ביאור:מורה נבוכים (אבן תיבון)/חלק א/פרק ז
- למהדורה הרגילה: מורה נבוכים (אבן תיבון)/חלק א/פרק ז
תמלול החלק השיך לפרק ז מפי הרב יהונתן בלאס:: [1]
תמלול השיעור מפי הרב יהונתן בלאס:: [2]
ילד,
העניין המובן מזאת המילה ידוע, והוא הלידה:
"וילדו לו בנים" (דברים כא, טו)
ואחר הושאלה זאת המילה להמצאת הדברים הטבעיים:
"בטרם הרים ילדו" (תהלים צ, ב)
והושאלה גם כן לעניין הצמחת הארץ מה שתצמיח, דמות לידה,
אמר: "והולידה והצמיחה" (ישעיהו נה, י)
והושאלה עוד לחידושי הזמן, כאילו הם עניינים יולדו:
"כי לא תדע מה ילד יום" (משלי כז, א)
והושאלה עוד לחידושי המחשבות, ומה שחייבוהו מן הדעות והסברות,
כמו שאמר: "וילד שקר" (תהלים ז, טו)
וממנו נאמר: "ובילדי נכרים יספיקו" (ישעיהו ב, ו) - יספיק להם בדעותם, כמו שתרגם יונתן בן עוזיאל ע"ה בפירוש זה: ובנימוסי עממיא אזלין (תרגום יונתן שם).
ועל זה העניין אמר: מי שלמד איש עניין אחר והועילהו דעת, כאלו הוליד האיש ההוא, באשר הוא בעל הדעת ההוא. ובזה העניין נקראו תלמידי הנביאים, בני נביאים, כמו שאבאר בשיתוף השם "בן". ומזאת ההשאלה נאמר באדם:
"ויחי אדם שלושים ומאת שנה ויולד בדמותו כצלמו" (בראשית ה, ג), וכבר קדם לך (בפרק א) עניין צלם ודמות מה הוא. וכל מי שקדמו לו מן הבנים לא הגיע עליהם הצורה האנושית באמת, אשר היא צלם ודמותו הנאמר עליה בצלם אלוהים ובדמותו. אמנם שת כאשר למדהו והבינהו, ונמצא שלם השלימות האנושי, אמר בו "ויולד בדמותו כצלמו" (שם).
וכבר ידעת כי כל מי שלא הגיע לו זאת הצורה אשר ביארנו עניינה, הוא אינו איש אבל בהמה על צורת איש ותבניתו, אבל יש לו יכולת על מיני ההיזק וחדוש הרעות, מה שאין כן לשאר בעלי חיים, כי השכל והמחשבה שהיו מוכנים לו להגעת השלמות אשר לא הגיע, ישתמש בהם במיני התחבולות המביאות לרע, והוליד הנזקים כאילו הוא דבר ידמה לאדם או יזיקהו. וכן היו בני אדם הקודמים לשת. ואמרו במדרש: "כל אותן ק"ל שנה שהיה אדם נזוף בהם היה מוליד רוחות", ר"ל שדים, וכאשר רצהו השם, הוליד בדמותו כצלמו.
והוא אמרו: "ויחי אדם שלושים ומאת שנה ויולד בדמותו כצלמו" (שם).
- ^ תמלול השיעור:ילד, העניין המובן מזאת המילה ידוע, והוא הלידה, וילדו לו בנים. ואחר הושאלה זאת המילה להמצאת הדברים הטבעיים בטרם הרים יולדו, והושאלה גם כן לעניין הצמחת הארץ מה שתצמיח, דמות לידה דומה ללידה. אמר, והולידה והצמיחה, מה שאנחנו קוראים בהפטרה של תעניות. ווהושאלה עוד לחידושי הזמן, כאילו הם עניינים יולדו כי לא תדע מה ילד יום. ברור שהיום לא נכנס לחדר לידה, אבל כל מיני דברים יוצאים בתוך הזמן. והושאלה עוד לחידושי המחשבות, ומה שחייבוהו מן הדעות והסברות, כמו שאמרהרה עמל וילד שקר, שאדם מהרר, ובסוף הוא מגיע לדברים לא אמיתיים. וממנו נאמר, ובילדי נוכרים יספיקו, יספיק להם בדעותהם. כמו שאמר יונתן בן עוזיאל בפירוש פסוק זה, ובנימוסי עממיא, אזלו. הכוונה שהם הולכים בחוקים של הגויים. מה שכתוב בילדי נוכרים,הכוונה למה שהולידו המחשבות של הגויים. שעם ישראל אימץ אותם וקיבל אותם כמו שלו. הרב"ם מדבר על זה בהמשך החלק. ועל זה העניין אמר: מי שלמד איש עניין אחר והועילהו דעת, כאלו הוליד האיש ההוא, כמו שאמרו חז"ל כל המלמד את בן חברו תורה, כאילו ילדו. באשר הוא בעל הדעת ההוא. הוא נתן לאדם הזה דעת, והדעת של האדם זה לא משהו חיצוני, זה לא שאתה נתת לו מכונית או משהו כזה. זה אתה עיצבתה את דעתו, אז אתה ילדת אותו במידה מסוימת בגלל שאתה הולדת את הדעת שלו. ובזה העניין נקראו תלמידי הנביאים, בני נביאים, כלומר, נבואה לא עובר בירושה בהכרח, אז בני הנביאים, זה התלמידים שמקבלים את הדעת איך להיות נביא מהנביאים. כמו שאבאר בשיתוף השם "בן". ומזאת ההשאלה נאמר באדם:. עד כאן גם מה שנאמר בפרק ו זה סוג של הקדמה למה שהוא רוצה להגיד עכשי, ובזאת ההשאלה נאמר באדם, ויחי אדם שלושים ומאת שנה, ויולד בדמותו כצלמו. הכוונה לשת. וכבר קדם לך (בפרק א) עניין צלם ודמות מה הוא. וכל מי שקדמו לו מן הבנים לא הגיע עליהם הצורה האנושית באמת, אשר היא צלם ודמותו הנאמר עליה בצלם אלוהים ובדמותו. השאלה למה היה איזה ציפייה שהוא ילד בדמותו הרי מה ראינו בסוף פרק ב', וכאשר מרה ונטה אל תאוותיו הדמיוניות והנאות חושיו הגשמיות וכ"ו נענש בששולל ההשגה ההיא השכלית,, ואמור חופגם ומעט. וישלחהו השם אלוקים מגן עדן לעבוד את האדמה אשר לוקח משם, והשווהו כבהמות במזוניו ורוב ענייניו כמו שאמר, ואכלת את עשב השדה, ויאמר, מבאר לזה העניין, אדם בעיקר בל ילין, נמשל כבהמות נדמו. ואומר משנה פניו ותשלחיהו, הוא שינה את פניו, במקום לבקש להתעלות, הוא ביקש להיכנס לתוך הדמיון של העולם, אז הוא קיבל את מה שהוא ביקש, ככה אומר הרמב״ם, הוא העניש אותו מידה כנגד מידה, הוא אומר הוא הותר לאכול מן הנעימות, ולהנות בנחת ובבטחה, וכאשר גדלה תאוותו ורדף אחר הנאותיו ודמיוניו, כמו שאמרנו, ואכל מה שהוזהר מאכלו, נמנע ממנו הכל והתחייב לאכול הפחות שבמאכל אשר לא היה לו מקודם מזון, ואף גם זאת אחר העמל והטורח. אז הוא איבד את מעלתו, אז למה שהוא יוליד בדמותו כצלמו? אז מכאן אנחנו רואים, שגם כאשר האדם חטא ונלקח ממנו הצלם אלוקים שלו, זה לא שנלקח וגמרנו, אלא זה נמצא, אבל חבוי, זה לא מתגלה, מבחינה חיצונית הוא מתנהג כמו בהמה, הוא לא אוכל מפירות גן עדן, והוא עובד קשה למחיתו, הוא הושפע מאד מהחטא, אנחנו רואים גם, כן, מה חושב הרמב״ם על הבל. יש מחלוקת במדרשים, והרמב"ם הולך בעקבות התנחומא. שאומר שאדם הוליד שלושה בנים, קין הבל שת, שת חביב, שנאמר, זה ספר תולדות אדם, וכתיב, ויולד בדמותו כצלמו, רק שת חביב. ולעומת זאת, בפרקי דרבי אליעזר כתוב, כתיב ויחי אדם שלשים ומאת שנה ויולד בדמותו בצלמו, מיכאן את למד שלא היה קין מזרעו ולא מדמותו ולא מצלמו של אדם, ולא מעשיו דומים למעשה הבל אחיו, עד שנולד שת שהיה מזרעו ודמותו ומעשיו דומין למעשה הבל אחיו שנאמר ויולד בדמותו כצלמו. אז בפרקי דרבי אליעזר הביקורת היא רק על קין, לא על הבל אבל התנחומא אומר שגםגם קין וגם הבל לא היה בשלימות. דיברנו על זה בעבר, שראינו שהחטא של האדם הראשון נבע מכך שהיה באדם צד של רוחניות שהייתה מנותקת מהקרקע , וצד שמחובר לקרקע ומנותק מהרוחניות. כמו שראינו שלמרות שעץ החיים כיסה את כל הגן האישה, , ראתה רק את עץ הדעת, וכמו שאמרנו כדי לראות את עץ הדעת, היא הייתה צריכה להתעלם מעץ החיים. וכיוון שבאדם היו שני צדדים. הצד גשמי וצד רוחני, והם לא היו מחוברים . לכן כאשר הם הולידו , קין נולד גשמי יותר מדי, והבל נולד רוחני יותר מדי, כמו שהזכרנו את המדרש שהם חילקו בניהם את העולם קין לקח את כל המקרקעים, והבל לקח את כל המטלטלין, וכהבל הסתובב עם הצאן שלו. וקין אמר לו, עוף מהקרקע שלי, ובסוף הוא גם הרג את הבל, למרות שהצד הרוחני, אבל קין דיבר אל השכל שלו ואמר מה אם תהרוג אותי מה תגיד להורים? ואז הבל ויתר לו וקין ק והרג אותו. הבל היה כשמו פוטנציאל שלא מתממש, אז הוא לא הגיע לשלימות. רק אחר כך כאשר הוא הוליד את שת היה משהו שלם קודם לכן לא היה חיבור של שני הצדדים כמו שצריך, אבל לא שלמות כמו קדם כיוון שהנחש מכר לאדם ולחווה שאם הם יאכלו מעץ הדת, הם יהיו כאלוהים. וזה לא הלך להם, נכון? הם עשו את מה שאמר הנחש, במקום להיות כאלוהים, נגזר עליהם המוות, והם לא הגיעו ליעודם בכלל. כן, עכשיו אומר ככה, אמנם שת כאשר למדהו והבינהו, ונמצא שלם השלימות האנושי, אמר בו ויולד בדמותו כצלמו. אז מה היה ההבדל? אפשר להגיד איזה מוסר אולי, חשוב מאוד איזה חינוך אתה נותן לילד. כלומר, את שת, הוא למדהו והבינהו ולכן הוא נמצא שלם בשלמות האנושית. ונאמר בו, ויולד בדמותו כצלמו.עכשיו, יש בעיה בזה. בגלל שהוא לא אומר שהוא הוליד אותו אחרי שלמדה הוא השיעור נחתך מקווה למצא את ההמשך
- ^ תמלול השיעור:פעם הקודמת, דיברנו על הנושא של שדים ואנחנו נחזור לעניין הזה בעיקר ננסה להבין מדוע הרמב״ם במורה נבוכים בפרק ז’ שזה די בהתחלה מדבר על משהו שנראה שולי, הנושא של שדים, איך שלא יהיה זה לא דבר משמעותי. אבל קודם לכן אמרתי, קראנו יחד פעם הקודמת את הדברים של הרמב״ם בחלק ג פרק מ"ו. תמצא זה כתוב בשירת האזינו יזבחו לשדים לא אלוה וכבר באירו החכמים עניין אומרו לא אלוה אמרו שהם לא פסקו מעבודת דברים נמצאים עד שעבדו דמיונות. לשון ספרי לא דיין שהם עובדים חמה, ולבנה, כוכבים ומזלות אלא שעבדו בבואה שלהם ובבואה הוא שם הצל. בדרך כלל חושבים שמה שהרמב"ם אומר שהשדים הם דמיונות הכוונה שהם לא קיימים ואמרתי שזה לא נכון לדעת הרמב"ם הם קיימים אבל הם דמיון זה לא החידוש שלי חלק מהראשונים אומרים במפורש שהשדים הם כוחות של הדמיון. ריה"ל בספר הכוזרי מדבר על מי הוא החסיד והוא אומר שזה המושל בכל כוחותיו מי שמגייס את כל הכוחות שלו לעבודת קונו. שם הוא אומר מצווה הכוח החפצי חפצי זה הרצון שיהיה מקבל. ושומר לאשר יבוא מאצלו ציווי ויעשה לעיתו וישמש בכוחות ובאברים כפי אשר יצווה מבלי המרות כלומר צריך להשתמש בכל הכוחות האלה בלי מרד ויצווה אותו שלא יפנה אל השדים כלומר הוא יגיד לכוח הרצון שלו שלא יפנה אל השדים המחשיביים והמתדמים. הרב שילת מתרגם זה שדי הכוח המשער והכוח המדמה ולא יקבלם ולא יאמין בם עד שיוועץ בשכל ואם יכשיר מה שיש אצלם אצל השידים של ההשערה ושל הדמיון יקבלם ואם לא ימרם כלומר מי שצריך לקבוע אם לשמוע לשדים. זה השכל גם הרב יוסף אלבו בספר העקרים מסביר גמרא בברכות כשיגבר הכוח הדברי על הכוח המדמה הנה אז יראה חלומות צודקים ולא דברים מטעים כלל. אמרו רבותינו רבא רמי: כתיב 'בחלום אדבר בו' וכתיב 'וחלומות השוא ידברו'! - לא קשיא, כאן - על ידי מלאך, כאן - על ידי שד. כלומר על ידי כוח הדברי או על ידי כוח המדמה כאשר זה בא על ידי מלאך זה הכוח השכלי. ואם זה בא על ידי שד אז זה כוח המדמה כי כשיגבר הכוח הדברי על הכוח המדמה יראה האדם חלומות צודקים או מראות ישיג בהם מה שלא ישיג קודם לכן וכפי שיעור התגברות הכוח השכלי על כוח המדמה כן תהיה הכנת האיש לנבואה. כלומר אם החלום בא מכוח השד אז זה מכוח המדמה וזה יכול להיות שקר ושוא אם זה בא דרך מלאך אז המלאך מעביר את הדברים בלי טעויות גם אברבנל כותב בפרוש אמרו בפרק הרואה רבא רמי: כתיב 'בחלום אדבר בו' וכתיב 'וחלומות השוא ידברו'! - לא קשיא, כאן - על ידי מלאך, כאן - על ידי שד. רוצה לומר שמה שכתוב בחלום אדבר בו הוא החלום המושכך שהוא על ידי מלאך ושהחלומות השוא הם מפועל הכוח המדמה הרכבותיו וכזביו והוא אשר כינה רבא בשם שד. בהמשך נראה שהכוח השדי זה כוח הדמיון שלא מרוסן הרב קוק משתמש בלשון שראינו ברמב״ם שהביא את הספרי שעבדו בבואה שלהם ובבואה הוא שם השד. אומר הרב קוק באורות הקודש א’ עמוד רל"ז הדמיון הוא הצל של השכל למה זה הצל של השכל כיוון שכאשר אדם חושב הוא בדרך כלל מצייר תמונה יחד עם החשיבה שלו זה עוזר לו מאוד כלומר יש איזו תמונה שעולה לו בראש כאשר הוא חושב על דברים ואם זה בסדר זה אוקיי הוא יכול בזה להעשיר את הכוחות השכליים אם לא אם זה מתגבר על הכוחות השכליים אז זה לוקח אותו לסוג של פרעות הוא לא מתחבר אל השכל אלא יש שכל מצד אחד ויש את הצד הדמיוני מצד אחר וכל אחד עושה את שלו הרב באיזשהו מקום אומר שזה העניין של אשמדאי מלך השדים הכוונה לדמיון הפראי שלמה המלך רצה לגייס אותו לעזור לו עם השמיר לבניין בית המקדש בגלל שהדרך הטובה להשתמש בשדים זה להשליט עליהם את הכוח השכלי בשלימותו ולכן מי יכול להשתמש בדמיון הפראי? אם לא שלמה אז אף אחד. שלמה המלך יכול לגייס אותם ולקחת את הדמיון היותר פראי ולהכניס גם אותו כל אחד במקומו בעבודת השם בבית המקדש זה הכוונה הוא לא הצליח במאה אחוז אבל זה מה שהוא שאף לעשות כאשר הגמרא מתארת את אשמדאי היט מספרת שהוא היה קופץ מההארץ לשמים הכוונה שכאשר הוא למעלה בשמיים הוא רוחני רוחני רוחני ואין לו שום קשר לגשמיות כאשר הוא יורד לגשמיות הוא גשמי לגמרי ואין שום קשר לרוחניות כלומר אין איחוד בין הצד הרוחני לצד הגשמי הוא עף לשמיים ויורד למטה והם לא נפגשים בשום מקום זו הכוונה אז שוב הרב קוק כותב שהדמיון הוא הצל של השכל מכיוון שהדמיון מספק קווים ותמונות, מה שמאפשר לשכל להבחין בין דברים שונים. השכל המופשט רואה תמונות, והדמיון נותן את האפשרות להבחנה. חלק מהעבודה השכלית הוא להבחין בין דבר לדבר, כלומר, הנה איקס והנה וואי - זה דומה בדבר מסוים ושונה בדבר אחר. כאשר יש לך משהו מוחשי, הגבולות ברורים ואומרים “עד כאן”. בלי הגבולות שהדמיון נותן, האור האלוקי היה בליל גדול של אור שאי אפשר לתפוס אותו, ולכן הכוח של הדמיון מאפשר את הראייה עם הקווים. נראה את הציטוט השני גם כן בנפש האדם יש דמיון שמלביש את השכל ונותן לו ברק והידור נוצץ וכל מה שהוא לנאותו אינו חוצץ כלומר