ביאור:יובל בימינו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.



רעיונות לחידוש מצוות היובל וחלוקת הנחלות בימינו, ראו: "התחילו במשחק מראשיתו" - ‫מצוות חלוקת הנחלות והיובל,‬ ‫מראשית הציונות ועד ימינו‬ , אקדמות , כח, בית מורשה, ה'תשע"ג.

האתגר הכלכלי - הזכות לקרקע[עריכה]

כשסיפרתי למישהי על האפשרות ליישם בימינו את דין גאולת הקרקעות ביובל, היא טענה "זה לא מעשי. בשנים שלפני היובל, אנשים יידעו שאם הם יקנו קרקע הם יצטרכו להחזיר אותה בקרוב, ואז אף אחד לא ירצה להשקיע בקרקע - לבנות עליה בתים ומפעלים. זה יגרום להאטה כלכלית לפני היובל".

כדי להשיב לטענה הזאת, כדאי להשוות את דין גאולת הקרקעות לדין השני שמאפיין את שנת היובל בתורה: שחרור עבדים. עד לפני פחות ממאתיים שנה, הכלכלה במקומות רבים בעולם הייתה מבוססת על עבדים. במקומות אלו, כל מי שהעלה את הרעיון לשחרר את כל העבדים ביובל נתקל, בוודאי, בתגובות דומות: "זה לא מעשי. בשנים שלפני היובל, אף אחד לא ירצה להשקיע בעבדים שלו וללמד אותם מלאכות מסובכות. זה יגרום להאטה כלכלית לפני היובל".

היום האנושות התקדמה, וברוב המקומות הכלכלה מסתדרת בלי עבדים בכלל (לפחות באופן רשמי), מה שמוכיח שכל הטענות שטענו (אולי) נגד המעשיות של מצוות שחרור עבדים היו לא-מעשיות. אפשר להגיד, שהאנושות הצליחה סוף-סוף לקיים את מצוות "שחרור עבדים", ובהחמרה יתירה: במקום לקנות עבדים ואז לשחרר אותם - אנשים מחמירים על עצמם ונמנעים מראש מקניית עבדים, וגם אדם שרוצה למכור את עצמו לעבד לא יכול לעשות זאת, כי אף אחד לא מעלה בדעתו לקנות אדם לעבדות.

ייתכן שהתהליך הזה יחזור על עצמו לגבי מצוות שחרור קרקעות. ייתכן שבעתיד האנושות תתקדם, ותבין שאין משמעות לחירות אישית ללא עצמאות כלכלית; כשם שלכל אדם יש זכות להיות חופשי משעבוד, כך לכל אדם יש זכות לקרקע, כי רק אדם שיש לו קרקע יכול באמת להיות חופשי מתלות כלכלית בזרים. באותה תקופה, גם אדם שירצה למכור את הקרקע שלו לא יוכל לעשות זאת, כי אף אחד לא יעלה בדעתו לקנות קרקע של מישהו אחר - זה ייחשב לפשע, בדיוק כמו שהיום קניית עבד נחשבת לפשע. גם בתורה (ע' ויקרא כה), מכירת הקרקע נחשבת לפעולה לא רצויה, שיש לבצע רק בשעת דחק גדול - כמעט כמו מכירת הגוף לעבדות.

הכלכלה תסתדר גם בלי קניית קרקעות - כמו שהיום הכלכלה מסתדרת בלי קניית עבדים. אילי-הון שירצו להקים מפעלים על שטחים גדולים, או רשתות של מפעלים באיזורים שונים בעולם, יצטרכו למצוא שטחים שבעליהם יסכימו לעשות איתם שותפות, כי ללא שותפות שוויונית - בעל הקרקע יוכל תמיד "לשמוט את הקרקע" (פשוטו כמשמעו) מתחת לרגלי המפעל. לא יהיו עוד תאגידי-ענק שבעליהם שולטים לבדם על הון עתק. הבעלות על כל חברה תהיה מחולקת באופן שווה בין בעלי הקרקעות שבשטחם שוכנים סניפי החברה, שיהיו גם בעלי המניות של החברה. ההחלטות בכל חברה יתקבלו באופן שוויוני ע"י בעלי הקרקעות.


"זכות האדם על הקרקע" אולי תגרום להאטה כלכלית, בדיוק כמו כל שאר זכויות האדם, אך אף אדם נאור לא יצטער על כך.


אבל כל הדברים האלה הם בבחינת "חזון למועד". ייקח עוד זמן עד שהאנושות תתקדם ותעכל את רעיון "זכות האדם לקרקע". בינתיים אין צורך להחמיר יותר מדיי - מספיק לקיים את מצוות היובל כפשוטה. כתבתי את הדברים רק כדי להראות, שהאתגר הכלכלי שמציבה בפנינו מצוות היובל הוא פתיר. הדורות הבאים אף לא יבינו למה ראינו בזה אתגר.

האתגר הבטחוני - כיבוש הארץ[עריכה]

לפני שנוכל לקיים את מצוות היובל כרוח התורה, אנחנו צריכים למצוא דרך לחלק את הארץ באופן שוויוני בין האזרחים. ע"פ ההלכה, חלוקת הארץ לא בוצעה לפי השטח אלא לפי ערך הקרקע: מי שהשתכן באיזור פורה (מבחינה חקלאית) - קיבל קרקע קטנה יותר מאשר מי שהשתכן באיזור צחיח.

גם בימינו אפשר לחלק את הקרקעות לפי הערך שלהן (שייקבע ע"פ היצע וביקוש); הבעיה היא, שבימינו הערך של הקרקעות משתנה מאד מהר. גורמים אחדים לשינוי תלויים בבעלי הקרקעות, למשל: אם בעל-קרקע יסכים שיבנו בשטחו קניון - זה בוודאי יעלה את ערך הקרקע שלו, וזה מצויין - זה ייתן לבעלי קרקעות מוטיבציה לפתח את הקרקע שלהם לתועלת הכלל. אבל יש גורמי-שינוי חיצוניים, והבעייתי ביותר מכולם הוא - המצב הבטחוני. בכל פעם שהממשלה מתחלפת, הגבולות ו"קוי התפר" משתנים, ובהתאם לכך משתנה גם המצב הבטחוני באזורים שונים בארץ, וערך הקרקעות בהם משתנה באופן משמעותי. אין הגיון לחלק את הקרקעות לפי ערכן הנוכחי, כי ייתכן שבעתיד המצב הבטחוני ישתנה ויגרום לשינוי בערך הקרקעות.

בימי יהושע בן-נון, הארץ חולקה בין בני-ישראל עוד לפני שהמצב הבטחוני התייצב. ע"פ ההלכה, המצב הבטחוני לא נכלל בחישוב ערך הקרקע (כנראה שמצאו דרך לנטרל את הגורם הבטחוני בחישובים), ומי שעלתה בגורלו קרקע שנמצאת במקום עם בעיות בטחוניות - נאלץ לפתור אותן בעצמו (בעזרת בני-שבטו). שיטה זו היתה עובדת אם בני ישראל היו פועלים מתוך ערבות הדדית, ועוזרים זה לזה לפתור את הבעיות הבטחוניות. אבל מכיוון שכל אחד דאג לקרקע הפרטית שלו ושל שבטו - לא כולם הצליחו לפתור את הבעיות הבטחוניות בתחומם, ובסופו של דבר כל עם ישראל נחלש.

ייתכן שבימינו, כדי למנוע את הבעיה הזאת, כדאי להתחיל בחלוקת הקרקעות רק לאחר שנסיים את כיבוש כל ארץ ישראל.

הרבה בעיות מעשיות עדיין נשארו ללא פתרון, אבל בכל-זאת - כדאי מדי-פעם להרים את הראש מהעיתון ולצפות קדימה, אל העתיד הרחוק, כדי שנדע על מה אנחנו נלחמים עכשיו ולאן אנחנו רוצים להגיע. נשלח ל: info_beith-din.com

מקורות[עריכה]

על-פי מאמר של אראל סגל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2004-01-10.


דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tryg/mamr/yovl_akjw