ביאור:מ"ג במדבר יא ו
וְעַתָּה נַפְשֵׁנוּ יְבֵשָׁה[עריכה]
וטעם נפשנו יבשה. שנתחמם טבעם מרוב התאוות ויבשה לה כדברי אונקלוס. או נפשנו יבשה כי אין לה כל ללחלח אותה, כי המאכל מוליד הליחות בגוף וישיב הנפש רוה.
נפשנו יבשה. היא הנפש המתאוה הנטועה בכבד:
ומה שאמרו אין כל. י"א שכך אמרו אע"פ שיש לו טעם כל מיני אוכל מכ"מ אין כל, אין בו טעם כל האוכלין שהרי אין לו טעם חציר ובצלים כו', ובעקידה פירש בלתי אל המן עינינו. אע"פ שיש בו כל הטעמים מ"מ אין עינינו רואות כ"א המן והסומא אוכל ואינו שבע.
אֵין כֹּל[עריכה]
אין כל. חסרנו כל דבר:
ומה שאמרו אין כל. י"א שכך אמרו אע"פ שיש לו טעם כל מיני אוכל מכ"מ אין כל, אין בו טעם כל האוכלין שהרי אין לו טעם חציר ובצלים כו', ובעקידה פירש בלתי אל המן עינינו. אע"פ שיש בו כל הטעמים מ"מ אין עינינו רואות כ"א המן והסומא אוכל ואינו שבע.
בִּלְתִּי אֶל הַמָּן עֵינֵינוּ:[עריכה]
אל המן עינינו. מן בשחר מן בערב:
ואמרו בלתי אל המן עינינו, שאפילו המזון אשר אנו חיים בו איננו בידינו שתהיה נפשנו דשנה ושבעה בו, אבל נתאוה לו ונשא עינינו אליו בכל עת כי באולי יבא לנו, והנה אין כל בלתי תוחלת המן. אמרו המשל הידוע (יומא עד:), אינו דומה מי שיש לו פת בסלו למי שאין לו פת בסלו.
עינינו. כי מן השמים ירד: