ביאור:מורה נבוכים (אבן תיבון)/ביאור:פתיחת הרמב"ם
איגרת אל ר׳ יוסף ב״ר יהודה
[עריכה]תמלול השיעור מפי הרב יהונתן בלאס:: [1]
הנה מאז באת אלי, וכוונת מקצות הארץ לקרות לפני, גדלה מעלתך בעיני לרוב זריזותך על הדרישה, ולמה שראיתי בשיריך מחוזק התשוקה לדברים העיוניים. והיה זה אחר הגיע אלי כתביך וחרוזיך מן האסכנדריא קודם שאבחן ציורך יכולת הבנתך ותפישתך. והייתי אומר אולי תשוקתו גדולה מהשגתו. וכאשר קראת עמי מה שקראת מחכמת התכונה ומה שקדם לך, ממה שא״א מבלעדי הצעה להם מן החכמות הלמודיות צריכים רקע מקדים כדי להבין את מדעי האלוקות הרמב"ם היה סבור שהמתמטיקה נותנת תוצאות נכונות. הוא מאוד מסופק לגבי התיאוריות של האסטרונומיה, כפי שנראה בהמשך, הרמב"ם כולל בעניינים של התכונה, אסטרונומיה גם דברים של לימודי קודש, לא רק עניינים, של איפה נמצא כוכב מסוים בגלגל מסוים.
הוספתי בך שמחה לטוב שכלך ומהירות ציורך יכולת הבנתך ותפישתך וראיתי תשוקתך לחכמות הלמודיות עצומה, והנחתיך להתלמד בהם לדעת מה אחריתך. מי שלא יודע היגיון אין מה לדבר איתו.
כלומר, אתה אומר, ככה ומזה אנחנו לומדים ככה, כמו ש..אלף שווה ב, וב' שווה גימול, אז אלף שווה גימול, זה עניין של היגיון. וגם המתמטיקה זה דבר חשוב,
הרמב"ם רואה גם כן את לימוד הגמרא כצד הקודש של ההיגיון והחשיבה הנכונה בגלל שזו השפה, השקלה וטריה של הגמרא מבוססת גם כן על עניין של קושיות הגיוניות.
הרמב"ם מדגיש, שזה לא ספר פילוסופיה, והוא רק משתמש בפילוסופיה שהוא מביא כדי ללמד תורה מי שרוצה ללמוד פילוסופיה, מה שכתב אריסטו ותלמידיו זה מספיק. אם יש לך השגות, אל תחשוב שאני אשלים לך.
וכאשר קראת עמי מה שקראת ממלאכת ההגיון תורת הלוגיקה, נקשרה תוחלתי בך וראיתיך ראוי לגלות לך סודות שנמצאים בספרי הנבואה, עד שתשקיף מהם על מה שצריך שישקיפו עליו השלמים, בפרק ל"ה של החלק הראשון, הרמב"ם מביא רשימה של מה הם סתרי תורה. הוא אומר, זה שהקדוש ברוך הוא לא גוף, זה לא סתרי תורה. את זה אפשר להגיד לרבים.
והחלותי לרמוז לך ברמיזות על מעשה בראשית שלדעת הרמב״ם גם בהם לא מלמדים אלא רמזים. וראיתיך מבקש ממני תוספות ביאור, ופוצר בי לבאר לך דברים מן העניינים האלהיים מעשה מרכבה, ושאגיד לך אלו הכוונות אשר בהם כוונת המדברים הוגה דעות מוסלמים שבין היתר קבעו שאין בחירה, ואם הדרכים ההם מופתיים מוכחים לוגית, ואם לא מאי זו מלאכה הם על מה הם מבוססים?
וראיתיך יודע מעט ממנו מאשר למדת מזולתי, ואתה נבוך מהסתירות בין מה שהשכל מבין כגון שלבורא אין גוף ולא דמות הגוף לבין מה שכתוב בדברי הנביאים כגון עיני ה אלוקיך בה, כבר דבקתך הבהלה, ונפשך החשובה תבקש ממך למצוא דברי חפץ; ולא סרתי לדחותך מזה ולצוותך לקחת הדברים על הסדר, כוונה ממני שיתאמת לך האמת בדרכיו, לא שיפול האמת במקרה ביקשתי ממך שתנסה לבנות משנה מסודרת ולא שאלה פה ושאלה שם שמתוך ההסבר השלם, באות התשובות לשאלות כולן ולא נמנעתי כל ימי התחברך עמי, אף על פי שאמרתי שצריכים ללמוד את הדברים על הסדר כשהוזכר פסוק או דבר מדברי רבותינו שיש בו הערה על עניין זר חריג לבארו לך. וכאשר גזר השם בפרידה ופנית אל אשר פנית התלמיד עבר לגור בחלב, העירוני החבורים ההם המפגשים איתך אל הסכמה כבר שקטה מה שחשבתי לעשות ודחיתי, ועוררתני פרידתך לחבר המאמר הזה אשר חברתיו לך ולדומים לך, אף אם הם מעט. ושמתיו פרקים מפורדים, וכל מה שיכתב ממנו הוא יגיעך ראשון ראשון באשר תהיה בכל פעם שאסיים לכתוב פרק אשלח לך אותו, ואתה שלום:
אנחנו נראה בעמודים הבאים, שהרמב"ם אומר, שכאשר הוא כותב על הנושאים המרכזיים של הספר, הוא מנסה להסתיר את דעתו בדברים האלה, והוא עושה את זה על ידי זה שהוא מחלק
את הרעיונות לקטעים ומפזר את הקטעים בין הפרקים שלא לפי הסדר כך שרק ידיעת כל הפרקים ואיסוף כל המקטעים וסידורם מאפשר הבנה של הדברים כך שחייבים ללמוד את הספר מהתחלה ועד הסוף ולהשוות כל פרק ופרק.
