ביאור:למה איסור חמץ מתחיל מאמצע היום

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

איסורי אכילת חמץ והחזקת חמץ בפסח מתחילים כבר מערב פסח, מחצות היום, כפי שנאמר בתלמוד בבלי, פסחים ד:

"דכולי עלמא מיהא חמץ משש שעות ולמעלה אסור". הדין הזה מקובל על כולם, אבל המקור של הדין הזה לא ברור, ובהמשך הסוגיה, מנסים חכמי התלמוד לברר מה מקורו - "מנלן?".

הפסוק העוסק בביעור חמץ הוא:

  • (שמות יב טו): "שִׁבְעַת יָמִים מַצּוֹת תֹּאכֵלוּ אַךְ בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן תַּשְׁבִּיתוּ שְּׂאֹר מִבָּתֵּיכֶם , כִּי כָּל אֹכֵל חָמֵץ וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִיִּשְׂרָאֵל מִיּוֹם הָרִאשֹׁן עַד יוֹם הַשְּׁבִעִי".

ובגמרא מובאות ראיות שונות לכך שהכוונה לערב פסח:

שלוש ראיות[עריכה]

1. אביי מביא ראיה מהפסוק (שמות יב יט): "שִׁבְעַת יָמִים שְׂאֹר לֹא יִמָּצֵא בְּבָתֵּיכֶם , כִּי כָּל אֹכֵל מַחְמֶצֶת וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעֲדַת יִשְׂרָאֵל בַּגֵּר וּבְאֶזְרַח הָאָרֶץ". במשך 7 ימים שלמים אסור שיימצא שאור בבתינו, כלומר, אסור לחכות ולהשבית את השאור ביום הראשון של פסח עצמו, ולכן פסוק טו חייב להתייחס לערב פסח - "לרבות יום ארבעה עשר לביעור"; והמילה "אך", שמשמעותה "חלק", מלמדת שיש להשבית את השאור בחלק מערב פסח, כלומר, עד חצי היום.

ראיה דומה הביא רבי יוסי בברייתא: " "רבי" יוסי "אומר: אינו צריך, הרי הוא אומר;" אך ביום הראשון תשביתו שאור מבתיכם - "מערב יום טוב. או אינו אלא ביום טוב?" תלמוד לומר אך = "חלק. ואי ביום טוב עצמו מי שרי? הא איתקש השבתת שאור לאכילת חמץ, ואכילת חמץ לאכילת מצה!" " (כלומר, כמו שאיסור חמץ ומצות אכילת מצה נמשכים 7 ימים ולילות שלמים, כך גם מצוות השבתת שאור נמשכת 7 ימים ולילות שלמים, ולכן הפסוק "אך ביום הראשון" חייב להתייחס ליום הקודם).

2. רבא מביא ראיה מפסוק אחר (שמות לד כה): "לֹא תִשְׁחַט עַל חָמֵץ דַּם זִבְחִי , וְלֹא יָלִין לַבֹּקֶר זֶבַח חַג הַפָּסַח": מצוות השחיטה של זבח פסח מתחילה כבר מחצות היום בערב פסח, ואסור לשחוט את הפסח כשיש חמץ בבית, ומכאן שיש לבער את החמץ עד אמצע היום בערב פסח.

דעה זו מתאימה לדעתו של ר' ישמעאל בבריתא: "אך ביום הראשון תשביתו שאור מבתיכם- מ "ערב יום טוב. או אינו אלא ביום טוב עצמו?" ת"ל: לא תשחט על חמץ דם זבחי - "לא תשחט את הפסח ועדיין חמץ קיים, דברי רבי ישמעאל." "

3. ר' עקיבא (בברייתא) מביא ראיה מהפסוקים האוסרים על עשיית מלאכה ביום טוב, למשל (שמות יב טז): "וּבַיּוֹם הָרִאשׁוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם, כָּל מְלָאכָה לֹא יֵעָשֶׂה בָהֶם ; אַךְ אֲשֶׁר יֵאָכֵל לְכָל נֶפֶשׁ הוּא לְבַדּוֹ יֵעָשֶׂה לָכֶם". ע"פ ר' עקיבא, מצוות השבתת השאור משמעה שריפת החמץ, שריפת החמץ דורשת הדלקת אש, והדלקת אש היא מלאכה, ומלאכה הותרה ביום-טוב רק לצורך בישול אוכל, ולכן שאי-אפשר לקיים את המצוה "תשביתו שאור מבתיכם" ביום טוב הראשון של פסח, מכאן שהמצוה מתייחסת לערב פסח: "רבי עקיבא

"אומר: אינו צריך, הרי הוא אומר:" °אך ביום הראשון תשביתו שאור מבתיכם, "וכתיב " כל מלאכה לא (תעשו), "ומצינו להבערה שהיא אב מלאכה" "

מה פירוש המילה ראשון?[עריכה]

לפי כל הפירושים, המילים "ביום הראשון", בפסוק טו, מתייחסות לערב פסח, וזה קצת מוזר, שהרי ערב פסח הוא לא היום הראשון של פסח אלא יום אחד קודם!

