ביאור:מ"ג ויקרא ב יד
וְאִם תַּקְרִיב מִנְחַת בִּכּוּרִים לַיקֹוָק
[עריכה]ואם תקריב. הרי אם משמש בלשון כי שהרי אין זה רשות שהרי במנחת העומר הכתוב מדבר שהיא חובה וכן במדבר לו ואם יהיה היובל וגו':
ואם תקריב מנחת בכורים. הרי אם משמש בלשון כי, שהרי אין זה רשות, שהרי במנחת העומר הכתוב מדבר שהיא חובה, וכן ואם יהיה היובל לבני ישראל (במדבר לו ד). לשון רש"י: והנכון כי בעבור שלא יצוה עתה לעשות המצוה הזאת אמר כן. יאמר, כי תקריב מנחת המחבת תעשנה כן, ואם תקריב מנחת מרחשת ככה תעשה, ואם מנחת בכורים תהיה המנחה אשר תקריב, כמשפט הזה תעשה אותה. והנה ה"אם" כפשוטו. וטעם ואם יהיה היובל לבני ישראל, כי אמרו, גם אם ינחלו בני ישראל את הארץ כל הימים ויזכו לקדש את שנת היובל, לא תחזור לנו הנחלה: ואפשר גם כן, שאמר ואם תקריב מנחת בכורים כן תעשה, כאומר, אם יביאך ה' אלהיך אל הארץ ותקצור את קצירה ותביא מנחת בכורים כן תעשה אותה. כי ירושת הארץ בתנאי יזכרנה להם, כמו שאמר (דברים יא כב כג) אם שמור תשמרון את כל המצוה הזאת וגו' והוריש ה' את כל הגוים מלפניכם, וכן במקומות רבים:
ואם תקריב. לכשתקריב מנחת העומר:
ואם תקריב מנחת בכורים. רבים אמרו שמלת אם חיוב ולפי דעתי כי אין צורך כי החיוב הוא ראשית בכורים ולא הבכורים והרוצה להביא מנחה מבכורים נדבה יביא:
ואם תקריב וגו'. פירוש אם יהיה זמן הקרבת מנחת בכורים וגו', תקריב פירוש חובה כי חיוב מצוה זו בכל זמן, ובמקום זכרון תנאי הזמן אמר ואם:
[מובא בפירושו לשמות פרק כ' פסוק כ"א] ואם מזבח אבנים. (מכילתא) רבי ישמעאל אומר כל אם ואם שבתורה רשות חוץ מג' ואם מזבח אבנים תעשה לי הרי אם זה משמש בלשון כאשר וכאשר תעשה לי מזבח אבנים לא תבנה אתהן גזית שהרי חובה עליך לבנות מזבח אבנים שנאמר (דברים כז) אבנים שלמות תבנה. וכן (שמות כב) אם כסף תלוה חובה הוא שנאמר (דברים טו) והעבט תעביטנו ואף זה משמש בלשון כאשר. וכן (ויקרא ב) ואם תקריב מנחת בכורים זו מנחת העומר שהיא חובה ועל כרחך אין אם הללו תלוין אלא ודאין ובלשון כאשר הם משמשים:
אָבִיב קָלוּי בָּאֵשׁ
[עריכה]מנחת בכורים. במנחת העומר הכתוב מדבר שהיא באה אביב בשעת בישול התבואה ומן שעורים היא באה נאמר כאן אביב ונאמר להלן (שמות ט) כי השעורה אביב:
אביב. נקרא כן בעבור שהוא ראשון והוא מגזרת אב:
קלוי באש. שמיבשין אותו על האור באבוב של קלאים (פירש"י במנחות שם הכלי של מוכרי קליות) שאלולי כן אינה נטחנת בריחים לפי שהיא לחה:
(...) ועוד אמר הגאון שמצות וקלוי היה מהישן וזה איננו רחוק כי הכתוב אמר על תנופת העומר שתהיה מהחל חרמש בקמה ואם תנופת העומר היתה יום חמשה עשר מתי קצרו ועשו מצות. ועוד כי אין קציר כי הוא ראשית קציר שעורים גם יש כדמות ראיה על פירושו שאמר מעבור הארץ ויתכן שזה השם נקרא על התבואה שיש להשנה שעברה. וטעם מעבור הארץ ארץ סיחון ועוג והעד שאמר אחר כן מתבואת ארץ כנען ועוד כי קלוי איננו כמו קלי והכתוב אמר ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו ואין פסוק קלוי באש טענה כי הוא תאר המעשה כי אביב קלוי באש יקרא קלוי (...)גֶּרֶשׂ כַּרְמֶל תַּקְרִיב אֵת מִנְחַת בִּכּוּרֶיךָ:
גרש כרמל. גרוסה בעודה לחה: גרש. לשון שבירה וטחינה גורסה בריחים של גרוסות כמו ויגרס בחצץ (איכה ג) וכן גרסה נפשי (תהלים קיט):
גרש. כמו ויגרם בחצץ שיהא טחון ברחים של גרוסות:
גרש. טעמו ידוע וקרוב מגזרת גרסה נפשי ואם הוא בסמ"ך:
כרמל. בעוד הכר מלא שהתבואה לחה ומלאה בקשין שלה ועל כן נקראים המלילות כרמל וכן (מלכים ב ד) וכרמל בצקלונו:
כרמל. כמו וכרמל בצקלונו: