ונאמר להלן אזכרה. למדנו שמי שמתנדב לבונה, הוא צריך להביא קומץ. אמרנו שזה נלמד ממה שנאמר אזכרה, כתוב אזכרה גם בלחם הפנים. תתא לאמר, הכא לבונה אזכרה, והוא יצא ללחם אזכרה. אז מה אזכרה האמור להלן מלא קומץ, אף אזכרה האמור כאן מלא קומץ. לכן מכאן למדו שבעצם מי שמתנדב צריך שלא יפחות מקומץ.
מתרגם: רגע, אם למדת מלחם הפנים - אם ההזכרה אמורה לעלה בלחם הפנים, אז זה שני קומצים, הרי שם יש שני מצחים. אז אי מה אזכרה האמורה להלן שני קומצין אף אזכרה האמורה כאן שני קומצין. אז צריך להתנדב שתיים.
מתרגם: מה שנאמר על לחם הפנים נלמד שגם מתנדב לבונה לבד יביא שני קומצים. ככה לכאורה צריך להיות. אמר רבי אילא: כלום למדו לקומץ מלחם הפנים? אתה חושב שלמדו מלחם הפנים? לא, אלא מן המנחה. וכתיב במנחה, בהלכה כתוב והרים ממנו בקומצו משמן המנחה ומשמנה וכל הלבנה. מקיש לבונה להרמה במנחה עצמה. מה הרמה מהמנחה קומץ - כי כתיב והרים ממנו בקומצו, אף לבונה קומץ. מה להלן קומץ החסר, אף כאן קומץ החסר, כשר. זה לא כמו לחם הפנים, שאם זה חסר אז זה פסול.
מתרגם: אמר רבי יוסה: מילתא דרבי אילא שהוא למד את שיעור הלבונה מקפיצת המנחה, מילתיה אמרה: המתנדב לבונה מביאה בקומצו של כהן, כי הרי הכוהן הוא הקומץ. חזקיה בשם רבי ירמיה: ואפילו בקומץ הבעלים. הלא, לאו דווקא אפילו קומץ הבעלים.
מתרגם: התנן זהב לא יפחות מדינר זהב. אמר רבי אלעזר: והוא שהזכיר צורה, כלומר שהוזכר מטבע הזהב. אבל אם לא הזכיר צורה מביא אפילו צינורה.
תנן ששה לנדבה. חזקיה אמר - למה דווקא שישה? כנגד ששה בתי אבות. כי אני עשרים וארבע משמרות, אבל שישה בתי אב. אז כל בית אב היה מקריב לקיץ המזבח מהשופר שמציע ליום שלו. בר פדיה אמר: כנגד שש בהמות - פר ועגל ושעיר, איל גדי וטלה. כלומר כל מי שמתנדב שם כסף בקופה על שם שהוא רוצה להתנדב, והכהנים היו קונים קורבנות לפי מה שכתוב בהם.
שמואל אמר: כנגד ששה קרבנות שהמותר שלהם היה הולך לקופות האלה, כנזירים, כנזירות, יולדות, חטאות ואשמות, המנחות ועשירית האיפה. אמר רבי יוחנן - כולם היו זהים, כלומר כל שישה הקופות היו בדיוק אותו הדבר. אלא למה היה צריך שישה? על ידי שהנדבה מרובה ריבו לה שופרות הרבה.
כתיב וככלותם הביאו לפני המלך ויהוידע את שאר הכסף ויעשהו כלים לבית ה', כלי שרת. מכאן שמותר כסף עושים כלי שרת. שוטר מהו - כתיב וייתן את הכסף המתוקן על ידי עושי המלאכה המופקדים בית ה', ויוציאו לחרשי העץ ולבונים העושים בית ה'. אך לא יעשה בית ה' ספות כסף מזמרות, חצוצרות, כל כלי זהב וכלי כסף מן הכסף הוא בית ה'. אז רואים מכאן ממש שלא ישתמשו בכסף בכלי שרת.
אמר רבי שמעון בר נחמן בשם רבי יונתן: שתי נדבות עשה. אחד היה לבית ה' ואחד היה לכלים. תני דבי רבי ישמעאל: נדבה אחת, דכתיב ויאמר המלך ויעשו ארון אחד ויתנהו בהיכל בית ה' ויקב חור בדלתו. והכסף הלך לבדק הבית, אבל המותר מהכסף בזה קנו כלים.
והא דכתיב ויאמר המלך ויעשו ארון אחד ויתנהו בשער בית ה' חוצה - אז יש שני ארונות. אמר רב חונא: מפני הטמאים, כלומר מה שהיה בחוץ זה היה מפני הטמאים. עשו שני ארונות, אבל שניהם בעצם הם נדבה אחת. רבי חנינה בשם רבי יוסף - שניהם נדבה אחת היו, דכתיב אך לא יעשה בית ה' ספות כסף, מזמרות מזרקות וכולי.
עדיין פרק שלושה עשר, פרק שלושה עשר ממסכת שקלים. פרק זה הלכה לפי מתני' המשנה.
ז_א§מעות שנמצאו בין השקלים לנדבה — קרוב לשקלים יפלו לשקלים, לנדבה יפלו לנדבה, מחצה למחצה יפלו לנדבה ז_ב§בין עצים ללבונה — קרוב לעצים יפלו לעצים, ללבונה יפלו ללבונה, מחצה למחצה יפלו ללבונה. בין קינין לגוזלי עולה — קרוב לקינין יפלו לקינין, קרוב לגוזלי עולה יפלו לגוזלי עולה, מחצה למחצה יפלו לגוזלי עולה ז_ג§בין חולין למעשר שני — קרוב לחולין יפלו לחולין, למעשר שני יפלו למעשר שני, מחצה למחצה יפלו למעשר שני. זה הכלל: הולכין אחר הקרוב להקל, מחצה למחצה להחמיר. גמ':תנן: מעות שנמצאו בין השקלים לנדבה קרוב לשקלים יפלו לשקלים לנדבה יפלו לנדבה קא סלקא דעתין שהקופות היו מונחות בשורה אם כן לא הוצרכה דלאדאאלא בין שקלים לקינים שהם היו סמוכים. אמררבי אבוןרבי אבין אמורא א״י · דור ג׳רבי אביןרבי יוחנן° בשם רבי פינחסרבי פינחס אמורא א״י · דור ה׳רבי פינחס°: כמין בוכלייאר מעגל היו עשוין. תנן מחצה למחצה יפלו לנדבה לא צורכה דא אלא מחצה למחצה יפלו לשקלים שהשקלים חשובים שמביאים מהם קרבנות חובה ולמה אמר שילכו לנדבה אית דבעי מימר ששופרות נדבה עדיפים שמהם ודאי מביאים קרבנות אבל אם נצרף אותם לשקלים שמא יפלו לשירי הלישכה אית דבעי מימר מחצה למחצה ילכו לנדבהכמיכיאםשמתבאמתבאו מנדבה שהביאם היחיד אי אפשר להקריב מהם קרבנות הציבור, שאין מקריבין אותן אלא ממה שהובא בחובה על ידי הציבור, דהוי כהפריש שקלו ומת שהכסף הולך לנדבה ולא לשקלים דאמררבי יסארבי אסי אמורא א״י · דור ג׳רבי אסירבי יוחנןשמואל° אסי עד דאנא תמן בבבל, שמעית קל רב יהודהרב יהודה אמורא בבל · דור ב׳רב יהודהרבשמואלרבי זירארבי אבארבה בר נחמנירב יוסף+1° נשיאה שאל לשמואל בר אבא בר אבא מצא פירות בין פירות מעשר לפירות תרומה — יפלו לקרוב, מחצה למחצה יאכלו כחומרי שניהן: אסורין לזרים, וטעונין רחיצת ידים והערב שמש כתרומה, ואסורים לאונן וטעונים הבאת מקום כמעשר. וכן המעות הנמצאות בין חולין למעשרז_ד§הפריש שקלו ומת אמר ליה: יפלו לנדבה מותר עשירית האיפה שלו של כהן גדול.? רבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא אמר ז_ה§יוליכם לים המלח רבי אלעזררבי אלעזר בן פדת אמורא א״י · דור ב׳רבי אלעזר בן פדתרבשמואלרבי יוחנןרבי זירא° בן פדת אמר יפלו לנדבה תנן: בין קינין לגוזלי עולה יקרב עולה וקשיא ויש חטאת קריבה עולה אמרחזקיהחזקיה בן רבי חייא אמורא א״י · דור א׳חזקיה בן רבי חייארבי חייא רבהרבי יוחנן° בשם רבי שמעון בן לקישריש לקיש אמורא א״י · דור ב׳ריש לקישרבי יוחנן°: תנאי בית דין הוא על המותרות שיקרבו עולות האשה הזאת שכסף החטאת שלה נפל והביאו בו עולות במה היא מתכפרת אמר רבי יצחקרבי יצחק אמורא א״י · דור ג׳רבי יצחקרבי יוחנן° בר אבא: תנאי בית דין הוא ז_ו§שהמספק את הקינין הוא מספק את הפסולות וגם את החסרות ואם ימצאו שחסר אחת יקחו מהמספק.
📖 באר משה — דף כח עמוד ב
מעות שנמצאו בין השקלים לנדבה - אם זה קרוב לשקלים יפלו לשקלים. קרוב לנדבה יפלו לנדבה. מחצה למחצה יפלו לנדבה. בין עצים ללבונה קרוב לעצים יפלו לעצים, ללבונה יפלו ללבונה, מחצה למחצה יפלו ללבונה. בין קינין לגוזלי עולה - קרוב לקינין יפלו לקינין, קרוב לגוזלי עולה יפלו לגוזלי עולה, מחצה למחצה יפלו לגוזלי עולה. בין חולין למעשר שני - קרוב לחולין יפלו לחולין, למעשר שני יפלו למעשר שני, מחצה למחצה יפלו למעשר שני. זה הכלל: הולכין אחר הקרוב להקל, מחצה למחצה להחמיר.
מתרגם: התנן מעות שנמצאו בין השקלים לנדבה קרוב לשקלים יפלו לשקלים, לנדבה יפלו לנדבה. הגמרא בהתחלה באה ומין חשבה שכל הקופות מונחים בשורה. אם ככה, לא צריך חדא אלא בין שקלים לקינים, הרי סמוך לשקלים היה הקופה של הקינים ולא של הנדבה.
אמר רבי אבון בשם רבי פינחס: כמין בוכלייאר היו עשוין, זה היה כמין מעגל, אז הנדבה - הראשונה והאחרונה - הם בעצם צמודות אחת לשניה.
תנן מחצה למחצה יפלו לנדבה. לא צריכה, דע אלא מחצה למחצה יפלו לשקלים, כי הרי השקלים יותר חשובים, שהרי מהם מביאים קורבנות חובה. אז למה אמר שיפלו לנדבה? הגמרא - אית דבעי מימר ששופרות נדבה הם עדיפים כי מהם ודאי יביא קורבנות, אבל אם נצרף אותם לשקלים, שמא ישכח ולא יביא מהם כלל קורבנות. ואית דבעי מימר מחצה למחצה יפלו לנדבה, כי אם באמת הם באו לנדבה שיחיד הביא אותם, אז לא מקריבים קורבן ציבור, כי דומה למי שהפריש שקלו ומת שהכסף הולך לנדבה ולא לשקלים.
אמר רבי יסא עד דאנא תמן שמעית קל רב יהודה שאל לשמואל: הפריש שקלו ומת - אמר ליה: יפלו לנדבה. מותר עשירית האיפה שלו - מה הדין שלו? רבי יוחנן אמר יוליכם לים המלח, רבי אלעזר אמר יפלו לנדבה.
מתרגם: התנן בין קינים לגוזלי עולה - אם מצאו מטבעות בין הקופה של הקינים לקופה של גוזלי עולה - יקרב עולה. וקשיא ויש חטאת קריבה עולה? הרי אולי זה של הקינים, ושם יש חטאת אחת. חזקיה בשם רבי שמעון בן לקיש: תנאי בית דין הוא על המותרות שיקרבו עולות. אומרת הגמרא - האשה הזאת שהכסף החטאת שלה נפל, במה היא מתכפרת? אמר רבי יצחק: תנאי בית דין הוא המספק את הקינין הוא מספק את הפסולות, וגם את החסרות. כלומר שסופרים יודעים שבקופה הזאת יש קינים למאה אנשים, ופתאום מוצאים שיש רק לתשעים ותשע, אז מביאים עוד שני גוזלות, ומי שמשלם את זה זה הספק של הקינים.
אתה אומר, למה הוא מנה רק את הספיקות הללו? ואתה אומר לא צריכה לידע, זה מה שצריך להבין - יש הרבה ספיקות, למה לא מנה בין קטורת לעצים, ללבנה, לזהב, לכפורת. ואתה גומר, זה כבר הכל נפתר, כי ברגע שכתוב בסוף זה הכלל הולכים הקרוב מחצה למחצה להחמיר - זה כבר כולל את הכל.
למה מנה רק את הספקות הללו לא צורכה דלאאלאדא ולמה לא מנה בין קטורת לעצים ללבונה לזהב לכפורת ותניתהתניתה בסופה זה הכלל הולכין אחר הקרוב מחצה למחצה להחמיר
ז_ז§מעות שנמצאו לפני סוחרי בהמה לעולם מעשר ובהר הבית חולין ז_ח§ובירושלים בשאר כל ימות השנה חולין ובשעת הרגל הכל מעשר ז_ט§בשר שנמצא בעזרה — איברים עולות, וחתיכות חטאות, ובירושלים זבחי שלמים, זה וזה תעובר צורתו ויצא לבית השריפה. נמצא בגבולין — איברים נבילות, וחתיכות מותרות, ובשעת הרגל שהבשר מרובה אף איברים מותרות. גמ':תנן: ובהר הבית חולין לא צורכה דלאדאאלא בהר הבית קודש שהרי ודאי נפל מהלשכהרבי אבארבי אבא אמורא א״י · דור ג׳רבי אבארב הונארב יהודה°ורביחייהחייא רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי אמרו בשם רבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא: חזקה שאין הכהן מוציא מן הלשכה מעות עד שהוא מחללן על הבהמה תנן בשר שנמצא כובעזרה איברים עולות, וחתיכות חטאות, ובירושלים זבחי שלמים, זה וזה תעובר צורתו ויצא לבית השריפה. אמררבי אלעזררבי אלעזר בן פדת אמורא א״י · דור ב׳רבי אלעזר בן פדתרבשמואלרבי יוחנןרבי זירא° בן פדת בשם רבי הושעיה°: הסיע דעת טעון עיבור צורה אמר רבי הושעיה°א מתני' אמרה כן דתנן: תעובר צורתו ויצא לבית השריפה אמר רבי יוסירבי יוסי בר זבידא אמורא א״י · דור ד׳רבי יוסי בר זבידארבי ירמיהרבי זירארבי מנא° בר זבידא: ויאות לאכלו אין את יכול שמא נתקלקל צורתו שהוא כבר נותר. לפום כן צריך מימר תעובר צורתו ויצא לבית השריפה תנן נמצא בגבולין כואיברים נבילות וחתיכות מותרות אמררבי קריספארבי קריספא אמורא א״י · דור ג׳רבי קריספארבי יוחנן° בשם רבי יוסי ברבי חנינהרבי יוסי בר חנינא אמורא א״י · דור ב׳רבי יוסי בר חנינארבי יוחנןרבי חמא בר עוקבא°: איברים נבילות ממש ולוקין עליהן משום נבילה מתניתא אמרה כן דתנן: איברים נבילות וחתיכות מותרות חתיכות מותרות לא ממש ודכוותה איברים נבילות ממש ולוקין עליהן משום נבילה אמררבי קריספארבי קריספא אמורא א״י · דור ג׳רבי קריספארבי יוחנן° בשם רבי יוסי ברבי חנינהרבי יוסי בר חנינא אמורא א״י · דור ב׳רבי יוסי בר חנינארבי יוחנןרבי חמא בר עוקבא°: אם היו מחרוזות מותרות שאין דרך אנשים לחרוז חתיכות בשר נבלה תשע חניות מוכרות בשר נבילה ואחת מוכרת בשר שחוטה — נתחלפו לו חושש, ולנמצאת הולכין אחר הרוב ז_י§תשע חנויות מוכרות בשר שחוטה ואחת מוכרת בשר נבילה — נתחלפו לו חושש, ולנמצאת הולכין אחר הרוב אמר רבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא
📖 באר משה — דף כט עמוד א
לכבוד תלמוד ירושלמי מסכת שקלים, דף כ"ט. נתחיל מהמשנה, פרק ז' הלכה ב'. עומדת המשנה: מעות שנמצאו לפני סוחרי בהמה לעולם מעשר. בהר הבית חולין. בירושלים בשאר כל ימות השנה זה חולין. בשעת הרגלהכל מעשר, כי אנשים מביאים מכל הארץ, כשהם מביאים את המעשרות שלהם. בשר שנמצא בעזרה, אז אם זה איברים זה עולות, כי את העולות היו מקריבים איברים איברים, ואם זה חתיכות כנראה זה היה מוכן לאכילה, זה חטאות. ובירושלים זבחי שלמים. זה וזה תעובר צורתו ויצא לבית השריפה, כי זה נתעלם מעין, אולי גם בכלל זה כבר נותר. נמצא בגבולין, אז אם זה איברים - נבילות, כי לא טרחו לחתוך אותם. ואם זה חתיכות - מותרות, כי מסתמא אם טרחו לחתוך אותם מסתמא זה כשר. ובשעת הרגל שהבשר מרובה אף איברים מותרות, כי לא מספיקים לחתוך את הכל.