כדי להראות שהמילים "ביום הראשון" יכולות להתייחס גם לערב פסח, מביאים בשם דבי רבי ישמעאל פסוקים שבהם, לכאורה, יום ארבעה-עשר לחודש ניסן נקרא "ראשון":

  • (במדבר ט ה): "וַיַּעֲשׂוּ אֶת הַפֶּסַח בָּרִאשׁוֹן בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ בֵּין הָעַרְבַּיִם בְּמִדְבַּר סִינָי כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה כֵּן עָשׂוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל"
  • (יחזקאל מה כא): "בָּרִאשׁוֹן בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם הַפָּסַח חָג שְׁבֻעוֹת יָמִים מַצּוֹת יֵאָכֵל"

אולם, ע"פ הפשט, "הראשון" בפסוקים אלה הוא החודש הראשון - חודש ניסן;

ולכן מביאים, בשם רב נחמן בר יצחק, פסוק נוסף, שבו, לכאורה, המילה "ראשון" משמעה "הקודם" או "לפני":

  • (איוב טו ז): "הֲרִאישׁוֹן אָדָם תִּוָּלֵד, וְלִפְנֵי גְבָעוֹת חוֹלָלְתָּ": ראשון אדם = לפני אדם, ולפי זה אפשר לפרש "ביום הראשון" = ביום שלפני פסח.

אולם גם ראיה זו אינה מספיקה, שכן יש פסוקים רבים אחרים שבהם המילה "ראשון" משמעה כמו בלשון ימינו - אחד מתוך הקבוצה (ולא אחד לפני הקבוצה); בגמרא מביאים שלושה פסוקים כאלה מפרשת המועדים:

  • (ויקרא כג ז): "בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ"
  • (ויקרא כג לט): "אַךְ בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאָסְפְּכֶם אֶת תְּבוּאַת הָאָרֶץ תָּחֹגּוּ אֶת חַג ה' שִׁבְעַת יָמִים בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן שַׁבָּתוֹן וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי שַׁבָּתוֹן"
  • (ויקרא כג מ): "וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ עָבֹת וְעַרְבֵי נָחַל וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי ידוד אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים"

ומתרצים, שבפסוקים אלה המילה "ראשון" באה לצורך דרשה שאומרת שבזכות המצוות הקשורות ל"ראשון", זכו ישראל לשלושה דברים שגם בהם נזכרה המילה "ראשון".

אולם, הדרשה הזאת עדיין איננה עוזרת לנו להבין את משמעות המילה "ראשון" על-פי פשוטה; ובנוסף לכך, יש עוד פסוקים רבים שבהם נזכרה המילה "ראשון" במשמעות המקובלת בימינו, ביניהם עוד פסוק אחד בפרשת המועדות עצמה:

  • (ויקרא כג לה): "בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ"

לכן נראה לי, שהמילה "ראשון" משמעה, כמו בלשון ימינו, "אחד מתוך הקבוצה", אלא שביציאת מצרים, היום התחיל מאמצע הלילה ; היום התחיל 6 שעות לפני הזמן המקובל; ולכן, גם 6 השעות האחרונות של ערב פסח למעשה שייכות ליום הראשון.

בדרך-כלל, כשיש איסור שחל ביום מסויים, אנחנו מתחילים את האיסור כבר בערב שלפניו - כ12 שעות לפני הזריחה (למשל, אסור לעשות מלאכה בשבת, ואנחנו מתחילים את האיסור כבר בערב שבת - 12 שעות לפני הזריחה). מכיוון שבליל פסח הזריחה הגיעה כבר בחצות הלילה - נקבע שיש לשמור על אותו מרווח-זמן, ולהתחיל את איסור חמץ של חג הפסח כבר 12 שעות קודם לכן - בחצות של יום 14 בניסן...

תגובות[עריכה]

מאת:

מקורות[עריכה]

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2006-02-13.


דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/klli/mdrjim/ps04