ביאור:מ"ג בראשית ח כב
עֹד כָּל יְמֵי הָאָרֶץ[עריכה]
עוד כל ימי הארץ וגו'. לאות כי יש לה קץ קצוב ומה נכבד דרש סביב שמנה עשרה אלף. רק לא ידענו אחד מני אלף:
עוד כל ימי הארץ. אקרא דלעיל קאי דלא אוסיף להכות את כל חי וגו' עד הנה דרכי להאריך עד שבעתים או עד שבעים ושבעה כדאשכח גבי קין כי עוד כל ימי הארץ וגו':
עוד כל ימי הארץ. לשון זה יורה שיש לעולם תכלית זמן קצוב. ואע"פ שהוא חסר וא"ו, עד כתיב, ויכלול ההפך, הקריאה עקר.
זֶרַע וְקָצִיר וְקֹר וָחֹם וְקַיִץ וָחֹרֶף[עריכה]
קור. קשה מחורף: חורף. עת זרע שעורים וקטנית החריפין להתבשל מהר . קור הוא חצי שבט ואדר וחצי ניסן (מהרש"ל) קציר חצי ניסן ואייר וחצי סיון: קיץ. הוא זמן לקיטת תאנים וזמן שמייבשים אותן בשדות ושמו קיץ כמו (שמואל ב טז) והלחם והקיץ לאכול הנערים: וחום. הוא סוף ימות החמה חצי אב ואלול וחצי תשרי שהעולם חם ביותר כמו ששנינו במסכת יומא שלהי קייטא קשי' מקייטא:
זרע וקציר. חלק השנה לשנים ואחר כן לארבעה. קור. כנגד החום. וקיץ. כנגד החורף והם כנגד ארבע תקופות בשנה וכלם יום ולילה יחלקו כי מה שחסר מזה נוסף בזה ואחר כן ישוב העודף ויחסר ויוסיף על החסר עד היותם בשוה:
זרע וקציר, אלו נולדים ואלו מתים, וע"י מה ע"י קור וחום. וטעם הכתוב יבאר ששה ענינים שהם סדרי עולם, שאינן שובתין ביום ובלילה:
וְיוֹם וָלַיְלָה[עריכה]
ויום ולילה לא ישבתו. מכלל ששבתו כל ימות המבול שלא שמשו המזלות ולא ניכר בין יום ובין לילה (ב"ר פכ"ה ול"ד):
לֹא יִשְׁבֹּתוּ:[עריכה]
לא ישבתו. לא יפסקו כל אלה מלהתנהג כסדרן:
עד כל ימי הארץ זרע וקציר וקר וחם, וקיץ וחרף, ויום ולילה, לא ישבתו. "לא ישבתו" מלהתמיד על אותו האפן בלתי טבעי שהגבלתי להם אחר המבול, וזה שילך השמש על גלגל נוטה מקו משוה היום, ובנטיתו תהיה סבת השתנות כל אלה הזמנים, כי קדם המבול היה מהלך השמש תמיד בקו משוה היום, ובזה היה אז תמיד עת האביב, ובו היה תקון כללי ליסודות וצמחים ולבעלי חיים ולארך ימיהם. ואמר שיהיה זה "כל ימי הארץ" עד אשר יתקן האל יתברך את הקלקול שנעשה בה במבול, כאמרו "הארץ החדשה אשר אני עשה" (ישעיהו סו, כב), כי אז ישוב מהלך השמש אל קו משוה היום כמאז, ויהיה תקון כללי ליסודות ולצמחים ולבעלי חיים ולארך ימיהם, כמו שהיה קדם המבול, כאמרו "כי הנער בן מאה שנה ימות, והחוטה בן מאה שנה יקלל" (שם סה, כ). וזה רצה באמרו "מוצאי בקר וערב תרנין" (תהלים סה, ט).
עוד כל ימי הארץ וגו' לא ישבתו. ו' עתים הללו שני חדשים לכל אחד ואחד כמו ששנינו חצי תשרי ומרחשון וחצי כסליו זרע חצי כסלו וטבת וחצי שבט קור וכו' בב"מ (דף ק"ג) (ס"א עוד כל ימי כלומר תמיד כמו עוד טומאתו בו):