ביאור:מ"ג במדבר ו ה
כָּל יְמֵי נֶדֶר נִזְרוֹ תַּעַר לֹא יַעֲבֹר עַל רֹאשׁוֹ
[עריכה][מובא בפירושו לפסוק ב'] וע"ד הפשט הוזהר הנזיר מן היין כי כל הנמשך אחריו נמשך אחר התאוות והוא מביא לידי חטאים ומכשולים רבים, ונצטוה בגדול שער לפי שמוליד הדאגה, ויהיה לבו נכנע בעבודת הש"י בהיותו מנוול בשערו ויהיה נזהר מהמותרות המנוולים אותו, כי כן השער מותר הטבע באדם מהעשנים הנולדים בגוף, וזהו לשון יפליא יעשה דבר פלא כי רוב העולם הולכין אחר תאותם וזה פורש מהתאוות, וזהו לשון נזיר מלשון (ויקרא כב) וינזרו מקדשי בני ישראל, שהוא לשון הפרשה:
תער לא יעבר על ראשו. ובזה ישליך אחרי גוו כל מחשבת יופי ותקון שער.
עַד מְלֹאת הַיָּמִם אֲשֶׁר יַזִּיר לַיקֹוָק קָדֹשׁ יִהְיֶה גַּדֵּל פֶּרַע שְׂעַר רֹאשׁוֹ:
[עריכה]קדש יהיה. (ספרי) השער שלו לגדל הפרע של שער ראשו:
קדוש יהיה. נבדל מן התאוות החמריות.
פרע. נקוד פתח קטן (סגול) לפי שהוא דבוק לשער ראשו פרע של שער ופירוש של פרע גידול של שער וכן (ויקרא כא) את ראשו לא יפרע אין קרוי פרע פחות מל' יום:
גדל פרע. שם הפעל מהכבד. והטעם גדל. יגדל:
[מובא בפירושו לפסוק ו'] ל' פעמים כתיב נדר ונזירות בפרשה דסתם נזירות ל' יום. וכן גם כן יהיה (פסוק ה) עולה ל':