ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת דמאי/פרק שני

ירושלמי דמאי, פרק ב, הלכה א

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות • רבי אברהם משה לונץ • 

^[דף ו עמוד ב] מתני’: אלו ^ב_אדברים מתעשרין דמאי בכל מקום _{שמינים אלו גדלים בארץ ואין כמותם בחוץ לארץ.} הדבילה, והתמרים, והחרובין, האורז, והכמון. האורז שבחוצה לארץ, כל המשתמש ממנו פטור אפילו בארץ ישראל:

גמ’: תמן תנינן. ^ב_בשום בעל בכי, ובצל של רכפה, וגריסין הקילקין, ועדשין המצריות. פטורים ממעשר . המינין הללו, על ידי שיש כיוצא בהן בארץ ישראל _{שום בצל גריסין ועדשים,} צרכו חכמים ליתן להן סימן . אבל האלצרין _{אגוזי לוז,} והאפסטקין _{פיסטוקים,} והאצטרובולין, ^ב_געל ידי שאין כיוצא בהן בארץ ישראל, לא צרכו ליתן להם סימן. אמר רבי אבין רבי אבין°. הדא מתניתא דידן  המשנה שלנו, חילופא לחיוב. דהמינין האלו שמנו במשנה , על ידי שאין כיוצא בהן בחוצה לארץ, צרכו חכמים למנותן. והא יש דבילה בבוצרה? שחיקה היא. והא יש תמרין באלכסנדריא? דקיקין אינון. והא יש חרוב בביארי? גידוד _{פגום ואינו חלק} הוא. והא יש אורז בחולתא? אבתר  עפור הוא, סומק  אדום הוא. והא יש כמון בקיפרוס? עקום הוא: אמר רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°. מה שאמרו חכמים שהקונה מעם הארץ מפריש דמאי , לא שנו אלא הלוקח מן ישראל. אבל הלוקח מן העובד כוכבים ומזלות, מפריש כודאי טבל . רבי יוחנן רבי יוחנן° אמר. לא שנייא. היא הלוקח מישראל היא הלוקח מן העובד כוכבים ומזלות בכל מקרה מפריש דמאי. ממה נובעת המחלוקת? _{לדעת כולם אין לגוי כח להפקיע מחיוב תרומות ומעשרות} רבי אלעזר סבר מימר, רוב ארץ ישראל נתונה ביד עובד כוכבים ומזלות ולכן חייב להפריש כטבל ודאי . רבי יוחנן רבי יוחנן° סבר מימר, רוב ארץ ישראל נתונה ביד ישראל. וכשלוקח מהגוי, חוששים שמא הגוי הזה לקח מישראל, ואולי הישראל כבר הפריש, לפיכך יפריש דמאי. מנין לנו שזו הסיבה למחלוקת? אולי רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° לא חולק על רבי יוחנן רבי יוחנן° במציאות, וגם הוא מודה שרוב ארץ ישראל נתונה בידי יהודים. ואפילו אם יסבור רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° כרבי יוחנן רבי יוחנן° דרוב ארץ ישראל נתונה ביד ישראל, עדין לפי רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° יהיה חייב להפריש כודאי תבל , דרבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° חש למעוט. כהדא דתני, סורקיא  שירה של סוחרים שהיא מסתפקת יום אחד מן האיסור, נעשה אותו היום הוכח לכל הימים. דבכל יום קים ספק האם היום לקח מן האיסור. והוי כקבוע, וכל קבוע כמחצה על מחצה ואסור. והכא, אף שרוב ארץ ישראל ביד ישראל. כיוון שפעמים לוקח מהגוי, נעשה הוכח לכל לקיחות וחייב לעשר ודאי . רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° בעי  שאל. מעתה גר שבא להתגייר אין מקבלין אותו? שאני אומר מעמון ומואב הוא. דכיוון שיש עמוני או מואבי בסוף העולם שבא להתגייר , נעשה אותו הגר הוכיח לכל הגרים. אלא שאני סורקיא  שירה של סוחרים שהיא מסתפקת יום אחד מן האיסור. כיוון ששם יש חזקת איסור ודאי. שהרי אנו יודעים בודאות שיש יום מסוים שהיא מסתפקת מן האיסור. אבל בגר, אין ידיעה ודאית שעמוני או מואבי בא להתגייר אלא רק ספק. ולכן הולכים אחר הרוב. ואף אצלנו אין ידיעה ברורה שהתגר קנה מגוי, אלא רק ספק. מספק אף ל°רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס היה צריך ללכת אחר הרוב. ואם הרוב יהודים היה צריך להתחיב דמאי ולא ודאי. לכן חייבים לאמר דרבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° סבר מימר, רוב ארץ ישראל נתונה ביד עובד כוכבים ומזלות. ורבי יוחנן רבי יוחנן° סבר

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

[ע"ב]

1 ב_א מיי' פי"ג מהל' מעשר הלכה ד':

2 ב_ב מיי' פ"ב מהל' תרומות הלכה י"ב:

3 ב_ג מיי' פי"ג מהל' מעשר הלכה ד':

-----------------------------------דף ז

ירושלמי מאיר מסכת דמאי דף ז

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות • רבי אברהם משה לונץ • 

^[דף ז עמוד א] מימר רוב ארץ ישראל נתונה ביד ישראל. ועוד ראיה שאף לדעת רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° הולכין אחר הרוב . מן הדא דרבי זעירא רבי זעירא° שלח שאל לרבי אלכסנדריא דצדוקא רבי אלכסנדריא דצדוקא°. אילין נקלווסין דהכא  התמרים שכאן, מה אתון משערין בהון  מה אתם מעריכים, רוב מן העובד כוכבים ומזלות, או רובן מישראל? אמר לו, לית אנן יכלין משערין בהון  אנחנו לא יכולים להעריך. רואים שאף לרבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° לא חוששים למיעוט שהרי הוא שאל מי הרוב יהודים או גוים . מתניתא מסייע לדין  יש בריתא שמסיעת לזה, ומתניתא מסייע לדין  ובריתא שמסיעת לזה. מתניתא מסייע לרבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° דאמר הלוקח מן העובד כוכבים ומזלות מעשר ודאי, דתנן, ^ב_דהתגר בכל מקום דמאי. אימתי? בזמן שרוב מכנסו  הסחורה שלו מישראל _{כרבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° שסובר שרוב ארץ ישראל נתונה ביד עובד כוכבים ומזלות. אבל לרבי יוחנן רבי יוחנן° שסובר שרוב ארץ ישראל ביד ישראל, אפילו לא ידוע שרוב מכנסו מישראל צריך להיות דמאי} אבל אם היה לוקח מן העובד כוכבים ומזלות _{שאינו תגר, צריך להפריש} ודאי. מתניתא מסייע לרבי יוחנן רבי יוחנן° דתני, °רבי נחמיה רבי נחמיה אמר. אחד עובד כוכבים ומזלות ואחד ישראל, אחד כותי ואחד עם הארץ. אם ידוע שפעמים שהוא לוקח פעם אחת מן העובד כוכבים ומזלות פעם אחת מישראל, מפריש דמאי. _{דאמרינן מסתמא הרוב לקוח מישראל, לפי שרוב ארץ ישראל ביד ישראל כשיטת רבי יוחנן רבי יוחנן°.} רבי חייא בר אדא רבי חייא בר אדא° בעי קומי  שאל את רבי מנא רבי מנא°. למה לא נשאל את האיש הזה _{את התגר} ממי לקח, ונאמר, אם לקח מישראל, נפריש דמאי. ואם לקח מן העובד כוכבים ומזלות, נפריש כודאי? תיפתר, שהיה התגר עובד כוכבים ומזלות, ועובד כוכבים ומזלות וישראל מטילין  מציעים לו סחורה לפניו. וכיוון שהגוי לא נאמן לאמר ממי לקח, הרי זה דמאי . התיב °רב הושעיא רב הושעיא. והא מתניתא מסייע  בריתא זו מסיעת לרבי יוחנן רבי יוחנן°. דתני, אמר °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי. הרימון שאמרו לא קטן ולא גדול אלא בינוני , לא הוזכרו רימוני בדן וחציר גבע, אלא שהן מתעשרין ודאי בכל מקום. מה אנן קיימין  באיזה מקרה מדובר? אם בלוקח מישראל, בהדא תנינן  בזה שנינו שרימוני בדן וחציר גבע מעשרן ודאי? הרי יתכן שהתגר עצמו עישר . אלא כי אנן קיימין, בלוקח מן העובד כוכבים ומזלות. ודווקא רימוני בדן וחציר גבע שגדלים רק בבדן ובגבע שרובם עובד כוכבים ומזלות . הא שאר כל הדברים, אפילו לקח מתגר עובד כוכבים ומזלות מעשרן דמאי, כשיטת רבי יוחנן רבי יוחנן° שסובר שרוב ארץ ישראל נתונה ביד ישראל . רבי שמואל ברבי יצחק רב שמואל בר יצחק° אמר, אין מכאן ראיה. דאפשר שעל רימוני בדן וחציר גבע התחייב להפריש כודאי טבל אף אם לוקח מתגר ישראל . תיפתר בקונה מתגר ישראל שהיה אגרונימוס  סיטונאי גדול, ודחוק עליו מהשלטון להיות מוכר בזול, ולכן התירו לו חכמים להיות

  קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות • רבי אברהם משה לונץ • 

^[דף ז עמוד ב] מוכר טבלים, והלוקח יחוש לעצמו. לכן אף אם רוב ארץ ישראל נתונה ביד גויים, כיוון שהתגר ישראל, מסתמא גם רוב קנינו מישראל ולכן יפריש דמאי. אבל רימוני בדן וחציר גבע שאינם גדלים אלא על ידי גוים, חייב להפריש ודאי . איזהו התגר שאני תולה שהפירות שהוא מוכר אינם משלו אלא ממה שהוא קונה מאחרים? _{ועליו חלקו רבי יוחנן רבי יוחנן° ורבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° האם הקונה ממנו מפריש דמאי או ודאי} ^ב_הכל שהביא ושנה ושילש. רבי יונה רבי יונה° בעי  שאל, ^ב_והביא שלוש משואין כאחת, אין זה תגר. זה אחר זה, הרי זה תגר? רבי יונה רבי יונה° בעי. למפרע הוא נעשה תגר, או מכאן ולהבא? מה נפק מביניהון  איזה הבדל הלכתי יהיה בין שני הטעמים? קנה מתגר גוי ויש לו תבל ודאי משלו ובא והתקין. אין תימר מכאן ולהבא, קנה בפעם הראשונה והשניה , מעשר מזה על זה. שאני אומר משל עצמו מכר, והקונה מן הגוי מעשר ודאי. אם תאמר למפרע הוא נעשה תגר. אין מעשר מזה על זה. שהתברר למפרע שהוא תגר, ואף מה שמכר בפעם הראשונה והשניה היה דמאי. ואן מעשרין מדמאי על ודאי . _{ויש אומרים כגון שקנה מהגוי פעם ראשונה ושניה אם מכאן ולהבא נעשה תגר, מעשר ממה שקנה פעם שניה על מה שקנה פעם ראשונה ששניהם טבל ודאי. אבל אם למפרע נעשה תגר, התברר שהכל היה דמאי ואין מעשרין מזה על זה.} רבי מנא רבי מנא° בעי. ^ב_זהוא ובנו ופועלו, מהו שיצטרפו לשלוש משואות כאחת? האם זה כשלוש משאות והרי הוא תגר. או כהביא שלוש משאות כאחד ואין זה תגר . רבי יונה רבי יונה° בעי. ספינה הבאה מרומי ויש בה כמה מינין, את רואה אותה כאלו אחת? _{בכל אלה נשאר בשאלה}. מיני פירות שעליהם נאמר שחזקתם מארץ ישראל וחייב לעשר, והמינים שחזקתם מחוץ לארץ ועליהם פטור מלעשר . ^ב_חלא הילכו בהן, לא אחר הריח, ולא אחר המראה, ולא אחר הטעם, ולא אחר הדמים. אלא אחר הרוב. אם רוב המין מארץ ישראל חייב לעשר ואם רובו מחוץ לארץ פטור. אמר רבי יעקב בר אחא רבי יעקב בר אחא° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°. אם היה יין. כגון יין חדש מחוץ לארץ ויין ישן מארץ ישראל, כיוון שההפרש בטעם ברור , הלכו בו אחר הטעם. תנן, אלו דברים מתעשרין דמאי בכל מקום הדבילה וכ"ו . אמר רבי מנא רבי מנא° . אזלית  הלכתי לקיסרין, וחמיתון נהיגין בהדא דבילתא שוריי  וראיתי שנוהגים היתר בדבלה _{שחזקתה שגדלה בקסריה, וכאן מדובר אחרי ש°רבי רבי יהודה הנשיא התיר את כל המקומות שלא כבשו עולי בבל ובניהם את קסריה.} שאלית לרבי יצחק ברבי אליעזר רבי יצחק ברבי אליעזר°, ואמר לי. כך נהג זוגא _{שם חכם} דשרייה  שהיא מותרת, ונהגו כולם כמותו. אמר רבי יצחק ברבי אליעזר רבי יצחק ברבי אליעזר° בשם זוגא דקיסרין זוגא דקיסרין°. כל דחמי מיא _{כל הכפרים ממזרח לקסריה שרואים את הים} הרי הוא כקסרין ושוריי  ומותרים. אית דבעי מימר  יש שאומרים, עד מגדל מילחא. ואית דבעי מימר  ויש שאומרים, עד מערת טלימון _{מעל חרבת טלימון}: אמר רבי אבא מרי רבי אבא מרי°. מיליהון דרבנן אמרי כן. _{שהדבילה בקיסריה פטורה מהמעשרות.} דתני כל המינין הללו אסורין בקיסרין עד שיעשרו. החיטים, הפת, והיין, והשמן, והתמרים, האורז, והכמון. הרי אלו בשביעית היתר, בשאר שני שבוע דמאי . ולא פרשינן  הזכירו דבילה עימהון, משמע שהדבילה פטורה ממעשר. לא בגין כך _{לא בגלל שהדבלה פטורה בקסריה לא מנו אותה.} אלא בגין דתניתא _{אלא בגלל שכבר מוזכר במשנה שהדבלה חייבת. לכן לא היה צורך לחזור על זה בבריתא.} והא תנינן אורז וכמון, ופרשתנון בבריתא  וחזרו והזכירו אותם בבריתא? על כרחך חייבים לאמר שמותרת היא. תני, הרי אלו בשביעית היתר. ולא גזרו בהם משום ספיחין ובשאר שני שבוע דמאי _{הכוונה לגידולים שגדלו בשדות של קסריה ושאר מקומות שכבשו עולי מצרים ולא כבשו עולי בבל, שמדאוריתא פטורים ממעשר ומשביעית, וחכמים חייבו מעשרות ושביעית, אבל רק על הגדל בשדות ישראל} תני, הרי אלו בשביעית היתר. ויהיו בשביעית שביעית? שביעית, ישראל משמטין _{וסתם פירותיהם משל שישית} , ועובד כוכבים ומזלות פטורים, וכותים חשודים . וישראל ועובד כוכבים ומזלות רבים על כותיים. שנינו, בשאר שני שבוע דמאי. דיהודאי ישראל _{רוב ישראל} מתקנין, ועובדי כוכבים ומזלות פטורין, שלא חייבו אלא בשדות ישראל. ישראל שאינם מתקנים וכותיים שחשודים רבו על העובדי כוכבים ומזלות ומפריש דמאי _{אבל לא ודאי כי ישראל המעשרים ועובדי כוכבים ומזלות הפטורין רבים מישאל וכותים שאינם מעשרין}. עד היכן הוא גבול קסרין? עד פונדקא דעמודא, פונדקא רטיבתא _{באזור הכפר טייבה} עד כפר סבא. וצירן ודור כקיסרין. כולכסין הנמכרין בקיסרין, הרי אלו אסורים, מפני שרובן באין מהר המלך. רבי חייא בר אבא רבי חייא בר אבא° אמר, בלבנין. ורבנן דקיסרין אמרי, באדומין. רבי זעירא רבי זעירא° ורבי חייא רבי חייא רבה° אמרו בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°. ^ב_ט °רבי רבי יהודה הנשיא התיר בית שאן, מפי יהושע בן זריז בן חמיו של °רבי מאיר רבי מאיר שאמר, אני ראיתי את °רבי מאיר רבי מאיר לוקח ירק מן הגינה בשביעית ולא חשש משום איסור ספיחין, מכאן שבית שאן לא נתקדשה על ידי עולי בבל . והתיר °רבי רבי יהודה הנשיא את כולה. אמר רבי זעירא רבי זעירא°. הדא אמרה  זה אומר, אסור לבר נש למיעבד מלה בציבורא  אסור לאדם גדול לעשות דבר בפני אנשים. שאני אומר אולי רק אותה הגינה היתה מיוחדת לו _{שהיתה לו ל°רבי מאיר רבי מאיר מסורת עליה שלא התקדשה,} ועל סמך זה התיר °רבי רבי יהודה הנשיא את כולה. °רבי רבי יהודה הנשיא התיר בית שאן. °רבי רבי יהודה הנשיא התיר קיסרין. °רבי רבי יהודה הנשיא התיר בית גוברין. °רבי רבי יהודה הנשיא התיר כפר צמח. ^ב_ירבי התיר ליקח ירק במוצאי שביעית מיד. והיו הכל מליזין עליו שנהג היתר בדבר שנהגו בו איסור מה שקודמיו לא עשו . אמר להו, בואו ונידיין. גבי חזקיהו כתיב וכיתת נחש הנחושת _{שהפכו או ישראל לעבודה זרה.} וכי לא עמד צדיק ממשה עד חזקיהו להעבירו? אלא אותה עטרה הניח לו הקדוש ברוך הוא להתעטר בה. אף אנו, העטרה הזאת הניח הקדוש ברוך הוא לנו להתעטר בה

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

4 ב_ד מיי' פי"ג מהל' מעשר הלכה ח':
[ע"ב]
5 ב_ה מיי' פי"ג מהל' מעשר הלכה ט':

6 ב_ו מיי' פי"ג מהל' מעשר הלכה ט':

7 ב_ז מיי' פי"ג מהל' מעשר הלכה ט':

8 ב_ח מיי' פי"ג מהל' מעשר הלכה י"ב:

9 ב_ט מיי' פ"א מהל' תרומות הלכה ה':

10 ב_י מיי' פ"ד מהל' שמיטה ויובל הלכה ז':

-----------------------------------דף ח

ירושלמי מאיר מסכת דמאי דף ח

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות • רבי אברהם משה לונץ • 

^[דף ח עמוד א] רבי יהושע בן לוי רבי יהושע בן לוי° הוה מפקד לטלייא _{היה מצווה לתלמיד שלו.} לא תיזבין לי ירק אלא מן גינתא דסיסרא  אל תקנה לי ירק אלא מהגינה של סיסרא. שאף שחכמים לא חייבו מעשרות במה שגדל בשדות של גוים במקומות שלא קידשו עולי בבל. לא רצה לקחת משאר שדות גוים, שמא השדה גזולה מישראל וקרקע איה נגזלת והרי היא של ישראל. אבל מהגינה של סיסרא התיר, כיוון שסבר שהייתה שייכת מעולם למשפחתו של אותו גוי . קאי עימיה הזכור לטוב  נגלה לו אליהו הנביא. אמר לו, זיל  לך אמור לרבך, לית הדא גינתא דסיסרא  אין זו הגינה של סיסרא. דיהודא הות, וקטלו ונסביה מיניה  של יהודי הייתה והרגו ולקח אותה ממנו. ואין בעית מחמרא על נפשך  ואם אתה רוצה להחמיר על עצמך ולא לנהוג את ההתר של °רבי רבי יהודה הנשיא שאפילו משדות ישראל מותר , אשתווי לחברוי  השווה שדה זו לשאר שדות _{ותאסור גם משדה זו שאף היא גזולה מיהודים .} אמר רבי יוסי דכפר דן רבי יוסי דכפר דן° בשם רבי בן מעדיה רבי בן מעדיה°. אלו הן המינין האסורים בבית שאן _{שחזקתן שהם באים ממקומות שקידשום עולי בבל.} הקצח, והשימשום, והחרדל, והשום, והבולכסין, האופנים השחורים, ובצלים הנמכרים, ובני המדינה הנמכרים במידה, ופול הנאגד בשיפה  בגמי, מינתה הנאגד בפני עצמה, אסטיפיניני|והאסטפניני]] לעולם. וקפלוטות, מן עצרת עד חנוכה. מאי טעמא? אמר רבי זעירא רבי זעירא° . מן העצרת עד חנוכה, איסור רבה על ההיתר. מן החנוכה עד העצרת, ההיתר רבה על האיסור. ולענין ספיחין, בכל ארץ ישראל ^ב_יאמראש השנה עד חנוכה אסור ספיחין. מן חנוכה עד עצרת צריכה  ספק. מן העצרת עד ראש השנה היתר ספיחין. הקישועין, והדלועין, והאבטיחים, ומלפפונות, והיין, והשמן, ותמרין אפסיות, ויש אומרים אף [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#תורמוס|התורמסין], ופתחלה לעולם, הרי אלו בשביעית, שביעית. בשאר שני שבוע מה? רבי יונה רבי יונה° אמר, דמאי. רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° אמר, ודאי. ולא פליגין. מה דרבי יונה רבי יונה° אמר דמאי, בלוקח מן הבלנקים מתגרים ומסתמא הם לקחו מישראל כיון שרוב ארץ ישראל נתונה ביד ישראל כשיטת רבי יוחנן רבי יוחנן° . ומה ד רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° אמר ודאי, בלוקח מן הגינה של עובד כוכבים ומזלות שודאי לא מעשר . עד היכין בית שאן? עד פרשתא, וריצפתא, ונפשא דפנוטי, ועד כפר קרנים. וכפר קרנים, כבית שאן. אמר רבי יונה רבי יונה° בשם °רבי שמעון בן זכריה רבי שמעון בן זכריה. אלו הם המינין האסורים בפניים _{שם מקום.} האגוזים, והאורז, והשומשמין, ופול המצרי. רבי גמליאל זוגא רבי גמליאל זוגא° אמר, אהיניות  תמרים הבכורות. אמר רבי יונה רבי יונה°. הדא דתימר, מתרנגול קיסרן ולמעלן. אבל מתרנגול קיסרן ולמטן, כארץ ישראל היא. תנן, אלו מתעשרין דמאי בכל מקום וכ"ו, והאורז אחד מהם. אמר רבי יונה רבי יונה°. היתה שדהו בחוץ לארץ זרועה ירק, ובא ומצאה אורז דומה לזה הגדל בארץ ישראל . ירק מותר, ואורז אסור. היה השדה זרוע אורז מלמעלן, וירק מלמטן, ירק מותר ואורז אסור. ולמה גזרו על מינים הללו אפילו אם גדלו בחוץ לארץ? כיוון שרוב השדות שבחוץ לארץ אינם עושות המינין הללו. ואפילו תימר רוב השדות שבחוץ לארץ עושות מינין הללו, אף על פי כן רוב המינין הללו אינן באות, אלא מן האיסור _{מארץ ישראל.} לכן גזרו עליהם אפילו אם גדלו בחוץ לארץ . תנא, האורז שבחולת אנטוכיא, מותר במקומו. כיוון שאף שם דרכו לגדול, ורוב האורז הנמכר שם גדל שם . °רבי אלעזר ברבי יוסי רבי אלעזר ברבי יוסי התיר עד בורן. רבי יונה רבי יונה° בעי  שאל. וכמדתה לכל רוח?: אילו עיירות אסורות בתחום צור. שצת, ובצת, ופי מצובה, עלייתה, וחנותה תחתייה, ובית כריא, וראש מנא, ואמון, ומזי. אמר רבי מנא רבי מנא°. הדא דאת אמר, בראשונה. אבל עכשיו. יש סוסיתה, עיינש, ועין תרע, ורם ברין, ועיון, ויערוט, וכפר, וחרוב, ונוב, והכפיה, וכפר צמח. °רבי רבי יהודה הנשיא התיר כפר צמח. רבי אימי רבי אמי° בעי. ולא ממעלי מסין הן? רבי אמי רבי אמי° הקשה כיוון סבר רבי אימי רבי אמי°, מעלי מסין כמי שנתכבשו על ידי עולי בבל. אילו עיירות שהן מותרות בתחום צור. נכי צור, וצייר

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות • רבי אברהם משה לונץ • 

^[דף ח עמוד ב] וגשמיו, וזיזין ויגדי חמס, ודבב חרבתיה, וכרכה

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

11 ב_יא מיי' פ"ד מהל' שמיטה ויובל הלכה ו':

[ע"ב]

-----------------------------------דף ט

ירושלמי מאיר מסכת דמאי דף ט

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות • רבי אברהם משה לונץ • 

^[דף ט עמוד א] דבר חזרג. חד תגר  סוחר אחד טעין דצמוקין עאל לטבריא. שאל גמליאל זוגא גמליאל זוגא° לרבי אבא בר כהנה רבי אבא בר כהנה° האם חייבים במעשרות? אמר לו. אין כל ארץ ישראל עשוי משאוי אחד של צמוקין. ואין כל ארץ ישראל עשוי משאוי אחד של צמוקין? אלא כן כך אמר ליה. אין מקום אחד בארץ ישראל, עושה משאוי אחד של צמוקין. חד בר נש אייתי  הביא בשביעית חדא אשפלה  קופה דקפלוטין לרבי יצחק בר טבליי רבי יצחק בר טבליי° _{שגר במקום שלא קדשו עולי בבל ולא גזרו על ספיחין.} שאל לרבי יוחנן רבי יוחנן° האם צריך לחשוש שמא הובאו ממקום שקים בו איסור ספיחים . אמר לו, פוק  לך שאל לחנניה בן שמואל חנניה בן שמואל° דתנייתא ליה  לימדתי אותו דין זה. נפק ושאל ליה, אמר לו מתנייתא לא חמי לי  משנה הוא לא הראה לי, שמועה אמר לי. דאמר רבי ייסא רבי אסי° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°. איתפלגין °רבי רבי יהודה הנשיא ו°רבי אלעזר ברבי שמעון רבי אלעזר ברבי שמעון . חד אמר שהולכים אחר מקומו של התגר ותולים שמשם הביא. ואם במקומו נהוג אסור ספיחין, אסור. וחרנה אמר, הולכים אחר מעמדו _{היכן שהוא עכשיו. וכיון שאותו מקום היה היתר ספיחין, אין לחוש.} רבי אבהו רבי אבהו° אמר. °רבי רבי יהודה הנשיא אמר אחר מקומו _{ואם בא ממקום שנוהג בו איסור ספיחין אסור אף אם מוכר במקום שלא נוהג בו איסור ספיחין.} והורי לי רבי יוחנן רבי יוחנן° למעשה כהדא ד°רבי אלעזר ברבי שמעון רבי אלעזר ברבי שמעון דהולכין אחר מעמדו _{המקום בו הוא נמצא כעת.} הדא דתימא _{מה שנאמר שהולכים אחר מקום שעומד,} באילין אשפלתא  קופה. ולפי שהוא דבר מועט, תולים שקנה באותו מקום. ברם באילין טוענייא  מטען גדול , כל עמא מודיי  כולם מודים שהולכים אחר מקומו. היה מקומו ומעמדו היתר, והוא עתיד להעבירו דרך איסור. אותו האיסור, כמי שלא העבירו ומותר. רבי אבא בר כהן רבי אבא בר כהן° בעי קומי  שאל את רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°. לא כן אמר רבי חייא רבי חייא רבה° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°. °רבי רבי יהודה הנשיא וחבירו הלכה כ°רבי רבי יהודה הנשיא? ואמר רבי יונה רבי יונה°, אפילו °רבי רבי יהודה הנשיא אצל °רבי אלעזר ברבי שמעון רבי אלעזר ברבי שמעון . ואיך פסק רבי יוחנן רבי יוחנן° הלכה כ°רבי אלעזר ברבי שמעון רבי אלעזר ברבי שמעון ? אמר לו . מה את בעי  מה אתה רוצה מרבי יוחנן רבי יוחנן°? רבי יוחנן רבי יוחנן° כדעתיה. דרבי יוחנן רבי יוחנן° אמר, קל הקילו בשביעית שהיא מדבריהם. אית דבעי מימר  יש שרצו לאמר, נצטרפה דעתו של רבי יוחנן רבי יוחנן° עם °רבי אלעזר ברבי שמעון רבי אלעזר ברבי שמעון וירבו על °רבי רבי יהודה הנשיא:

ירושלמי דמאי, פרק ב, הלכה ב

מתני’: ^ב_יבהמקבל עליו להיות נאמן _{למעשרות שאם ייעיד על פירות שהם מעושרים יהיה נאמן.} מעשר את שהוא מוכר, ואת שהוא אוכל, ואת שהוא לוקח, ^ב_יגואינו מתארח אצל עם הארץ. °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר, המתארח אצל עם הארץ נאמן. אמרו לו. על עצמו אינו נאמן, כיצד יהא נאמן על של אחרים?:

גמ’: תנן, המקבל עליו להיות נאמן. מעשר את שהוא מוכר, ואת שהוא אוכל, ואת שהוא לוקח. מאי את שהוא לוקח? מה שהוא לוקח על מנת לאכול. והא תנינן  והרי כבר שנינו את שהוא אוכל? אלא את שהוא לוקח על מנת למכור. והא תנינן  והרי כבר שנינו את שהוא מוכר? אלא את שהוא לוקח על מנת למכור ואת שהוא מוכר מפירות מכנסו  משלו. תנן, °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר. המתארח אצל עם הארץ נאמן . תני, אמר °רבי יודה רבי יהודה בר אלעאי . מימיהן של בעלי בתים, לא נמנעו להיות מתארחין אצל בעלי בתים חביריהם אף שהם עמי הארץ. אף על פי כן, נוהגין בפירותיהם מתוקנין בתוך בתיהן. _{מכאן שהמתארח אצל עם הארץ לא הפסיד את נאמנותו.} אמר רבי יונה רבי יונה°. חבר שמתארח אצל עם הארץ אינו מפסיד את נאמנותו, לפי שחברין אינן חשודין לא לאכול ולא להאכיל. שכשמתארחים אצל עם הארץ מתקנים את מה שהם אוכלים . רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° אמר. חברים המתארחים אצל עם הארץ אינם מפסידים את נאמנותם. שאף על פי שחבירין שמתארחים אצל עם הארץ חשודין לאכול, אינן חשודין להאכיל. מתניתין פליגא  המשנה שלנו חולקת על רבי יונה רבי יונה° שאומר שחברים לא חשודים לאכול לא מעושר. דתנן , אמרו לו. על עצמו אינו נאמן, היאך יהא נאמן על של אחרים? מיליהון דרבנן  דבריהם של חכמים מסייעין על רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°. דאמר רבי חנינא רבי חנינא בר חמא° אמר רבי ייסא רבי אסי° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°. לא אמר °רבי יודה רבי יהודה בר אלעאי שהמתארח אצל עם הארץ נאמן , אלא בסוף לאחר שחזר לביתו . אבל בתחילה כשנמצא בבית עם הארץ , אוף °רבי יודה רבי יהודה בר אלעאי מודי שאינו נאמן . אין תימר חברין אינן חשודין לא לאכול ולא להאכיל, מה בין בתחילה מה בין בסוף? תני, ^ב_ידהמקבל עליו להיות נאמן חוץ מדבר אחד _{כגון שאינו מתקן מה שקונה על מנת למכור,} אין מקבלין אותו. החשוד על דבר אחד, חשוד על הכל. °רבי יודה רבי יהודה בר אלעאי אומר. אינו חשוד