זה הופך להיות חלק ממנו זה מסתדר ומשתלב בשכל אבל המותר מזה יוצא כבר מסדר הקדושה זה השד משדי. המותר מזה יוצא כבר מסדר הקדושה כיוון שאין אור השכל שורה בו כלל כלומר בגלל שהמותר הוא כבר מתפרע , הפסוק בישעיה זה שוד משדי, אבל אם מורידים את היוד שזה הצד השכלי האלוקי אז השדי נשאר רק עם השד שזה כוח הדמיון שלא מחובר. יש כאלה שמתבלבים במקום אחד הרמב"ם כותב שדמיון חשוב לנבואה ובמקום אחר הוא אומר שהליכה אחר הדמיון זה היצר הרע כל מי שיש לו עיניים בראש יודע שזה לא סתירה הדמיון נחוץ לנבואה אבל ללכת אחר הדמיון בלי הבקרה של השכל הדמיון אמר לי אז זה מה שאני עושה זה יצר הרע .לפי הרמב״ם וכמו שראינו גם בכוזרי ובספר העיקרים ובאברברנל צריכים לבחון את הדברים שבאים בדמיון גם כן לפי השכל צד הדמיון צריך להיות צמוד ועזר לצד השכלי מי שיש לו בעיות בדמיון לא יכול להיות נביא ככל שהדמיון יותר חזק כך צריך לחזק גם את הצד השכלי שיוכל להשתמש בו זה לא שהדמיון הוא רע הוא כוח טוב אבל אם אין איזון בין הצד הזה והצד הזה אז צריכים לחזק את הצד החלש כן גם מי שהשכל שלו חונק את הדמיון זה גם כן בעיה חסר את הברק וההידור וזה פוגע בעבודת השכל כאשר הדמיון לא עובד אבל השד כאשר הוא יחד עם האות י בסוף, זה שם השם שם שדי אם אתה מוריד את האות י אז אתה נשאר עם השד הכוונה כמו שאומר הרמב״ם על פי הספרי שהם עבדו את הדמיונות שלהם. הם חשבו שעל ידי זה הם מחזקים את כח הדמיון והם יוכלו להגיע לדברים גדולים כמו שמישהו מפתח את השכל אז הוא אומר השכל הזה יכול להגיע להבנות אז כך גם כן כוח הדמיון אדם אומר ננסה לדמיין דברים בזה אנחנו יכולים אולי להרגיש כלומר לשער מה יהיה. עיקר הפיתוי שהיה לאנשים לעבוד את השדים זה כדי לדעת את העתיד הם חשבו שאם הם יקבלו יותר כוח דמיון הם ידעו מה שיקרה בעתיד. הם ידעו שזה לא נבואה הם ידעו שזה לא מדייק במאה אחוז מהזמן אבל אם כל האחרים מדייקים רק עשרה אחוז ואתה בגלל שקיבלת עיצה מהשד מדייק עשרים אחוז זה גם כן משהו וזה היה מספיק שיגידו אוקיי עבודת השדים עוזרת זה אותו פיתוי שמביא אנשים לראות מה שאומרים סקרי דעת קהל אף על פי שאותם סקרי דעת קהל טועים פעם אחר פעם. אתה יודע שהוא לא מדייק אבל זה דחף כזה שרוצים לדעת את העתיד ולכן הולכים לראות מה אומרים הסקרים הרמב"ם מביא את הספרי כלעג ובוז עליהם עד כמה הם התדרדרו כלומר שכאשר עבדו את השמש השמש זה לפחות כוח אמיתי הוא אחראי על החקלאות לירח גם כן יש השפעה על המים אבל הדמיון הם יודעים שזה לא מדייק והם לא ראו את זה כאלוה מי שעבד את השדים זה לא בגלל שהם ראו בהם כוח עליון אלא רק רצו להשיג איזה תועלת קטנה נו תגיד לי מה יהיה על איזה סוס לשים את הכסף אז זה לעג שהם עובדו גם את השדים הרמב"ם יגיד בהמשך שהשדים לדעתם נמצאים במדבר הם לא אוהבים שלטון הם בורחים מכל סדר. הרמב״ם שם את זה פה בגלל שהוא מדבר על ההשתלשלות של אדם הראשון אחרי החטא כמו שאומר המדרש שהרמב"ם מביא "כל אותן ק"ל שנה שהיה אדם נזוף בהם היה מוליד רוחות", ר"ל שדים, אבל הרי הרמב״ם אומר ששדים זה הדמיון, אז איך האדם הוליד שדים, הכוונה שאת הכוח האנושי של הדמיון את זה רצו לפתח ולהתחבר אליו ולשחרר אותו כמה שאפשר מהשלטון של השכל. ראינו גם כן בפרק ד’ ופרק ה’ את הקשר בין הדמיון לבין הנבואה בפרק ה’ בסוף כאשר הוא אומר והכוונה כולה אשר כוננוה היא, שכל ראייה חזייה או הבטה שבאה בזה העניין, היא השגה שכלית לא ראות עין, אז הוא אומר שהעיקר של הנבואה זה עניין שכלי שאחר כך עובר לדמיון שיוצר את התמונה זה הכוונה אז זה גם כן קשר מסוים כי הוא דיבר על תמונה ותבנית וכשהוא מדבר על תמונה הוא מדבר על כל סוג של תמונה אצל משה רבינו זה תמונת השם יביט שזה זה לא תמונה פיזית אלא עניין של הצד השכלי וכאן זה עוד סוג של תמונה של הדמיון אבל זה לא הסיבה העיקרית. נחזור לפרק ב’ מה אומר הרמב״ם בפרק ב’ כאשר הוא מדבר על הפיתוי של הנחש ממש בהתחלה הוא אומר וקודם שאזכור הקושיא ופירוקה, אומר: כי כבר ידע כל עברי כי שם אלוהים משתתף לשם ולמלאכים ולשופטים מנהיגי המדינות. וכבר ביאר אונקלוס הגר ע"ה והאמת מה שבארו, כי אמרו "וִהְיִיתֶם כֵּאלֹהִים יֹדְעֵי טוֹב וָרָע" רוצה בו העניין האחרון, אמר: "ותהון כרברביא".