הרמב"ם גם כן מסתמך על הדברים האחרים שהוא כתב, כך בפרוש המשניות לפרק חלק, הוא אמר כך, אני עתיד לחבר חיבור, אאסוף בו כל הדרשות הנמצאות בתלמוד וזולתו, אכתוב איזה סוג של עין יעקב או משהו כזה, על כל האגדות של חז"ל,
ואבארם ואסבירם הסבר מתאים לאמת, ואביא ראיות לכל זה מדבריהם של חז"ל, ואגלה מה מהם כפשוטו, ומה מהם משל, ומה מהם יראה בחלום והזכירו בלשון פשוט כאילו יראה בהקיץ, ובאותו החיבורבמה שאבאר על האגדה אבאר לך אמונות רבות,
.... ורציתי לבאר כאן זה העניין הנפלא, ואפרש סתומות פסוקי התורה, ואבאר עניין אמרו פה אל פה וכל הפסוק הזה וזולתו מעניינו - לולי שראיתי שהעניינים האלו דקים מאד וצריכים להרחבה מרובה והקדמות ומשלים, ושצריך לבאר תחילה מציאות המלאכים ושינויי מעלותיהם לפני הבורא, וכן ביאור הנפש וכל כוחותיה, ויתרחב ההיקף עד שנגיע לדבר על הצורות שהזכירו הנביאים לבורא ולמלאכיו . ולא יספיק לעניין זה לבדו, ואפילו אקצר תכלית הקיצור, מאה דפים . ולכן אניחנו למקומו : או בספר ביאורי הדרשות שהבטחתי בו, או בספר הנבואה שהתחלתי לחברו, או בספר שאחבר בפירוש אלו היסודות וזה מה שהוא עשה בסוף.
ובמורה נבוכים כותב הרמב"ם:
כבר ייעדנו בפירוש המשנה שאנחנו נבאר עניינים זרים חריגים בספר הנבואה, וספר ההשוואה, והא ספר יעדנו שנבאר בו ספיקות הדרשות כולם אשר הנראה מהם לפי הפשט מרוחק מאד מן האמת יוצא מדרך המושכל והם כולם משלים. וכאשר החילותי זה שנים רבים בספרים ההם וחברתי מהם מעט, לא ישר בעינינו מה שנכנסנו בביאורו על הדרך ההיא, מפני שראינו שאם נעמוד על ההמשל וההעלם למה שצריך העלמתו, לא נהיה יוצאים מן הדרך הראשון ונהי מחליפים איש באיש ממין אחד. חז"ל הסתירו את הדברים באמצעות משלים אם גם אני אכתוב משלים, אז במקום המשלים שלהם יהיה משלים שלי. ומי אומר שהמשלים שלי יותר טובים מהמשלים של חז"ל?
ואם נבאר מה שצריך לבארו נגיד את זה פשוט כדי שכולם יבינו יהיה זה השתדלותנו בלתי נאות בהמון העם. ואנחנו אמנם השתדלנו לבאר ענייני הדרשות וגילויי הנבואה להמון. וראינו עוד שהדרשות ההם אם יעיין בם סכל מהמון הרבנים לא יקשה עליו מהם מאומה, אם אנחנו נבאר את זה להמון, זה לא טוב. הם לא יבינו את זה, וגם אם הם יבינו את זה זה יסבך אותם. ולכן עזבתי את זה. ...ואמנם עניין הנבואה וביאור מעלותיה ופירוש משלי ספריה יתבאר בזה המאמר במורה נבוכים בדרך אחד מן הביאור. לא אפרש אגדה אגדה או פסוק פסוק, אני אשתמש בדרך אחרת שבהמשך נסביר
ומפני אלו העניינים הנחתי מחבר שני הספרים ההם כפי מה שהיו, והספיק לי מזיכרון יסודות האמונה וכללי האמיתות מה שהוא כתב בהלכות יסודי התורה בקיצור ורמזים קרובים לביאור עם מה שזכרתיו בחיבור הגדול משנה תורה.
הרמב"ם כותב: השם יתברך יודע שאני לא סרתי היותי מתיירא הרבה מאד לחבר הדברים אשר ארצה לחברם בזה המאמר, מפני שהם עניינים נסתרים, לא חובר כלל בהם ספר זולתי זה באומתנו בזמן הגלות הזה אף שהיה מצופה שחז"ל יכתבו ספר כזה כדי שהתורה הזו לא תשתכח באורך הגלות, ואיך אתחיל אני עתה ואחבר בהם. אבל נשענתי על שתי הקדמות. האחת מהם אומרם בכמו זה העניין, עת לעשות לה' הפרו תורתך. והשנית אומרם, וכל מעשיך יהיו לשם שמים. ועל שתי הקדמות אלה נשענתי במה שחיברתי בקצת פרקי זה המאמר זה לא פשוט לו לכתוב את הספר, הסיבה שהוא מתיירא זה המשנה בחגיגה אין דורשין במעשה בראשית בשנים. ולא במרכבה ביחיד, אלא אם כן היה חכם ומבין מדעתו. וגם מה שהוא פוסק במשנה תורה, שאת הדברים האלה שהוא הולך ללמד לא מלמדים להמון העם וזה לא סתם, בפירוש המשניות של החגיגה, הוא מסביר שלא מלמדים מעשה בראשית בגלל שרוב ההמון לא יבין את זה, הם יחשבו שזה דברים שהם אינם אמת, והם כן אמת, ולמה לא מלמדים מעשה מרכבה? לא רק בגלל שלא יבינו, אלא בגלל שאם יבינו זה לא טוב, אדם צריך לדעת את מעשה מרכבה מתוך נשמתו, הדברים האלה חקוקים בנפשם של השלימים, אם מוציאים את זה בצורה פשוטה, ואפילו במשל פשוט, זה מקלקל, פג טעמן, הרב צריך לתת רמיזות והתלמיד, הוא מוצא את זה אחר כך בתוך נשמתו, ואם אתה לא עושה ככה אתה מקלקל לתלמיד. אז למה הוא כן כתב את זה? אז הוא אומר את זה בכמה המקומות, הוא מדבר על זה גם כן בהקדמה שלו לפרק שלישי. והנה בארו עומק 'מעשה מרכבה' והיותו רחוק מדעות ההמון, והתבאר שאפילו מה שיבין ממנו מי שחננו האלוה תבונה אסרה התורה ללמדו אלא פנים בפנים למי שיש לו המידות הנזכרות, ואין מוסרים לו ממנו אלא 'ראשי פרקים' לבד. וזאת היא הסיבה בהפסק ידיעתו מן האומה לגמרי, עד שלא נמצא ממנו דבר קטן או גדול. וראוי היה להעשות בו כך, כי לא נעדר מקבל מפי מקבל, ולא חובר בו ספר כלל. לכאורה קשה, בתחילה הוא אומר, וזאת היא הסיבה בהפסק ידיעתו מן האומה לגמרי אחר כך הוא אומר, וראוי היה להעשות בו כך, כי לא נעדר מקבל מפי מקבל הכוונה שיחידי סגולה תמיד ידעו ורק מהאומה זה נשכח אבל הרי האומה לא אמורה לדעת את זה אלא הכוונה שהאומה לא ידע את הדברים האלה על בורים אבל ידע את הכיוון. בגלל שהדברים, כפי שאומר הרמב"ם מוטמנים ונמצאים בתוך אגדות חז"ל כאשר הם נסתרים בתוך האגדה. כלומר, הגענו למצב כזה שכולם לומדים אגדה ולא יודעים שיש תוך לתוך האגדות האלו ובמקום זה הם מסבירים את הכל לפי דעות של אומות זרות בהקדמה לחלק גימל כותב הרמב"ם: ואחר שהוא כן איך יש לי תחבולה להעיר על מה שאפשר שנודע לי, והתבאר אלי בלא ספק במה שהבינותיו מזה? אבל המנעי מחבר דבר ממה שנודע לי בו, עד שיהיה אבדו באבדי אשר אי אפשר מבלעדיו שהרי סוף כל אדם למיתה ואם לא אכתוב את הדברים הם ילכו לאיבוד היה בעיני אונאה גדולה בחוקיך וחוק כל נבוך וכאילו עושק את האמת מהראוי לה כבר זכרנו מה שיש לו מהזהרת התורה, מה אני אעשה? הוא נמצא בברוך, התלמיד עוזב אותו והדברים יכולים ללכת לאיבוד. הבעיה יותר גדולה במעשה מרכבה, מאשר במעשה בראשית. בגלל שמעשה בראשית אמנם אסור ללמד בשנים אבל אחד אחד אפשר ללמד אבל במעשה מרכבה אפילו ליחיד שמבין מדעתו אין מלמדים אלא רק מוסרים ראשי פרקים, אז אפילו אם אכתוב בספר ראשי פרקים, כל אחד שיש לו כמה שקלים, יוכל לקרא את הספר והוא עובר על ההלכה, כך שאם הוא לא כותב את הספר הזה, הוא עושק את הדורות הבאים. והוא חייב היה לעשות את זה, במגבלות של ההלכה, כי בניגוד לכמה פרופסורים שנפלו על הראש שלהם, שחושבים אחרת, הרמב"ם היה אדם דתי, הוא כתב את המשנה תורה בגלל שהוא חושב שזה דבר ה’, אז מה הוא יעשה? הוא יכתוב ראשי פרקים בצורה שמי שלא אמור להבין לא רק שלא יבין אלא אפילו לא ישים לב למשל הוא יקרא את פירוש הרמב"ם למעשה מרכבה ויחשוב שהרמב"ם רק חזר על מה שאומר יחזקאל ולא הוסיף לו כלום. וזה אחד מהייחודים של הספר הזה, זה שהוא לא בא רק כדי לגלות דברים, אלא גם להסתיר אותם. הוא לא רוצה שמי שלא צריך להבין יבין, הוא שמח שהוא לא מבין. הוא אמר לא אכפת לי שעשרת אלפים לא יבינו, ואחד כן יבין. וזה הביא עליו הרבה מתנגדים. בגלל שחכמי ישראל ניסו כל כך הרבה לחנך, שאנשים יבינו, והוא אומר, אם אתה לא מבין, טוב מאוד, לזה בדיוק התכוונתי. וזה...וזה ייחודי.
השאלה שעולה, זה איך מותר ללמד את זה, הסיבה היא שהרמב"ם כתב צוואה, שכל מי שמפרש את דבריי לא יפרש אותם אלא אם הוא מצא פרוש כזה בגדולי ישראל שקדמו לי. ואם מישהו יגלה דבר שלא כתבתי במפורש יעלה בדעתו רעיון שלא כתבתי אז שלא יגלה את זה, אלא אם כן יש גדולי ישראל שאמרו אותו. אז יכול להיות שאתה הגעת לאמיתות, אבל אתה תפרסם את זה רק אם האחרים כבר כתבו רעיונות דומים, הרב קוק כותב על זה, שיש דברים, שהיו סתרי תורה, עכשיו הן לא סתרי תורה,-
- ^ תמלול השעיעור::הנה מאז באת אלי, וכוונת מקצות הארץ לקרות לפני, גדלה מעלתך בעיני לרוב זריזותך על הדרישה, ולמה שראיתי בשיריך מחוזק התשוקה לדברים העיוניים. והיה זה אחר הגיע אלי כתביך וחרוזיך מן האסכנדריא קודם שאבחן ציורך והייתי אומר אולי תשוקתו גדולה מהשגתו. וכאשר קראת עמי מה שקראת מחכמת התכונה ומה שקדם לך, ממה שא״א מבלעדי הצעה להם מן החכמות הלמודיות , הוספתי בך שמחה לטוב שכלך ומהירת ציורך. וראיתי את תשוקתך לחוכמות הלימודיות עצומה, והנחתי לך להתלמד בהם, לדעת מה אחריתך. אני לא כרגע נכנס איך הרמב״ם רואה את העניין של האסטרונומיה ושל המתמטיקה. הרמב״ם היה סבור שהמתמטיקה נותנת תוצאות נכונות. הוא מאוד מסופק לגבי התיאוריות שמנסים לבנות לגבי האסטרונומיה, הוא מטיל בזה ספק גדול. אבל לגבי התוצאות, מה שאנחנו יכולים להשתמש בהן באופן פרקטי, יש משהו אחר כפי שנראה בהמשך, הרמב"ם כולל בעניינים של התכונה, כלומר של האסטרונומיה, גם דברים של דברי קודש, לא רק עניינים של איפה נמצא כוכב מסוים בגלגל מסוים., וכאשר קראת עמי מחכמת התכונה ומה שקדם לך, ממה שא״א מבלעדי הצעה להם מן החכמות הלמודיות אלו החכמות שמקדימות ללימוד הפילוסופיה?. הוא אומר שמי שלא יודע, נגיד, היגיון, זה גם כן חלק מהלימודים, מי שלא יודע היגיון, אז אין מה לדבר