ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת בבא קמא/פרק שביעי

ירושלמי בבא קמא, פרק ז, הלכה א

מתני’: מרובה מידת תשלומי כפל ממידת תשלומי ארבעה וחמשה. ^ז_אשמידת תשלומי כפל נוהגת בדבר שיש בו רוח חיים, ובדבר שאין בו רוח חיים. ומידת תשלומי ארבעה וחמשה, אינה נוהגת אלא בשור ושה בלבד. שנאמר (שמות משפטים כא לז) כי יגנב איש שור או שה וגו'. ^ז_באין הגונב אחר הגנב משלם תשלומי כפל. ולא הטובח ולא המוכר אחר הגנב משלם תשלומי ארבעה וחמשה:

גמ’: כתיב (שמות משפטים כב ג) משור עד חמור עד שה חיים שנים ישלם. הרי רק בעלי חיים כתובים בפסוק. ומניין תיתי ליה לרבות תשלומי כפל גם לדבר שאין בו רוח חיים? מדכתיב (שמות משפטים כב ג) אם המצא תמצא בידו הגנבה משור עד חמור עד שה חיים שנים ישלם. והכי דרשינן, אין לי אלא שור וחמור ושה. שאר בעלי חיים מניין? כשהוא אומר חיים, לרבות כל בעלי חיים. אין לי אלא בעלי חיים, שאר מטלטלין מנין? כשהוא אומר הגניבה, לרבות את המיטלטלין. מאחר וריבה הכל, למה נקט שור וחמור ושה? אם היה כותב רק שור, הייתי חושב שכפל נוהג רק בדבר שיש בו הנייה למזבח. ניתני שור ושה וממילא נדע שאף בדבר שאין ממנו הנייה למזבח משלם כפל. שאם לא כן הרי די לכתוב שור. תני °רבי ישמעאל רבי ישמעאל נקט שלושה אלו למעט שלושה דברים שאין כפל נוהג בהם. ^ז_גיצאו קרקעות שאינם מיטלטלין

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף ל עמוד ב] יצאו עבדים שאין לך בהן אלא תשמיש ואין לך הנאה מגופם. יצאו שטרות, שאין גופן ממון ואין לך בהן, אלא ראייה. רבי אבהו רבי אבהו° שאל. למה לא שנינו שמידת תשלומי כפל, נוהגת בטוען טענת גנב ובשותפין, שמשלמים את הכפל ואינם משלמים תשלומי ארבעה וחמשה? תני, וגונב מבית האיש ולא מבית האשה. שאם גנב נכסי מלוג של אשה מבית בעלה, פטור מכפל. כל עצמו אין כתיב רעהו שמשם למדנו דין כפל אלא בשואל. ותימר הכין? והרי הבעל לגבי נכסי מלוג נחשב כשואל ולמה שלא יהיה הגנב חייב בכפל אם גנב מהבעל את נכסי אשתו. אין הגונב אחר הגנב משלם תשלומי ארבעה וחמשה. דכתיב וגונב מבית האיש, ולא מבית הגנב. גנב ונגנבה ממנו, ותפשו בעלים את השני ונשבע להן. אין תימר שהבעלים מוציאים את הגניבה מהגנב השני, נמצא שהשבועה שנשבע שהוא לא גנב, באה לפטור אותו מתשלומים. ואם כן מביא קרבן על השבועה. אין תימר שאין הבעלים מוציאין מן השני, אינו מביא קרבן שבועה. דאין כפירותו כלום, שהרי אין הוא חייב לבעלים כלום, גנב ונגנבה ממנו, ונמלך השני להחזיר. אין תימר יחזיר לבעלים, פעמים שאין מודיעין לגנב. וילכו ויתבעו את הגנב הראשון. אין תימר יחזיר לגנב, פעמים שאין מודיעים לבעלים. כיצד יעשה? יחזיר לבעלים בפני גנב:

ירושלמי בבא קמא, פרק ז, הלכה ב

מתני’: ^ז_דגנב על פי שנים וטבח ומכר על פיהם, או על פי שנים אחרים, משלם תשלומי ארבעה וחמשה. גנב ומכר בשבת. ^ז_הגנב ומכר לעבודה זרה.^ז_וגנב וטבח ומכר ביום הכיפורים. ^ז_זגנב משל אביו

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

1 ז_א מיי' פ א' מהל' גניבה הלכה ו':

2 ז_ב מיי' פ א' מהל' גניבה הלכה י"ז:

3 ז_ג מיי' פ ב' מהל' גניבה הלכה ב':

[ע"ב]

4 ז_ד מיי' פ ג' מהל' גניבה הלכה ז':

5 ז_ה מיי' פ ג' מהל' גניבה הלכה ה':

6 ז_ו מיי' פ ג' מהל' גניבה הלכה ב':

7 ז_ז מיי' פ ב' מהל' גניבה הלכה ו':

-----------------------------------דף לא

ירושלמי מאיר בבא קמא לא

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף לא עמוד א] וטבח ומכר, ואחר כך מת אביו. משלם תשלומי ארבעה וחמשה. גנב וטבח ומכר ואחר כך הקדיש, משלם תשלומי ד' וה'. גנב וטבח ומכר ^ז_חלרפואה ולכלבים. השוחט ונמצא טריפה. השוחט חולין בעזרה, משלם תשלומי ארבעה וחמשה. °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי פוטר בשני אילו _{דשחיטה שאינה ראויה לאו שמיה שחיטה}:

גמ’: תנן, גנב וטבח ומכר ביום הכיפורים. משלם תשלומי ארבעה וחמשה. ואינו לוקה. דכתיב כדי רשעתו. משום רשעה אחת אתה מחייבו ואי אתה מחייבו משום שתי רשעיות. ולא כן אמר רבי אבהו רבי אבהו° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°. הזיד בחלב ושגג בקרבן. מתרין בו ולוקה ומביא קרבן? אמר רבי בון בר חייה רבי בון בר חייא° בשם רבי שמואל בר יצחק רב שמואל בר יצחק°. הא דדרשינן מכדי רשעתו דמשום רשעה אחת אתה מחייבו ואין אתה מחייבו משום שתי רשעיות. בששני הדברים מסורין לבית דין, אתה תופש אחד מהן. יצא קרבן על אכילת חלב דבר שמסור לשמים. לכן לוקה על זדונו ומביא קרבן על שגגתו

ירושלמי בבא קמא, פרק ז, הלכה ג

מתני’: גנב על פי שנים וטבח ומכר על פיהן, ונמצאו זוממין. ^ז_טמשלמין לו את הכל. גנב על פי שנים, וטבח ומכר על פי שנים אחרים. ואילו ואילו נמצאו זוממין. הראשונים משלמים תשלומי כפל. והאחרונים משלמין תשלומי שלשה. נמצאו האחרונים זוממין. הוא משלם תשלומי כפל, והן משלמין תשלומי ג'. אחד מן האחרונים זומם. בטלה עדות שנייה. אחד מן הראשונים זומם. בטלה כל העדות. שאם אין גניבה, אין טביחה ואין מכירה:

גמ’: תנן, גנב על פי שנים וטבח ומכר על פיהן, ונמצאו זוממין. משלמין לו את הכל. אמר רבי זעירא רבי זעירא°. ממה שהמשנה לא חילקה בין הוזמו על הגנבה או על המכירה. משמע דכיוון שהעדות הייתה בפעם אחת, העדות נפסלת מראשיתה, אפילו אם העידו שביום אחד גנב וביום אחר שחט. הדא אמרה ^ז_יעד זומם אין נפסל רק משעה שהוזם ובית דין מכריזים עליו כפסול. אלא מעצמו נפסל למפרע, משעה שמסר עדות שקר. דרבי זעירא רבי זעירא° פתר ליה בהתריה _עדות אחת, דכיוון שהעידו בפעם אחת על הגניבה והטביחה, כל העדות בטלה _{דעדות שבטלה מקצתה בטלה כולה}.

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף לא עמוד ב] . ותני כן. היו שנים מעידים בו שגנב, והם מעידים בו שטבח ומכר. נמצאו זוממים על הטביחה, הוא משלם כפל, והם משלמים שלשה וארבעה. אמר °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא. במה דברים אמורים? בשתי עדיות ובשתי התריות. אבל בעדות אחת ובהתרייה אחת, כל עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה. באיזה מקרה אמרו שעדות שבטלה מקצתה בטלה כולה? האם לא כגון שהיו עומדין ומעידין עליו בעשרה בניסן. שגנב שור באחד בניסן, וטבח ומכר בעשרה בניסן. והוזמו בחמשה עשר בניסן. כל עדות שהעידו מעשרה בניסן עד חמשה עשר בניסן למפריעה, הרי אילו פסולות. משמע שעד זומם למפרע נפסל. אמר רבי אבא בר ממל רבי אבא בר ממל°. אפילו תימא מכאן ולהבא הוא נפסל, תיפתר במעידין עליו שגנב וטבח ומכר בכרך _{בפעם אחת}, והוזמו על הטביחה בעימנו הייתם. אף עדותם על הגניבה בטלה שהרי הייתה באותו זמן, ולית שמעת מינה לכלום.

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

8 ז_ח מיי' פ ב' מהל' גניבה הלכה ח':

9 ז_ט מיי' פ כ"א מהל' עדות הלכה ו':

10 ז_י מיי' פ י' מהל' עדות הלכה ד',טור ושו"ע חו"מ סי' ל"ד סעיף ח':

[ע"ב]

-----------------------------------דף לב

ירושלמי מאיר בבא קמא לב

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף לב עמוד א] ותני כן _{דמכאן ולהבא הוא נפסל} דתנן, החזיק שנה ראשונה בפני שנים, שנה שניה בפני שנים אחרים, ושנה שלישית בפני שנים אחרים, הרי אלו ג' עדויות ומצטרפות לחזקת שלש שנים, והן עדות אחת להזמה. שאם הזים שני עדים, לא משלמים עד שכל השלש כתות יזומו. נמצאת כת ראשונה זוממת, יש למחזיק עדות על שתי שנים. אם הוזמה גם הכת השניה, נשארה בידו חזקת שנה אחת. אם הוזמה הכת השלישית, אין בידו כלום. וקתני התם. אם הן היו _עדים ראשונים והן היו האחרונים. הוזמו בראשונה אין לו בעדותם כלום. שכיוון שהוזמו בעדות על שנה ראשונה, כל מה שהעידו לאחר מכאן הן עדויות פסולות. הוזמו בעדות שנה שנייה, הרי יש לו עדות שנה אחד. הוזמו בעדות שנה שלישית, הרי יש שתי עדיות עדות שנה ראשונה ושניה. והיכי דמי? אם במעידין עליו בכרך אחד שהחזיק שלוש שנים. לית שמע מינה כלום שהרי אפילו אם הוזמו על שנה שלישית פשיטא שכל העדות בטלה ולא יתכן שעל זה אמרה המשנה שעדות שנה ראשונה ושניה יש לו. לא אתייא דא, אלא על ידי עדויות סגיאין  _{הרבה עדויות}. וכיוון שהעידו שלוש עדויות ואין נפסל אלא עדות שלישית, מכאן ראיה שעד זומם מכאן ולהבא הוא נפסל. גנב על פי שנים וטבח ומכר על פי שנים אחרים והוזמו כולם. אלו משלמים תשלומי כפל ואלו תשלומי שלושה. עד כדון בשבאו עידי גניבה ועידי טביחה כאחת. באו עידי גניבה ולא קיבלום שלא הייתה עדותם שלמה. _{כגון שהעידו על הגנבה אבל הגנב טען שהחזיר את הגנבה}. ואחר כך באו עידי טביחה והשלימו את העדות. ואמרו להן הדיינים, הוו יודעין שכבר באו עידי גניבה ולא קיבלנום, ועל ידיכם אנו מקבלין אותן. נמצאו עידי טביחה זוממין, משלמין גם על ידי עידי גניבה. נמצא שפעמים שכת אחת משלמת עבור כולם. חזקיה חזקיה בן רבי חייא° לא אמר כן, אלא עד כדון באיזה מקרה כת אחת משלמת גם עבור השניה? בשבאו עידי גניבה ועידי טביחה כאחת. באו עידי טביחה ולא קיבלו אותן שהרי יכול לאמר שלי טבחתי, ואחר כך באו עידי גניבה אמר להן, הוו יודעין שכבר באו עידי טביחה ולא קיבלנום, ועל ידיכם אנו מקבלין אותן. ונמצאו זוממין. עידי גניבה משלמין על ידי עידי טביחה

ירושלמי בבא קמא, פרק ז, הלכה ד

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף לב עמוד ב] מתני’: גנב על פי שנים וטבח ומכר על פי עד אחד או על פי עצמו ^ז_יאמשלם תשלומי כפל ואינו משלם תשלומי ארבעה וחמשה. ^ז_יבגנב וטבח ומכר בשבת, גנב וטבח ומכר לעבודה זרה, ^ז_יגגנב משל אביו מת אביו ואחר כך טבח ומכר, גנב והקדיש ואחר כך טבח ומכר משלם תשלומי כפל ואינו משלם תשלומי ארבעה וחמשה. °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אומר קדשים שהוא חייב באחריותן משלם תשלומי ארבעה וחמשה, ושאינו חייב באחריותן פטור:

גמ’: לא כן אמר רבי אבהו רבי אבהו° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן° מזיד בחלב ושוגג בקרבן מתרין בו ולוקה ומביא קרבן? ולמה לוקה? אמר רבי בון בר חייה רבי בון בר חייא° בשם רבי שמואל בר יצחק רב שמואל בר יצחק°. הא דדרשינן מכדי רשעתו דמשום רשעה אחת אתה מחייבו ואין אתה מחייבו משום שתי רשעיות. בששני הדברים מסורין לבית דין, אתה תופש אחד מהן. יצא דבר שמסור לשמים כמו הזיד בחלב ושוגג בקרבן שחיוב קרבן אינו מסור לבית דין לכן לוקה על המזיד ומביא קרבן על השוגג. תנן, גנב והקדיש ואחר כך טבח ומכר משלם תשלומי כפל ואינו משלם תשלומי ארבעה וחמשה. משמע שהקדש אינו כמכירה. שאם הקדש נחשב כמכירה, היה מתחייב ארבעה וחמישה כבר כשהקדיש. מאן תניתה? °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי היא. דתנן, °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אומר, קדשים שחייב באחריותן משלם תשלומי ארבעה וחמשה. ושאין חייב באחריותן פטור. אלמא קסבר הקדש, ברשות הבעלים הם _{ואף אם הגנב הקדיש לא יצא מרשותו ואין זה כמכר}. רבי יוסטא בי רבי מתון רבי יוסטא בי רבי מתון° שאל. הפודה כלכלה מיד הגזבר

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

[ע"ב]

11 ז_יא מיי' פ ג' מהל' גניבה הלכה ז':

12 ז_יב מיי' פ ג' מהל' גניבה הלכה ג':

13 ז_יג מיי' פ ב' מהל' גניבה הלכה ו':

-----------------------------------דף לג

ירושלמי מאיר בבא קמא לג

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף לג עמוד א] מהו שתיטבל למעשרות? _{האם הפדייה מהגזבר חשובה כמקח שטובל למעשרות}. מתיב ריש לקיש ריש לקיש°. והתנינן, גנב והקדיש ואחר כך טבח ומכר משלם תשלומי כפל ואינו משלם תשלומי ארבעה וחמשה. כמה דאת אמר תמן, המקדיש אינו כמוכר. ודכוותה הפודה, אינו כלוקח. מילתיה דריש לקיש ריש לקיש° אמרה הקדש אינו כמכר, דאמר ריש לקיש ריש לקיש°, ראוי הוא לפדותו בכל שעה ולחזור להיות הבעלים ולאוכלו. אמר רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°. ^ז_ידראו אותו שוחט שור שחור _{לאו דווקא שחור} ביער, חזקה גנוב הוא. חש לומר שמא ראוהו רבוץ והרי לא חייב על הטביחה ארבעה וחמישה אלא אם כן הייתה גנבה והוצאה מרשות בעלים קדם? תיפתר כשראהו מושך. יש בטובח מה שאין במוכר. ויש במוכר שאין בטובח. שהטובח בשבת חייב מיתה ופטור מתשלומים. והמוכר בשבת פטור ממיתה וחייב בתשלומים. אמר רבי ינאי בי רבי ישמעאל רבי ינאי בי רבי ישמעאל°. הרי ^ז_טומצינו מכירה שחייבין עליה מיתה בשבת. הגע עצמך באומר לחבירו תלוש מן הקרקע הזה וקנה אותו. וכי לא קנייו? אמר רבי יוסי בי רבי בון רבי יוסי ברבי בון°. תלישה הוא שמחייבת אותו, ולא מכירה