זה בלשון רבים כלומר הכוונה היא לא שתהיו כמו הקדוש ברוך הוא שהוא יחידי. ולא כמו השופטים בגלל שלא היו שופטים הם היו לבד אדם ואשתו את מי הוא ישפוט אז הכוונה שתהיו כמו המלאכים ראינו בחלק ב’ בפרק ו’ וכתוב במדרש קהלת: על הפסוק כי עוף השמים יוליך את הקול "בשעה שאדם ישן, נפשו אומרת למלאך, ומלאך לכרוב". הנה כבר ביארו למי שיבין וישכיל, שהכח המדמה גם כן יקרא "מלאך", ושהשכל יקרא "כרוב". ומה מאד נאה זה למי שידע, ומה מאד הוא נמאס לפתאים.. עוף השמיים זה המלאך הוא יגיד לכרוב מה שאתה חושב. אז המלאך זה כוח המדמה. חזרה לפרק ב’ הוא אומר תהיו כמו מלאכים המלאך הוא כוח הוא אחראי למעלה. אמרנו שהדמיון זה דבר טוב, שד זה כאשר הוא מתפרע אבל יש מלאך שאחראי על הדמיון לא רק זה אלא שכל נביא שמקבל נבואה חוץ ממשה רבנו זה דרך מלאך בגלל שהמלאך מעביר גם את הצד של הדמיון המלאך אחראי על כל מיני דברים יש מלאך שאחראי על המים, יש מלאך שאחראי על האש, אז יש מלאך שאחראי על הדמיון. הכרוב זה משהו אחר, הכרוב אחראי על הצד השכלי של האדם אחר הגירוש מגן עדן. איך אני יודע? איפה שמו את הכרובים ? לשמור על דרך עץ החיים, נכון? אז אנחנו נמצאים מחוץ לגן עדן והאחראי על האזור הזה שמחוץ לגן עדן זה הכרוב והכרוב הוא האמצעי בינינו לבין עץ החיים, נכון? כלומר הוא שומר על דרך עץ החיים הוא מונע מאיתנו להגיע ישירות אל עץ החיים אבל אם אנחנו רוצים לדעת מה שיש שם אז צריכים להשתמש בכרוב, אז הוא גם אמצעי וגם חוצץ, וזה נכון. השכל האנושי הוא הדרך שאנחנו יודעים דברים אבל הוא גם כן מגביל אותנו גם בגלל שאת מה שנקלט בשכל האנושי במקרה שאנחנו עובדים ומשקיעים יכול להיות שאנחנו נבין. אבל משהו שמעבר לשכל האנושי אנחנו לא יכולים להבין. אז זה גם חוצץ וגם אמצעי לדוגמה כל מה שמעבר לשכל האנושי כדי שנבין את זה זה חייב לעבור תרגום ללשון של השכל האנושי כאלו ללשון של הכרוב כדי שנבין את זה לדוגמה יחזקאל הנביא רואה חיות והוא מבין שהוא לא יכול לראות חיות בגלל שהחיות זה המדרגה העליונה של המלאכים אז הוא בסוף מבין שהחיות שהוא ראה הם הכרובים כלומר מה שהוא ראה זה לא החיות עצמם אלא הכרובים הם אלה שייצגו עבורו את החיות בגלל שהוא לא יכול לתפוס משהו שמעבר לכרובים אוקיי אז הנחש פיתה את חוה ואחר כך אולי את האדם דרך חווה בזה שהוא הציעה להם והיתם כאלוהים הכוונה שיהיה לכם את הכוח המדמה זה חסר לכם אנחנו זוכרים האדם הראשון לפני החטא היה שלם בשכלו אבל הוא היה מנותק מהארציות אז הנחש אומר הנה אני אתן לכם להיות לא רק צלם אלוקים מבחינת זה שיש בכם דעת אלוקים אלא תדעו גם כן את העניינים הארציים והיה כמעט בלתי אפשרי לאישה לא להיכנע להצעה הזו בגלל כמו שאמרנו שלדעת השם של האדם יש שני צדדים צד של הזכר וצד הנקבה. בכל דעת יש שני צדדים לדוגמה מילה יש את המילה הנאמרת או הנכתבת ויש את המילה הנקראת או הנשמעת כאשר אנחנו מדברים על המילה הנכתבת זה מתחיל עם הרעיון של הכותב שמתתרגם למשפט שמתתרגם למילים שמתתרגם לנקודות וקווים וכאשר המילה נקראת התהליך הפוך מתחילים מהקווים לאותיות למילים למשפט ובסוף מגיעים לרעיון של הכותב זה אותה מילה אבל המילה לפעמים יורדת מלמעלה למטה ולפעמים היא נקלטת מלמטה למעלה השלימות של הידיעה זה שני הדברים ביחד בגלל שאם לא יורד משהו אי אפשר לקלוט אם מישהו לא כותב אז אין מה לקרא ובמידה מסוימת גם הקולט הוא זה שקובע מה יכתב בגלל שאם כותבים משהו שהקולט לא יכול לקלוט אז חבל על הזמן זה לא מילה זה סתם רעש אז החיבור בין הזכר לבין הנקבה למעלה זאת השלימות והאישה היא צריכה להתחיל מלמטה אז אומר הנחש עד עכשיו אתם רק למעלה אתם רק שכל ואתם מתעסקים רק בדעת אלוקים ואתם חושבים שהאחדות שולטת בכל אבל אם תחוו בעצמכם את העולם המוחשי תבינו שהעולם מתאפיין לא באחדות אלא בפירוד הנשלט על ידי כוחות אוטונומיים. העולם המגוון התאפשר רק על ידי שבירת האחדות. ואני הוא זה שהוספתי את הפירוד השובר את האחדות כדי לאפשר את הרב גווניות. בלעדיו היה אור אחד הומוגני ולא עולם. דיברנו על זה בעבר שהנחש זה ההעדר, ההעדר זה החיסרון של המציאות אז הנחש אומר אני שותף לבריאה, בגלל שאם היה רק אלוקות אז הכל היה בליל