גמרא: לא צורכה תנן בהר הבית קודש, לא צריך חידוש, אלא בהר הבית קודש, הרי ודאי נפל מהלשכה. רבי אבא בשם רבי יוחנן: חזקה שאין הכהן מוציא מן הלשכה מעות עד שהוא מחללן על הבהמה. כלומר, לא היו מוציאים כסף, אלא מיד היו מחללים אותו על הבהמות, כך שבעצם הכסף היה תמיד חולין.
תנן בשר שנמצא - אם איברים זה עולות וחתיכות זה חטאות. ובירושלים זבחי שלמים. זה וזה תעובר צורתו ויצא לבית השריפה. אמר רבי אלעזר בשם רבי הושעיה: הסיע דעת טעון עיבור צורה. כלומר, הסיבה שזה יוצא לבית השריפה כיוון שהיה בו היסח הדעת, והיסח הדעת טעון עיבור צורה. אמר רבי הושעיה: מתני' אמרה כן, דתנן תעובר צורתו ויצא לבית השריפה. אמר רבי יוסי: ויאות. כן, למה תעובר צורתו ויצא לבית השריפה? לאוכלו אין את יכול, שמא נתקלקל צורתו. כלומר, שמא הוא כבר נותר, ואף על כן צריך לומר תעובר צורתו ויצא לבית השריפה. כי אתה לא יודע, אולי כבר נותר, אולי לא נותר. אז בכל מקרה תעובר צורתו.
תנן נמצא בגבולין, אז אם איברים - נבילות, אם חתיכות - מותרות. אמר רבי קריספא בשם רבי יוסי ברבי חנינה: איברים נבילות ממש ולוקין עליהן משום נבילה. מתניתא אמרה כן, דתנן איברים נבילות וחתיכות מותרות. חתיכות מותרות - לא ממש, הכוונה מותרות לגמרי. ודכוותה איברים נבילות - לוקין עליהם משום נבילה.
אמר רבי קריספא בשם רבי יוסי ברבי חנינה: אם היו מחרוזות מותרות, ואין דרך לחרוז חתיכות של בשר נבילה. למה נשקיע כסף, נשקיע זמן כדי לחרוז נבילה. תשע חניות מוכרות בשר נבילה ואחת מוכרת בשר שחוטה, נתחלפו לו חושש, כלומר אם הוא הלך לשם ובטעות הוא לא יודע, נתחלפו לו - אז בעצם זה כמו מיעוט על רוב ולכן זה אסור. אבל אם זה פירש, כלומר ולנמצאת - הולכין אחר הרוב. תשע חנויות מוכרות בשר שחוטה ואחת מוכרת בשר נבילה, נתחלפו לו חושש - אפילו זה רוב כשר, אבל אם הוא קנה מהם והוא לא יודע ממי הוא קנה, זה ספק נבילה. ולנמצאת - הולכין אחר הרוב, ספק נבילה אסור, אבל אם זה נמצאת הולכים אחר הרוב, במקרה שלנו זה יהיה כשר.
הנמצא ביד גוי כנמצא בפלטיא והולכים אחר רוב חנויותרבי אלעזר בי רבי חגיירבי אלעזר בי רבי חגיי° הוה מסמך לרבי מנארבי מנא אמורא א״י · דור ה׳רבי מנארבי יונהרבי יוסי בר זבידארבי יוסי ברבי בון° בן יונה חמא לחד ארמאי מקטע מן סוסיה ומפיק לברא ראה עובד כוכבים ומזלות א' חותך בשר מן הסוס ויוצא לחוץ אמר ליה הדא היא דאמר רבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא הנמצא ביד גוי כנמצא בפלטיא אמר לו: כן אמר רבי יוסירבי יוסי בר זבידא אמורא א״י · דור ד׳רבי יוסי בר זבידארבי ירמיהרבי זירארבי מנא° בר זבידא: רבי ז_יא§והן שראו אותו יוצא ממקולין של ישראל. חד בר נש בציפורין אזיל בעי מיזבון קופד מן טבחא ולא יהב ליה הלך לקנות בשר מן הטבח ולא נתן לו אמר ליה לחד רומיי ואייתי ליה והביא לו אמר ליה לא נסבית על כרחיה אמר ליה: ולאו בשר דנבילה יהבית ליה אמררבי ירמיהרבי ירמיה אמורא א״י · דור ד׳רבי ירמיהרבי זירארבי אבהורבי יונהרבי יוסי בר זבידארבי הונא בר אביןרבי חזקיה° בשם רבי חנינהרבי חנינא בר חמא אמורא א״י · דור א׳רבי חנינא בר חמארבי יהודה הנשיארבי חייא רבהרבי יהודה נשיאהרבי יוחנןרבי חמא בר חנינארבי שמעון בר אבא°: מעשה בא לפני °רבירבי יהודה הנשיא תנא · דור ה׳רבי יהודה הנשיארבי שמעון בר יוחאירבי יוסי בן חלפתארבי מאיררבי חייא רבהבר קפרארבי שמעון ברבירבי חנינא בר חמא+5 ואמר לא כולא מינאמיניה מיסר מקולין דציפורין וכיון שלא הכריזו שיש טריפה באותו יום הבשר מותררברב אמורא בבל · דור א׳רברבי יהודה הנשיארבי חייא רבהרבי אלעזר בן פדתרב הונארב יהודהרב אדא בר אהבה+7° אבא בר אייבו נחת לתמן לבבל חמתון מקילין בבשר שנתעלם מן העין וחמר עליהן חד בר נש אזיל בעי משיזגה אסקופתיה לרחוץ בשר בגו נהרא ואינשתה ואזיל ליה חזר בעי מיסבינה שכח והלך לו אחר כך חזר ורצה לקחת את הבשר אמר ליה רברב אמורא בבל · דור א׳רברבי יהודה הנשיארבי חייא רבהרבי אלעזר בן פדתרב הונארב יהודהרב אדא בר אהבה+7° אבא בר אייבו אסור לך דאנא אמר: ההיא שטף נהרא ואייתי חורי דנבילה תחתוי. חד בר נש הוה מהלך בשוק טעין קופד, אתא דייתא וחטפתיה מיניה וטלקתיה, חזר בעי מיסבינה. אמר ליה: רב: אסור לך דאנא אמר בשר דנבילה הוות טעינה וטלקתיה ונסבה ההוא אוחרנא אדם אחד הלך בשוק טעון בשר, בא עוף ששמו דיה וחטפו ממנו והשליכו במקום אחר, ורצה האדם ההוא לחזור ללקחו. אמר לו: רב: אסור לך, שאני אומר בשר נבילה היתה נושאת וזרקתו, ואת השני אכלה נהר גינאי שטף זיקין נודות יין אתא עובדא קומי רבי יצחק ברבי אלעזררבי יצחק בן אלעזר אמורא א״י · דור ג׳רבי יצחק בן אלעזר° ואמר יחכמון שפייא קיטרהון אם מכירים אלו שמלאו את הקשר מותר. נוקניקה קנקן יין אשתכח בכנישתא דבולי אתא עובדא קומי רבי ירמיהרבי ירמיה אמורא א״י · דור ד׳רבי ירמיהרבי זירארבי אבהורבי יונהרבי יוסי בר זבידארבי הונא בר אביןרבי חזקיה° אמר יתחכמון סקורייא עבידתהון אם מכירים אלו שמלאו וסימנו בסיקרא (צבע אדום) את הקנקנים מותר גדי צלי אשתכח באסרטי בדרך דגופתא והתירוהו משום שני דברים משום מציאה ומשום רוב מהלכי דרכים משום מציאה דתני ז_יב§המציל מיד הארי