ביאור:מבנה אסתר ט
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
חג הפורים, כפי שאנו חוגגים אותו היום, לא נקבע בבת אחת; מגילת אסתר, בפרק ט, מתארת ארבעה שלבים שונים בהתפתחות של החג.
השלב הראשון (פסוקים 16-18) היה חגיגה ספונטנית שחגגו בני ישראל, מייד לאחר שהכו באויביהם, ביום שבו נחו מהמלחמה. חגיגה זו נעשתה בכל הממלכה ב-14 באדר, ובשושן הבירה - שבה המלחמה נמשכה יום אחד נוסף - ב-15 באדר:
- "וּשְׁאָר הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בִּמְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ נִקְהֲלוּ וְעָמֹד עַל נַפְשָׁם וְנוֹחַ מֵאֹיְבֵיהֶם וְהָרֹג בְּשֹׂנְאֵיהֶם חֲמִשָּׁה וְשִׁבְעִים אָלֶף, וּבַבִּזָּה לֹא שָׁלְחוּ אֶת יָדָם. בְּיוֹם שְׁלֹשָׁה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ אֲדָר, וְנוֹחַ בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר בּוֹ וְעָשֹׂה אֹתוֹ יוֹם מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה"
- "וְהַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בְּשׁוּשָׁן נִקְהֲלוּ בִּשְׁלֹשָׁה עָשָׂר בּוֹ וּבְאַרְבָּעָה עָשָׂר בּוֹ, וְנוֹחַ בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בּוֹ וְעָשֹׂה אֹתוֹ יוֹם מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה"
החגיגה כללה רק משתה ושמחה.
השלב השני (פסוק 19) גם הוא היה חגיגה ספונטנית שחגגו בני ישראל היושבים בערי הפרזות במשך מספר שנים לאחר ההצלה:
- "עַל כֵּן הַיְּהוּדִים (הפרוזים) הַפְּרָזִים הַיֹּשְׁבִים בְּעָרֵי הַפְּרָזוֹת עֹשִׂים אֵת יוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ אֲדָר שִׂמְחָה וּמִשְׁתֶּה וְיוֹם טוֹב , וּמִשְׁלוֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ." (ראו: מדוע חגגו היהודים הפרזים לפני שאר היהודים?)
בשלב זה הוסיפו, על השמחה והמשתה, גם משלוח מנות איש לרעהו; אך החג היה רק ליהודים הפרוזים, ורק ביום 14 באדר.
השלב השלישי (פסוקים 20-28) הוא חג שקבע מרדכי לבדו, במכתב ששלח אל כל היהודים:
- "וַיִּכְתֹּב מָרְדֳּכַי אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וַיִּשְׁלַח סְפָרִים אֶל כָּל הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בְּכָל מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ הַקְּרוֹבִים וְהָרְחוֹקִים. לְקַיֵּם עֲלֵיהֶם לִהְיוֹת עֹשִׂים אֵת יוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ אֲדָר וְאֵת יוֹם חֲמִשָּׁה עָשָׂר בּוֹ, בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה. כַּיָּמִים אֲשֶׁר נָחוּ בָהֶם הַיְּהוּדִים מֵאוֹיְבֵיהֶם וְהַחֹדֶשׁ אֲשֶׁר נֶהְפַּךְ לָהֶם מִיָּגוֹן לְשִׂמְחָה וּמֵאֵבֶל לְיוֹם טוֹב, לַעֲשׂוֹת אוֹתָם יְמֵי מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה וּמִשְׁלוֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים . וְקִבֵּל הַיְּהוּדִים אֵת אֲשֶׁר הֵחֵלּוּ לַעֲשׂוֹת, וְאֵת אֲשֶׁר כָּתַב מָרְדֳּכַי אֲלֵיהֶם. כִּי הָמָן בֶּן הַמְּדָתָא הָאֲגָגִי צֹרֵר כָּל הַיְּהוּדִים חָשַׁב עַל הַיְּהוּדִים לְאַבְּדָם, וְהִפִּיל פּוּר הוּא הַגּוֹרָל לְהֻמָּם וּלְאַבְּדָם. וּבְבֹאָהּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ אָמַר עִם הַסֵּפֶר יָשׁוּב מַחֲשַׁבְתּוֹ הָרָעָה אֲשֶׁר חָשַׁב עַל הַיְּהוּדִים עַל רֹאשׁוֹ, וְתָלוּ אֹתוֹ וְאֶת בָּנָיו עַל הָעֵץ. עַל כֵּן קָרְאוּ לַיָּמִים הָאֵלֶּה פוּרִים עַל שֵׁם הַפּוּר עַל כֵּן עַל כָּל דִּבְרֵי הָאִגֶּרֶת הַזֹּאת, וּמָה רָאוּ עַל כָּכָה וּמָה הִגִּיעַ אֲלֵיהֶם. קִיְּמוּ (וקבל) וְקִבְּלוּ הַיְּהוּדִים עֲלֵיהֶם וְעַל זַרְעָם וְעַל כָּל הַנִּלְוִים עֲלֵיהֶם וְלֹא יַעֲבוֹר לִהְיוֹת עֹשִׂים אֵת שְׁנֵי הַיָּמִים הָאֵלֶּה כִּכְתָבָם וְכִזְמַנָּם , בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה. וְהַיָּמִים הָאֵלֶּה נִזְכָּרִים וְנַעֲשִׂים בְּכָל דּוֹר וָדוֹר מִשְׁפָּחָה וּמִשְׁפָּחָה מְדִינָה וּמְדִינָה וְעִיר וָעִיר, וִימֵי הַפּוּרִים הָאֵלֶּה לֹא יַעַבְרוּ מִתּוֹךְ הַיְּהוּדִים וְזִכְרָם לֹא יָסוּף מִזַּרְעָם."
בשלב זה נקבע, שכל היהודים צריכים לחגוג את חג הפורים - גם היושבים בערים המוקפות חומה; והחג נקבע ליומיים - 14 ו-15 באדר (ע"פ הגמרא, היהודים בערי הפרזות המשיכו לחגוג ב-14, והמכתב של מרדכי קבע שהיהודים בערים המוקפות חומה צריכים לחגוג ב-15).
בנוסף על המשתה, השמחה ומשלוח המנות - נוספה כאן גם החובה לשלוח מתנות לאביונים. ולדברי חז"ל(בתלמוד בבלי, מסכת מגילה), נוספה כאן גם החובה לקרוא את המגילה - הרמוזה במילה "נזכרים" (ואולי גם במילה "ככתבם").
השלב הרביעי (פסוקים 29-32) הוא חג שקבעה אסתר, יחד עם מרדכי:
- "וַתִּכְתֹּב אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה בַת אֲבִיחַיִל וּמָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי אֶת כָּל תֹּקֶף, לְקַיֵּם אֵת אִגֶּרֶת הַפּוּרִים הַזֹּאת הַשֵּׁנִית. וַיִּשְׁלַח סְפָרִים אֶל כָּל הַיְּהוּדִים אֶל שֶׁבַע וְעֶשְׂרִים וּמֵאָה מְדִינָה מַלְכוּת אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, דִּבְרֵי שָׁלוֹם וֶאֱמֶת. לְקַיֵּם אֵת יְמֵי הַפֻּרִים הָאֵלֶּה בִּזְמַנֵּיהֶם כַּאֲשֶׁר קִיַּם עֲלֵיהֶם מָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי וְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה וְכַאֲשֶׁר קִיְּמוּ עַל נַפְשָׁם וְעַל זַרְעָם, דִּבְרֵי הַצֹּמוֹת וְזַעֲקָתָם. וּמַאֲמַר אֶסְתֵּר קִיַּם דִּבְרֵי הַפֻּרִים הָאֵלֶּה, וְנִכְתָּב בַּסֵּפֶר."
במכתב של אסתר נכתב שיש לחגוג את ימי הפורים בזמניהם (בניגוד למכתב של מרדכי, שבו נכתב "בזמנם") - ע"פ ר' שמן בר אבא (תלמוד בבלי, מגילה ב.; ונראה שמסקנת הסוגיה היא כדבריו) הכוונה היא, שיש זמנים נוספים שבהם אפשר לחגוג את חג הפורים - גם 11, 12 ו-13 באדר כשרים לחגיגה; וחכמי ישראל בדורות מאוחרים יותר ניצלו אפשרות זאת כדי להקל על בני הכפרים, הנוהגים להתכנס רק בימי שני וחמישי, ולקבוע שמותר להם לקרוא את המגילה "בימי הכניסה" - ביום שני או חמישי הקודם לתאריך 14 באדר.
אם כך, תקנה זו, של אסתר המלכה, מאפשרת לכל בני ישראל לחגוג את חג הפורים בצורה הנוחה להם ביותר, ולכן תקנה זו היא שאיפשרה לכל עם ישראל לקבל את חג הפורים לדורות: "ומאמר אסתר קיים דברי הפורים האלה, ונכתב בספר".
מבנה וסיכום פסוק כ עד הסוף לפי דעת הגר"א
[עריכה]יש כמה שנויים בין זה למבנה וסיכום הפרק להלן. בנקודות שלא מפורש כאן אחרת אין מחלוקת
קביעת מרדכי ואסתר את ימי פורים לדורות.
בקביעת מרדכי ואסתר את ימי פורים לדורות, היו שלשה שלבים.
א. איגרת הראשונה של מרדכי, נכתבה בשנה הראשונה, מפסוק כא עד אמצע פסוק כו. (חוץ מפסוק כג שבא במאמר מוסגר). והצווי הוא "לעשות אותם ימי משתה ושמחה, ומשלוח מנות, ומתנות לאביונים".
ב. ספור על איגרת אסתר ומרדכי, שנכתבה בשנה השנייה, מפסוק כט עד לא. האיגרת היא מגילת אסתר כמו שכתובה לפנינו, שנכתבה ברוח הקדש. והצווי הוא "לקרא את המגילה כל שנה ולקיים את הכתוב בה".
ג. פסוק לב. קביעת המגילה לא רק משום שקבלו על עצמם, אלא חיוב מדרבנן. א. לדורות ב. שיהיה חלק מהכתובים. כדברי הגמרא מגילה ז. "שלחה אסתר לחכמים קיבעוני לדורות". בתחילה חכמים סרבו שתהיה בין הכתובים, מבאר המהרש"א שחכמים רצו שתהיה המגילה מכלל המצוות שאינם אלא מדברי חכמים כמו מצות נר חנוכה, ולא מכלל מצוות הכתובים הנאמרים ברוח הקדש.
כ שלב ראשון: וַיִּכְתֹּב מָרְדֳּכַי אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיִּשְׁלַח סְפָרִים אֶל כָּל הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בְּכָל מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ הַקְּרוֹבִים וְהָרְחוֹקִים.
כא ואלו דברי האיגרת: לְקַיֵּם עֲלֵיהֶם לִהְיוֹת עֹשִׂים הפרזים אֵת יוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ אֲדָר. וְהמוקפים אֵת יוֹם חֲמִשָּׁה עָשָׂר בּוֹ בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה.
כב כַּיָּמִים אֲשֶׁר נָחוּ בָהֶם הַיְּהוּדִים מֵאוֹיְבֵיהֶם וְהַחֹדֶשׁ אֲשֶׁר נֶהְפַּךְ לָהֶם מִיָּגוֹן לְשִׂמְחָה וּמֵאֵבֶל לְיוֹם טוֹב לַעֲשׂוֹת אוֹתָם יְמֵי מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה וּמִשְׁלוֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים. כנגד מה שהמן רצה לגזול את ממונם של ישראל, הם ישלחו זה לזה מנות ומתנות.