אחד של אור ולא היה מציאות ומאיפה באה הרב גוניות? ממני הנחש השטן אני עשיתי את הרווחים בין הדברים, את האזורים הרקים שאין בהם שום דבר אז אני שותף עם הקדוש ברוך הוא, האישה אומרת לא ההפך הרב גוניות כולה מעידה על הקדוש ברוך הוא. אי אפשר שיהיה משהו אחד שיעיד על הקדוש ברוך הוא צריכים רב גוניות ואז תשאל את עצמיך מה מאחד את כל הרב גוניות הזאת וכך תעלה במחשבה מעלה מעלה עד שאתה מגיע למסקנה שהקדוש ברוך הוא הוא האחראי לרב גוניות אז גם אתה השטן רק חלק מהרב גוניות הזאת שמעידה על הקדוש ברוך הוא אתה לא שותף אתה רק אחד מהפיונים שעוזרים להעיד על הקדוש ברוך הוא אז אומר לה השטן תנסי מה שאני מציע תרדי לארציות ותראי שאני צודק ואוקיי זה מה שהיא צריכה לעשות נכון אין חכמה לאישה אלא בפלך כלומר לאישה יש חכמה לארוג את הדברים ביחד מלמטה לקחת את הדברים הפרטיים ולארוג אותם בכל אופן זה התכונה שלה שהיא בונה מלמטה ולכן היא נסתה הניסיון לא עבד. כוח הדמיון הזה לא הוסיף לה כלום מה קרה? קראנו בסוף פרק ב’ שהאדם נעשה כבהמות נדמו כמו שאומרים כבהמות נדמו מו .. כלומר ככה כמו פרה שאוכלת עשב בקיצור האדם ירד והיה פירוד בין האיש לאישה ולא רק בין האיש לאישה אלא גם בין הקב"ה לאדם כמו שהוא אומר בפרק ז וכן היו בני אדם הקודמים לשת. ואמרו במדרש: "כל אותן ק"ל שנה שהיה אדם נזוף בהם היה מוליד רוחות", ר"ל שדים, וכאשר רצהו השם, הוליד בדמותו כצלמו. והוא אמרו: "ויחי אדם שלושים ומאת שנה ויולד בדמותו כצלמו" כלומר מה שקרה זה לא רק שהאדם עזב את אשתו היה גם ניתוק בין הקדוש ברוך הוא לאדם .היחס בין הקדוש ברוך הוא לאדם שהוא דעת אלוקים זה די דומה ליחס בין הזכר ולנקיבה בגלל שאנחנו הרעייה והקדוש ברוך הוא הוא הדוד אז כאשר הקדוש ברוך הוא מנתק מגע זה מתבטא גם בקשר בין הזכר של האדם לבין אשתו וגם הפוך כלומר קשה לדעת מה הוליד את מה. אבל העניין כאן זה שהשלימות נפגעה השלמות שבה הזכר משפיע את האמת וזה נקלט על ידי עבודה מלמטה של האישה זה נפגע אז אחרי החטא כולם ירדו גם האדם וגם אשתו לעולם של הדמיון ושל החושים והיכולת של האדם להשפיע את הצד השכלי לאשתו זה נותק ומה שקרה זה שהאדם התחבר אל הצד הדמיוני. האישה אמרה שהיא רוצה את הצד הדמיוני היא קיבלה את זה והוא לא יכל להתאחד כלומר הצד השכלי היורד לא השפיע כיוון שלא היה משהו שיכול לקלוט את זה אלא זה נתן כוח דווקא לצד הדמיוני וזה הוליד כוחות פראיים שזה חבל על הזמן וכיוון שהאדם התעסק עם דמיונות גם הקדוש ברוך הוא ניתק את הקשר עם האדם באותה תקופה החטא עצמו גרם לירידה לדמיון מי שהתחיל את זה, זה הצד הנקבי באדם, הצד הנקבי שרוצה לעבוד מלמטה וזה היה צריך להיעשות, האדם באמת צריך לבנות את הדברים מלמטה, רק שהוא עשה את זה לא טוב ולא היה צריך לעשות את זה על ידי חטא של האכילה מעץ הדעת. הרמב״ם באיגרת גזרת הכוכבים, כותב שאסטרולוגיה זה דבר שלא שווה, אז תזרוק את הספרים של האסטרולוגיה, וכך הוא כותב וכבר אמרתי לכם שכל דקדוקי השאלות שלכם בענין זה כלם שריגי אילן אחד הם ואני אצוה לכם בדעתי גודו אילנא וקציצו ענפוהי כל מה ששייך לאסטרולוגיה, זרוק לפח. ובמקום העץ של אסטרולוגיה ונטעו עץ הדעת הטוב נטעו במקומו עץ הדעת טוב או רע ואכלו מפריו וטובו אל תאכלו את הרע, אכלו טובו ופריו ושלחו ידיכם וקחו גם מעץ החיים ואכלו ותחיו לעולם, והקדוש ברוך הוא יזכנו ויזכה אתכם, לאכול פריו ולשבוע מטובו, עד אשר נחיה לעולם אמן, כך הוא אומר. נטעו עץ הדעת טוב ורע, ואכלו את טובו, כלומר לא את הרע, אכלו את טובו. זה כנראה מבוסס על דברי המדרש, שכתוב על אדם הראשון, מי יסיר עפר מעיניך אדם הראשון, שהבנים שלך ממתינים שלוש שנים לאכול מהפירות שלהם, ואתה לא החזקתה מעמד אפילו יום אחד שהרי הוא חטא ביום שנברא. אז כולם שואלים, הרי אדם הראשון, לא היה לו פת בסלו, לנו יש שהרי אנחנו נמתין שלוש שנים נוכל לאכול, אבל הוא ידע שאף פעם לא יוכל לאכול מעץ הדעת. התשובה היא שכל האיסור היה לאכול את זה ביום שישי, הוא היה צריך לאכול את זה בשבת. נאסר עליו לאכול ביום השישי כיוון שהוא עדיין לא היה שלם, הוא עדיין נברא ביום השישי, אז הוא אכל את זה בוסר כאשר הוא לא היה שלם לעשות את זה. אחרי שהוא היה מגיע לשלמות ההתהות שלו ואדם וחוה היו מצליחים לחבר את הצד השכלי, עם הצד הדמיוני, כאשר הדמיון עושה את מה שהוא צריך לעשות אז היה אפשר גם כן לאכול מעץ הדעת. האדם היה צריך להתמודד עם השטן, שזה כוח ההיעדר וזה היה מאוד טבעי שהצד הנקבי, שצריך לבנות מלמטה, והרגיש חסר, כי כמו שאמרנו, לא היה לאדם שום קשר עם הקרקע יכשל ויקנה את הסיפור של הנחש, כי הנחש והרוכב עליו שזה השטן, אמר הנה יש אפשרות שתהיו קשורים לקרקע, אז האישה נהנתה לזה וגם כן בעלה נתפתה וירד יחד איתה, בגלל שסך הכל הם יחידה אחת, אז בגלל החטא, ההשפעה של הצד הזכרי על הצד הנקבי נקטע ויחד עם זה נקטע גם הקשר בין הקדוש ברוך הוא ובין האדם והנתק הזה נמשך מאה שלושים שנה, מאה שלושים שנה זה זמן קשה שעוברים עד התיקון, ראינו את זה גם במאה שלושים שנה שהיו בני ישראל במצרים עד לידתו של משה רבינו, רואים את זה גם בסיפור של המלאכים שבאו לסדום המדרש מספר שהיתה ביקורת על איך שהם מילאו את שליחותם במה שהם אמרו משחיתים אנחנו את המקום כאילו שהם עושים את זה ואחר כך כשהם ניסו לתקן הם אמרו כי השם שלחנו להשחית את המקום הם הזכירו לו את השם המפורש והוא לא היה ראוי לשם השם המפורש אז הם היו צריכים להמתין מאה ושלושים שנה עד שיעקב אבינו ראה את הסולם ואז כאשר היו מלאכים שעולים הם עלו יחד איתם וזה גם כן אחרי מאה ושלושים שנה וגם ידוע שהשמות של האבות זה הולך בעניין של של שם השם כלומר בכפולות של עשרים ושש יוסף הוא שש פעמים עשרים ושש יעקב הוא שבע פעמים עשרים ושש יצחק הוא שמונה פעמים עשרים ושש אז אברהם היה צריך להיות תשע פעמים עשרים ושש שזה מאתים שלושים ואבע רל"ד אבל אברהם זה רמ"ח מאתים ארבעים ושמונה שזה יותר בארבע עשר שזה בגמטריא דוד אז הנתיבות אומר שזה בגלל שאברהם לקח איתו במזודה את דוד שהרי כשהוא יצא מחרן הוא לקח איתו את לוט שממנו יצא דוד אז מה בא אחר כך מה זה חמש כפול עשרים ושש שזה מאה שלושים זה סלם בגמטריא כפי שזה כתוב בלי ו’ בכל אופן זה היה טבעי שהם יפלו אבל החטאים שלנו בדרך כלל הם טבעיים במיוחד החטאים הקשים הם טבעיים העניין הוא שיש דרישה מהאדם להתגבר על הטבע שלו כלומר יש צו אלוקי יש לך אפשרות לקיים את הצו אלוקי אתה צריך להיאחז בצו האלוקי ולהשתמש בזה כסולם שמאפשר לך להתגבר גם על הטבע שלך ואם תתגבר על הטבע שלך תראה שזה כבר לא טבע בגלל שהתגברת על זה הרמב״ם אומר את זה במפורש בנושא של המרגלים הוא אומר זה לא טבעי שמי שרק יצא ממאתיים ועשר שנים של עבדות יהיה מוכן ללכת ולהילחם נגד שלושים ואחד מלכי כנען זה לא טבעי אז מה רוצים מהמרגלים התשובה הקדוש ברוך הוא נתן ציווי אם הם היו אומרים אני מפחד פחד מוות אבל הקדוש ברוך הוא אמר אז אנחנו נתגבר על זה אז הם היו מתגברים זה היה נותן להם את הכוח להגיד עשיתי את זה. אבל הם לא עשו את זה בגלל שאנשים שכל הזמן הם לא אדונים אפילו על עצמם הם רגילים לקבל פקודות הם לא צריכים לחשוב על הרצון שלהם רק על הרצון של האדון אז הרצון שלהם חלש יש שאלה איך עבד משתחרר בגלל שהוא צריך לקבל גט שחרור אבל ברגע שהוא מקבל גט שחרור לפני שהוא משתחרר זה כאילו שהאדון לוקח את הגט שחרור מכיס אחד ושם את זה בכיס השני כי יד העבד כיד רבו אבל חז"ל אומרים שהוא כן משתחרר על ידי הדבר הזה כי גיטו וידו באים כאחד. וגם כאן זה אותו רעיון לא נכנס לזה עכשיו וגם לא ניכנס לסוגיה ההלכתית יש כמה פירושים אבל העניין הוא שכאשר אדם אומר יש לי צו אלוקי המצווה נותנת לאדם את האפשרות להתגבר על עצמו השיעבוד הגדול ביותר זה לא למישהו אחר השיעבוד הגדול ביותר הקשה ביותר זה למגבלות שלך עצמך. אז התורה והמצוות מאפשרים לך להתגבר על המגבלות של עצמך בגלל שיש את הרצון אלוקי שתוכל להתעלות ואז אתה התגברת אבל זה לא קל אז כן היא רצתה לעשות את זה מלמטה וזה מה שגרם לה להסכים לנסות. היא הייתה צריכה להגיד לנחש תמתין עד שבעלי יחזור ושנינו יחד נדסקס מה לעשות ואנחנו ניתן לך תשובה חז״ל שואלים איפה אדם הראשון היה כאשר הנחש דיבר עם חווה יש שני פירושים אחד שהוא עדיין היה שרוי בתרדמה מהניתוח שבו הוציאו לו את הצלע הוא עדין לא התגבר על זה הוא עדיין היה בחדר התאוששות ויש אומרים שהוא היה בסיור בעולם הקדוש ברוך הוא לקח אותו לכל מקום בעולם וקבע איפה יהיה יישוב ואיפה לא בארץ ישראל כמובן צריך להיות ישוב בכל מקום אבל מקומות כמו אנטרקטיקה אולי לא. מה שחשוב לנו דיברנו על החטא אחר כך על איש ואישה, אחר כך הוא מדבר הילד ובתוך זה על השדים, בגלל שכאשר האיש ואישה הן לא יחידה אחת אז אפשר להוליד שדים בגלל שהעניין הוא שאיש ואשה זה שני צדדים של השכל, שכל המשפיע ושכל המקבל, זה לא שרק אישה מקבלת וגבר לא, מדובר על האנושות יש שני צדדים כמו שראינו, אנחנו מול הקדוש ברוך הוא אנחנו כולנו רעייה כלפי הקדוש ברוך הוא, גם הגברים וגם הנשים, בקיצור זה שני צדדים שיש אבל אחרי שכולנו ירדנו לתוך העולם הזה אז כולנו פועלים מלמטה גם הצד הזכרי אבל אנחנו פה בעולם של החוש ושל הדמיון, לא רק בעניינים מופשטים אבל בכל אופן יש צד של השפעה וצד של קליטה. מכאן הגענו לשת. מה קרה אחרי שת לא היתה הצלחה כל כך גדולה. מה היה שם שלא עבד? הנחש לא עבד, הם הולידו רק שדים את השלב הזה הם כבר עברו אבל הם לא רצו כולם להיות שוב בצד השכלי אז היה את העניין של בני האלוהים נכון בני אלוהים ובנות האדם, לפי הרמב״ם והכוזרי אלה שחיו תשע מאות שנה היו רק אותם אנשים שנזכרו, כל השאר חיו שבעים שמונים שנה כלומר בני אלוהים הם אלה שחיו הרבה שנים האחרים היו כמו זיעה בשבילם, כי מי שחי תשע מאות שנה, ורואה את האחרים מולידים נגיד בגיל עשרים וחמש באים נעלמים, באים נעלמים, בשבילו הם כמו סוג של פרח בגן שאחר כך נובל, בכל אופן, את השלב הראשון שבו הולידו רק שדים הם עברו, אחר כך הם אמרו טוב זה לא הלך, אבל נעשה אליטה שתהיה בקשר עם האלוה, וכל השאר יהיו שקועים בצד החומרי כמו שאמר הנחש ויעשו מה שהם רוצים, אז זה הכוונה, אבל לא היה את הצד המקבל, יש בני האלוהים ובנות האדם כלומר אין בנות אלוקים שמקביל לבני אלוקים, אבל הם חשבו שבני האלוהים יורידו את השפע וישליטו אותו מלמעלה בלי כוח מקבל, , וזה גם כן לא הלך בגלל שמה קורה כאשר מחברים אידיאל עוצמתי עם יצריות, זה לא שהוא מתקן אותו, אלא הוא מחזק את היצריות, אז לכן מלאה הארץ חמאס וזה הביא את המבול העניין שמיוחד באברהם, והרמב״ם מדגיש את זה זה שאברהם בנה את הצד המקבל אברהם, גדל בעולם שכולו עבודה זרה, ההורים בבית שלו עבדו עבודה זרה, הוא עצמו הביט אל העולם ואמר יש בעל הבית, יש אדון לבירה, והוא היה מוכן לקבל. היה צריך לשפץ את הכוח המקבל באדם כדי שיוכל לקבל את התורה, חז״ל אומרים במדרש שהתורה הוצאה לדור המבול, והם לא רצו, כי זה לא התאים להם, צריך כוח מקבל, אי אפשר סתם לתת את התורה לכל מיני שבטים פרימטביים. יש גם כן איזה דבר מצחיק בסיפור הזה, הרמב"ם כותב שהם חיו הרבה שנים בגלל שהיתה להם תזונה נכונה היתה להם דיאטה טובה, הם ידעו מה לאכול מה לא לאכול, והרמב״ן אומר איך היו אנשים כאלה רשעים? הם ידעו את הדיאטה הזאת והם לא גילו את זה לילדים שלהם. אברבנל אומר שהם כן, הציעו, אבל הבנים העדיפו לאכול כל מה שהם רוצים ולמות בגיל צעיר ולא לסבול עם הדיאטה ולחיות 900 שנה הריטב"א אומר שהרמב״ן לא הבין את הרמב״ם. בגלל שהרמב״ם, כשהוא מדבר על דיאטה, הוא מדבר ברמזים, אבל בזמן הרמב"ן כבר לא היו מדברים כל כך ברמזים, ואם היה עניין רוחני, היו אומרים את זה בגלוי. ולכן הרמב"ן לא הבין שהרמב״ם התכוון למשהו רוחני ולא איזה דיאטה של סיבים תזונתיים או משהו כזה. בכל אופן, לסיכום, הרמב"ם סובר שהשדים זה דמיונות. כמו שאומר אברבנל, וכמו שאומר הרב אלבו, וכמו שאומר הרב קוק וזה לא שאין שדים, כמו שאנשים מסבירים אותו. הרמב״ם ידע שככה יסבירו אותו, ולא היה אכפת לו, בגלל שהוא רצה שאנשים לא יתעסקו יותר מדי בשדים ובמקום זה יעסקו במצוות אבל זה דבר אחד שלמדנו דבר שני הרמב״ם הביא את זה פה בגלל שזה חלק ממה שקרה לאדם הנברא בצלם האלוקים הוא ירד למצב של כבהמות נדמו הוא ניסה לראות אולי מה שאמר הנחש זה נכון וגילה שאי אפשר להוליד מזה משהו שווה כך הם איבדו מה שהיה להם ולא השיגו שום דבר אז היו צריכים לעבור מאה ושלושים שנה שזה הזמן שממתינים עד שמתחילים מחדש אז הקדוש ברוך הוא סלח לאדם הראשון אדם הראשון ואשתו השלימו בניהם ואז שוב הולידו משהו בדמותו שזה שת גם זה כמו שראינו לא הגיע לסוף התהליך עד שמגיעים לדרך של אברהם.