ביאור:מ"ג בראשית מו יט
בְּנֵי רָחֵל אֵשֶׁת יַעֲקֹב יוֹסֵף וּבִנְיָמִן:
[עריכה]בני רחל אשת יעקב. ובכולן לא נאמר בהן אשת אלא שהיתה עיקרו של בית:
אלה בני זלפה וגו'. בני רחל אשת יעקב וגו'. דרך הכתוב למנות בני הגבירות יחד בתחילה, כמו שאמר בסדר וישלח יעקב (לעיל לה כג-כו) ובסדר ואלה שמות בני ישראל (שמות א ב-ד), או למנותם כתולדותם הבכור כבכורתו והצעיר כצעירתו כאשר עשה בברכתם בסדר ויחי יעקב, אבל בכאן מפני שבא למנות מספרם כי בשבעים נפש ירדו מצרימה, הקדים המרובה בנפשות, ולכך הזכיר רחל בתוך הלחינות והוצרך להזכירה בכבוד, ואמר אשת יעקב, כאשר הזכרתי למעלה (לא לג, מד כז):
בני רחל אשת יעקב. שהיתה עקר כונתו, וכן ממנה נולד יוסף ובנימן. שהיו מעלים בשבטים, כאמרם זכרונם לברכה: ראוי היה יוסף שיצאו ממנו שנים עשר שבטים כיעקב (סוטה לו, ב), וכאמרם זכרונם לברכה על בנימין ש'מת בעטיו של נחש' (שבת נה, ב), וכן העיד באמרו "לפני אפרים ובנימן ומנשה עוררה את גבורתך" (תהלים פ, ג).
[מובא בפירושו לפרק ל"א פסוק ל"ג] וטעם "אשת יעקב" שהזכיר ברחל על דעתי כפשוטו, בעבור שהיא מוזכרת בין הפילגשים בפרשה ההיא (להלן מו יט). ולכן לא אמר כן בסדר וישלח יעקב (לה כד), שימנה לאה ורחל ואחרי כן השפחות:
[מובא בפירושו לפרק מ"ד פסוק י"ט] אתם ידעתם כי שנים ילדה לי אשתי. אם יאמר שהוא יחיד לאמו, מה טעם בזה שתרד שיבתו ברעה שאולה, אחרי שיש לו כמה בנים רבים ובני בנים, ואמו כבר מתה, לא תבכה עליו בפניו. אבל הטעם, כי יעקב לא לקח אשה מדעתו רק רחל, וזה טעם ילדה לי "אשתי", כי לא נולדו לי מאשה אשר היא אשתי ברצוני רק שנים, ושמתי אהבתי בהם כאלו הם יחידים לי, והשאר כבני פילגשים הם אלי, ואחיו מת, וזה לבדו בני יחידי אשר אהבתי, ולכן יקדים הכתוב רחל ללאה, כרחל וכלאה אשר בנו שתיהם את בית ישראל (רות ד יא), ויקרא לרחל וללאה השדה (לעיל לא ד), כי היא הקודמת במחשבתו. ואמרו המפרשים כי לכך יאמר בסדר הזה (להלן מו יט) בני רחל אשת יעקב, כי היא תקרא אשתו באמת בלא מרמה. ולדעתי היה זה מפני שהזכירה שם בין השפחות. וכבר הזכרתי כן (לעיל לא לג):