ביאור:ויקחו לי תרומה - למה לא "ויתנו לי"?
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
|
דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי. |
| -- שמות כה, ב |
וכי תרומה לוקחים או נותנים? לכאורה היה הקב"ה צריך לומר לישראל "ויתנו לי תרומה"!
הסבר ראשון למילה "ויקחו" - כי הכל של ה'
[עריכה]תשובה ראשונה לקושי זה נמצאת במדרש:
- "ויקחו לי – כתיב 'לי הכסף ולי הזהב נאום ה' צבאות' – אמר הקב"ה לישראל: התנדבו ועשו המשכן, ואל תאמרו מכיסכם אתם נותנים דבר,כי משלי הוא הכל – לפיכך אמר 'ויקחו לי' – משלי".
כך מלמדת גם המשנה (אבות ג ז):
- "תן לו משלו [=תן לקב"ה תרומה מכספו שלו], שאתה ושלך שלו [=שהרי גם אתה וגם כספך שייכים לקב"ה], וכן בדוד הוא אומר: כי ממך הכל ומידך נתנו לך".
הסבר שני למילה "ויקחו" - כי הנתינה היא לטובתנו
[עריכה]מביא האלשיך הקדוש, ולומד מהלכות קידושין, לענייני תרומה:
- על פי דין צריך הבעל לתת לאשה כסף הקידושין [ובימינו נותן הבעל לאשה טבעת]. ואם נתנה היא לו – אינה מקודשת.
- אבל באדם חשוב [=אם הבעל הוא אדם חשוב ומוערך], גם אם נתנה היא את הכסף לבעל – מקודשת, "דבההיא הנאה דקא מקבל מינה מתנה, גמרה ומקניא נפשה" [כלומר: במקרה זה, שהבעל הוא אדם חשוב, למרות שהאשה היא זו שנותנת כסף לבעל, היא זו שנהנית מעצם נתינת המתנה – שהרי אדם חשוב איננו מקבל מתנה מכל אדם, ואם קיבל ממנה הרי היא נהנית מהנתינה, וממילא הרי זה כאילו נותן הבעל לה הנאה זו ומקדש אותה בהנאה].
ולכן כאשר הבורא יתברך מקבל מאיתנו נדבה למשכן, נחשבת הנתינה כאילו לקחנו אנו, וזהו 'ויקחו לי'.
על דרך הרמז ייתכן עוד לומר, שרמוזים כאן דברי חז"ל המופיעים במסכת תענית ט א: אשכחיה (=מצאו) רבי יוחנן לינוקא דריש לקיש. אמר ליה: אימא לי פסוקיך (=אמור לי את הפסוק שלמדת היום). אמר ליה: "עשר תעשר". אמר ליה (=אמר התינוק לר' יוחנן): ומאי עשר תעשר? אמר ליה: עשר בשביל שתתעשר. אמר ליה: מנא (=מנין) לך? אמר ליה: זיל נסי (לך נסה). אמר ליה: ומי שרי לנסוייה (=והאם מותר לנסות) להקדוש ברוך הוא??? והכתיב "לא תנסו את ה'!" אמר ליה: הכי אמר רבי הושעיא - חוץ מזו (כלומר, בכל דבר אסור לנסות את הקב"ה, מלבד בנושא המעשר, שמותר לנסות ולהווכח שאכן מי שמעשר מתעשר), שנאמר: הביאו את כל המעשר אל בית האוצר ויהי טרף בביתי, ובחנוני נא בזאת אמר ה' צבאות אם לא אפתח לכם את ארבות השמים והריקתי לכם ברכה עד בלי די".
מסתבר שנתינת תרומה פועלת על האדם לקבל שפע אלוקי משמיים, ואם כן ניתן לומר גם "ויקחו לי תרומה", שהרי האדם הנותן הופך גם למקבל.
הקב"ה ידאג שלאדם יהיה את כל הדרוש לו על מנת לבצע את תפקידו כראוי. לכן, כאשר אדם נותן משלו, הרי הוא נוטל על עצמו שליחות נוספת, לעזור ולסייע גם לאחרים – או לעניים ולנזקקים, או לכהנים וללוויים לומדי התורה ועובדי ה' במקדש – ואם כן הרי רק טבעי הוא שהקב"ה ישלח לו שפע נוסף, למלא ולחזק את ידיו בשליחויות הרבות שהוא נוטל על עצמו.
כך הדבר לא רק בשפע גשמי, של עושר ממוני, אלא גם בעושר רוחני ובכוחות רוחניים גדולים: כאשר אדם נוטל על עצמו שליחות רוחנית, הדבר מעשיר אותו בכוחות המתאימים לביצוע שליחותו. אדם שמקבל על עצמו ללמוד תורה, הקב"ה נותן לו את הכוחות הדרושים לכך; אדם שנרתם לשליחות להפיץ תורה ואמונה, מקבל גם את הכוחות הדרושים לכך.
מקורות
[עריכה]הרב אלעזר אהרנסון בעלון שבתון תשס"ז