איתו. כלומר, אתה אומר ככה ומזה, אנחנו לומדים ככה, , הוא אומר איך? ואתה צריך לדעת, כמו שא' שווה ב' וב' שווה ג', אז א' שווה ג', זה עניין של היגיון, וגם המתמטיקה זה דבר חשוב, אבל הוא מדבר כאן, מה שאני לא רוצה להקדים את המאוחר, אבל הוא רואה גם כן את הלימוד של הגמרא, גם כן את צד הקודש של העניין של ההיגיון ושל החשיבה הנכונה, בגלל שזו השפה, השקלה וטריה של הגמרא מבוססת גם כן על עניין של קושיות הגיוניות. הפילוסופיה זה חלק מהעניין? מה שקוראים קוראים, יש הרבה שאלות, מה שקוראים קוראים, רק נגיד ככה. הוא אומר, אם אתה רוצה ללמוד פילוסופיה, מה שכתב אריסטו ותלמדיו, זה מספיק, אם יש לך השגות, אל תחשוב שאני אשלים לך את זה. הוא אומר, אני משתמש בזה כדי ללמד תורה. טוב. וכאשר קראת אמי, מה שקראתו ממלכת היגיון, נקשרה תוחלתי בך וראיתיך ראוי לגלות לך סודות שנמצאים בספרי הנבואה, עד שתשקיף מהם על מה שצריך שישקיפו עליו השלמים. כלומר, הם הסודות שנמצאים בספרי הנבואה. בפרק ל"ה של החלק הראשון, הרמב״ם אומר, מה זה, מהן הסודות. יש לו רשימה של דברים, של מהם סתרי תורה. הוא אומר, זה שהקדוש ברוך הוא לא גוף והוא אחד, זה לא סתרי תורה. את זה אפשר להגיד וללמד לרבים והחלותי לרמוז לך ברמיזות. נראה למה הוא היה צריך לרמוז ברמיזות. וזה יהיה חשוב מאוד, בגלל שהרמב״ם אומר שאף על פי שהמשנה במסכת חגיגה בתחילת פרק ב', אומרת שגם במעשה מרכבה, מלמדים אבל רק לאחד אלא שיש השלמה של האמוראים שגם זה רק בראשי פרקים, אבל הרמב״ם אומר שאפילו דברים כמו מעשה בראשית, צריך רמיזות. כמן שמןיע בתורה. עוד מעט אנחנו מגיעים לפתיחת הספר התורה מחדש, לומדים ספר בראשית, כלומר רואים את הפרקים, את פרק א', פרק ב', הרמב״ם אומר, מי שהוא מבין משהו הוא ממעשה הבריאה, מלימוד של ספר בראשית, קשה מאוד, כלומר זה הכל רמיזות. בסדר, בגלל שזה דומה, זה דבר שהוא בר מצרה למעשה מרכבה. ראיתיך מבקש ממני תוספת ביור ופוצר בי לבאר לך דברים עם עניינים האלוקיים, כלומר דיברתי איתך על הרמזים של בעיקר מעשה בראשית ואתה רוצה שאני אסביר לך גם כן דברים שהם שייכים יותר למעשה מרכבה וזה... העניינים האלוקיים, אני לא אכנס עכשיו מה ההבדל בין זה לזה. ושאגיד לך כוונת המדברים בהם, המדברים הם קבוצה של הוגים מוסלמים, חלק מהמחשבה שאנחנו סובלים ממנה גם היום, כל פעם שיש איזה מישהו, איזה רכב שפתאום מופיע מאחורי איזה משאית שבאה מולנו והוא לא יכול היה לראות שום דבר, בכל אופן הוא עובר, זה גם כן מהראייה של המותקלמין, שאומרים שהכל כבר מכתוב ככה... , מילי שהוא מסכן את עצמו, הוא מסכן את מי שבא מולו, אבל זה ככה, זאת אומרת, הוא רוצה לדעת על דעת המדברים, ואם הדרכים ההם מופתיים, כלומר, מופת אצל הרמב״ם זה הוכחה לוגית, זה לא שהופך את הדם למים, יש כאלה שהמשתמשו בזה בצורה של חידוד לשון, שעל הרמב״ם אמרו על המופתים שעשה משה בארץ מצרים, הכוונה היא שהרמב״ם הביא הוכחות לוגיות כשהוא גר בארץ מצרים, אבל זה לא כמו המופתים של משה רבינו, ואם הם המותקלמין לא מתבססים על הוכחות לוגיות אז מאיזו מלכה הם, וראיתיך יודע מעט ממנו, מאשר למדת מזולתי, ואתה נבוך, בר דבקתך הבהלה, ונפשך החשובה תבקש ממך למצוא דברי חפץ כלומר, יש לך שאלות וקושיות; ולא סרתי לדחותך מזה ולצוותך לקחת הדברים על הסדר, כוונה ממני שיתאמת לך האמת בדרכיו, לא שיפול האמת במקרה, כלומר, זה לא, הנה יש שאלה פה, שאלה שם, תנסה... לבנות ראייה של מבנה שלם, הסבר שלם, שמתוך ההסבר שלם, אז באות התשובות והשאלות כולן, לא שאלה, פה יש לי איזה ווארט פה שעונה על זה ועונה על זה, אם זאת, כלומר, הכוונה ממני שהתאמת לך האמת בדרכה, כלומר, שתלמד בצורה מסודרת, ותדע את הדברים על הסדר. לא שיפול האמת במקרה שפעם במקרה , בא לך איזה שאלה, אתה עונה ומקבל תשובה, זה עניין שאתה תלמד את הדברים בצורה מסודרת. בכל זאת, עוד לא נמנעתי כל ימי התחברך עימי, כאשר היית איתי, כשהוזכר פסוק או דבר מדברי רבותינו שיש בו הערה על עניין זר חריג לבארו לך. יש מאמר יפה של פרופסור נוריאל, זכרונו לברכה, שמדבר על המילה זר חריג, באיבן תיבון, הוא אומר שלדבר חריג, יש שלוש מילים בערבית. אחד זה חריג רע, אחד זה חריג טוב, ואחד זה חריג שיכול להיות או טוב או רע, והרמב״ם בדרך כלל משתמש במילה שזה יכול להיות ככה וככה. הוא אומר גם למה, כלומר, המילה זר, לפעמים הכוונה זה או זה חריג לא טוב, ולפעמים הכוונה היא או זה חריג כן טוב, ולפעמים זה חריג