מיד הגייס משונת הים ומשונת הנהר ומאיסרטיא דרך גדולה ומפלטיא רחבה גדולה הרי אלו שלו מפני שהבעלים מתייאשין מהן משום רוב מהלכי דרכים שם היו ישראל הותר באכילה ולא חששו משום שחיטת גוי ואשישתכחואישתכחדהוא מן דבית °רבירבי יהודה הנשיא תנא · דור ה׳רבי יהודה הנשיארבי שמעון בר יוחאירבי יוסי בן חלפתארבי מאיררבי חייא רבהבר קפרארבי שמעון ברבירבי חנינא בר חמא+5 עיגול דגובנה אישתכח בפונדקא דלוי והתירוהו משום שני דברים משום מציאה ז_יג§ומשום רוב מהלכי דרכים, משום מציאה, דתני: המציל מיד הגייס, מיד הארי, משונת הים, ומשונת הנהר, מאיסרטיא דרך גדולה ומפלטיא רחבה גדולה הרי אלו שלו מפני שהבעלים מתייאשין מהן משום רוב מהלכי דרכים שם היו ישראל הותר באכילה ולא חששו משום גבינת עבודת כוכבים ומזלות ואישתכח מן דרבי אלעזר ברבי יוסי אמר רבי מנארבי מנא אמורא א״י · דור ה׳רבי מנארבי יונהרבי יוסי בר זבידארבי יוסי ברבי בון° בן יונה קומי רבי יוסירבי יוסי בר זבידא אמורא א״י · דור ד׳רבי יוסי בר זבידארבי ירמיהרבי זירארבי מנא° בר זבידא ואנן חמיין אנו רואים רבנן מכריזין גם על מציאה שנמצאה בפלטיה ברחבה? אמר לו: את אין הוויתה משכח לא נסבת אם הייתה מוצא לא הייתה לוקח אבלרבי יונהרבי יונה אמורא א״י · דור ד׳רבי יונהרבי ירמיהרבי זירארבי מנא° אבוך לא אמר כן אלא אמר הלואי כד נשכח נשכח מן פיוסא ולגוא שרבים מצוים שם ואין חייב להכריז אפילו כן אשכח ולא נסיב מצא שם ולא לקח אלא הכריז
מתני':ז_יד§בהמה שנמצאת מירושלים ועד מגדל עדר וכמדתה לכל רוח
📖 באר משה — דף כט עמוד ב
אמר רבי יוחנן: הנמצא ביד גוי כנמצא בפלטיא, והולכים אחר הרוב, אחר רוב חנויות. רבי אלעזר בי רבי חגיי הוה מסמך לרבי מנא, חמא לחד ארמאי מקטע מן סוסיה ומפיק לברא. הוא ראה שהוא חותך חתיכות בשר מהסוס שלו וזורק. הסוס מת, והוא חתך נבילות וזרק. אמר ליה: הדא היא דאמר רבי יוחנן, הנמצא ביד גוי כנמצא בפלטיא. תראה מה קורה, אתה רואה שהגוי גם לפעמים מביא משום נבילות. אמר לו: כן אמר רבי יוסי, והן שראו אותו יוצא ממקולין של ישראל. כי לא מדובר סתם שראו גוי עם בשר, אלא שראו גוי יוצא מחנות של ישראל, ממקולין, משוק שיש בו חנות ישראל, אז אני אומר מסתמא הוא קנה משם.
חד בר נש בציפורין אזיל בעי מיזבון קופד ואייתי ליה, רצה לקנות בשר מן הטבח, מן השוחט, אמר ליה לא נסבית על כרחיה - הוא הלך להרגיז את המוכר בשר. אמר ליה: ולאו בשר דנבילה יהבית ליה, מסרתי לו בשר נבילה לגוי הזה. אמר רבי ירמיה בשם רבי חנינה: מעשה בא לפני רבי ואמר לא כולא מיסר מקולין דציפורין. כלומר מה שאמר זה סתם כדי להכעיס את אותו בן אדם, ולא סומכים עליו ולא אוסרים.
רב נחת לתמן חמתון מקילין וחמר עליהן. כלומר הגיע לבבל, הוא ראה שמקילים בבשר שאינו מעין וחמר עליהם. חד בר נש אזיל בעי משיזגה אסקופתיה בגו נהרא, הוא רוצה לרכוש לו בשר, בנהר. ואינשתה ואזיל ליה, הוא שכח אותו והלך. חזר בעי מיסבינה, רצה לקחת את זה. אמר ליה רב: אסור לך - ד נא אמר: ההיא שטף נהרא ואייתי חורי דנבילה תחתוי. כלומר מה שראית עכשיו זה חתיכה אחרת, של נבילה, שהנהר הביא.
חד בר נש הוה מהלך בשוק טעין קופד, הוא נשא בשר. אתא דייתא וחטפתיה מיניה וטלקתיה, בא ציפור וחטפה ממנו והשליכה. חזר בעי מיסבינה, רצה לקחת את זה. אמר ליה רב: אסור לך - ד נא אמר: בשר דנבילה הוות טעינה וטלקתיה ונסבה ההוא אוחרנא. היה לה בשר נבילה, וכשהיא ראתה את הבשר שלך היא זרקה את שלה ולקחה את שלך.
גינאי שטף זיקין, כלומר הנהר שטף לו נאדות יין. אתא עובדא קומי רבי יצחק ברבי אלעזר ואמר: יחכמון שפייא קיטרהון. כלומר אם מכירים את הקשר, יהיה מותר. נוקניקה אשתכח בכנישתא דבולי. אתא עובדא קומי רבי ירמיה, אמר: יתחכמון סקורייא עבידתהון. כלומר אם הם מכירים את החותמת שלהם, זה מותר.
גדי צלי אשתכח באיסרטי דגופתא, והתירוהו משום שני דברים - משום מציאה ומשום רוב מהלכי דרכים. משום מציאה, דתני: המציל מיד הארי, מיד הגייס, משונת הים ומשונת הנהר, ומאיסרטיא גדולה ומפלטיא גדולה - הרי אלו שלו, מפני שהבעלים מתייאשין מהן. כלומר בעצם זה אין פה עניין של גזל, כי הבעלים התייאשו. משום רוב מהלכי דרכים - משום שחיטת גוי, כיוון שרוב מהלכי הדרכים היו ישראל, לכן זה מותר באכילה.
אחרי שהתירו את זה, עיגול דגובנה אישתכח בפונדקא דלוי, והתירוהו משום שני דברים - משום מציאה ומשום רוב מהלכי דרכים. משום מציאה, דתני: המציל מיד הגייס, מיד הארי, משונת הים ומשונת הנהר, מאיסרטיא גדולה ומפלטיא גדולה - הרי אלו שלו, מפני שהבעלים מתייאשין מהן. ומשום רוב מהלכי דרכים התירו אותם גם באכילה, משום גבינת עבודת כוכבים - לא אסרו אותם משום גבינת עבודת כוכבים, כי רוב מהלכי הדרכים הם ישראל.
ואישתכח מן דרבי אלעזר ברבי יוסי. אמר רבי מנא קומי רבי יוסי: ואנן חמיין רבנן מכריזין. גם על מציאה שנמצאת בפלטיא. אמר לו: את אין הוויתה משכח לא נסבת. כלומר, מתי? אם אתה תמצא - אל תיקח. רבי יונה אבוך לא אמר כן, אלא אמר: הלואי כד נשכח נשכח מן פיוסא ולגוא. כלומר נמצא במקום שרבים מצויים שם, ואז לא חייב להכריז, ולא ניקח את זה. ואפילו כן אשכח ולא נסיב, רבי יונה מצא ולא נסיב, כן, לפי משנת הדין.
זכרים עולות נקיבות זבחי שלמים °רבי יהודהרבי יהודה בר אילעאי תנא · דור ד׳רבי יהודה בר אילעאירבי עקיבא בר עילאי אומר הראוי לפסחים לפסחים קודם לרגל ל' יום. בראשונה היו ממשכנין את מוצאיה עד שהוא מביא נסכיה, חזרו להיות מניחין אותה ובורחין, התקינו בית דין שיהו נסכיה באין משל ציבור אמר °רבי שמעוןרבי שמעון בר יוחאי תנא · דור ד׳רבי שמעון בר יוחאירבי עקיבארבי יהודה הנשיא בן יוחאי: ז' דברים התקינו בית דין וזה אחד מהן ז_טו§ עובד כוכבים ומזלות ששלח עולתו ממדינת הים, ושלח עמה נסכים — קריבין משלו, ואם לאו — קריבין משל ציבור. וכן ז_טז§גר שמת והניח זבחים — אם יש לו נסכים קריבין משלו, ואם לאו קריבין משל ציבור. ותנאי בית דין הוא על כהן גדול שמת שתהא מנחתו קריבה משל ציבור °רבי יהודהרבי יהודה בר אילעאי תנא · דור ד׳רבי יהודה בר אילעאירבי עקיבא בר עילאי אומר ז_יז§משל יורשין ושלימה היתה קריבה ז_יח§על המלח ועל העצים שיהו הכהנים ניאותין בהן ז_יט§ועל הפרה שלא יהו מועלין באפרה ועל הקינין הפסולות שיהו באות משל צבור °רבי יוסירבי יוסי בן חלפתא תנא · דור ד׳רבי יוסי בן חלפתארבי עקיבארבי יהודה הנשיא בן חלפתא אומר ז_כ§המספק את הקינין הוא מספק את הפסולות גמ':תנן: בהמה שנמצאת מירושלים ועד מגדל עדר וכמדתה לכל רוח זכרים עולות וכי אין שלמים באים מהזכריםרבי הושעיא רבהרבי אושעיא רבה אמורא א״י · דור א׳רבי אושעיא רבהבר קפרארבי חייא רבהרבי יוחנןרבי אמי° אמר לבא בדמיהן שנו כיצד הוא עושה מוציאן לחולין וחוזר ועושה אותן עולות שמביא שתי בהמות ומתנה ואומר: אם מה שמצאתי עולה — זו תחתיה והשניה שלמי נדבה, ואם מה שמצאתי היתה שלמים הרי השניה תחתיה והראשונה עולת נדבה, ואותה שמצא תצא לחולין. ואף שבכל מקום אמרינן שאין קדושת הגוף מתחללת, זה דווקא כשלא התכוון להוציאה לחולין אבל כאן שמתכוון להוציאה לחולין יוצאת אמררבי יוסירבי יוסי בר זבידא אמורא א״י · דור ד׳רבי יוסי בר זבידארבי ירמיהרבי זירארבי מנא° בר זבידא לרבי יעקב בר אחארבי יעקב בר אחא אמורא א״י · מסר בשם רבי יוחנן ותלמידיורבי יעקב בר אחא°אין זה מזיד והא אמר°רבי יהודהרבי יהודה בר אילעאי תנא · דור ד׳רבי יהודה בר אילעאירבי עקיבא בר עילאי אין הקדש מתחלל במזיד אמר לו: מכיון שהוא תנאי בית דין אין זה מזיד אמר לו רבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא הרי אסור לחלל בהמה תמימה וכי אומרים לו לאדם צא ומעול בקדשים אלא הילכו בהן אחר הרוב שאם מצא כמה בהמות אז אם רוב זכרים עולות אם רוב נקיבות זבחי שלמים ואין השלמים באין מן הזכרים ומן הנקיבות רבי זעירארבי זעירא אמורא א״י · דור ג׳רבי זעירא°כיצד הוא עושה מוציאן לחולין וחוזר ועושה אותן עולות אר אמר כמה דאת אמר תמן תנאי בית דין הוא על המותרות שיקרבו עולות ותנאי בית דין על מעות שנמצאו בין הקופות שיקרבו עולות כן את אמר אוף הכא תנאי בית דין הוא על האובדות שיקרבו עולות אמר רבי יסארבי אסי אמורא א״י · דור ג׳רבי אסירבי יוחנןשמואל°יעקב בר אחא אין זה מזיד אל מכיון שהוא תנאי בד אין זה מזיד אר אסי
📖 באר משה — דף ל עמוד א
בס"ד
אנחנו תלמידי ירושלמי מסכת שקלים דף ל'. מהות המשנה — בהתחלת המשנה, הנחה ג' מהות המשנה, במה שנמצא בירושלים - מירושלים ועד מגדל עדר וכמידתה לכל רוח זכרים עולות נקבות זבחי שלמים. °רבי יהודה אומר הראוי לפסחים לפסחים קודם לרגל שלושים יום. הרי שלושים יום קודם רגל, אז אם ראוי לקורבן פסח מסתמא זה קורבן פסח, כי רוב הבהמות שהביאו אז זה הקורבן פסח.
אומרת הגמרא בראשונה היו ממשכנין את מוצאיה עד שהוא מביא נסכיה. כלומר היו מקריבים אותה בתור עולה, אז זה היה צריך להביא נסכים, אז היו ממשכנים את מי שמצא את זה עד שהוא מביא את הנסכים. חזרו להיות מניחין אותה ובורחין. אז מי שהיה מוצא היה מניח אותה ובורח. אז התקינו בית דין שיהו נסכיה באין משל ציבור. אמר °רבי שמעון: שבעה דברים התקינו בית דין וזה אחד מהן. עובד כוכבים ששלח עולתו ממדינת הים, ושלח עמה נסכים — קריבין משלו, ואם לאו — קריבין משל ציבור. וכן גר שמת והניח זבחים — אם יש לו נסכים קריבין משלו, ואם לאו קריבין משל ציבור. ותנאי בית דין הוא על כהן גדול שמת שתהא מנחתו קריבה משל ציבור. °רבי יהודה אומר משל יורשין ושלימה היתה קריבה. כלומר לא חצי חצי כמו שהכהן עצמו מקריב, אלא שלמה הייתה הקריבה.
על המלח ועל העצים גם קנו תקנה, הם תיקנו גם על המלח והעצים שיהו הכהנים ניאותין בהן, כן, שהם מותרים להשתמש כדי לחמם, לבשל את הקורבנות וכדי לתבל את הקורבנות. ועל הפרה שלא יהו מועלין באפרה. הפסולות שיהו באות משל צבור. כלומר אם כמה מהיונים או התורים או בני יונה נמצאו פסולים או חסרים, אז הציבור יממן את זה, כדי שהאנשים שהביאו את זה יוכלו להיות טהורים בוודאי ולאכול בקודשים. °רבי יוסי אומר המספק את הקינין הוא מספק את הפסולות. אומר: לא, הספק, אותו אחד שמביא את היונים או התורים או בני יונה, אז הוא גם מביא אם חסר או אם יש כמה פסולות.
אומרת הגמרא, במה שיצא מירושלים — שנמצאת מירושלים ועד מגדל עדר וכמידתה לכל רוח זכרים זה עולות. שואלת הגמרא, וכי אין שלמים באים זכרים, הרי שלמים זכרים באים גם שלמים. אז למה תאמר שדווקא עולות? רבי הושעיא רבה° אמר לבא בדמיהן שנו, כלומר בא להעריך אותם. כיצד הוא עושה? מוציאן לחולין, כלומר בעצם פודים אותם, מוציאים אותם לחולין וחוזר ועושה אותם עולות. כלומר כשהוא מביא שתי בהמות הוא מתנה ואומר: אם מה שמצאתי עולה - זאת אחטאה והשנייה תהיה שלמים נדבה, ואם מה שמצאתי הייתה שלמים - הרי השנייה תחטאה והראשונה נדבה, ואותה שמצא תצא לחולין. ואף שבכל מקום הרי אמרינן שאין קדושת הגוף מתחללת, אז דווקא כשהוא לא מתכוון להוציא לחולין, אבל כאן שהוא מתכוון להוציא לחולין בפירוש - אז היא יוצאת.
אמר רבי יוסי° לרבי יעקב בר אחא°: ואין זה מזיד? כן, הרי הוא ממיר אותה, הוא פודה אותה, הוא כן מחלל אותה במזיד. °רבי יהודה אמר לו: אין קדושה מתחללת במזיד. אמר ליה: מכיוון שהוא תנאי בית דין - אין זה מזיד. אמר ליה רבי יוחנן°, כלומר זה כן מתחייב גם במזיד, זה הכוונה. אמר ליה רבי יוחנן°: הרי אסור לחלל בהמה תמימה, ואומרים לו לאדם צא ומעול בקדשים. אומרת הגמרא אלא הילכו בהן אחר הרוב. באמת הולכים אחר הרוב, שאם מצא כמה בהמות אז אם רוב זכרים עולות אם רוב נקיבות זבחי שלמים. שואלת הגמרא שוב פעם ואין השלמים באין מן הזכרים ומן הנקיבות? רבי זעירא° אמר כמה דאת אמר תמן תנאי בית דין הוא על המותרות שיקרבו עולות, ותנאי בית דין על מעות שנמצאו בין הקופות שיקרבו עולות. כן את מר אוף הכא תנאי בית דין הוא על האובדות שיקרבו עולות. כלומר זה תנאי בית דין.
עד דאנא תמן בבבל, שמעית קל רב יהודהרב יהודה אמורא בבל · דור ב׳רב יהודהרבשמואלרבי זירארבי אבארבה בר נחמנירב יוסף+1° נשיאה שאל לשמואל בר אבא בר אבא ז_כא§הפריש שקלו ומת אמר לו: יפלו לנדבה ומותר עשירית האיפה שלו של כהן גדול. רבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא אמר ז_כב§יוליכם לים המלח. רבי אלעזררבי אלעזר בן פדת אמורא א״י · דור ב׳רבי אלעזר בן פדתרבשמואלרבי יוחנןרבי זירא° בן פדת אמר יפלו לנדבה. עשירית האיפה של כהן גדול רבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא אמר חוצה אותה ואחר כך מקדשה כל חצי בניפרד. רבי שמעון בן לקישריש לקיש אמורא א״י · דור ב׳ריש לקישרבי יוחנן° אמר ז_כג§מקדשה ואחר כך חוצה אותה. מתניתא פליגא על רבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא דתנן כהן גדול שהקריב שחרית חצי עשרון ומת, ומינו אחר תחתיו — לא יביא חצי עשרון מביתו, ואף לא יקריב את חצי עשרונו של ראשון שמת, אלא מביא עישרון שלם וחוציהו מקריב מחצה ומחצה אבד. ואם כרבי יוחנן בר נפחא שמקדש רק חצי, נמצא שהחצי השני של הכהן הראשון כלל לא התקדש, ולמה הוא הולך לאיבוד? פתר לה שכן אפילו מעות שהקדיש לעשירית האיפה שלו שנוותרו ילכו לים המלח אולי מפני שהתורה קראה למנחת כהן גדול חטאת. מתניתא פליגא על רבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא דתנן רש בן לקיש נמצאו שני חצאין קריבין ושני חצאין אבודין ותני עלה מחצה ראשון ז_כד§ומחצה שני תעובר צורתן ויצאו לבית השריפה. ואם כרבי יוחנן בר נפחא שלא התקדשו הרי לא שייך בהם עיבור צורה שהרי אינם נפסלים בלינה. פתר לה כ°רבי ישמעאלרבי ישמעאל תנא · דור ג׳רבי ישמעאלרבי יהושע בן חנניהרבי מאיר בן אלישע דאמר ז_כה§עשרון הכלי שבו מודד הכהן את העישרון מקדש. איתמר כשהכהן מתקרב תחילה לעבודה מביא עשירית האיפה שלו ועובדה בידו מקטירה בעצמו וזו חניכתו. ז_כו§אחד כהן גדול וא' כהן הדיוט שעבדו עד שלא הביאו עשירית האיפה שלהם עבודתן כשירה. רבי מנארבי מנא אמורא א״י · דור ה׳רבי מנארבי יונהרבי יוסי בר זבידארבי יוסי ברבי בון° בן יונה בעי מימר רצה לומר כהן שבו ביום שנתקרב תחילה לעבודה ז_כז§ובו ביום נתמנה להיות כהן גדול מביא שתים אחת לחינוכו ואחת לחובת היום. כתיב (ויקרא צו ו יד) זה קרבן אהרן ובניו: עשירית האיפה סלת מנחה תמיד, מחציתה בבקר ומחציתה בערב, על מחבת בשמן תעשה מרבכת, תביאנה תופיני מנחת פתים תקריב ריח ניחוח לה' תביאנה תופיני בשעת הבאה תופיני תאפה ואין בשחרית תופיני. והא תנינן ז_כח§העמידו עושה חביתין מנחת כהן גדול לעשות חביתין? אמר רבי חייא בר אחא לא לאפותה אלא לעשות חמין לרבוכה לחלוט את הקמח ברותחין. כדכתיב "מרבכת". אבל לעולם אפייתה היתה סמוך להקרבתה. כתיב על מחבת בשמן תעשה וכתיב תופיני מנחת פיתים. אמררבי יסארבי אסי אמורא א״י · דור ג׳רבי אסירבי יוחנןשמואל° אסי בשם רבי חנינהרבי חנינא בר חמא אמורא א״י · דור א׳רבי חנינא בר חמארבי יהודה הנשיארבי חייא רבהרבי יהודה נשיאהרבי יוחנןרבי חמא בר חנינארבי שמעון בר אבא°: מטגנה ואחר כך אופה אותה. רבי אחארב אחא אמורא א״י · דור ד׳רב אחא°אמר בשם רבי חנינהרבי חנינא בר חמא אמורא א״י · דור א׳רבי חנינא בר חמארבי יהודה הנשיארבי חייא רבהרבי יהודה נשיאהרבי יוחנןרבי חמא בר חנינארבי שמעון בר אבא°ז_כט§אופה אותה ואחר כך מטגנה. תני תופיני ז_ל§תאפנה נא. °רבירבי יהודה הנשיא תנא · דור ה׳רבי יהודה הנשיארבי שמעון בר יוחאירבי יוסי בן חלפתארבי מאיררבי חייא רבהבר קפרארבי שמעון ברבירבי חנינא בר חמא+5 אומר תאפנה נאה. °רבי דוסארבי דוסא בן הרכינס תנא · דור א׳רבי דוסא בן הרכינס אומר תאפנה ריבה לה אפיות שאופה ומטגן וחוזר ואופה. אתיין אילין פלגוותא כהיניןכהילין פלגוותא מאן דאמר תאפנה נאה כמאן דאמר אופה ואחר כך מטגנה ואם היה מטגנה קדם לא היתה נאה בשעת אפיתה. ומאן דאמר תאפנה נא כמאן דאמר מטגנה ואחר כך אופה. תנן: התם כהן גדול שהביא מחצה עשרון מנחה שחרית ומת ומינו כהן אחר תחתיו יביא הכהן שנתמנה עשרון שלם מביתו ויקריב חציה. לא סוף דבר שמת אלא
📖 באר משה — דף ל עמוד ב
אמר רבי יסא°: עד דאנא תמן שמעית קל רב יהודה° שאל לשמואל, הפריש שקלו ומת. מה עושים עם השקל? אמר לו: יפלו לנדבה. כי ברגע שהוא מת, זה כבר לא חובה, ואם זה לא חובה אז מה יעשו עם זה? אמר לו: יפלו לנדבה. ומותר עשירית האיפה שלו, כלומר של כהן גדול. רבי יוחנן° אמר יוליכם לים המלח. רבי אלעזר° אמר יפלו לנדבה.
עשירית האיפה של כהן גדול - עכשיו דנים על עצם עשירית האיפה. רבי יוחנן° אמר חוצה אותה ואחר כך מקדשה. כלומר כל חצי בנפרד. רבי שמעון בן לקיש° אמר מקדשה ואחר כך חוצה אותה, כי היה צריך להקריב מחצית בבוקר ומחצית בין הערביים.
