ביאור:תהלים כד ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.




כי הוא על ימים יסדה ועל נהרות יכוננה[עריכה]

פרק כד בתהלים נפתח בשני פסוקים שמשבחים את ה' על בריאת העולם:

(תהלים כד א): "לְדָוִד מִזְמוֹר: לה' הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ, תֵּבֵל וְיֹשְׁבֵי בָהּ"

(תהלים כד ב): "כִּי הוּא עַל יַמִּים יְסָדָהּ, וְעַל נְהָרוֹת יְכוֹנְנֶהָ"

בהמשך, מתאר המשורר מה צריך האדם לעשות כדי להתקרב אל ה' במקדש (פסוקים 3-6): "מי יעלה בהר ה'...", ובהמשך הוא מתאר את הצד השני של ההתקרבות - איך ה' מתקרב אל האדם במקדש (פסוקים 7-10): "שאו שערים ראשיכם... ויבוא מלך הכבוד".

נחזור כעת לשני הפסוקים הראשונים: רוב המפרשים פירשו, שפסוקים אלה הם הקדמה כללית למזמור - קודם משבחים את ה', ואחר-כך מדברים על דרכי ההתקרבות שבינו לבין האדם. אולם, אם זו אכן הקדמה כללית, מדוע מודגשים שם דווקא "הימים" "והנהרות" ?

כדי להבין את משמעות הפסוקים, נשים לב למילה שחוזרת בהם פעמיים - "על". כפי שהסברנו במאמר הארץ על המים , משמעות המילה כאן היא "מעל", "גבוה יותר", ומשמעות הפסוק היא - "ה' ברא את "הארץ" גבוהה יותר מאשר "הימים והנהרות" ". הפסוק הבא - פסוק ג - נפתח בשאלה "מי יעלה בהר ה'" - ובכך הוא מפנה את מבטנו עוד יותר למעלה: מן "הארץ" אל "הר ה'" .

העליה הפיסית היא, כמובן, רק משל להתעלות רוחנית ולקרבה אל ה': בני האדם, שוכני הארץ, הם לא רק גבוהים יותר מיצורי המים - אלא גם נעלים יותר וקרובים יותר אל ה'; כפי שהאדם שמצליח לעלות בהר ה' (שהוא "נקי כפיים ובר לבב...") נעלה יותר וקרוב יותר אל ה', מהאנשים שנשארים למטה על הארץ.

שני הפסוקים הראשונים מעודדים את השומעים: "ראו, אתם כבר נמצאים בעמדת-פתיחה טובה, ה' עשה אתכם גבוהים יותר וקרובים יותר אליו, "כי הוא על ימים יסדה ועל נהרות יכוננה" ".

והפסוקים הבאים מדרבנים את השומעים: "כדי להתקרב עוד יותר אל ה', אתם צריכים להתאמץ, כי "מי יעלה בהר ה' ומי יקום במקום קדשו? נקי כפיים ובר לככ, אשר לא נשא לשוא נפשי ולא נשבע למרמה"" . 

מקורות ופירושים נוספים[עריכה]

המזמור שלנו מזכיר ימים ונהרות בקשר להמלכת ה'. כך גם בתהלים צג: " "ה' מָלָךְ" "גֵּאוּת לָבֵשׁ, לָבֵשׁ ה' עֹז הִתְאַזָּר אַף תִּכּוֹן תֵּבֵל בַּל תִּמּוֹט. נָכוֹן כִּסְאֲךָ מֵאָז מֵעוֹלָם אָתָּה. נָשְׂאוּ נְהָרוֹת ה' נָשְׂאוּ נְהָרוֹת קוֹלָם יִשְׂאוּ נְהָרוֹת דָּכְיָם. מִקֹּלוֹת מַיִם רַבִּים אַדִּירִים מִשְׁבְּרֵי יָם אַדִּיר בַּמָּרוֹם ה'. עֵדֹתֶיךָ נֶאֶמְנוּ מְאֹד לְבֵיתְךָ נַאֲוָה קֹדֶשׁ ה' לְאֹרֶךְ יָמִים" ". נראה שבספר תהלים המים נתפסים כאיום משמעותי על שלום העולם, שהרי הם עלולים לעלות ולהציף את היבשה. ההתמודדות עם איום זה היא אחת ההוכחות העיקריות לגבורת ה' ולמלכותו, כמו גם ב (ירמיהו ה כב): "הַאוֹתִי לֹא תִירָאוּ, נְאֻם ה'? אִם מִפָּנַי לֹא תָחִילוּ? אֲשֶׁר שַׂמְתִּי חוֹל גְּבוּל לַיָּם, חָק עוֹלָם וְלֹא יַעַבְרֶנְהוּ; וַיִּתְגָּעֲשׁוּ וְלֹא יוּכָלוּ, וְהָמוּ גַלָּיו וְלֹא יַעַבְרֻנְהוּ"ועוד.

מצד שני, ב (משלי ג יט): "ה' בְּחָכְמָה יָסַד אָרֶץ, כּוֹנֵן שָׁמַיִם בִּתְבוּנָה; בְּדַעְתּוֹ תְּהוֹמוֹת נִבְקָעוּ, וּשְׁחָקִים יִרְעֲפוּ טָל"( פירוט ). גם ספר משלי מתאר את בריאת העולם, ואף משתמש באותם פעלים הנזכרים בפסוקנו, יסד, כונן. אולם בספר משלי, המים אינם מאיימים, להיפך - המים (תהומות, טל) הם חלק חשוב וחיוני מהעולם. נראה שספר משלי מדגיש את החכמה שבבריאת העולם, שהיא גם (כדברי הרמב"ם) חכמת דרך האמצע, היכולת להשתמש בכל כוח בצורה מאוזנת ושקולה. וההבדל בין הספרים - גבורה לעומת חכמה, מתאים להבדל בין המחברים - דוד לעומת שלמה .

בתלמוד פירשו שהימים והנהרות הנזכרים בפסוק זה הם " "אלו שבעה ימים וארבעה נהרות שמקיפין את ארץ ישראל; ואלו הן שבעה ימים: ימה של טבריא, וימה של סדום, וימה של חילת, וימה של חילתא, וימה של סיבכי, וים אספמיא, וים הגדול; ואלו הן ארבעה נהרות: ירדן, וירמוך, וקירומיון, ופיגה" " (רב דימי בשם רבי יוחנן, בבלי בבא בתרא עד ב ) .

ראו הסברים נוספים על מבנה הפרק .


הקטגוריות נמצאות ב: ביאור:כי הוא על ימים יסדה ועל נהרות יכוננה


מקורות[עריכה]

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2004-01-16.


דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/ktuv/thlim/th-24-0104