ירושלמי בבא קמא, פרק ז, הלכה ה

מתני’: מכרו ^ז_טזחוץ מאחד ממאה שבו. או ^ז_יזשהיתה לו בו שותפות. ^ז_יחהשוחט ונתנבלה בידו. הנוחר והמעקר, משלם תשלומי כפל ואינו משלם תשלומי ארבעה וחמשה. גנב ^ז_יטברשות הבעלים, טבח ומכר חוץ מרשותן. או שגנב חוץ מרשותן, וטבח ומכר ברשותן. או שגנב וטבח ומכר חוץ מרשותן, משלם תשלומי ארבעה וחמשה. אבל אם גנב וטבח ומכר ברשותן, פטור:

גמ’: רבי זעירה רבי זעירא° בעי. מכרה חציין מהו? כגון שמכר חציה וחזר ומכר חציה השני לאותו אדם מהו? מכר חציה לזה וחציה לזה מהו?

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף לג עמוד ב] נישמעינה מן הדא דתנן, מכרה חוץ מידה. חוץ מרגלה, ^ז_כחוץ מקרנה, חוץ מגיזתה, משלם תשלומי ארבעה וחמשה. דלא הוי שיור אלא דבר שמעכב בשחיטה ועושה אותה נבלה. °רבי אלעזר בי רבי שמעון רבי אלעזר ברבי שמעון אומר. חוץ מידה וחוץ מרגלה משלם תשלומי כפל. חוץ מקרנה וחוץ מגיזתה משלם תשלומי ארבעה וחמשה. דדבר הניתר בשחיטה הוי שיור. °רבי רבי יהודה הנשיא אומר. אם מכר חוץ מדבר שאין הנשמה תלויה בו אין זה שיור, ומשלם תשלומי ארבעה וחמשה. חוץ מדבר שהנשמה תלויה בו, פטור. נמצא שאם שייר דבר שהנשמה תלויה בו, כולם מודים דהוה שיור. וגם במוכר לחצאין, כל חצי הוי שיור לחבירו ופטור.

ירושלמי בבא קמא, פרק ז, הלכה ו

מתני’: ^ז_כאהיה מושכו ויוצא ומת ברשות הבעלים, פטור. הגביהו או שהוציאו חוץ מרשות הבעלים ומת, חייב. נתנו לבכורת בנו, לבעל חובו, לשומר חנם ולשואל, לנושא שכר ולשוכר. היה מושכו ויוצא ומת ברשות הבעלים, פטור. הגביהו או שהוציאו חוץ מרשות הבעלים ומת, חייב:

גמ’: תנן, נתנו לבכורת בנו וכו' היה מושכו ויוצא ומת ברשות הבעלים, פטור. אמר רבי מנא רבי מנא°. מאן דאמר לי הדא מילתא, אנא נסיב בנרייתיה  _{אני יקח כליו למרחץ}. מהו פטור? האם הכוונה שנפטר מחובו, שאף על פי שהמסירה הייתה בבית הבעלים, נפטר מחובו _{לאו דווקא גנב אלא גם סתם אדם}. כיון שהכהן או המלווה קבלו עליהם ונתרצו במסירה שמסר לידם. או נפטר מגניבה. שאף שמסרה לאחרים כיוון שלא הוציאה מרשות הבעלים לא קנה להתחייב כפל עליה

ירושלמי בבא קמא, פרק ז, הלכה ז

מתני’: ^ז_כבאין מגדלין בהמה דקה בארץ ישראל. אבל מגדלין בסורייא ובמדברות שבארץ ישראל. ^ז_כגאין מגדלין תרנגולין בירושלם, מפני הקדשים. ולא כהנים בארץ ישראל מפני הטהרות. ^ז_כדולא יגדל ישראל חזרין בכל מקום. ^ז_כהולא יגדל אדם את הכלב אלא אם כן היה קשור בשלשלת. ^ז_כואין פורסין נשבין ליונים, אלא אם כן היה רחוק מן היישוב שלשים ריס:

גמ’: תנן, אבל מגדלין בסורייא ובמדברות שבארץ ישראל. אמר רבי אבא רבי אבא°. כגון מהיר _{מקום מרעה} שהיא ששה עשר מיל על ששה עשר מיל. תני אין מגדלין תרנגולין בירושלם מפני הקדשים. ולא כהנים בארץ ישראל מפני הטהרות. יכול אף כל ישראל בירושלם כן שלא יגדלו תרנגולין מפני הטהרות ? ולמה אמרה המשנה שלא יגדלו תרנגולין בירושלים מפני קדשים? ייבא כיי דאמר רבי יהושע בן לוי רבי יהושע בן לוי°. כתיב (תהלים קכ"ב, ג') ירושלם הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו. עיר שמחברת ישראל זה לזה. לכן לא גזרו טמאת עם הארץ בירושלים. ואם כל החשש היה טמאת טהרות, לא היו גוזרים. אבל בקדשים החמירו, ולכן אסרו משום קדשים. כתיב (ויקרא שמיני יא לה) טמאים הם וטמאים יהיו לכם. היה לו לכתוב טמאים הם לכם. מה תלמוד לומר וטמאים יהיו לכם? אלא אחד איסור אכילה ואחד איסור הנייה. ^ז_כזכל דבר שאיסורו מדבריהן, מותר לעשות בו סחורה.

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

14 ז_יד מיי' פ ב' מהל' גניבה הלכה י"ז:

15 ז_טו מיי' פ ג' מהל' גניבה הלכה ה':

16 ז_טז מיי' פ ב' מהל' גניבה הלכה י"א:

17 ז_יז מיי' פ ב' מהל' גניבה הלכה י"ג:

18 ז_יח מיי' פ ב' מהל' גניבה הלכה ח':

19 ז_יט מיי' פ ב' מהל' גניבה הלכה ט"ז:

[ע"ב]

20 ז_כ מיי' פ ב' מהל' גניבה הלכה י"א:

21 ז_כא מיי' פ ב' מהל' גניבה הלכה ט"ז:

22 ז_כב מיי' פ ה' מהל' נזקי ממון הלכה ב',טור ושו"ע חו"מ סי' ת"ט סעיף א':

23 ז_כג מיי' פ"ז מהל' בית הבחירה הלכה י"ד:

24 ז_כד מיי' פ ה' מהל' נזקי ממון הלכה ט',טור ושו"ע חו"מ סי' ת"ט סעיף ב':

25 ז_כה מיי' פ ה' מהל' נזקי ממון הלכה ט',טור ושו"ע חו"מ סי' ת"ט סעיף ג':

26 ז_כו מיי' פ ו' מהל' גזלה ואבדה הלכה ח':

27 ז_כז מיי' פ"ח מהל' מאכלות אסורות הלכה י"ח,טור ושו"ע יו"ד סי' קי"ז:

-----------------------------------דף לד

ירושלמי מאיר בבא קמא לד

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף לד עמוד א] והרי חמור שאיסור אכילתו מהתורה ואף על פי כן מותר לסחור בו?. למלאכתו הוא גדל. ולא אסרה תורה אלא דבר שעומד לאכילה והרי גמל? למלאכתו הוא גדל. ולא אסרה תורה אלא דבר שעומד לאכילה: לא יגדל אדם את הכלב אלא אם כן קשור בשלשלת. אמר רבי יוסי בי רבי חנינה רבי יוסי בר חנינא°. כל המגדל כלב רע בתוך שלו, מונע ביתו מעשית חסד, שעניים מפחדים לבא לביתו. ועליו הכתוב אומר (איוב ו', י"ד) למס מרעהו חסד וגו' שביונית קראים לכלב למס: אין פורשין נשבין ליונים אלא אם כן היה רחוק מן הישוב שלשים ריס. ולהלן את אמר מרחיקים את השובח מן העיר חמשים אמה _{שלא יאכלו משל אנשי העיר}. אמר רבי יוסי בי רבי בון רבי יוסי ברבי בון° לרעות ולאכול, מריעה חמשים אמה. לפרוח פורחת אפילו שלשים ריס:

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

[ע"ב]

הדרן עלךפרק מרובה