ביאור:דניאל ז ט
דניאל ז ט: "חָזֵה הֲוֵית עַד דִּי כָרְסָוָן רְמִיו, וְעַתִּיק יוֹמִין יְתִב, לְבוּשֵׁהּ כִּתְלַג חִוָּר וּשְׂעַר רֵאשֵׁהּ כַּעֲמַר נְקֵא, כָּרְסְיֵהּ שְׁבִיבִין דִּי נוּר, גַּלְגִּלּוֹהִי נוּר דָּלִק."
תרגום ויקיטקסט: דניאל בתרגום עברי ש. ל. גורדון (של"ג) - רוֹאֶה הָיִיתִי עַד אֲשֶׁר כִּסְאוֹת הֻנְּחוּ, וְעַתִּיק יָמִים יָשַׁב, לְבוּשׁוֹ כְּשֶׁלֶג לָבָן וּשְׂעַר רֹאשׁוֹ כְּצֶמֶר נָקִי, כִּסְאוֹ שְׁבִיבִים שֶׁל אֵשׁ, גַּלְגַּלָּיו אֵשׁ דּוֹלֶקֶת.
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:דניאל ז ט.
כיסאות למשפט האחרון
[עריכה]באחד החזונות שלו, מתאר דניאל:
(דניאל ז ט): "חזה הוית, עד די כרסון רמיו, ועתיק יומין יתב, לבושה כתלג חור, ושער ראשה כעמר נקא, כרסיה שביבין די נור, גלגלוהי נור דלק"
נתרגם:
"חזה הוית" = מתבונן הייתי בחזון;
"עד די כרסון רמיו" = עד שראיתי כיסאות מורמים ומוצבים;
"ועתיק יומין" = ה', הקודם לזמן הנעלה מעל הזמן ;
"ועתיק יומין יתב" = ה' ישב על הכיסא.
אם ה' לבדו ישב על הכיסא, מדוע היו שם שני כיסאות?
חז"ל הציעו כמה תשובות ( תלמוד בבלי סנהדרין לח: ) :
1. " "אחד לו ואחד לדוד, דברי רבי עקיבא" "
- " "אמר לו רבי יוסי: עקיבא - עד מתי אתה עושה שכינה חול (שאתה מושיב בשר ודם אצלו)? אלא -" " "
- "
2. " "אחד לדין ואחד לצדקה" ", כך אמר רבי יוסי, ורבי עקיבא קיבל את דבריו.
- " "אמר לו רבי אלעזר בן עזריא: עקיבא - מה לך אצל הגדה? כלך אצל נגעים ואהלות!" "- אל תתעסק באגדות, המומחיות שלך היא בתחום ההלכות. " "אלא -" "
3. " "אחד לכסא ואחד לשרפרף: כסא לישב עליו, שרפרף להדום רגליו" " - החזון מתאר את ה' כמלך, היושב על כיסא המלוכה, ושם את רגליו על כיסא נמוך יותר; בדומה למשל שמצאנו ב (ישעיהו סו א): "כה אמר ה': השמים כסאי והארץ הדם רגלי ; אי זה בית אשר תבנו לי, ואי זה מקום מנוחתי?"
לעיון נוסף
[עריכה]
מקורות
[עריכה]על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2007-08-25.
הקטגוריות נמצאות ב: ביאור:כיסאות למשפט האחרון
דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.
קיצור דרך: tnk1/ktuv/dniel/dn-07-09