ביאור:מ"ג דברים יז יב
וְהָאִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה בְזָדוֹן לְבִלְתִּי שְׁמֹעַ אֶל הַכֹּהֵן הָעֹמֵד לְשָׁרֶת שָׁם אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ אוֹ אֶל הַשֹּׁפֵט[עריכה]
והאיש אשר יעשה בזדון. והוא חכם מחכמי ישראל שירצה לחלוק עם ב"ד הגדול ועשה הוראה לעצמו שלא כדעת הב"ד הגדול בדבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת, הוא הנקרא זקן ממרא והוא חייב מיתה.
והאיש אשר יעשה בזדון. שיורה הלכה למעשה נגד הוראת בית דין הגדול.
[מובא בפירושו לפסוק ב'] כי ימצא בקרבך. אחר שצוה למנות דינים בכל עיר ועיר לשפוט כל בית דין את בני עירו, הזכיר משפט עובד עבודה זרה, שאינו נדון בעירו, אבל נדון באותה העיר שעבד בה. ואחריו הזכיר ענין מחלקת בתי דינים, שזה גם כן נשפט בעיר אחרת, הינו במקום "אשר יבחר ה'" (להלן פסוק ח), וכן ענין זקן ממרא.
וּמֵת הָאִישׁ הַהוּא וּבִעַרְתָּ הָרָע מִיִּשְׂרָאֵל:[עריכה]
ומת האיש ההוא. בית דין ימיתוהו.
ומת האיש ההוא. ימיתוהו בית דין:
ומת האיש ההוא. על פי בית דין הגדול ובזה כל העם "ישמעו וייראו" (פסוק יג).
[מובא בפירושו לפרק כ"א פסוק י"ח] ועל הכלל, אין בו עתה חטא מות ועל שם סופו הוא נדון כמו שהזכירו רבותינו (סנהדרין עא.). וזה טעם וכל ישראל ישמעו ויראו, כי לא הומת בגודל חטאו, אלא ליסר בו את הרבים ושלא יהיה תקלה לאחרים: וכן דרך הכתוב שיזהיר כן כאשר ימיתו לגדר כדי שתהיה במיתתם תקנה לאחרים, כי הזכיר כן בזקן ממרא (לעיל יז יג) לפי שאין בהוראתו חטא שיהיה ראוי למות בו, רק הוא להסיר המחלוקת מן התורה כאשר פירשתי שם (בפסוק יא): וכן בעדים זוממין (לעיל יט כ), שנהרגין ולא הרגו, וכן הזכיר במסית (לעיל יג יב), לפי שהוא נהרג בדבורו הרע בלבד אע"פ שלא עבד הניסת ע"ז ולא שמע אליו, אבל מיתתו ליסר הנשארים. וגם זו מצוה מחודשת. או מבוארת מן כבד את אביך ואת אמך (שמות כ יב) ואיש אמו ואביו תיראו (ויקרא יט ג):