ביאור:מה "הדבר הזה אשר אין לו שחר"? כדברי ישעיה

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זהו מאמר לא גמור. קחו אותו כאתגר - להשלים אותו!

יש לקבל כמה תשובות "לְתוֹרָה וְלִתְעוּדָה"

על כמה שאלות - לפני מתן הכרזות "וְכָשְׁלוּ בָם רַבִּים"...

ואלה דברי ישעיה:

"כִּי כֹה אָמַר יְהוָה אֵלַי"

"כְּחֶזְקַת הַיָּד"

"וְיִסְּרֵנִי מִלֶּכֶת בְּדֶרֶךְ הָעָם-הַזֶּה לֵאמֹר"

"לֹא-תֹאמְרוּן קֶשֶׁר"

"לְכֹל אֲשֶׁר-יֹאמַר הָעָם הַזֶּה קָשֶׁר"

"וְאֶת-מוֹרָאוֹ לֹא-תִירְאוּ וְלֹא תַעֲרִיצוּ"

"אֶת-יְהוָה צְבָאוֹת"

"אֹתוֹ תַקְדִּישׁוּ"

"וְהוּא מוֹרַאֲכֶם"

"וְהוּא מַעֲרִצְכֶם"

"וְהָיָה לְמִקְדָּשׁ"

"וּלְאֶבֶן נֶגֶף"

"וּלְצוּר מִכְשׁוֹל לִשְׁנֵי בָתֵּי יִשְׂרָאֵל"

"לְפַח וּלְמוֹקֵשׁ--לְיוֹשֵׁב יְרוּשָׁלִָם"

"וְכָשְׁלוּ בָם רַבִּים"

"וְנָפְלוּ וְנִשְׁבָּרוּ"

"וְנוֹקְשׁוּ וְנִלְכָּדוּ"

"צוֹר תְּעוּדָה"

"חֲתוֹם תּוֹרָה בְּלִמֻּדָי"

"וְחִכִּיתִי לַיהוָה"

"הַמַּסְתִּיר פָּנָיו מִבֵּית יַעֲקֹב"

"וְקִוֵּיתִי-לוֹ"

"הִנֵּה אָנֹכִי"

"וְהַיְלָדִים אֲשֶׁר נָתַן-לִי יְהוָה"

"לְאֹתוֹת וּלְמוֹפְתִים"

"בְּיִשְׂרָאֵל--מֵעִם יְהוָה צְבָאוֹת הַשֹּׁכֵן בְּהַר צִיּוֹן"

"וְכִי-יֹאמְרוּ אֲלֵיכֶם"

"דִּרְשׁוּ אֶל-הָאֹבוֹת וְאֶל-הַיִּדְּעֹנִים הַמְצַפְצְפִים וְהַמַּהְגִּים"

"הֲלוֹא-עַם אֶל-אֱלֹהָיו יִדְרֹשׁ"

"בְּעַד הַחַיִּים אֶל-הַמֵּתִים"

"לְתוֹרָה וְלִתְעוּדָה"

"אִם-לֹא יֹאמְרוּ כַּדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר אֵין-לוֹ שָׁחַר"...

(ישעיה ח' 20-11)

ואלה השאלות:

א) על איזה "קֶשֶׁר" מדבר ישעיה?

ב) מה הוא הדבר הזה "אֲשֶׁר אֵין-לוֹ שָׁחַר"?

ג) מה היא "תְּעוּדָה"?

ד) מדוע "יְהוָה" הוא "הַמַּסְתִּיר פָּנָיו מִבֵּית יַעֲקֹב"?

ה) איך נדרוש "בְּעַד הַחַיִּים אֶל-הַמֵּתִים"?

ו) מה הוא הדבר הזה אשר יש "לוֹ שָׁחַר"?

מקורות

על-פי מאמר של רמי ניר שפורסם לראשונה בלא גמור וגם ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2007-01-17.

תגובות

מאת: אראל

ישעיהו ח יא : " "כי כה אמר ה' אלי" "כחזקת היד, ויסרני מלכת בדרך העם הזה לאמר: לא תאמרון 'קשר!' לכל אשר יאמר העם הזה 'קשר!' , ואת מוראו לא תיראו, ולא תעריצו" "

קשר הוא התארגנות, בדרך-כלל התארגנות למרד.

מקובל לפרש שהפסוק רומז למרד שתיכננו אנשים מסויימים ביהודה נגד מלך יהודה, וה' הזהיר את הנביא ותלמידיו שלא יצטרפו למרד. אולם, למרד זה אין רמז בתנ"ך אלא רק במדרשי חז"ל.

ע"פ הפשט, נראה לי שיש להבין פסוק זה לפי פסוק אחר שבו נזכרה הקריאה "קשר!":

מלכים ב יא יד : " "ותרא והנה המלך עמד על העמוד כמשפט, והשרים והחצצרות אל המלך, וכל עם הארץ שמח ותקע בחצצרות; ותקרע עתליה את בגדיה, ותקרא 'קשר! קשר " !' "

עתליה ראתה את ההתארגנות של יהוידע הכהן, יואש ושרי הרצים, וצעקה בבהלה 'קשר! קשר!'.

גם בתקופת ישעיהו היה 'קשר' - התארגנות של רצין מלך ארם ופקח מלך ישראל, שאמרו ( ישעיהו ז ו ): " "נעלה ביהודה ונקיצנה ונבקענה אלינו ונמליך מלך בתוכה את בן טבאל" "" ".

בני יהודה נבהלו מהתארגנות זו, וצעקו 'קשר! קשר!' (חלקם גם רצו, כנראה, לברוח מיהודה); וה' אמר לישעיהו ותלמידיו, שלא ייבהלו, ולא יצעקו 'קשר!' יחד עם בני יהודה, כי ההתארגנות הזאת לא תצליח.

ע"ע מדוע היה כל-כך חשוב לישעיהו להרגיע את אחז? .

מאת: אראל

ישעיהו ח יט : "וכי יאמרו אליכם 'דרשו אל האבות ואל הידענים המצפצפים והמהגים, הלוא עם אל אלהיו ידרש בעד החיים אל המתים' - לתורה ולתעודה אם לא יאמרו כדבר הזה אשר אין לו שחר".

ברקע לפסוקים אלה נמצאת מחלוקת קשה שהיתה בין ישעיהו הנביא ותלמידיו לבין רוב העם היהודי בתקופתו. המחלוקת היתה, כנראה, על השאלה אם לברוח מיהודה, מאימת ארם ואפרים, או להישאר ביהודה ולבטוח בה' (ע"ע אל תיגררו לבהלה ).

ישעיהו הבטיח, בשם ה', שהמזימה של ארם ואפרים לא תצא לפועל - ה' יגן על עם ישראל. למרות שהשגחת ה' לא נראתה באותו זמן - ישעיהו עדיין חיכה וקיוה שה' יגלה את פניו ויגן על עם ישראל; ילדיו של ישעיהו, שנקראו על-שם הנבואות (" עמנו אל ", " שאר ישוב ", " מהר שלל חש בז " ו" פלא יועץ אל גבור אבי עד שר שלום "), היוו הוכחה חיה לכך שה' אכן מתכוון לקיים את הבטחותיו, ולא ישוב מהן ( ישעיהו ח יז ): "וחכיתי לה' המסתיר פניו מבית יעקב וקויתי לו. הנה אנכי והילדים אשר נתן לי ה' לאתות ולמופתים בישראל מעם ה' צבאות השכן בהר ציון".

אבל מתנגדיו של הנביא טענו, שגם להם יש 'אותות ומופתים', והם טובים יותר מהאותות של הנביא ישעיהו ח יט : "וכי יאמרו אליכם 'דרשו אל האבות ואל הידענים המצפצפים והמהגים..." - מתנגדיו של הנביא טענו, שהדרך המקובלת לדעת את העתיד היא לפנות אל הזקנים, שכבר מתו, ולא להסתכל על ילדים שרק לא מזמן נולדו; הם טענו שזוהי הדרך המקובלת בכל העולם לדעת את העתיד - "...הלא עם אל אלהיו ידרוש , בעד החיים אל המתים " (כמו שנאמר בתורה - דברים יח יד : "לא ימצא בך... וחבר חבר, ושאל אוב וידעני , ודרש אל המתים ... כי הגוים האלה אשר אתה יורש אותם אל מעננים ואל קסמים ישמעו, ואתה לא כן נתן לך ה' אלהיך...").

בתגובה לדברים אלה, אמר הנביא: "לתורה ולתעודה אם לא יאמרו כדבר הזה...": התעודה היא הנבואה, שנכתבה על גיליון גדול לשם עדות (ע' בתחילת הפרק); מקובל לפרש, שהנביא אומר להם "במקום לדרוש אל המתים - תדרשו אל התורה ואל התעודה".

אולם, הביטוי " אם לא " הוא ביטוי מקובל בלשון המקרא לשבועה , ולכן נראה לי שגם המילים "לתורה ולתעודה" כאן מציינות שבועה - הנביא נשבע בתורה, ונשבע גם בנבואה, שאותם אובות וידעונים יאמרו דבר "...אשר אין לו שחר", כלומר, יתנו עצה שתגרום לאנשים להיקלע למצב של חושך תמידי, בלי זריחה.

מצב חשוך זה מתואר בפסוקים הבאים:

ישעיהו ח כא : "ועבר בה נקשה ורעב, והיה כי ירעב והתקצף - וקלל במלכו ובאלהיו, ופנה למעלה. ואל ארץ יביט, והנה צרה וחשכה, מעוף צוקה ואפלה מנדח"

מי שיעבור בדרך זו (דרך העם הזה, הדרך שמורים האובות והידעונים - דרך הבריחה אל ארץ אפרים וארץ ארם) יהיה נקשה , כלומר יעברו עליו צרות קשות, ורעב; הוא יתקצף = יתעצבן על האובות והידעונים שנתנו לו עצה רעה, ויקלל את מלכו (=היועץ שלו) ואת אלהיו (=האל שדרש אותו, שאמר "הלא עם אל אלהיו ידרוש"), ויפנה את עיניו כלפי מעלה אל ה', בתקוה שה' יושיע אותו; אבל כשיפנה להביט אל הארץ , יראה רק צרה וחשכה - כל ארץ אפרים ושומרון תהיה חשוכה ואפלה מהצרות שיפקדו אותה, וכל מי שיברח וינסה למצוא מקלט באותה ארץ, לא יימלט מהצרות.

 

מאת: אראל

ישעיהו ח ו : "יען כי מאס העם הזה את מי השלח ההלכים לאט, ומשוש את רצין ובן רמליהו - ולכן הנה ד' מעלה עליהם את מי הנהר העצומים והרבים, את מלך אשור ואת כל כבודו; ועלה על כל אפיקיו, והלך על כל גדותיו"

מה הם "מי השילוח ההולכים לאט"? ומהו "משוש את רצין ובן רמליהו"?

א. מי השילוח = מלכות בית דוד (?)

מקובל לפרש, שמי השילוח הם משל למלכות בית דוד (אולי משום ששלמה, המלך השני לבית דוד, נמשח על מעיין הגיחון, שהוא המקור למי השילוח - מלכים א א לג : " "ויאמר המלך להם 'קחו עמכם את עבדי אדניכם, והרכבתם את שלמה בני על הפרדה אשר לי, והורדתם אתו אל גחון... וימשחו אתו צדוק הכהן ונתן הנביא למלך בגחון" ...") , והפסוק מדבר על אנשים שמאסו את בית דוד ורצו לסלק אותו מהשלטון ביהודה.

לפי זה, יש שני פירושים ל"משוש את רצין ובן רמליהו":

1. לפי רוב הפירושים, הכוונה למרד שתיכננו אנשים ביהודה נגד מלכות בית דוד: הם תיכננו משוש = חיבור וברית עם רצין מלך ארם ופקח בן רמליהו מלך שומרון, נגד בית דוד .

• אולם, בשום מקום בתנ"ך לא מצאנו שבני יהודה באותו זמן תיכננו לכרות ברית עם רצין ופקח. בפרק ז מסופר שהם מאד פחדו מרצין ופקח, ובמלכים ב טז נאמר שהם רצו לכרות ברית עם אשור כדי שיגנו עליהם מפני רצין ופקח, אבל בשום מקום לא מסופר שהם רצו לכרות ברית דווקא עם אויביהם מארם ואפרים (ע"ע מדוע היה כל-כך חשוב לישעיהו להרגיע את אחז? )

2. יש אומרים שהפסוק מתייחס לבני ארם ואפרים, שרצו לסלק את בית דוד מהשלטון ביהודה ולהמליך מלך מטעמם ( ישעיהו ז ו ): " "נעלה ביהודה ונקיצנה ונבקענה אלינו ונמליך מלך בתוכה את בן טבאל" "" " ).

• אולם, הביטוי " העם הזה " מתאים יותר לעם יהודה, העם שבתוכו חי ישעיהו, ולא לעמי ארם ואפרים.

בנוסף לכך, יש בעיות בעצם הפירוש ש"מי השילוח" הם משל לבית דוד:

• בשום מקום אחר בתנ"ך לא מצאנו שמלכות בית דוד נמשלה למי השילוח;
• ועוד: המלך מבית דוד היה, באותו זמן, אחז - שהיה רשע, והצדיקים שביהודה בוודאי מאסו אותו, ובצדק; ולכן, לא ברור למה הנביא מוכיח אותם על כך ש"מאס העם הזה את מי השילוח".

ב. מי השילוח = ירושלים

לכן נראה לי, שמי השילוח הם - פשוטם כמשמעם - המים של מעיין השילוח, הזורמים בירושלים; והאנשים ש" מאסו את מי השילוח " הם אנשים שהחליטו שהם לא רוצים עוד לגור בירושלים, אלא לברוח ממנה ולהסתתר במקום אחר, מרוב שפחדו מפני רצין ופקח (ע"ע מדוע פחד אחז? ).

גם לפי זה, יש שני פירושים ל"משוש את רצין ובן רמליהו":

3. המילה " משוש " משמעה "ייחוס שמחה וששון", כלומר - בני יהודה חושבים שרצין ופקח הם חזקים יותר, ושהם ינצחו את יהודה וישמחו בשמחת-מנצחים, ולכן הם רוצים לברוח.

4. או, כפי שפירשנו קודם, המילה " משוש " משמעה "חיבור" - בני יהודה רוצים לברוח מירושלים ולהתחבר אל רצין ופקח, כלומר לבקש מהם מקלט.

בכל מקרה, הנביא אומר להם, שהתכנית שלהם לא תצליח - "ולכן הנה ד' מעלה עליהם את מי הנהר העצומים והרבים, את מלך אשור ואת כל כבודו; ועלה על כל אפיקיו, והלך על כל גדותיו" - אם יברחו מ"מי השילוח" שבירושלים, הם יטבעו ב"מי הנהר העצומים והרבים" - צבא אשור ישטוף וירמוס אותם.

ישעיהו ניסה לשכנע את בני יהודה, שירושלים היא - עדיין - המקום הבטוח ביותר ליהודים, וכל ניסיון לברוח ממנה רק יעמיד אותם בסכנה גדולה הרבה יותר.

ע"ׂע: אל תיגררו לבהלה , דברי המתים לא יאירו לכם את הדרך .