כג פסוק זה לא חלק מהאיגרת, אלא כיון שהוזכר משלוח מנות ומתנות לאביונים שמרדכי הוסיף שלא היה קודם, הפסוק אומר שהיהודים קבלו אליהם את הוספת מרדכי. וְקִבֵּל (=וקבלו) הַיְּהוּדִים על עצמם אֵת אֲשֶׁר הֵחֵלּוּ (=התחילו) לַעֲשׂוֹת {פסוק י"ז י"ח} יום משתה ושמחה, וְגם אֵת אֲשֶׁר כָּתַב מָרְדֳּכַי אֲלֵיהֶם להוסיף, {פסוק כ"ב} משלוח מנות ומתנות לאביונים.
כד כִּי הָמָן בֶּן הַמְּדָתָא הָאֲגָגִי צֹרֵר כָּל הַיְּהוּדִים חָשַׁב עַל הַיְּהוּדִים לְאַבְּדָם וְהִפִּיל פּוּר הוּא הַגּוֹרָל לְהֻמָּם וּלְאַבְּדָם.
כה וּבְבֹאָהּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ אָמַר עִם הַסֵּפֶר יָשׁוּב מַחֲשַׁבְתּוֹ הָרָעָה אֲשֶׁר חָשַׁב עַל הַיְּהוּדִים עַל רֹאשׁוֹ וְתָלוּ אֹתוֹ וְאֶת בָּנָיו עַל הָעֵץ.
כו עַל כֵּן קָרְאוּ לַיָּמִים הָאֵלֶּה פוּרִים עַל שֵׁם הַפּוּר. עד כאן דברי איגרת מרדכי. עַל כֵּן עַל כָּל דִּבְרֵי הָאִגֶּרֶת הַזֹּאת וּמָה רָאוּ עַל כָּכָה וּמָה הִגִּיעַ אֲלֵיהֶם.
כז קִיְּמוּ וְקִבְּלוּ הַיְּהוּדִים עֲלֵיהֶם וְעַל זַרְעָם, שהיו בכלל לאבּד את גופם, שאם ההורים היו נאבדים, לא היו בנים. וְעַל כָּל הַנִּלְוִים עֲלֵיהֶם, הם הגרים שהיו בכלל להשמיד את הנשמה, את המצוות. שאם עם ישראל היה נאבד, לא היה אפשרות להתגייר ולקבל עול מצוות. וְלֹא יַעֲבוֹר לִהְיוֹת עֹשִׂים אֵת שְׁנֵי הַיָּמִים הָאֵלֶּה כִּכְתָבָם וְכִזְמַנָּם בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה.
כח פסוק זה שמוזכר בו קריאת המגילה שייך אחרי השלב השני שאסתר ומרדכי כתבו את המגילה, ואין מוקדם ומאוחר בתורה. וְהַיָּמִים הָאֵלֶּה נִזְכָּרִים בקריאת המגילה כנגד מה שהמן רצה להשמיד את הנשמה שתפקידה קיום המצוות, התוסף להם מצוה חדשה. וְנַעֲשִׂים במשתה ושמחה. בְּכָל דּוֹר וָדוֹר מִשְׁפָּחָה וּמִשְׁפָּחָה משפחות כהונה ולויה שבטלים מעבודתם ובאים לשמוע מקרא מגילה. מְדִינָה ערים מוקפות חומה מימות יהושע. וּמְדִינָה ערים שאינם מוקפות חומה מימות יהושע. וְעִיר כפרים שיש בהם עשרה בטלנים שקוראים בי"ד. וָעִיר כפרים שאין בהם עשרה בטלנים שמחילים לקרא מי"א אדר. וִימֵי הַפּוּרִים הָאֵלֶּה המשתה והשמחה לֹא יַעַבְרוּ מִתּוֹךְ הַיְּהוּדִים הגדולים. וְזִכְרָם קריאת המגילה לֹא יָסוּף מִזַּרְעָם. גם מהקטנים, שגם הם חייבים בקריאת המגילה.