אומרת הגמרא מתניתא פליגא על רבי יוחנן°. דתנן כהן גדול שהקריב שחרית, כלומר הקריב חצי עישרון ומת, ומינו אחר תחתיו, אז אותו אחר תחתיו לא יביא חצי עישרון מביתו ואף לא יקריב את העשרון של הראשון שנשאר מהבוקר, אלא מביא עישרון שלם וחוצהו, מקריב מחצה ומחצה אבד. עכשיו אם זה כמו רבי יוחנן° שהוא מקדש רק חצי, נמצא שהחצי השני של הכהן הראשון בכלל לא התקדש, אז למה הוא הולך לאיבוד? פתר לה - שכן אפילו מעותיולכו לים המלח. כלומר אפילו אם הכהן הגדול הקדיש רק כסף, כבר החצי מעות ילכו לים המלח. מה הסברא בדיוק? יש פרשנים שמסבירים מפני שהתורה קראה למנחת כהן חטאת, אז כמו שחטאת שמת בעליה הולכת למות, אז גם כן החצי מעשירית האיפה שלו.
אומרת הגמרא מתניתא פליגא על רבי יוחנן°, דתנן נמצאו שני חצאין קריבין ושני חצאין אבודין. ותני עלה מחצה ראשון ומחצה שני תעובר צורתן ויצאו לבית השריפה. עכשיו אם זה כרבי יוחנן° שבכלל לא התקדשו, אז מה שייך בהם איבוד צורה? הרי הם לא ניסלים בלינה, הרי דבר שהתקדש ניסל בלינה. אז מה יעזור שישאירו את זה לילה אחד? זה גזירת הכתוב, לא משנה מה, שבאותו רגע כבר יטול לבית השריפה, אבל צריך את עיבור הצורה. מה עוזר הלינה? הרי הם לא התקדשו בכלי. פתר לה כ°רבי ישמעאל דאמר עשרון מקדש. כלומר הכלי עצמו שבו הוא מודד - לא הכלי שבו הוא שם את המנחה, אלא הכלי שבו הוא מדד את העישרון - זה עצמו גם כן מקדש.
איתמר, כשהכהן מתקרב תחילה לעבודה מביא עשירית האיפה שלו ועובדה בידו, כלומר הוא בעצמו מקטיר אותה וזה בעצם החינוך שלו. אחד כהן גדול וא' כהן הדיוט שעבדו עד שלא הביאו עשירית האיפה שלהם עבודתן כשירה. כלומר, בין כהן הדיוט בין כהן גדול, אם הם עוד לא הביאו את עשירית האיפה שלהם והם עבדו - העבודה כשרה בדיעבד.
רבי מנא° בעי מימר: בו ביום שנתקרב תחילה לעבודה בו ביום נתמנה להיות כהן גדול, מביא שתים - אחת לחינוכו ואחת לחובת היום. כן, בתור כהן גדול.
כתיב: זה קורבן אהרן ובניו, עשירית האיפה עשויה בלוחה תמיד, מחציתה בבוקר ומחציתה בערב. על מחבת בשמן תעשה, מורבכת תביאנה תופיני מנחת פיתים תקריב ריח ניחוח לה'. מכאן למדו תופיני - שמשעת ההבאה תאפנה, כלומר היא צריכה להאפות בשעת הבאה. ואין בשחרית תופיני, ולא אופים את זה בבוקר, אלא כל אחד כשהוא מביא את המחצית - את החצי עישרון הוא מביא בבוקר, אז הוא אופה את זה, וכשהוא מביא את החצי עישרון בין הערביים - אז הוא אופה את זה.
והא תנינן העמידו עושה חביתין לעשות חביתין וזה כבר היה באורות השחר. אז הכוונה - העמידו עושי חביתין - הכוונה מנחת כהן גדול. אמר רבי חייא בר אחא: לא לאפות אלא לעשות חמין לרבוכה. כלומר היו חולטים את זה קודם, כדי לחלוט את הקמח ברותחין, כי דכתיב מורבכת, אבל לעולם אפייתה הייתה סמוך להקרבתה.
כתיב על המחבת בשמן תעשה, וכתיב תופיני מנחת פיתים. כלומר מחבת זה טיגון, תופיני זה תאפה. רבי יסא° בשם רבי חנינה°: מטגנה ואחר כך אופה אותה. רבי אחא° בשם רבי חנינה°: אופה אותה ואחר כך מטגנה.
תופיני - כן, הפירוש של זה תאפנה נא. °רבי אומר תאפנה נאה. °רבי דוסא אומר תאפנה ריבה - שתי אפיות, שהוא גם אופה וגם מטגן וחוזר ואופה. יש פה שתי אפיות - בהתחלה אופה, מטגן וחוזר ואופה.
אתיין אילין פלגוותא פלגוותא. מאן דאמר תאפנה נאה כמאן דאמר אופה ואחר כך מטגנה. ואם היה מטגנה קודם אז היא לא הייתה נאה בשעת אפייתה, כי הטיגון היה פוגם את זה קצת. ומאן דאמר תאפנה נא כמאן דאמר מטגנה ואחר כך אופה.
תא שמע: כהן גדול שהביא מחצה עישרון מנחה שחרית ומת, ומינו כהן אחר תחתיו, אז יביא הכהן שהתמנה עישרון שלם בתו ומקריב חצייה. לא סוף דבר שמת אלא - אפילו נטמא ואפילו נדחה ממום. לא משנה מה, אם כהן אחר התמנה אפילו ליום אחד, אז הכהן השני עושה כדין. תני רבי יהודה בר פזי: דבר זוטא - אפילו נדחה ממום.
ז_לא§אפילו נטמא ואפילו נדחה ממום. תני רבי יהודה בר פזירבי יהודה בן פזי אמורא א״י · דור ד׳רבי יהודה בן פזירבי שמעון בן פזי° דברדליה ואפילו נדחה ממום. מנין לכהן גדול שמת ולא מינו אחר תחתיו שתהא מנחתו קריבה משל יורשים? תלמוד לומר (ויקרא צו ו טו) מבניו יעשה אותה יכול יביאנה לחציים כמו שכהן גדול מביא חציה בבקר וחציה בערב? תלמוד לומר אותה כולה אמרתי דברי °רבי יהודהרבי יהודה בר אילעאי תנא · דור ד׳רבי יהודה בר אילעאירבי עקיבא בר עילאי. °רבי שמעוןרבי שמעון בר יוחאי תנא · דור ד׳רבי שמעון בר יוחאירבי עקיבארבי יהודה הנשיא בן יוחאי אומר אינה באה אלא משל ציבור שנאמר (ויקרא צו ו טו) חק עולם שתהא משל מי שהעולם שהברית כרותהשלו. כליל תקטר כליל להקטרה שאף שכעת אינה מנחת כהן שהרי באה משל ציבור אינה נאכלת: רבי אבא בר ממלרבי אבא בר ממל אמורא א״י · דור ב׳רבי אבא בר ממל° בעי מחלפה שיטתיה ד°רבי שמעוןרבי שמעון בר יוחאי תנא · דור ד׳רבי שמעון בר יוחאירבי עקיבארבי יהודה הנשיא בן יוחאי תמן אמר מעיקר הדין צריכה להיות משל יורשין והכא אמר שמדאוריתא אינה באה אלא משל ציבור? אמר רבי חייהחייא בר אבא ולא יאות הוא מקשה שהשאלה באמת קשה. כי אתא רבי יעקב בר אחארבי יעקב בר אחא אמורא א״י · מסר בשם רבי יוחנן ותלמידיורבי יעקב בר אחא°אמררבי אבהורבי אבהו אמורא א״י · דור ג׳רבי אבהורבי יוחנןרבי ירמיה°אמר בשם רבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא: דבר תורה הוא שתהא באה מן הציבור מתרומת הלישכה כדדרש°רבי שמעוןרבי שמעון בר יוחאי תנא · דור ד׳רבי שמעון בר יוחאירבי עקיבארבי יהודה הנשיא בן יוחאי הייתיחוקת עולם — שתהא משל מי שהעולם שלו. וכיוןאומרשראובזמן בית שני שעמדו יותר משלוש מאות כהנים גדולים, שכל אחד לא הוציא שנתיו, ונשתהו מלמנות אחרים וכו, וחזו שנדחקת הלישכה מהוצאה זו בכל שנה במשך זמן ממושך — תקנושיגבו להאותה מן היורשים וימסרוה לציבור. וכיון דחזי דקא פשעי בה יורשין