ביאור:מ"ג בראשית לד לא
וַיֹּאמְרוּ הַכְזוֹנָה יַעֲשֶׂה אֶת אֲחוֹתֵנוּ:[עריכה]
הכזונה. הפקר: את אחותנו. ית אחתנא:
ויאמרו. שמעון ולוי: הכזונה יעשה. שכם את אחותינו:
הכזונה יעשה את אחותנו. כתב רש"י כתרגומו ית אחתנא, ולא הבנתי זה:
הכזונה, שאין ראוי לתבע עלבונה. יעשה, עם הארץ. את אחותנו, שאינה זונה, וראוי לתבע עלבונה, ושהיא אחות לנו, וראוי לנו לתבע עלבונה. והנה כשיתבונן יושב הארץ באלה אין ראוי שיתקומם.
ויאמרו הכזונה וגו'. צריך לדעת מה תשובה זו עושה למיחוש יעקב על השמדתו הוא וביתו והלא אפי' לכתחילה אם שאלו (ויאמרו) הגוים אחת מהכת ויחדוה נותנים אותה להם (ירושלמי פ"ח דתרומות) ולא יהרגו כולן עליה אפי' בעריות ומכל שכן בדרך זה שכבר היה מה שהיה. ואולי שיכוונו לומר כי לא יחוש על הדבר כי לא ירעישו אלא אם היו הורגים בלא סיבה אבל הריגה זו לסיבה ראויה היתה שלקח אחותינו בעל כרחה ועשאה זונה, והוא אומרם הכזונה יעשה את אחותינו, ואין הכוונה שחייב על הזנות שהרי פנויה היתה ובן נח אינו מצווה אלא על אשת חברו וזכר ובהמה חיה ועוף ואחותו מאמו: או ירצה להשיב כי אדרבא יסתכנו בין האומות כשיראו שבזוי אחד שלט בבת יעקב ופעל ועשה כחפצו ורצונו לא תהיה לשונאיהם תקומה בין העמים, ואדרבה בזה תהיה חתתם על העמים וירעדו מפניהם:
[מובא בפירושו לבמדבר פרק כ"ה פסוק י"ד] ועליו נאמר (קהלת יח) ופורץ גדר ישכנו נחש, שמעון אביו שגדר הזנות במעשה שכם עם דינה ואמר (בראשית לד) הכזונה יעשה את אחותנו, ועתה בא הבן ופרץ אותו גדר: