ביאור:דניאל ז ט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.




כיסאות למשפט האחרון[עריכה]

באחד החזונות שלו, מתאר דניאל:

(דניאל ז ט): "חזה הוית, עד די כרסון רמיו, ועתיק יומין יתב, לבושה כתלג חור, ושער ראשה כעמר נקא, כרסיה שביבין די נור, גלגלוהי נור דלק"

נתרגם:

"חזה הוית" = מתבונן הייתי בחזון;

"עד די כרסון רמיו" = עד שראיתי כיסאות מורמים ומוצבים;

"ועתיק יומין" = ה', הקודם לזמן הנעלה מעל הזמן ;

"ועתיק יומין יתב" = ה' ישב על הכיסא.

אם ה' לבדו ישב על הכיסא, מדוע היו שם שני כיסאות?

חז"ל הציעו כמה תשובות ( תלמוד בבלי סנהדרין לח: ) :

1. " "אחד לו ואחד לדוד, דברי רבי עקיבא" "

  • " "אמר לו רבי יוסי: עקיבא - עד מתי אתה עושה שכינה חול (שאתה מושיב בשר ודם אצלו)? אלא -" " "
"

2. " "אחד לדין ואחד לצדקה" ", כך אמר רבי יוסי, ורבי עקיבא קיבל את דבריו.

  • " "אמר לו רבי אלעזר בן עזריא: עקיבא - מה לך אצל הגדה? כלך אצל נגעים ואהלות!" "- אל תתעסק באגדות, המומחיות שלך היא בתחום ההלכות. " "אלא -" "

3. " "אחד לכסא ואחד לשרפרף: כסא לישב עליו, שרפרף להדום רגליו" " - החזון מתאר את ה' כמלך, היושב על כיסא המלוכה, ושם את רגליו על כיסא נמוך יותר; בדומה למשל שמצאנו ב (ישעיהו סו א): "כה אמר ה': השמים כסאי והארץ הדם רגלי ; אי זה בית אשר תבנו לי, ואי זה מקום מנוחתי?"

לעיון נוסף [עריכה]

 

מקורות[עריכה]

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2007-08-25.


הקטגוריות נמצאות ב: ביאור:כיסאות למשפט האחרון

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/ktuv/dniel/dn-07-09