ביאור:מ"ג שמות כג יז
שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה
[עריכה]שלש פעמים וגו'. לפי שהענין מדבר בשביעית הוצרך לומר שלא יתעקרו שלש רגלים ממקומן (מכילתא):
שלש. ואלה השלש פעמים שאמרתי לך לא יראו פני ריקם.
יֵרָאֶה כָּל זְכוּרְךָ
[עריכה]כל זכורך. הזכרים שבך:
הזכרים לבדם שהם בני מצות ואינם חולים שלא יוכלו לבא:
אֶל פְּנֵי הָאָדֹן יְקֹוָק:
[עריכה]האדון ה'. והארץ שלו שלא יחמוד איש את ארצך בעלותך לראות כמו שמפורש בפ' כי תשא. שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך ואת פני האדון ה' אלהי ישראל. וסמיך ליה כי אוריש גוים מפניך והרחבתי את גבולך ולא יחמור איש את ארצך בעלותך לראות וגו'. וכן בכל מקום לפי ענין המעשה (בהקב"ה) שבפרשה קורא את הקב"ה וגם רבותינו דרשו הנה האדון ה' צבאות מסעף פארה בכל מקום שאתה תוצא את הלשון הזה מוציא דיורין ומכניס דיורין:
אל פני האדון ה'. שלשה חגים הם בשלשה זמנים, חג הפסח הוא זמן האביב, וחג השבועות הוא זמן הקציר, וחג הסכות הוא זמן האסיף ושלשתם מועדים על התבואה ועל כל צמחי הארץ ונתחייבנו בהם להודות לה' כי טוב וליראות בהם את פני האדון ה' המפרנס את עבדיו והזן את העולם כולו. ודרך הקבלה במלת את פני האדון כתבתי בפסוק וידבר (שמות כ):
שלש פעמים בשנה יראה. להודות על החרות, ועל האביב ועל הקציר ועל האסיף, כי ממנו הכל. אל פני האדן. יאמר "אדן" על מנהיג ענינים הנפסדים. אמר אם כן שהוא אדון פני העם הנראים בפרט, ובהראותם לפניו הם כעבד המקביל פני רבו, והוא גם כן אדון הקרקע, כאמרו "כי לי הארץ, כי גרים ותושבים אתם עמדי" (ויקרא כה, כג), ושלזה ראוי להודות לפניו על האביב הקציר והאסיף ביבול הארץ. ולפיכך