לא טוב אם מתסתכל על זה ככה, וחריג כן טוב אם מתסתכל על זה בדרך אחרת. בכל אופן, כיוון שאתה היית איתי, אף על פי שאמרתי שצריכים ללמוד את הדברים על הסדר, כאשר אתה למדת משהו איתי ושאלת שאלה, אני השבתי לך על מקום. וכאשר גזר אלוה בפרידה, הוא הלך משם לחלב, ופנית אל אשר פנית, העירווני החיבורים ההם, כלומר, המפגשים שהיו לי איתך, אל הסכמה כבר שקעת. כלומר, זה העיר אותי אל משהו שחשבתי לפני שנים ושעזבתי אותו. ועוררתני פרידתך לחבר המאמר הזה אשר חברתיו לך ולדומים לך, אף אם הם מעט. ושמתיו פרקים מפורדים, וכל מה שיכתב ממנו הוא יגיעך ראשון ראשון באשר תהיה ואתה שלום. הוא אומר, אני לא שולח לך את כל הספר בסוף, אני כאשר אני מוציא כמה פרקים, אני שולח לך את הדברים פרקים פרקים. אנחנו נראה בעמדים הבאים, שהרמב״ם אומר כאשר הוא כותב על הנושאים המרכזיים של הספר, הוא מנסה להסתיר את דעתו בדברים האלה. והוא עושה את זה על ידי זה שהוא מפזר את הרעיונות בפרקים שונים שהם לא יהיו ברצף. זה קצת מצחיק, שמעתי שבבית ספר פה, בתיכון, אז נגיד, לומדים משהו על ההשגחה הפרטית בפרק אחד, ואחר כך מה שהוא כותב בפרק אחר שהוא כותב בדיוק הפוך, אז לא לומדים. כי זה יכול לבלבל, אז כאשר אני אמרתי לתלמידים בכולל, הם אמרו לי אל תדאג, זה לא בלבל אותנו, מיד אחר שגמרנו את הבגרות שכחנו, כל מה שלמדנו כך שזה לא יכול לקלקל לנו. אז בכל אופן, לכן הרמב״ם מגיד, אתה צריך ללמוד את הסינקרן מההתחלה ועד הסוף, ולהשוות כל פרק ופרק. ועכשיו נראה, מה הייתה הכוונה שלו? הרמב״ם עצמו, אין זה בפניכם, אבל הרמב״ם גם כן מסתמך על הדברים האחרים שהוא כתב, כאשר הוא אמר שהוא התכוון... לכתוב ספרים אחרים, הוא אומר את זה גם כן בהמשך כאן, אבל בפירוש המשניות, לפרק חלק, כלומר, ההקדמה שלו לפרק חלק, הוא אומר כך, אני עתיד לחבר חיבור, אאסוף בו כל הדרשות הנמצאות בתלמוד וזולתו. כך הוא אומר, אני אכתוב איזה סוג של אין יעקב או משהו כזה, אני אכתוב את כל האגדות שבחז"ל. ואבארם ואסבירם הסבר מתאים לאמת, ואביא ראיות לכל זה מדבריהם של חז"ל, ואגלה מה מהם כפשוטו, ומה מהם משל, ומה מהם אירע בחלום והזכירו בלשון פשוט כאילו אירע בהקיץ, ובאותו החיבור אבאר לך אמונות רבות כלומר, כאשר אני כותב על האגדה. הוא ממשיך, אחרי כמה עמודים, שם בהקדמה לחלק ורציתי לבאר כאן זה העניין הנפלא, ואפרש סתומות פסוקי התורה, ואבאר עניין אמרו פה אל פה וכל הפסוק הזה וזולתו מעניינו - לולי שראיתי שהעניינים האלו דקים מאד וצריכים להרחבה מרובה והקדמות ומשלים, ושצריך לבאר תחילה מציאות המלאכים ושינויי מעלותיהם לפני הבורא, וכן ביאור הנפש וכל כוחותיה, ויתרחב ההיקף עד שנגיע לדבר על הצורות שהזכירו הנביאים לבורא ולמלאכיו . ולא יספיק לעניין זה לבדו, ואפילו אקצר תכלית הקיצור, מאה דפים אני אפילו לא אגמר את זה פה בפירוש המשניות, לא יכול לעשות את זה. ולכן אניחנו למקומו : או בספר ביאורי הדרשות שהבטחתי בו, או בספר הנבואה שהתחלתי לחברו, או בספר שאחבר בפירוש אלו היסודות , כלומר או שאני אשים את זה יחד עם הדרשות, או שאני אמשיך עם זה בספר נפרד שיאסביר את הנבואות, או בספר שאני אחבר בפירוש אלו היסודות. וזה מה שהוא עשה בסוף. כלומר, בגלל שגם כאן הוא אומר שהוא לא יכול לעשות את זה. יש לכם את כל הפתיחה פה? אוקיי, פה, בעמוד שלי, לא יודע איפה זה בעמודים שלכם, בספר במעדורה הזאת של מוסד הרב קוק, הוא כותב על זה בעמוד ח'. אני אקרא אם תמצאו את זה שם. כבר ייעדנו בפירוש המשנה שאנחנו נבאר עניינים זרים חריגים בספר הנבואה, וספר ההשוואה, והא ספר יעדנו שנבאר בו ספיקות הדרשות כולם אשר הנראה מהם לפי הפשט מרוחק מאד מן האמת יוצא מדרך המושכל והם כולם משלים. וכאשר החילותי זה שנים רבים בספרים ההם וחברתי מהם מעט, כלומר, אני התחלתי לכתוב את הספרים האלה לפני שנים לא ישר בעינינו מה שנכנסנו בביאורו על הדרך ההיא, עזבתי את זה. כלומר, זה לא הלך. למה? מפני שראינו שאם נעמוד על ההמשל וההעלם למה שצריך העלמתו, לא נהיה יוצאים מן הדרך הראשון ונהי מחליפים איש באיש ממין אחד. . כלומר, חז"ל הסתירו את הדברים במשלים. אם גם אני אכתוב משלים, אז במקום המשלים שלהם יהיה המשלים שלי. ומי אומר שהמשלים שלי יותר טובים מהמשלים של חז"ל? ואם נבאר מה שצריך לבארו נגיד את זה פשוט, כדי שכולם יבינו יהיה זה השתדלותנו בלתי נאות בהמון העם. ואנחנו אמנם השתדלנו לבאר ענייני הדרשות וגילויי הנבואה להמון הוא רצה, והוא יצא מזה, בגלל שהוא אומר שזה לא נאות. וראינו עוד שהדרשות ההם אם יעיין בם סכל מהמון הרבנים לא יקשה עליו מהם מאומה זה פחות חשוב. אבל העניין הוא שאם אנחנו נבאר את זה להמון, זה לא טוב. הם לא יבינו את זה, וגם אם הם יבינו את זה זה יסבך אותם. ולכן עזבתי את זה אני מדלג, מפני אלה העניינים, אתם רואים, קפצתי כמה שורות, ומפני אלה העניינים, הנחתי מחבר שני הספרים ההם, כפי מה שהיו, והספיק לי מזכרון יסודות האמונה וכללי האמיתות, מה שהוא כתב בהלכות יסודי התורה, בקיצור ורמזים קרובים לביאור, מה שהזכרתיו בחיבור הגדול משני תורה. וכאן הוא ישתמש בדרכים אחרים. הוא אומר, הנבואה, ביאור מלותיה, פירוש משלי ספריה, יתבאר בזה המאמר בדרך אחר מהביאור. הוא יבאר את זה בדרך אחרת, הנה פה, בשורות שדילגנו עליהן, אמנם עניין הנבואה וביאור מלותיה, ופירוש משלי ספריה, יתבאר בזה המאמר, הכוונה היא מורה נבוכים בדרך אחר מן הביאור. אני לא אפרש אגדה אגדה, או פסוק פסוק, אני אשתמש בדרך אחרת, כדי להגיע למה שרציתי להגיע אליו בדרכים אחרות ועזבתי אותם. הוא מסביר לתלמיד, שהעזיבה שלו עוררה אותו לכתוב עכשיו, מה שהוא חשב לכתוב והוא עזב את זה. הוא בהתחלה, כאשר היה יותר צעיר, הוא אמר, אני אכתוב שני ספרים. אחר כך הוא התחיל לכתוב, הוא אומר, ספר נבואה, התחלתי לכתוב, השני נראה שהוא לא התחיל, הוא לא אמר שהוא התחיל. הוא אומר, אני עוזב אותם, זה לא טוב, או שאני לא מסביר שום דבר בגלל שאני אעשה משלים שלי, או שאני אסביר את זה פשוט, וזה נגד ההלכה, וזה גם לא טוב. ככה הוא אומר. אז אני אסביר אותם בדרך אחרת, באמת נראה שהוא גם כן רומז מה היא הדרך האחרת שהוא כן משתמש. אבל מה שאנחנו רוצים לבדוק כרגע, זה מה שעורר אותו לכתוב את זה, זה היציאה של התלמיד. לכן הוא אומר, האלוה יתברך יודע שאני לא סרתי היותי מתיירא הרבה מאוד לחבר הדברים אשר ארצה לחברם בזה המאמר, מפני שהם עניינים נסתרים. לא חובר כלל בהם ספר זולתי זה באומתנו בזמן הגלות הזה. הוא אומר, ספר כזה לא יצא בכלל בזמן הגלות הזה. נראה שהוא אומר משהו עוד יותר מרחיק לכת בתחילת פרק מו. ואיך אתחיל אני, עתה, מעכשיו, לחבר בהם. אבל נשענתי על שתי הקדמות, אחת מהן אמרם, בכמו זה עניין עת לעשות להשם יפה הפירו תורתיך, השני אמרם כל מעשיך יהיו לשם שמיים, אבל כן אני פחדתי להוציא את זה. אני אומר, נקרא את זה עוד פעם, לא סרתי היותי מתיירא הרבה מאוד לחבר הדברים. זה לא פשוט לו לכתוב את הספר. אז למה הוא כותב את הספר? הרי הוא מתיירא. הסיבה שהוא מתיירא זה המשנה בחגיגה וגם מה שהוא פוסק במשנה תורה שאת הדברים האלה שהוא הולך ללמד, לא מלמדים להמון העם. וזה לא סתם. אז למה הוא החליט להוציא את זה? בגלל זה הוא אומר, זה לא רק שההלכה אוסרת, הוא גם מבין למה היא אוסרת. בפירוש המשניות של החגיגה הוא מסביר למה לא מלמדים מעשה בראשית. הוא אומר, בגלל שרוב ההמון לא יבין את זה וזה יגרום להם לחשוב שזה דברים שהם אינם אמת, והם כן אמת, אז לכן זה לא בשביל ההמון. ולמה לא מלמדים מעשה מרכבה? לא בגלל שלא יבינו, אלא בגלל שאם יבינו זה לא טוב. אדם צריך לדעת את מעשה מרכבה מתוך נשמתו. הוא אומר, הדברים האלה חקוקים בנפשם של השלמים, ואם מגישים את זה, אם מוציאים את זה בצורה פשוטה ואפילו במשל פשוט זה מקלקל פג טעמן, זה הלשון שלו, פג טעמן. הרב נותן רמיזות והתלמיד הוא מוצא את זה אחר כך. בתוך נפשו, על ידי הרמיזות האלה. ואם אתה לא עושה ככה, אתה מקלקל לתלמיד. התלמיד צריך לגלות את זה מתוך נפשו. אז למה הוא עושה את זה? אז הוא אומר את זה בכמה מקומות, מדוע הוא עושה את זה? הוא מדבר על זה גם כן בהקדמה שלו לפרק שלישי. וההקדמה שלו למעשה מרכבה, הוא אומר כך. והנה בארו עומק 'מעשה מרכבה' והיותו רחוק מדעות ההמון, והתבאר שאפילו מה שיבין ממנו מי שחננו האלוה תבונה אסרה התורה ללמדו אלא פנים בפנים למי שיש לו המידות הנזכרות, ואין מוסרים לו ממנו אלא 'ראשי פרקים' לבד. וזאת היא הסיבה בהפסק ידיעתו מן האומה לגמרי, עד שלא נמצא ממנו דבר קטן או גדול. הדברים האלה נפסקו מהאומה לגמרי. וראוי היה להעשות בו כך, כי לא נעדר מקבל מפי מקבל, ולא חובר בו ספר כלל אתם זוכרים שמה שראינו אצלנו? זה שלא חובר בו ספר בגלות. זאת אומרת, כאן הוא אומר שלא חובר בו ספר כלל, וזה ברור למה הוא אומר את זה, נמשיך אולי בשיעור הבא לבדוק את זה, אבל הסיבה היא שהיה הווא אמינה שיכתבו ספר כזה כאשר כתבו את המשנה. כלומר, הרי גם תורה שבעל פה לא היה כתוב עד שרבי יהודה הנשיא כתב את זה, וזה הופץ בכל גלויות ישראל ובכל קהילות ישראל, אבל באותו זמן לא היה צורך בזה, הוא אומר, בגלל שלא נעדר מקבל מפי מקבל, ולכן לא חובר בו ספר כלל. כלומר, אף פעם. זה הלך מרב לתלמיד. אבל זה כאן נראה, וזאת שאלה שאולי נצטרך לראות את זה גם כן בפנים בהמשך. כלומר, הוא אומר כך, וזאת היא הסיבה בהפסק ידיעתו מן האומה לגמרי. אחר כך הוא אומר, לא נעדר מקבל מפי מקבל. לא סותר? אז העניין הוא שבגלל שהוא אומר, שיחידי סגולה ידעו את זה. רק מהאומה לא. אז מה זה האומה לא? הרי האומה אף פעם לא הייתה צריכה לדעת את זה. כלומר, הציבור הרחב לא ידע את זה. אז מה אם זה נעדר? אז נראה שזה לא פשוט. כלומר, העניין הוא שהאומה לא ידעה את הדברים האלה על בורים, אבל ידעה את הכיוון. בגלל שהדברים, כפי שנראה הרמב״ם אומר, הם מוטמנים ונמצאים בתוך האגדות של חז״ל כאשר הם נסתרים בתוך האגדה. כלומר, הוא אומר, הגענו למצב כזה שכולם לומדים אגדה ולא יודעים שיש תוך לתוך האגדה. ובמקום זה, הם מסבירים את הכל לפי דעות של אומות זרות, הרמב״ם בכמה וכמה מקומות, גם במורה נבוכים וגם במקומות אחרים, מדבר על האומה מצד אחד והיחידי סגולה בצד שני. והוא אומר לדוגמה, שיש אצל המדברים, אלה שחושבים שהאדם לא בוחר, הוא לא יכול לבחור מה שהוא עושה, זה הכל, כמו שראינו, לא רק התוצאה, אלא גם כן מה שהאדם עושה, זה כבר כתוב מראש. והוא אומר, חסדי השם, זה לא התקבל דעה כזאת, לא באומה ולא ביחידי הסגולה. כלומר, זה שני דברים. אז כאשר זה לא נמצא באומה, זה יכול להיות שזה נקטע לגמרי מהאומה, אבל יחידי סגולה עדיין ידעו את זה. ואני ממשיך לקרוא מה שהוא כתב בהקדמה לחלק ג. הוא אומר, ואחר שהוא כן, איך יש לי תחבולה פה, מה אני אעשה? הוא אומר, הדברים הולכים לאיבוד, כמו שכתבו את המשנה, הרמב״ם מסביר את זה בהקדמה למשנה תורה, כאשר ראו שהפיזור של עם ישראל הולך ומחמיר, והניידות, אין קהילות קבועות, כל אחד הולך עם המזוודה, ויכול להיות שיהיה איזו גזירה של המלכות שצריך לזוז. ולא יכול להיות שיש בית כנסת שאין שם משניות והלכות, אז הם עשו את זה. עכשיו הגיע למצב שאם אני לא כותב, את זה, אבל המנעי מחבר דבר ממה שנודע לי בו, עד שיהיה אבדו באבדי אשר אי אפשר מבלעדיו , זאת אומרת, אני בן תמותה, אז זה ברור שאני אמות. ואם לא אכתוב את הדברים הם ילכו לאיבוד היה בעיני אונאה גדולה בחוקיך וחוק כל נבוך וכאילו עושק האמת מן הראוי לו. אמנם ביאור דבריו כבר זכרנו מה שיש לו מהזהרת התורה, מה אני אעשה? הוא נמצא בברוך. ככה הוא אומר, אתה הולך ממני, אתה הולך לקהילה אחרת, זה לא שבכל קהילה תמצא אנשים שיודעים. אני לא אדבר, אז זה יכול להיות, שהכל יכול ללכת לאיבוד, אם אני לא כותב את זה, אבל מה עושה? הבעיה היא עוד יותר גדולה במעשה מרכבה מבמעשה בראשית, בגלל שבמעשה מרכבה, ההלכה היא, שמוסרים ראשי פרקים, כלומר רמיזות, רק לאדם מיוחד. כלומר שהוא מבין, חכם ומבין מדעתו, ויש מוסיפים רק לאב בית דין וכל מיני דברים כאלה. אז נגיד, אפילו אם כותב בספר ראשי פרקים, אבל כל אחד שיש לו כמה שקלים הולך וקורא את הספר, וגם אם הוא כותב בראשי פרקים, הוא עובר על ההלכה, והוא שם את הראשי פרקים בפני אנשים שאסור להניח בפניהם, אפילו שזה ראשי פרקים. במעשה בראשית, אפשר, ללמד אחד, לא שניים, אחד, אחד, אפשר ללמד, אבל כאן במעשה מרכבה, מה הוא יעשה? אז הוא אומר, אני אכתוב ראשי פרקים, לא רק שלא יבינו, הם לא ישימו לב שישנם, זה הכוונה, ואז אני פתרתי את הבעיה, למה? בגלל שאסור לי להניח לפניהם ראשי פרקים, ולא הנחתי, הם לא יראו את הדברים, הם יגידו נגיד במעשה מרכבה, הרמב״ם לא הוסיף לי כלום. הוא אומר בדיוק מה שאומר יחזקאל, רק בלשון שלו, הוא כותב בערבית, אבל הוא לא הוסיף שום דבר, אבל הוא אומר, תבין, שאני סיפרתי לכם את הכל, זה מה שהוא אומר במעשה מרכבה, אבל למה הוא כותב את הדברים, זה הנושא של השיעור של היום, התלמיד שלו עוזב, והוא לא יוכל להמשיך ללמד אותו, והוא אומר שהתלמיד הזה, ואחרים כמותו, אם הוא לא כותב את הספר הזה, הוא עושק את הדורות הבאים, והוא חייב לעשות את זה במגבלות של ההלכה, לא רק בגלל שבניגוד לכמה פרופסורים שנפלו על הראש שלהם, שחושבים אחרת, הרמב״ם היה אדם דתי. הוא כתב את המשנה תורה בגלל שהוא חושב שזה דבר ה' וצריכים לשמור על זה, , מעבר לכך, הוא אומר, באמת זה יזיק לאנשים, זה מתחיל לסבך אנשים בדברים שאין להם