מאת: אראל

ישעיהו ח יג : " "את ה' צ' אתו תקדישו, והוא מוראכם," "והוא מערצכם! והיה למקדש, ולאבן נגף ולצור מכשול לשני בתי ישראל, לפח ולמוקש ליושב ירושלם. וכשלו בם רבים, ונפלו ונשברו, ונוקשו ונלכדו" "

מטרת הפסוקים היא לעודד את בני יהודה שיבטחו בה' ויקדשו אותו ( ולא ייגררו לבהלה ). אם כך, מדוע נאמר שה' יהיה " לאבן נגף ולצור מכשול "? ואם הכוונה היא שה' יהיה למכשול למי שלא יבטח בו, למה נאמר באותה נשימה " והיה למקדש "?

1. ע"פ תרגום יונתן, ובעקבותיו רש"י, המילה "מקדש" בפסוק זה מציינת הקדשה והכנה להריגה, כמו בפסוק ( ירמיהו יב ג ) "התקם כצאן לטבחה, והקדשם ליום הרגה"; לפי זה, פסוק יד כולו הוא נבואת פורענות למי שלא יבטח בה'.

• אולם, זוהי משמעות מאד לא מקובלת למילה "מקדש".

2. ע"פ מצודת דוד, מלבי"ם ועוד, הפסוק כולל שתי נבואות הפוכות: ה' יהיה למקדש = מבצר ומגן לבני יהודה שיבטחו בו, ובמקביל, ה' יהיה לאבן נגף ולצור מכשול לבני יהודה שלא יבטחו בו וינסו לברוח לארם ואפרים. פירוש זה מתאים לפסוקים אחרים בספר ישעיהו, בהם נזכר שדבר ה' יהיה למכשול למבוגרים (ישעיהו כח יג): " "{{{1}}}" "{{{1}}}" " ( פירוט ).

• אולם, הפסוק שלפנינו מזכיר "מקדש" ו"אבן נגף" באותה נשימה, עם ו מחברת ביניהם, ולכן נראה שלשני המושגים יש משמעות דומה; קשה לפרש שלכל מושג יש משמעות הפוכה.

3. ייתכן שה"מוקש" כאן הוא מוקש הגנתי: כמו שבימינו מקובל לשים מוקשים ליד הגבול כדי להגן על הגבול ולמנוע חדירות של מחבלים, כך גם בימיהם, ייתכן שנהגו לשים מוקשים מסביב לעיר כדי למנוע חדירות של אויבים (אמנם במוקשים שלהם לא היו חומרי נפץ, אבל עדיין היו להם מוקשים). לפי זה, פסוק יד כולו הוא נבואת ישועה ליושבי ירושלים, ומשמעותו היא, שה' יגן על ירושלים - הוא יהיה " לאבן נגף ולצור מכשול " מסביב ל" שני בתי ישראל " (בית המקדש ובית המלך), ויגן עליהם מחדירות של אויבים; וכן יהיה " לפח ולמוקש " מסביב " ליושב ירושלים " ויגן גם עליהם. וכל העמים הרבים שינסו לתקוף את ירושלים, ייכשלו - "וכשלו בם רבים, ונפלו ונשברו, ונוקשו ונלכדו".

מאת: אראל

ישעיהו ח א : " "ו" "יאמר ה' אלי: קח לך גליון גדול, וכתב עליו בחרט אנוש למהר שלל חש בז. ואעידה לי עדים נאמנים: את אוריה הכהן , ואת זכריהו בן יברכיהו " "

מי הם אותם "עדים נאמנים", ומה תפקידם בנבואה זו?

1. ע"פ רבי עקיבא (הובא גם בפירוש רש"י על הפסוק), אוריה הכהן הוא אוריהו בן שמעיהו, שניבא נבואת פורענות על ירושלים בימי ירמיהו: ירמיהו כו כ : "וגם איש היה מתנבא בשם ה', אוריהו בן שמעיהו מקרית היערים, וינבא על העיר הזאת ועל הארץ הזאת ככל דברי ירמיהו"; וזכריהו בן יברכיהו הוא זכריה הנביא, שניבא בתקופת בית שני, ונבואותיו כתובות בספר הנקרא על שמו ( זכריה א א-ז ) " "בחדש השמיני בשנת שתים לדריוש היה דבר ה' אל זכריה בן ברכיה בן עדו הנביא לאמר" ... "ביום עשרים וארבעה לעשתי עשר חדש הוא חדש שבט בשנת שתים לדריוש היה דבר ה' אל זכריה בן ברכיהו בן עדוא הנביא לאמר" ". ע"פ ר' עקיבא, שניהם נזכרו יחד כ"עדים נאמנים", למרות שכל אחד מהם ניבא נבואה אחרת בתקופה אחרת, כדי ללמדנו שיש קשר בין הנבואות שלהם - נבואת הפורענות של אוריה היא תנאי מקדים לנבואות הנחמה של זכריה, וכשנבואת הפורענות של אוריה מתקיימת, אפשר לראות בכך עדות והוכחה שגם נבואת הנחמה של זכריה תתקיים (ולכן רבי עקיבא צחק כשראה שועל יוצא מבית קודש הקודשים).

• אולם, ע"פ פשט הפסוק, גם אוריה וגם זכריה הם עדים על נבואת ישעיה; לא נאמר שאחד מהם הוא עד על נבואתו של השני.
• ועוד: לא ברור מה הקשר בין הרעיון היפה והאופטימי של ר' עקיבא, לבין הנבואה של ישעיהו, שנכתבה על גליון גדול, " למהר שלל חש בז ".

2. ע"פ אברבנאל, ה' הוא המדבר בשני הפסוקים האלה: הוא האומר לישעיהו " קח לך גליון גדול... ", והוא האומר " ואעידה לי עדים נאמנים... ". ה' אמר לישעיהו שייקח גליון גדול, כדי שיהיה עליו מקום לנבואה של ישעיהו עצמו "מהר שלל חש בז", ולעוד שתי נבואות שיהיו בעתיד - נבואת אוריה ונבואת זכריה. אוריה וזכריה אינם עדים של ישעיהו אלא עדים של ה' - לנבואות אחרות.

• אולם, לא ברור מדוע יש חשיבות לכך, שדווקא שני נביאים אלה יכתבו את נבואותיהם על אותו גיליון?

• ואם זה בכל-זאת חשוב, מדוע לא מצאנו בשום מקום שנבואותיהם של אוריה ושל זכריה אכן נכתבו על אותו גיליון?

3. וע"פ רוב הפירושים האחרים (ע' למשל מצודות, 'דעת מקרא'), שני העדים הללו הם שני אנשים חשובים שחיו בזמן ישעיהו: אוריה היה, אולי, הכהן הגדול המקורב לאחז מלך יהודה ( מלכים ב טז י : "וישלח המלך אחז אל אוריה הכהן את דמות המזבח ואת תבניתו לכל מעשהו"; ע"ע אנשים נוספים שנקראו אוריה ), וזכריהו היה, אולי, החותן של אחז - אבי אמו של חזקיהו ( מלכים ב יח ב : "בן עשרים וחמש שנה היה במלכו, ועשרים ותשע שנה מלך בירושלם, ושם אמו אבי בת זכריה "; ע"ע אנשים נוספים שנקראו זכריה ). מכיוון שאחז לא האמין לנבואותיו של ישעיהו , ישעיהו היה צריך להביא עדים חשובים ומקורבים לאחז, שיחתמו על הגיליון שעליו נכתבה הנבואה, כדי שתהיה לו הוכחה שהנבואה אכן נכתבה לפני שקרתה.

ואכן, מסתבר שאין אלה אוריה וזכריה שחיו בתקופה מאוחרת יותר:

• אוריהו בן שמעיהו, שחי בימי ירמיהו, כנראה לא היה כהן - הוא בא מקרית יערים, שלא היתה עיר כהנים, עד כמה שידוע לי;
• וזכריהו בן ברכיהו נקרא תמיד " זכריה בן ברכיה[ו] בן עדו[א] " - הוא מיוחס על-שם סבו, כדי להדגיש שמדובר באיש אחר, לא אותו זכריהו בן יברכיהו מתקופת ישעיהו.

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/messages/dmut_dmut_1099_5