ביאור:ירושלמי נדרים ג א - מעומד
משנה[עריכה]
- ארבעה נדרים התירו חכמים: נידרי זירוזין, ונדרי הבאי, נידרי שגגות, ונדרי אונסין.
- נידרי זירוזין: היה מוכר חפץ, אמר: קונם שאיני פוחת לך מן הסלע, והלה אומר: קונם שאיני מוסיף לך על השקל; שניהם רוצין בשלושה דינרין.
- רבי אליעזר בן יעקב אומר: אף הרוצה להדיר את חבירו שיאכל אצלו, יאמר לו: כל נדר שאני עתיד לידור, הרי הוא בטל. ובלבד שיהא זכור בשעת הנדר.
גמרא[עריכה]
- וכל הנדרים, לאו חכמים הן שהן מתירין? כתיב[1]: "וידבר משה אל ראשי המטות" (במדבר ל ב), תלה הפרשה בראשי המטות, שיהא מתירין נדרי העם.
- רב יהודה בשם שמואל: "לא יחל דברו" (במדבר ל ג), הוא אינו מיחל דברו, הא אחר עושה דברו חולין; ואי זה זה? זה חכם שמתיר נדרו.
- חנינה בן אחי רבי יהושע אומר: "נשבעתי ואקיימה" (תהלים קיט קו), פעמים שאינו מקיים.
- רבי יהושע אומר: "אשר נשבעתי באפי" (תהלים צה יא), באפי נשבעתי; חוזר אני בי.
- וכל הנדרים – חכמים הם שהם מתירין; ותנינן: ארבעה נדרים התירו חכמים?!
- רבי לעזר בשם רבי חייה רובה: אילו אינן צריכין היתר חכם.
- רב ושמואל תריהון אמרין: אלו הן צריכין היתר חכם.
- מתניתא פליגי על איסי: אף זה יכול להפר נדרו שלא על פי חכם[5]!
- פתר לה: כל נדרים צריכין פתח ממקום אחר, ואלו – פתחן בצידן.[6]
- אמר רבי זעירא: הדא דאת אמר, בשאינן מעמידים; אבל אם היו מעמידין, צריכין היתר חכם.
- הרי זה מעמיד וזה אינו מעמיד?
- מאחר שבטל אצל זה, יבטל זה.
- תלמידויי דרבי חייה בר לולייני אמרי רבי יודן, שאילו היה אומר זה בסלע, וזה אומר ליתן לו בשלוש, וזה אומר בשקל, מעמיד[7] – מאחר שביטל דינר זה על זה[8], יבטל עוד דינר אחר אצלו[9], ויתנו לו בשניים[10].
- אמר רבי אמי: מאן תני נידרי זירוזין? רבי טרפון[11]; דו פתר לה במעמידין.
- אמר רבי בא: תיפתר דברי הכל, שאין מעמידין.
- אין תימר במעמידין, ניתני: "רבי אליעזר בן יעקב ורבי טרפון שניהן אמרו דבר אחד"?
- אית תניי תני: "הרוצה"; אית תניי תני: "אף הרוצה".
- מאן דמר הרוצה, מסייע לרבי בא; מאן דמר אף הרוצה, מסייע לרבי אמי.[12].
- רבי פדת בשם רבי יוחנן: מאן תנא נידרי זירוזין? רבי טרפון.
- כיני מתניתא: כל נדר שאני עתיד לידור, הרי הוא בטל, ובלבד שיהא זכור בשעת הנדר, בשלא התנה[13]; אבל אם התנה[14], אף על פי שאינו זכור.
- בנדרים[15]; אבל בשבועות, תניי בנדרים, ואין תניי בשבועות.
- כהדא דתני: שבועות הדיינין, כתניין שבלבינו, לא כתנויי שבליבכם.
- אמר רבי יודה: כתניי שבליבו הוא משביעו; ולמה הוא מתנה עמו? מפני ההדיוטות, שלא יאמרו, יש תניין בשבועות.
- תני רבי חנניה קומי רבי מנא: והא כתיב, "כי את אשר ישנו פה" (דברים כט יד), מה את שמע מינה?
- אמר ליה: מה דורות הבאים אחרינו אין בליבן תניי, אף אנו אין בלבינו תניי.
ביאורים והערות[עריכה]
- ^ מכאן עד "רבי לעזר" הוא המשך דברי המקשן
- ^ מקשה על רבי לעזר בשם רבי חייא רובה.
- ^ פירוש, כדברי רב יהודה אמר רב אסי בבבלי נדרים כא ב: ארבעה נדרים הללו צריכין שאלה לחכם. וכנראה היתה מסורת בידי רב אסי שמשנתנו באה ללמד על כל נדר שניתר בפתח, כעין ארבעה נדרים אלו.
- ^ כלומר: התאמץ כאילו אתה חגור חרב להקשות על רבי חייא.
- ^ נדרים פרק ח משנה ז.
- ^ ו"שלא על פי חכם" דקאמר – לאו דווקא, אלא שאין החכם צריך לחזר אחר פתח ממקום אחר.
- ^ פירוש: המוכר אומר "קונם שאיני פוחת מן הסלע", ולוקח אחד אומר לקנות ממנו בשלוש, ולוקח אחר אומר בשקל, ולגבי הקונה בשקל הוי המוכר מעמיד.
- ^ פירוש: שלגבי הקונה בשלושה דינרים, מתרצה המוכר לפחות דינר אחד, ואינו מעמיד.
- ^ אם חזר בו זה שאמר לקנות בשלושה דינרים, ורוצה המוכר עכשיו למכור לקונה האחר בשקל.
- ^ בשני דינרים, דהיינו שקל.
- ^ דאמר: לא ניתנה נזירות אלא להפלאה. וסברה סוגייתנו דהוא הדין לנדרים.
- ^ המפרשים כאן הופכים הגירסא. והגורס הרוצה בדברי רבי אליעזר בן יעקב, מפרש שהוא חולק על תנא קמא, שתנא קמא מיירי במעמידין וסבר כרבי טרפון; והגורס אף הרוצה בדברי רבי אליעזר בן יעקב, מפרש שהוא מסכים עם תנא קמא ומוסיף על דבריו, ותנא קמא מיירי בשאין מעמידין ודברי הכל.
- ^ פירש בקרבן העדה, דהיינו כגון שכוונת התנאי היתה, שאם יסרהב בו חבירו לאכול אצלו, ינדור לו על דעת שהתנאי מבטל הנדר. ולפיכך אם היה כן, ובשעת הנדר היה זכור לתנאו ונדר על דעת שהתנאי יבטלנו, בטל.
- ^ פירוש, שהתנה בפירוש שייבטל הנדר אפילו כשלא יזכור התנאי בשעת הנדר
- ^ הוא דמועיל תנאי מראש לבטל.