ביאור:מ"ג בראשית ח יג
וַיְהִי בְּאַחַת וְשֵׁשׁ מֵאוֹת שָׁנָה[עריכה]
והאומרים על שנת הלבנה נשען בעבור עשרה ימים שהם נוספים בעבור שנת החמה צריכים להיות שנתם שלמה. ועוד מי מלל להם ששנה עמד נח בתיבה. רק עמד שנת החמה ועוד עשרה ימים:
[מובא בפירושו לפסוק י"ד] בשבעה ועשרים. וירידתן בחדש השני בי"ז. אלו י"א ימים שהחמה יתירה על הלבנה שמשפט דור המבול שנה תמימה היה:
בָּרִאשׁוֹן בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ חָרְבוּ הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ[עריכה]
בראשון. לר"א הוא תשרי ולרבי יהושע הוא ניסן (ר"ה י"ב):
[מובא בפירושו לפסוק ה'] בעשירי וגו'. זהו אב שהוא עשירי למרחשון שבו התחילו הגשמים לירד שאין לפרש עשירי להפסקה והוא אלול שהרי פירש"י ויהי מקץ ארבעים יום ויפתח נח וגו' מקץ ארבעים יום משנראו ראשי ההרים. וא"כ לפירושו ולפי המקראות יש ששים יום משנראו ראשי ההרים עד שחרבו פני האדמה ואם הייתי אומר שלא נראו עד אלול כשתחשוב ח' יום אחרי כן תמצאם כלים באחד במרחשון. וכן בראשון באחד לחדש נראו וגו' חרבו פני המים מכאן מאן דס"ל שהוא מרחשון קרוי ראשון אלא ודאי עשירי הוא אב ובאחד בו נראו ראשי ההרים וכשתחשוב ששים יום תמצאם כלים בא' בתשרי שהוא ראשון לר' אליעזר מכאן דשביעי הוא סיון ועשירי הוא אב א"כ מהפסקת התגבורת דהיינו א' בסיון עד שנראו ראשי ההרים דהיינו אחד באב יש ששים יום וט"ו למעלה מן ההרים היו המים מכלל דבששים יום חסרו המים ט"ו אמות דהיינו אמה בד' ימים. וא"כ בט"ז ימים חסרו ארבע אמות בט"ז ימים משהתחילו לחסר נחה על ההרים וא"כ תמצא שהיתה משוקעת במים אחד עשר אמות כל זה פירש"י.
וַיָּסַר נֹחַ אֶת מִכְסֵה הַתֵּבָה[עריכה]
ויסר נח את מכסה התבה. חשב שכבר יבש לחות האויר המותריי. והנה חרבו פני האדמה. אבל לא יבשו באפן שיוכל לצאת.
וַיַּרְא וְהִנֵּה חָרְבוּ פְּנֵי הָאֲדָמָה:[עריכה]
חרבו. נעשה כמין טיט שקרמו פניה של מעלה:
חרבו המים. לכן לא תוכל הרגל לדרוך על הארץ שהיא רכה כי פניה חרבו לבדם ואחר כך יבשה הארץ
ויסר נח את מכסה התבה. חשב שכבר יבש לחות האויר המותריי. והנה חרבו פני האדמה. אבל לא יבשו באפן שיוכל לצאת.