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות • רבי אברהם משה לונץ • 

^[דף ט עמוד ב] ^ב_טואלא על אותו דבר בלבד: תני, הנאמן על הטהרות, נאמן על המעשרות _{אפילו אם לא קיבל על עצמו בפני שלושה להיות נאמן על המעשרות.} תניתא רבי ינאי בי רבי ישמעאל רבי ינאי בי רבי ישמעאל° להא _{לימד את הבריתא הזו} והסביר. שמה שאמרנו שהנאמן על הטהרות נאמן על המעשרות , הדא דתימר, לאדם המתארח אצלו, שאינו צריך לחשוש שמא יאכיל אותו דברים שאינם מעושרים. שכשם שמקפיד על טהרה, ודאי מקפיד על מעשרות. אבל כשמוכר לרבים , ^ב_טזאינו נאמן עד שיקבל עליו ברבים. רבי זעירא רבי זעירא° ורבי יסא רבי אסי° אמרו בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°. ^ב_יזאפילו חבר ששלח לחבר, צריך לעשר. אמר רבי זירא רבי זירא° בעי קומי  שאל את °רבי יסא רבי יסא. אפילו כגון אני לרבי שמואל בר רב יצחק רב שמואל בר יצחק°, ורבי שמואל ברבי יצחק רב שמואל בר יצחק° לי? אמר לו. מה את בעי  מה אתה רוצה מרבי שמואל ברבי יצחק רב שמואל בר יצחק° , דכל מה דהוא אכל משוקא הוא אכל. וכיוון שאינו קונה דבר שאינו מעושר, גם כשהוא שולח אין צריך לעשר אחריו . ^ב_יחהוא נאמן ואשתו אינה נאמנת, לוקחין ממנו ואין מתארחין אצלו. אבל אמרו, הרי הוא כדר עם הנחש בכפיפה. ^ב_יטאשתו נאמנת והוא אינו נאמן. מתארחין אצלו ואין לוקחין ממנו. אבל אמרו, תבוא מאירה למי שאשתו נאמנת והוא אינו נאמן. תני, ^ב_כלא ישמש חבר במשתה עם הארץ. ולא בסעודת עם הארץ, אלא אם כן היה הכל מתוקן ומעושר תחת ידו, ואפילו מניקת של יין  חבית של יין שמספק ממנה לאורחים _{חייב לעשר. ולא יסמוך על מה שמעשר את מה שמגיש לפניהם, שמא אחר יראה אותו מסתפק מהחבית ויחשוב שהיא מעושרת.} ואם רואים חבר משמש במשתה עם הארץ ובסעודת עם הארץ, הרי זו חזקה למעשרות. ראו אותו מיסב, אינה חזקה. אני אומר, על התנאים שבלבו הוא מיסב. _{שאולי התנא שהמעשר על הפירות שהוא אוכל יחולו על פירות במקום אחר}. ^ב_כאבנו מיסב אצלו, צריך לעשר על ידיו _{והבן יכול לסמוך שאביו עישר}. חבירו, אין צריך לעשר על ידיו שאין הוא אחראי על חבירו :

ירושלמי דמאי, פרק ב, הלכה ג

מתני’: ^ב_כבהמקבל עליו להיות חבר. אינו מוכר לעם הארץ לח ויבש. ואינו לוקח ממנו לח. ואינו מתארח אצל עם הארץ, ולא מארחו אצלו בכסותו. °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר. אף לא יגדל בהמה דקה, ולא יהא פרוץ בנדרים ובשחוק. ולא יהא מיטמא למתים. ומשמש בבית המדרש. אמרו לו, לא באו אלו לכלל:

גמ’: תנן, אינו לוקח ממנו לח. הא יבש מותר. מאי טעמא? לפי שעמי הארץ נאמנים על ההכשירות . ותני כן. ^ב_כגנאמן עם הארץ לומר, הפירות הללו לא הוכשרו _{שלא באו במגע עם אחד משבע משקין יין דבש שמן חלב טל דם מים.} אבל אינו נאמן לומר הוכשרו, אלא שלא קבלו את הטומאה _{לפי שאינו בקיא בדיני טמאה.} תנן, °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר אף לא יגדל בהמה דקה. ממה שאמר °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אף מכלל דהוא מודי בקמייתא  על הקודמים ואף בזה שאינו מתארח אצל עם הארץ . לית הדא פליגי עלה דרבי יונה רבי יונה°  האם אין זה חולק על רבי יונה רבי יונה°? דרבי יונה רבי יונה° אמר שלפי °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי, חבירין אינן חשודין לא לאכול ולא להאכיל, לכן אף כשמתארח אצל עם הארץ לא איבד את נאמנותו. לפי שיכול להיזהר ולעשר מה שנותנים לו. ולמה כאן °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי מסכים שחבר שהתארח אצל עם הארץ, איבד את נאמנותו. ולא אומרים שהוא יכול להיזהר ולאכול רק דברים יבשים שלא הוכשרו? התם במעשרות יכול לתקן. אבל כאן בטהרות החמירו שמא יטמא גופו מבגדי עם הארץ ויבא הוא עצמו ויטמא טהרות, ומזה קשה להיזהר. לכן תקנו שלא התארח אצלו כלל . ואפילו על דרבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° לית הדא פליגא  אין זה חולק. דאף שרבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° אמר חבירין חשודין לאכול ואינן חשודין להאכיל, כאן אסרו, דתמן למעשרות אבל הכא לטהרות. ובטהרות החמירו יותר. כדתנן , הנאמן על הטהרות נאמן על המעשרות _{אבל הנאמן על המעשרות אינו נאמן על הטהרות.} תנא, ^ב_כדכל הבא להיות חבר, צריך לקבל עליו את כל הנאמר במשנה, אפילו אם הרוצה להיות חבר הוא תלמיד ^ב_כהחכם. אבל חכם שישב בישיבה ומרביץ תורה ברבים, אינו צריך לקבל

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

12 ב_יב מיי' פ"י מהל' מעשר הלכה א' , , סמ"ג עשין קלה :

13 ב_יג מיי' פ"י מהל' מעשר הלכה א' , , סמ"ג עשין קלה :

14 ב_יד מיי' פ"י מהל' מטמאי משכב ומושב הלכה ב':
[ע"ב]
15 ב_טו מיי' פ"י מהל' מטמאי משכב ומושב הלכה ט' , טור ושו"ע יו"ד סי' קי"ט סעיף ד':

16 ב_טז מיי' פ"י מהל' מעשר הלכה א':

17 ב_יז מיי' פ"ו מהל' מעשר הלכה ו':

18 ב_יח מיי' פ"י מהל' מעשר הלכה ה':

19 ב_יט מיי' פ"י מהל' מעשר הלכה ה':

20 ב_כ מיי' פ"י מהל' מעשר הלכה ו':

21 ב_כא מיי' פ"י מהל' מעשר הלכה ז':

22 ב_כב מיי' פ"י מהל' מטמאי משכב ומושב הלכה א':

23 ב_כג מיי' פט"ז מהל' טומאת אוכלין הלכה ב':

24 ב_כד מיי' פ"י מהל' מטמאי משכב ומושב הלכה ג' , מיי' פ"י מהל' מטמאי משכב ומושב הלכה ד':

25 ב_כה מיי' פ"י מהל' מטמאי משכב ומושב הלכה ג' , מיי' פ"י מהל' מטמאי משכב ומושב הלכה ד':

