ביאור:מ"ג ויקרא ג ח
וְסָמַךְ אֶת יָדוֹ עַל רֹאשׁ קָרְבָּנוֹ וְשָׁחַט אֹתוֹ לִפְנֵי אֹהֶל מוֹעֵד[עריכה]
[מובא בפירושו לפסוק ב'] וסמך ידו כתיב בבקר. ובצאן (פסוק ח) ובעז (פסוק יג) כתיב את ידו, לפי שהבקר חזק ויכול לסבול הסמיכה, לסמוך עליו בכל כחו, משא"כ בצאן ובעז, לכך כתיב "את" דמשמע ברפיון בכל כחו:
[מובא בפירושו לשמות פרק ל"ב פסוק כ"ד] ואשלכהו באש. בקשתי לאחר את הדבר והשלכתי את הזהב באש בזולת תחבולות הצורפים הצריכות להתיך את הזהב. ויצא העגל הזה. בלתי פעולת השתדלותי, ולא המתינו שאעשהו אני כדבריהם. כי אמנם באמרו "ויעשהו עגל מסכה" (פסוק ד) לא אמר זה על אהרן, אבל רצונו: עשה אותו העושה, כענין "וסמך את ידו.. ושחט" (ויקרא ג, ח) שרצונו: "וסמך" המקריב, "ושחט" השוחט. וכן העיד באמרו "אשר עשו את העגל, אשר עשה אהרן" (פסוק לה), שהם עשו את העגל אשר עשה בו מעשה אהרן, שצירו והשליך הזהב באש.
וְזָרְקוּ בְּנֵי אַהֲרֹן אֶת דָּמוֹ עַל הַמִּזְבֵּחַ סָבִיב:[עריכה]
וזרקו. שתי מתנות שהן ד' וע"י הכלי הוא זורק ואינו נותן באצבע אלא בחטאת: