ביאור:ז = זיכרונות העבר נותנים כוח להמשיך

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

תהלים קיט, בית ז (פסוקים 49-56):

"49 זְכֹר-דָּבָר לְעַבְדֶּךָ - עַל אֲשֶׁר יִחַלְתָּנִי.

50 זֹאת נֶחָמָתִי בְעָנְיִי: כִּי אִמְרָתְךָ חִיָּתְנִי.

51 זֵדִים הֱלִיצֻנִי עַד-מְאֹד; מִתּוֹרָתְךָ לֹא נָטִיתִי.

52 זָכַרְתִּי מִשְׁפָּטֶיךָ מֵעוֹלָם, ה'; וָאֶתְנֶחָם.

53 זַלְעָפָה אֲחָזַתְנִי, מֵרְשָׁעִים - עֹזְבֵי תּוֹרָתֶךָ.

54 זְמִרוֹת הָיוּ-לִי חֻקֶּיךָ - בְּבֵית מְגוּרָי.

55 זָכַרְתִּי בַלַּיְלָה שִׁמְךָ, ה'; וָאֶשְׁמְרָה תּוֹרָתֶךָ.

56 זֹאת הָיְתָה-לִּי: כִּי פִקֻּדֶיךָ נָצָרְתִּי."

בבית ז, הבית השביעי במזמור קיט, חוזר 3 פעמים השורש "זכר", וגם שאר הפסוקים קשורים לזיכרון העבר.

כשלומדים תורה, יש תפקיד חשוב לזיכרון - לא רק לזיכרון העיוני שבו אנחנו שומרים את תוכן הדברים שלמדנו, אלא גם לזיכרון הרגשי שבו אנחנו שומרים את ההשגות הרוחניות שהגענו אליהן. בבית זה מתאר המשורר 4 דרכים שבהן הזיכרון עוזר לו להתמודד עם קשיים ומשברים:

פסוקים 49-50: זכירת ההבטחות של ה' לשיפור מצבו החומרי: " זְכֹר -דָּבָר לְעַבְדֶּךָ - עַל אֲשֶׁר יִחַלְתָּנִי" - ה' "ייחל" את המשורר, כלומר נתן לו תוחלת ותקווה, בכך שהבטיח לו לשפר את מצבו החומרי; המשורר זוכר זאת, והוא מאמין שגם ה' יזכור זאת, ויגשים את התקווה שהוא תולה בו, ולכן "זֹאת נֶחָמָתִי בְעָנְיִי, כִּי אִמְרָתְךָ חִיָּתְנִי" - גם כאשר הוא עני, הוא מתנחם בכך שה' הבטיח לו לחיות אותו בעתיד.
פסוקים 51-52: זכירת האמת וההיגיון שבמשפטי ה': "זֵדִים הֱלִיצֻנִי עַד-מְאֹד; מִתּוֹרָתְךָ לֹא נָטִיתִי" - אנשים זדים ( =רעים וגאוותנים ) מתלוצצים על התורה, ולועגים למשורר על כך שהוא מקיים את התורה; ובכל-זאת הוא לא נוטה מדרך התורה, כי "זָכַרְ ת ִּי מִשְׁפָּטֶיךָ מֵעוֹלָם, ה'; וָאֶתְנֶחָם" - הוא זוכר את המשפטים = החוקים ההגיוניים, שטעמם נתפש בשכל האנושי, וזה מנחם ומרגיע אותו - הוא מבין, שכמו שהמשפטים הם הגיוניים, כך גם שאר החוקים שעדיין לא זכה להבין את טעמם.
פסוקים 53-54: זכירת השמחה שבקיום התורה: "זַלְעָפָה אֲחָזַתְנִי, מֵרְשָׁעִים - עֹזְבֵי תּוֹרָתֶךָ" - הוא רואה אנשים רשעים, שעזבו את התורה, ולכאורה נראה שטוב להם והם "נהנים מהחיים"; הוא מרגיש "זלעפה" - אולי הכוונה לרגש של קנאה בכך שהם נהנים; אך אז הוא נזכר ש: "זְמִרוֹת הָיוּ-לִי חֻקֶּיךָ - בְּבֵית מְגוּרָי" - הוא נזכר בזמירות, הזמירות מסמלות את האווירה השמחה והנעימה שמשרה קיום המצוות בבית היהודי; אולי הכוונה לזמירות שבת, ולאווירה הנעימה שהן משרות על ביתם של שומרי השבת. זה מזכיר לו, שהוא נהנה מהחיים אף יותר מהרשעים, ולכן אין לו סיבה לקנא בהם.
פסוקים 55-56: הזיכרון החזק ביותר - זכירת שם ה' והדבקות בה': "זָכַרְתִּי בַלַּיְלָה שִׁמְךָ, ה'; וָאֶשְׁמְרָה תּוֹרָתֶךָ; זֹאת הָיְתָה-לִּי: כִּי פִקֻּדֶיךָ נָצָרְתִּי" - גם כאשר כל הזיכרונות האחרים לא עוזרים לו להתגבר על הקשיים - הוא זוכר את שם ה', הוא זוכר את התחושה האינסופית של דבקות והתמזגות עם ה', שמרגיש האדם השומר את התורה, מקיים את פיקודי ה', ומשווה את שם ה' מול עיניו .

זיכרון זה הוא חזק יותר מכל הקשיים ומכל המשברים.

המשך - בבית ח

מקורות[עריכה]

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2005-05-03.

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/ktuv/thlim/th-119g