-----------------------------------דף י

ירושלמי מאיר מסכת דמאי דף י

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות • רבי אברהם משה לונץ • 

^[דף י עמוד א] עליו, שכבר קיבל עליו משעה שישב. אמר רבי אילא רבי אלעאי (אמורא)°. והוא שקיבל עליו משעה ראשונה. רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° בעי. אי בשקיבל עליו משעה ראשונה, למה לי חכם _{מה מיוחד בחכם?} אפילו עם הארץ. אתיא דרבי אילא רבי אלעאי (אמורא)° שאמר שאפילו חכם אינו נאמן עד שיקבל על עצמו להיות נאמן כשיטת ריש לקיש ריש לקיש°. דרבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° הוה סלק  היה הולך לגבי אילין דבית רבי ינאי רבי ינאי°. והוו נשייא חזיין ליה  והיו הנשים רואות אותו, וערקין מן קמוי  ובורחות מפניו שלא ייטמא מבגדיהן . אמר לון, אבא לכון בייתא ואינכם צריכות לחשוש שמא תטמאו אותי, לפי שעם הארץ אני אצל טהרות, מכאן שאף חכם יושב בישיבה אם לא קיבל על עצמו, הרי הוא כעם הארץ. תני _{הרוצה להתקבל כחבר} ^ב_כוהוא, נענה _{צריך לקבל בפני} לחבורה של שלושה חברים . ובניו ובני ביתו נענין לו _{צריכים לקבל בפניו.} אית תניי תני הוא ובניו ובני ביתו נענין _{צריכים לקבל בפני} לחבורה. ולא פליג  והוא אינו חולק. כאן _{הבריתא שאמרה שהבנים מקבלים בפני אביהם} בטפולין לאביהן, וכאן _{הבריתא שאמרה שהבנים מקבלים בפני חבורה} כשאין טפולין לאביהם. תני °רבי חלפתא בן שאול רבי חלפתא בן שאול. גדולים נענין לחבורה. קטנים נענין לו. תני, ^ב_כזמקריבן לכנפיים, ואחר כך מלמדין לטהרות. מה הכוונה שמקריבן לכנפיים? אמר רבי יצחק ברבי אלעזר רבי יצחק ברבי אלעזר°, הכוונה שבתחילה מלמדים אותו להיזהר מטומאות קלות כטמאת ידים ונקראו מדפות _{מלשון קול עלה נידף} והסטות _{טומאת מגע}. ואחר כך מלמדין לטהרות, הכוונה שמלמדים אותו איך להקפיד על טהרת תרומות ומעשרות . בראשונה היו אומרים. ^ב_כחחבר שנעשה גבאי המלך לגבות מיסים , דוחין אותו מחבורתו, לפי שפעמים הם גובים שלא כדין . יצא מגבייתו, הרי הוא כחבר. אמר רבי חייא בר בון רב חייא בר אבין° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°. חבר שיצא חוצה לארץ, אין דוחין אותו מחבורתו. וכשחוזר קמן  לפנינו לארץ ישראל , אין צריך קירוב:

ירושלמי דמאי, פרק ב, הלכה ד

מתני’: ^ב_כטהנחתומין לא חייבו אותן חכמים להפריש אלא כדי תרומת מעשר וחלה. ^ב_להחנוונין אינן רשאין למכור את הדמאי וכל המשפיעין במידה גסה כגון הסיטונות ומוכרי תבואה:

גמ’: תנן, הנחתומין לא חייבו אותן חכמים להפריש אלא כדי תרומת מעשר וחלה _{משמע שעל הנחתום להפריש.} ותמן תנינן הלוקח מן הנחתום כיצד הוא מעשר _{משמע שעל הלוקח להפריש.} התם את אמר הלוקח מפריש, והכא  וכאן את אמר הנחתום מפריש? רבי יונה רבי יונה° אמר איתפלגין  חלקו רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° ורבי יוחנן רבי יוחנן°. חד אמר, כאן במשנה שלנו מדובר בנחתום חבר ^ב_לאשעושה בטהרה וחייבו אותו חכמים להפריש ולא רצו לחכות עד שהלקוח יפריש שמא תטמא בינתיים . וכאן במשנה שאמרה שהלוקח מן הנחתום צריך להפריש מדובר בנחתום עם הארץ שעושה בטומאה. וחרנה אמר, כאן בנחתום שעושה במידה דקה ומרויח הרבה לכן חיייבו אותו לעשר וכאן בנחתום שעושה במידה גסה ומרויח מעט לכן הלוקח יעשר . ולא ידעון מאן אמר דא ומאן אמר דא  ולא יודעים מי מהם אמר את זה ומי אמר את זה. מן מה דאמר רבי יוחנן רבי יוחנן°, למה חייבו חכמים את הנחתום להפריש את אלו? מפני הטהרות. הוי רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° הוא דאמר, כאן במידה דקה כאן במידה גסה. וקשיא על דרבי יוחנן רבי יוחנן°. אם בעושה בטהרה, יפריש על הכל. ולמה אינו מפריש מעשר שני? _תשובה בדין היה שנקל עליהם שלא יפרישו כלום, לפי שהיו שוטרי המלך דוחקים בהם להוזיל את המחיר. ולמה חייבום להפריש את אלו? לפי שאין מוסרין טהרות לעם הארץ _{לפיכך חייבו חכמים נחתום חבר שיפריש תרומת מעשר וחלה שמא הלוקח ממנו לא יקפיד להפרישם בטהרה.} וקשיא על דרבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° . אם במשנה מדובר בעושה במידה דקה, יפריש על הכל ולמה אינו מפריש מעשר שני? _{נשאר בשאלה}

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות • רבי אברהם משה לונץ • 

^[דף י עמוד ב] תנן, החנוונים אינם רשאים למכור דמאי. חברייא אמרי בשם רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°, ד°רבי מאיר רבי מאיר היא. ד°רבי מאיר רבי מאיר אמר. לא התירו למכור דמאי אלא לסיטון בלבד. התיב  הקשה רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°. והא מתניתא פליגא דתנן, _{בהמשך המשנה שלנו} וכל המשפיעין במידה גסה כגון הסיטונות ומוכרי תבואה. ממה שהוזכרו גם מוכרי תבואה וגם ממה שנאמר כגון משמע שיש חורנין  אחרים ולא רק סיטון? אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°. לא על הדא רבי אילא רבי אלעאי (אמורא)° אמר הדא מילתא שהמשנה כדעת °רבי מאיר רבי מאיר , אלא על הדא. דתני, ^ב_לבבמה דברים אמורים _{שהקלו על הנחתום מפני ששוטרי המלך דוחקים בהם?} בזמן שהוא מוכר בחנותו, או על פתח חנותו _{במקום גלוי שהשלטון יודע}. אבל אם היה מוכר בפלטר, או בחנותו שהוא סמוך לפלטר _{בצנעה ואין השלטון דוחק בו שם למכור בזול, או ששם הוא מוכר במידה קטנה ביוקר} מעשר על הכל. עליה אמרו חברייא בשם רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° ד°רבי מאיר רבי מאיר היא. ד°רבי מאיר רבי מאיר אמר, לא התירו למכור דמאי אלא לסיטון בלבד. היידן °רבי מאיר רבי מאיר ? ההיא דתנינן לבתרה  המשנה הבאה . דתנן, °רבי מאיר רבי מאיר אומר. את שדרכו למוד בגסה  בכמויות גדולות ומדד בדקה _{מכר פעם אחת בכמות קטנה כמו שמוכר חנווני,} טפלה גסה לדקה _{וכשמכר בכמות קטנה כחנווני חייב להפריש את כל המעשרות} דברי °רבי מאיר רבי מאיר . רבי חיא רבי חיא° חולק ותני . את שדרכו להימדד בגסה ומדדו בדקה, טפילה דקה לגסה. וכאן נחתום שמוכר בפלטר או בחנות במידה דקה אף שבדרך כלל הנחתום מוכר במידה גסה, כשהוא מוכר בדקה טפילה היא גסה לדקה וחייב להפריש הכל כדעת °רבי מאיר רבי מאיר . חברייא אמרי בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°. הטעם שהחנווני מעשר את הכל , מפני התינוקות שקונים אצלו, דלא ייכלון  שלא יאכלו טבל. רבי אילא רבי אלעאי (אמורא)° אמר בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°. מידה דקה ^ב_לגהואיל והמוכר משתכר, המוכר מפריש. מידה גסה הואיל והלוקח משתכר, הלוקח מפריש.

