמות רבים, כלומר, יש הרבה שמות לאלוהים. אבל מדובר על אחד שהוא לפני אחד, מה אתה סופר, כלומר, זה אחד שאין אחדות כמו האחדות האלוקית, אז למה כל השמות האלה? אלו כולם עניינים עמוקים, והם סתרי תורה באמת, והם הסודות אשי יזכרו בספרי הנביאים תדיר, ובדברי החכמים ז"ל, ואלו הם הדברים אשר אין צריך לדבר בהם, אלא בראשי פרקים כמו שזכרנו. הדבר הזה הוא חשוב מאוד, בגלל שהנה יש רשימה של הדברים שהוא אומר שהם הסתרי תורה, אשרשמוסרים ראשי פרקים רק לאיש המתואר אב בית דין, פלא יועץ, ונבון לחש וחכם חרשים, אמנם הרחקת ההגשמה, שוב הוא חוזר, לגבי להגיד שהוא לא גשם, והסרת הדימוי, וההיפעלויות מהאלוה, שלא דומים לכלום, הוא עניין שראוי לבארו, לכל אדם, כפי מה שהוא, תראה מה שהוא אומר, מה עושים? צריכים לבאר אותו, שהוא לא גשם, ושהוא לא מתפעל, לכל אדם, כפי מה שהוא, ילדים קטנים, סתם הם יקבלו את זה, אם הוא כבר מתרגל, אז אפשר להסביר הסברים יותר טובים, כי הם נוצרו בקבלה לקטטים, לנשים, ולשכלים, או לחסרי השכל, אגב, כאשר מדבר על נשים, לא שבגלל שהן נשים הן טפשות, אלר שלא היה להן זמן ללמוד שום דבר. כמו שיימסר לאנשים, לשכלים, ולחסרי השכל, כמו שיימסר להם, שהוא אחד, ושהוא קדמון, ושלא יהיה יעבד זולתו. כי אין ייחוד, כי אם בהסרת הגשמות, כי הגשם אינו אחד, נכון? אפשר לחלק את הגשם לשניים, אבל מורכב מחומר וצורה. כל חומר יש לו גם צורה. היו ארבע יסודות, היום יש לנו יותר יסודות, אבל זה מאורגן לפי צורה מסוימת. זה כבר שניים בגדר\בהגדרה. כל דבר חומרי יש לו חומר וצורה. הוא גם כן מתחלק, מקבל החלוקה, אפשר ממש לחתוך אותו. וכשיקבלו זה, ויגדלו עליו, כלומר, כאשר אומרים קיבלנו בקבלה, אוקיי, הילד יודע את זה, והתבלבלו בכתבי ספרי הנביאים, יבואר להם עניינם, כאשר הם מתחילים לשאול. אמרת, שהקדוש ברוך הוא אינו גוף, וכתוב בידו החזקה, ובזרועו הנטויה, אז תסביר להם ראשון ראשון, ויאירו אותם על שיתוף השמות והשאלותיהם, אשר כלל אותם זה המאמר, עד שתהיה אמיתת האמונה באחדות האלוהה, ובהאמין ספרי הנביאים, אמונה שלמה בידם. ומי שיקצר שכלו, אבל נגיד שאתה מנסה להסביר לאיזה ילד, או לעוד מישהו, להבין פירושי הפסוקים, והבנת השיווי בשם. אם התחלפות בעניין, כלומר זה אותו שם, אבל יד אלוקים זה לא כמו יד שלך. אם התחלפות בעניין, יאמר לו, שזה הפסוק פירושו מובן לחכמים. כלומר, אתה יודע, חכמים יודעים את התשובה, אבל אתה, הוי יודע, שהאלוה יתברך אינו גוף, לא יתפעל, כי ההפעלות שינוי, כאילו יש שינוי בקדוש ברוך הוא, והוא יתברך, לא ישיגהו שינוי, ולא ידמה לדבר. מכל מה שזולתו, ולא יקבצו עם דבר מהם גדר מן הגדרים כלל, ואתה חוזר על זה. כלומר, אתה אומר לו לא קיבלת את ההסבר שלי? בסדר. שיהיה לך בצריך עיון, אבל תדע, שהחכמים יודעים ומבינים, בסדר, ושדבר הנבוא אמת, ויש לו פירוש, ויעמדו עמו על זה השיעור, ואין צריך שתתיישב דעת אדם על אמונת הגשמה, או על אמונת משיגי הגשמים, כמו שאין צריך שתיישב על אמונת העדר האלוהה, או השיתוף אליו, או עבודת זולתו. כלומר, אדם לא צריך לקבל שיש מישהו שיאמין שהאלוה הוא גשם. רק כדי שתבין כמה הרמב״ם מה הוא אמר כאן שאין דמיון לשום דבר, נכון? שאין לקדוש ברוך הוא דמיון לשום דבר. תעבור לפרק ל״ח. רק נקרא את זה בקיצור, שיש את זה אחור. ראית את האחוריי? כן? פרק ל״ח, "אחור" – שם משותף: הוא שם הגב, "אחורי המשכן" "ותצא החנית מאחריו", והוא גם כן כלי הזמן בענין "אחַר": "ואחריו לא קם כמוהו", "אחר הדברים האלה", וזה הרבה. ויהיה בעניין ההימשך אחר הדבר, ולכת בדרכי מידות איש אחד: "אחרי ה' אלהיכם תלכו" "אחרי ה' ילכו". רוצה לומר: הימשך אחר רצונו, ולכת בדרכי פעולותיו, ולהתנהג במידותיו: "הלך אחרי צו", הוא הולך אחרי ציווי. ולפי זה העניין נאמר: "וראית את אחורי. מה זה וראית את אחוריי? תשיג מה שנמשך אחרי ונתדמה לי ונתחייב מרצוני, כלומר: בריאותי כולם, כמו שאבאר בקצת פרקי זה המאמר: הרי הוא כבר אמר ששום דבר לא דומה לו. אז מה הכוונה שכל הבריאות מתדמות לו, הכל מתדמה. הולכים אחרי רצונו, כלומר, זה לא רצונו, אבל הולכים אחרי רצונו. אחרי רצונו, הוא רצה בפיל, הוא רצה בג’ירפה, והוא, כולם מדמים לו. במה? במה הם מדמים? יש כמה משמעויות לעניין של הדמיון. תשארו במתח עד השיעור הבא