יכולת להבין, אז זאת בעיה. אז כן, היציאה של התלמיד, זה עורר אותו, שמה שהיה לו פרויקט בהתחלת החיים, והוא נטש את זה, הוא צריך היה לקחת את זה ולכתוב ספר. איפה, איך הוא עושה את זה? הוא כתב את זה בסוף חייו, הוא כתב את זה פחות או יותר באותו זמן שכתב את המשנה תורה. ולכן, איך הוא עושה את זה? הוא באמת לא מסביר, כמעט לא מסביר אגדות, הוא כן מסביר פסוקים. נראה איך הוא מסביר פסוקים, ושאלה שעולה זה איך אני נותן שיעור על זה, זאת השאלה. זה בגלל שלרמב"ם יש צוואה. הצוואה שהוא כתב עוד מעט, זה נראה בהמשך, זה שכל מי שמפרש אותי את דבריי, לא יפרש אותם, אלא... אם הוא מצא פירוש כזה בגדולי ישראל שקדמו לי, ככה הוא... ואם מישהו יגלה דבר שלא כתבתי במפורש, יעלה בדעתו רעיון שלא כתבתי, אז שלא יגלה את זה, אלא אם כן יש גדולי ישראל שאמרו את זה. כאן הוא לא אומר שקדמו לי. בגלל שלא יכול להיות שבמה שהוא התכוון כבר כתבו, בגלל ש... במה שיעלה על דעתך, בגלל שהוא הרי אמר, אף אחד לא כתב ספר כזה כל ה... בכל ההיסטוריה, אפילו לא בגלות שהיה הווא אמינה שיכתבו. אז ה... ה... אז יכול להיות ש... שאתה הגעת לאמיתות, אבל אתה תפרסם את זה רק אם אחרים כבר כתבו רעיונות דומיים ואז אתה יכול... אז זה אפשר ללמד, ככה גם כן הרב קוק כותב על זה באיגרת, הוא אומר שיש דברים שהיו סתרי תורה, שעכשיו הם לא סתרי תורה, אבל נראה איך הרב קוק כותב על זה באיגרת. זה רק, אולי כמה דברים זה עוד שיש. כאן צריכים לדייק בכל מילה ומילה של הרמב״ם. זה קצת בעיה בשבילנו, בגלל שהוא כתב בערבית. ואולי מי שמבין ערבית יכול לעשות את זה, אבל אני לא. אז אה... דרך כלל, מה שאני מצאתי זה שני דרכים שעוזרות. אחד זה לקחת כמה שיותר תרגומים לראות את ההשוואה. יש גם אפשרות, שזה גם עוזר, המהדורה הראשונה של התרגום של הרב קפח היה עם טור אחד של עברית וטור שני של הערבית ואותיות עבריות. אז אתה יכול לראות את המילה הערבית לעשות השוואות ממקום שהמילה הערבית מופיעה פעם נוספת. אם זה אותה מילה שתורגם כך לפעמים זה עוזר. ואם יש ממש, אפשר להתקשר למישהו שיודע את הערבית הספרותית ותקבל. פעם היה איזה ויכוח בין התרגום של איבן תיבון בנושא עמלק לתרגום של הרב קפח. אז דיברתי עם פרופסור שוורץ, זכרונו לברכה. אז הוא בהתחלה אמר, איבן תיבון צודק. ואחר כך הוא אמר, אחר כך הוא אמר, לא, לא, הרב קפח צודק. אז הבנתי שזה קצת דו משמעותי, ואני חושב שהדו משמעותיות לפעמים גם כן חשוב. כן, אז צריכים לדייק בכל מילה במילה. למה הוא כתב בערבית זה הדבר שהם היו כותבים ביידיש או משהו כזה. זה הדבר הזה שהם ידעו. הרי יש, את המשנה כתב רק בעברית. נכון. ביקשו, אחר כך ממנו. זה ממש באיגרת מאוד מתוקה של הרמב״ם, זה אדם בשם אבו ג'בר, אני חושב שהיה כך, שמבקש ממנו שאומר, אני מבין רק ערבית, אני לא מבין עברית, אולי תתרגם את המשנה תורה לערבית. אז הוא אמר, אני מצטער על הראשונים, ככה הוא אומר, אני לא יודע אם זה הוא מתכוון למורה נבוכים בגלל שהוא כותב את זה בסוף. אז הוא אומר, הוא אומר, תראה, הערבית והעברית זה לא כל כך שונים, תוכל ללמוד את העברית. הבן אדם ששאל אותו, הוא אומר, תראה, אני עם הארץ, אני לא יודע. הוא אומר לו אתה לא מהארץ, אתה אוהב רבנים, אתה מתחמם, אתה מתעודד, הוא ממש מעודד אותו גם. אבל, אוקיי, הרמב"ם מסביר מה המקורות שלו האם הוא חושב שהוא האחרון שיש לו את המסורת? או שהוא מכיר איזה דרך אחרת? זה גם קשה, נראה את זה כאשר נגיע. אני שואל אותך שאלה, נגיד אם היית מקבל את ההוראה מרבך בדרך שמותר, בראשי פרקים, ואתה צריך להשלים, לחבר בין הנקודות, איך היית מתאר את הלימוד שקיבלת? הרב שלך אמר לך את זה? לא. הבנת את זה ממנו? כן. כלומר, בקיצור, זה בעיה. כלומר, אני חושב שיש כאלה שלא מסכימים, אבל אני חושב שהוא קיבל את זה בראשי פרקים מרבותיו. יש עוד מישהו שעשה את זה ככה? שמסר את סודות מעשה מרכבה בדרך כזאת? תשאלו היסטוריונים. כלומר, אני באמת לא ראיתי מי עוד עשה את זה. אבל מה שכן, זה שאחד מהייחודים של הספר הזה, זה שהוא לא בא רק כדי לגלות דברים, אלא גם להסתיר אותם. הוא לא רוצה שמי שלא צריך יבין , הוא שמח שהוא לא מבין. הוא אמר, לא אכפת להגיד שעשרת אלפים לא יבינו ואחד כן יבין. אז זה אני חושב, די ייחודי. אני חושב שזה הביא עליו הרבה התנגדות, בגלל שחכמי ישראל ניסו כל כך הרבה לחנך שאנשים יבינו. והוא אומר, אם אתה לא מבין, טוב, נו, לזה התכוונתי. וזה, וזה ייחודי