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

26 ב_כו מיי' פ"י מהל' מטמאי משכב ומושב הלכה ה':

27 ב_כז מיי' פ"י מהל' מטמאי משכב ומושב הלכה ב':

28 ב_כח מיי' פ"י מהל' מטמאי משכב ומושב הלכה ח':

29 ב_כט מיי' פ"ט מהל' מעשר הלכה י"ב:

30 ב_ל מיי' פי"א מהל' מעשר הלכה ב':

31 ב_לא מיי' פ"ט מהל' מעשר הלכה י"ב:
[ע"ב]
32 ב_לב מיי' פ"ט מהל' מעשר הלכה י"ב:

33 ב_לג מיי' פי"א מהל' מעשר הלכה ב':

-----------------------------------דף יא

ירושלמי מאיר מסכת דמאי דף יא

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות • רבי אברהם משה לונץ • 

^[דף יא עמוד א] מתניתא מסייע לדין, מתניתא מסייע לדין. מתניתא מסייע לחברייא דתנן, °רבי נחמיה רבי נחמיה אמר, את שהוא טפל לדקה כדקה. ואת שהוא טפל לגסה כגסה. _{משמע שאין זה תלוי בריווח אלא ברגילות. כיוון שהתינוקות מצוים אצל הרגיל למכור בדקה חייבו אותו להפריש תמיד.} מתניתין מסייע לרבי אילא רבי אלעאי (אמורא)° דתני °רבי ישמעאל  רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן רבי יוחנן° בן ברוקה אמר, המוכר בגסה מדד לו בדקה, חייב. אפילו לא מדד לו אלא סאה ורובע, צריך לעשר את אותו הרובע _{וזו ראיה שחכמים חייבו את המוכר במקרה שהרווח שלו ולא מפני התינוקות. שהרי המוכר תמיד במידה גסה אין תינוקות מצויים אצלו. ואף על פי כן כשמודד במידה דקה כיוון שהמוכר מרוויח הוא צריך לעשר את אותו רובע} רבי זירא רבי זירא° אמר. חשבון שכר ביניהן, ומי שמרוויח יותר יפריש. כגון מדד לו סאה לענין רביעין _{כגון שקנה סאה ורבע ושילם לו עבור חמישה רבעים,} הואיל והמוכר משתכר שמכר לו במחיר רבעים, לפיכך המוכר מפריש. מכר לו רביעין לענין סאה _{שמכר לו במחיר סאה ועוד רבע סאה} הואיל והלוקח משתכר, הלוקח מפריש:

ירושלמי דמאי, פרק ב, הלכה ה

מתני’: °רבי מאיר רבי מאיר אומר. את שדרכו למדוד בדקה ומדדו בגסה, טפילה דקה לגסה. ואת שדרכו למדוד בגסה ומדדו בדקה, טפילה גסה לדקה. ^ב_לדאיזו היא מידה גסה? ביבש שלשה קבין. ובלח דינר. °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא אומר. ^ב_להסלי תאנים, וסלי ענבים, וקופות של ירק. כל זמן שהוא מוכרן אכסרא _באומד, פטור:

גמ’: תנן, איזו היא מידה גסה? ביבש שלשה קבין, ובלח דינר . על דעתיה דהאי תנא, נתנו שיעור ליבש ולא נתנו שיעור ללח. נתנו שווי דמים ללח ולא נתנו שווי דמים ליבש. תני רבי חייא רבי חייא רבה°. הין, מידה גסה. מן ההין ולמטן, מידה דקה. שוה טמן _מטבע מידה דקה . מן הטמן ולמעלה, מידה גסה. על דעתיה דהדין תניא. נתנו שיעור ללח, ולא נתנו שיעור ליבש. נתנו דמים ליבש, ולא נתנו דמים ללח. אמר רבי יוחנן רבי יוחנן° בשם רבי שמעון בן יהוצדק רבי שמעון בן יהוצדק°. ^ב_לו תנאי בית דין הוא שתהא תרומת מעשר משל מוכר, ומעשר שני משל לוקח. מה אנן קיימין? אם במידה דקה, הואיל והמוכר משתכר, המוכר מפריש. ואם במדה גסה, הואיל והלוקח משתכר, הלוקח מפריש. ולמה אמרה המשנה שתרומת מעשר משל מוכר, ומעשר שני משל לוקח? אמר רבי בון בר חייא רבי בון בר חייא° תפתר במוכר לו מכנסו  מהתבואה שהוא מגדל. אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° , אפילו תימר שמדובר שהוא מוכר לו שלא מהכנסו, באומר בדעתו. _{שהודיעה לקונה שלא נתקן.} הייתי חושב שכיוון שהסיבה שבמוכר במידה דקה המוכר מעשר זה כדי שלא יכשלו התינוקות, ולכן תקנו שהמוכר מפריש תמיד. אבל המוכר לאדם מבוגר אם הודיע לו שהפירות אינם מתוקנים יהיה פטור. קמשמע לן שאף על פי כן אמרו לו תניי בית דין הוא שתהא תרומת מעשר משל מוכר ומעשר שני משל לוקח. אמר רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° בשם רבי הושעיא רבי אושעיא רבה°. תניי בית דין הוא שהחלב משל טבח, וגיד הנשה משל לוקח. הנהיג רבי אבהו רבי אבהו° בקיסרין, שיהו שניהן משל לוקח. בגין דיהוון מרבין טבאות _{לגרד את החלב טוב.} שכיוון שהטבח יודע שאין זה על חשבונו, ינקר היטב ,

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

34 ב_לד מיי' פי"א מהל' מעשר הלכה ג':

35 ב_לה מיי' פי"א מהל' מעשר הלכה ד':

36 ב_לו מיי' פי"א מהל' מעשר הלכה ה':

[ע"ב]

הדרן עלך פרק אלו דברים
תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת דמאי