ואין מביאין אותה, חזרווהתקינו שתהא באה מתרומת הלישכה כדין תורה. רבי יוסהרבי יוסי בר זבידא אמורא א״י · דור ד׳רבי יוסי בר זבידארבי ירמיהרבי זירארבי מנא° אסי אמר רבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא: בעי מה שאמרו בשם°רבי יהודהרבי יהודה בר אילעאי תנא · דור ד׳רבי יהודה בר אילעאירבי עקיבא בר עילאי שבאה מהיורשים ושלמה הייתה קרבה מהו ז_לב§שלימה בשחרית ושלימה בין הערבים או שלימה בשחרית ובטילה בין הערבים? הדר חזר רבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13°כד תהא בר נפחא פשיטאופשט ליה מדכתיב מנחת תמיד מכאן שמקריב שלימה בשחרית ושלימה בין הערבים ועדין צריכה ליה שלשת לוגין שמן שכהן גדול היה מביא בכל יום לוג וחצי לחצי עישרון של בקר ולוג וחצי לחצי עישרון של בין הערבים וכשמת ובמקומו מביאים עישרון לבקר ועישרון לבין הערבים מה הן כמה שמן מביאים עם המנחה? שלשת לוגין שחרית ושלשת לוגין בין הערבים שהרי המנחה הוכפלה או ז_לג§לוג ומחצה שחרית ולוג ומחצה בין הערבים? אמר חזקיהחזקיה בן רבי חייא אמורא א״י · דור א׳חזקיה בן רבי חייארבי חייא רבהרבי יוחנן°: אוף הדא צריכה ליה גם בזה הוא הסתפק שני קומצין לבונה שהיה צריך הכהן הגדול להביא אחד לבקר ואחד בין הערבים. אחר שמת מה הן כמה לבונה מביאים עם המנחה? שני קומצין בשחרית ושני קומצין בין הערבים שהרי המנחה הוכפלה או קומץ אחת בשחרית וקומץ אחת בין הערבים? אמר רבי יוסה אסי כלום למדו לקומץ לא מלחם הפנים ממנחת חוטא מה להלן שני קומצין קומץ בזיך לכל סדר אף כאן שני קומצין קומץ לכל הקטרה. אמר חזקיהחזקיה בן רבי חייא אמורא א״י · דור א׳חזקיה בן רבי חייארבי חייא רבהרבי יוחנן°: כלום למדו שלשת לוגין שמן למנחת חביתין לא מתמיד של בין הערבים דכתיב סולת מנחת תמיד שתהיה כתמיד מה להלן שלשת לוגין לכל עישרון אף כאן שלשת לוגין.
📖 באר משה — דף לא עמוד א
תיקון והדגשה:
אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת שקלים דף ל"א. שואלת הגמרא מנין לכהן גדול שמת ולא מינו אחר תחתיו שתהא מנחתו קריבה משל יורשים?תלמוד לומר מבניו יעשה אותה. יכול יביאנה לחצים, כמו שכהן גדול מביא חציה בבוקר וחציה בערב? תלמוד לומר אותה - כולה אמרתי, דברי רבי יהודה. רבי שמעון אומר אינה באה אלא משל ציבור, שנאמר חק עולם מי לו. כליל תקטר - כליל להקטרה. כלומר, למרות שבעצם עכשיו הציבור מביא את זה, זה כבר לא מנחת כהן, אלא כליל תקטר.
רבי אבא בר ממל בעי: מחלפה שיטתיה דרבי שמעון? תמן אמר משל יורשים, והכא אמר משל ציבור? אמר רבי בר אבא ולא יאות הוא מקשה - לכאורה שאלה ממש קשה. אתא רבי יעקב בר אחא, רבי אבהו בשם רבי יוחנן: דבר תורה הוא שתהא באה מן הציבור. כי דרש רבי שמעון "חק עולם" - שהעולם שלו, וכיוון שהיו בזמן בית שני שעמדו יותר משלוש מאות כוהנים גדולים, שכל אחד באותה שנתו נשתעו במעות אחר, ולכן שצריכה לשקם ההוצאה הזו שבכל שנה במשך זמן ממושך, אז לכן תיקנו שיגבו אותה מן היורשים וימסרו על הציבור. וכיוון דחזי דקפשי בה היורשים ולא היו מביאים אותה, אז חזרו וקידשו שתהא באה מתרומת הלישכה.
רבי יוסה אמר רבי יוחנן: בעי רבי יהודה מהו שלימה בשחרית ושלימה בין הערבים או שלימה בשחרית ובטילה בין הערבים? מה הכוונה שלימה? האם מקריבים פעם אחת שלמה וזהו, או פעמיים שלמה? רבי יוחנן פשט: מנחת תמיד - מכיוון שהוא מקריב שלמה בשחרית ושלמה בין הערבים. הוא עדיין צריך עליה שלושת לוגין שמן שכהן גדול היה מביא בכל יום, שהיו מחלקים את זה לוג וחצי לחצי עשירון של בוקר ולוג וחצי לחצי עשירון שבין הערבים, ועכשיו כשהוא מת - במקומו מביאים עשירון לבוקר ועשירון בין הערבים. אז מאי - כמה מביאים? שלשת לוגין שחרית ושלשת לוגין בין הערבים או לוג ומחצה שחרית ולוג ומחצה בין הערבים? כלומר כיוון שהמנחה כפולה אז גם השמן כפול, או שנשארה הכמות לוג וחצי שחרית ולוג וחצי בין הערבים.
אמר חזקיה: אוף הדא צריכה ליה שני קומצין - לבונה שהיה צריך כהן גדול להביא, אחד בבוקר ואחד בין הערבים. אחרי שהוא מת, כמה לבונה מביאים במנחה? שני קומצין בשחרית ושני קומצין בין הערבים או קומץ אחת בשחרית וקומץ אחת בין הערבים? כי הרי המנחה הכמות שלה הוכפלה. אמר רבי יוסה: כלום למדו לקומץ? לא, מה להלן שני קומצין אף כאן שני קומצין. יש לנו שני בזיכין, קומץ בכל סדר, אז גם כאן שני קומצין, קומץ לכל הקטרה.
אמר חזקיה: כלום למדו שלשת לוגין? לא, מתמיד של בין הערבים - מה להלן שלשת לוגין אף כאן שלשת לוגין. הרי כתוב שם "מנחת תמיד" - שתהיה כתמיד. מה להלן שלושת לוגין לכל עשירון, אז גם כאן שלושת לוגין לכל עשירון. אז לכן בעצם הוא יצטרך בבוקר שלושת לוגין ובין הערבים שלושת לוגין.
תני והתקינו ומה תמן צריכה ליה אף כאן צריכה ליה שלא יהיו מועלין באפר פרה כו' אמררבי שמעון בר נחמןרבי שמעון בר נחמן°רש בן בשם רבי יונתןרבי יונתן אמורא א״י · דור א׳רבי יונתןרבי שמואל בר נחמני°: בדין היה שימעלו בה והן גזרו שלא ימעלו בה. והא תני חטאת היא מלמד שמועלין בה בה מועלין ואין מועלין באפרה. אמר רבי אבהורבי אבהו אמורא א״י · דור ג׳רבי אבהורבי יוחנןרבי ירמיה°: בראשונה היו משתקשקין בה ונותנין אותה על גבי מכותיהן וגזרו שימעלו בה כיון שנגדרו גזרו שלא ימעלו בה. ועל הקינין כו' בריש פרקין תנינן מעות שנמצאו במקדש בין קופה שנותנים בה מעות להביא מהם קינין לבין קופה שנותנים בה מעות להביא מהם גוזלי עולה לנדבה וכ"ו מחצה לזה ומחצה לזה — יביאו מהם גוזלי עולה. והא איכא למיחש שמא באו מעות הללו מקופת קיני חובה, ואם יביאו בהן גוזלי עולה נמצא שלא הביאה חובתה, ואם כן האשה הזאת במה היא מתכפרת? אמר רבי יצחקרבי יצחק אמורא א״י · דור ג׳רבי יצחקרבי יוחנן° בר אבא: תנאי בית דין הוא המספק את הקינין הוא מספק את הפסולות ואת האובדות.