כט שלב שני: וַתִּכְתֹּב אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה בַת אֲבִיחַיִל וּמָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי אֶת כָּל תֹּקֶף. את כל המגילה ברוח הקדש. לְקַיֵּם אֵת אִגֶּרֶת הַפּוּרִים הַזֹּאת. שיקראו ויקימו מה שבתוכה. הַשֵּׁנִית. האיגרת נכתבה בשנה השנית.
ל וַיִּשְׁלַח סְפָרִים אֶל כָּל הַיְּהוּדִים אֶל שֶׁבַע וְעֶשְׂרִים וּמֵאָה מְדִינָה מַלְכוּת אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ דִּבְרֵי שָׁלוֹם וֶאֱמֶת.
לא לְקַיֵּם אֵת יְמֵי הַפֻּרִים הָאֵלֶּה בִּזְמַנֵּיהֶם כַּאֲשֶׁר קִיַּם (=צוה) עֲלֵיהֶם מָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי וְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה. וְכַאֲשֶׁר קִיְּמוּ עַל נַפְשָׁם וְעַל זַרְעָם מרדכי ואסתר, כך קבלו עליהם כולם עכשיו. וכאשר קבלו על עצמם דִּבְרֵי הַצֹּמוֹת וְזַעֲקָתָם כשהיו בצרה, כך קבלו על עצמם עכשיו את חיוב קריאת המגילה.
לב שלב שלישי: וּמַאֲמַר ובקשת אֶסְתֵּר לקבוע את המגילה חיוב מדרבנן. א . לדורות. ב. שיהיה חלק מהכתובים. בתחילה חכמים הסכימו: א. קִיַּם דִּבְרֵי הַפֻּרִים הָאֵלֶּה, שתהיה המגילה מכלל המצוות שאינם אלא מדברי חכמים כמו מצות נר חנוכה. ואח"כ הסכימו: ב. וְנִכְתָּב בַּסֵּפֶר, שיהיה מכלל מצוות הכתובים הנאמרים ברוח הקדש.
פירושים נוספים
[עריכה]1. המבנה המתואר כאן מסתמך על דברי רמב"ן (בחידושים על מגילה ב א), שלפיהם פסוק 19 מתאר חגיגה שהיהודים הפרוזים חגגו מיוזמתם, לפני שקבעו מרדכי ואסתר את דיני החג הנהוגים כיום;
2. אולם, לדעת ר"ן (בהערותיו על הרי"ף על מגילה ב א), פסוק 19 מתאר את החגיגה שאנחנו חוגגים עד היום: היהודים הפרוזים חוגגים ב-14, והיהודים המוקפים חוגגים ב-15 (למרות שה-15 לא נזכר בפירוש בפסוק, ניתן להסיק עובדה זאת מתוך ההקשר, כפי שלמדו בתלמוד בבלי מגילה ב:). לפי זה, הפסוקים הבאים - מפסוק 20 והלאה - באים להסביר את פסוק 19 - להסביר איך נוצר החג שאנחנו חוגגים היום.
פירוש זה מתאים יותר לסגנון הפסוק " על כן היהודים הפרוזים... עשים ... ", שנראה שבא להסביר את המנהג הקיים, ולא לתאר את תחילתו; אך הוא מתאים פחות לפסוק 23: " "וקבל היהודים את אשר החלו לעשות ואת אשר כתב מרדכי אליהם" ", המלמד שהיהודים החלו לחגוג את חג פורים עוד לפני שמרדכי כתב אליהם.
לפי זה, הפרק מתאר רק שני שלבים בקביעת חג פורים
- החג בשנה הראשונה (פסוקים 16-18),
- והחג לדורות (פסוקים 19 והלאה).
ראו גם
[עריכה]מקורות
[עריכה]על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2008-02-21.
קיצור דרך: tnk1/ktuv/mgilot/es-09b