ביאור:חשבון נפש אישי ע"פ מגילת איכה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

בתלמוד בבלי ( ברכות ה. ): " "אמר רבא, ויש אומרים רב חסדא: אם רואה אדם שיסורין באין עליו - יפשפש במעשיו, שנאמר (" איכה ג מ")" "נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה עד ה'" ";..." ".

בתנ"ך יש עוד הרבה פסוקים שקוראים לחשבון נפש, למשל בפרשת בחוקותיי , ובעוד מקומות רבים בדברי הנביאים; מדוע ציטטו דווקא את הפסוק ממגילת איכה?

נראה לי, שהחידוש העיקרי בפסוק זה הוא, שהוא מתייחס לאדם פרטי, בעוד שכל שאר הפסוקים מתייחסים לכל העם.

מתחילת הפרק ניתן לראות שהוא מתייחס לייסורים שבאים על אדם פרטי (ג1-2) "אֲנִי הַגֶּבֶר רָאָה עֳנִי, בְּשֵׁבֶט עֶבְרָתוֹ.  אוֹתִי נָהַג וַיֹּלַךְ, חֹשֶׁךְ וְלֹא-אוֹר..."; וגם לאחר מכן (ג37-42): " "מִי זֶה אָמַר וַתֶּהִי, ד' לֹא צִוָּה. מִפִּי עֶלְיוֹן לֹא תֵצֵא, הָרָעוֹת וְהַטּוֹב. מַה-יִּתְאוֹנֵן אָדָם חָי, גֶּבֶר עַל-חֲטָאָו.  {ס} נַחְפְּשָׂה דְרָכֵינוּ וְנַחְקֹרָה, וְנָשׁוּבָה עַד-ה'.  נִשָּׂא לְבָבֵנוּ אֶל-כַּפָּיִם, אֶל-אֵל בַּשָּׁמָיִם. נַחְנוּ פָשַׁעְנוּ וּמָרִינוּ, אַתָּה לֹא סָלָחְתָּ" "

כל עוד עם ישראל היה מאוחד וישב בארצו, כל אחד היה צריך לדאוג קודם כל לרווחת העם, ולכן הקריאה לחשבון נפש בעקבות ייסורים הופנתה בעיקר לציבור;

אבל לאחר חורבן המקדש, כשעם ישראל גלה והתפזר בין הגויים, כל אחד באופן טבעי דואג קודם כל לעצמו;

החידוש של מגילת איכה הוא, שגם כשבאים ייסורים על האדם הפרטי, גם אז עליו לעשות חשבון נפש ו"לפשפש במעשיו". ""

מקורות[עריכה]

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2006-07-28.


דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/ktuv/mgilot/ei-03-40