ביאור:מוציא שם רע - עד זומם

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.



"ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו" נאמר רק על עדים, כלומר, אנשים שטוענים שהם ראו מישהו שעבר עבירה. וזה נכון גם לגבי איש ואשתו - אם האיש טוען שהוא ראה את אשתו/ארוסתו נואפת, והעדות שלו מוזמת, הוא מוצא להורג.

אבל אם אדם טוען שהוא שמע שמישהו עבר עבירה, או אפילו אם מישהו שוכר עדי שקר שיעידו על מישהו אחר שעבר עבירה - על כך לא נאמר "ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו" (ייתכן שצריך להעניש אותו בעונש אחר, אבל לא דווקא באותו עונש, אפשר גם בעונש יותר קל). כך גם במקרה שלנו - אם האיש טוען שמצא את אשתו לא בתולה, הטענה הזו לבדה לא מספיקה כדי להוציא אותה להורג, ולכן, אם מתברר שהאיש שיקר, הוא לא נהרג אלא רק משלם קנס.

הסיבה להבחנה היא, שבמשפט התורה, העדים הם הגורם החשוב ביותר בפסיקת הדין - "על פי שניים עדים יומת המת". רק שני עדים יכולים לגרום להוצאה להורג, ולכן האחריות העיקרית מוטלת עליהם, ואם הם שיקרו, הם צריכים לשאת בעונש העיקרי. אבל אם אדם "רק" מוציא שם רע, הדבר אמנם גורם צער רב לחברו, אבל לא יכול להביא להוצאתו להורג, ולכן, המוציא שם רע לא נהרג.

אין הבדל בין מי שמעיד עדות שקר על איש לבין מי שמעיד עדות שקר על אישה.

מקורות[עריכה]

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2006-10-03.

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/messages/tora_min_waxryut_0_0