ביאור:הקרב על עגל הזהב ב

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

כמה פסוקים בתנ"ך מלמדים, שבימי הנביא הושע, היו בישראל מלחמות אזרחים סביב עגלי הזהב ; היו שני מלכים שניסו לבטל את עבודת העגלים, אבל העם מרד בהם, וכתוצאה מכך, המצב הפנימי והחיצוני של עם ישראל התדרדר.

הדבר משתקף בנבואה של הושע (הושע י ב - י7). בקטע הבא, דברי הנביא מסומנים בכתב בולט, והפירוש (ע"פ מלבי"ם) בכתב רגיל:

2. חלק ליבם של בני ישראל על המלך , עתה יאשמו - המחלוקת הזאת תגדיל את אשמתם ; הוא - המלך - יערוף את מזבחותם שעשו לעבודה זרה , ישודד מצבותם שעשו לעבודה זרה .

3.  כי עתה יאמרו : ' 'אין מלך לנו - אנחנו לא מכירים במלך הזה! כי לא יראנו את ה’, 'והמלך מה יעשה לנו ?! - הוא רוצה להכריח אותנו לירוא את ה' בניגוד לרצוננו? מי הוא בכלל?! '.

4. על תלמי שדיי – על תלמים בשדה – התאספו בני-ישראל, דיברו דברים רעים על המלך (כמו הדברים שנזכרו בפסוק הקודם), ואז אלות שוא כרות ברית נגד המלך ; ופרח כראש משפט -- חרצו עליו משפט מר כמו ראש (=עשב מר), כלומר, חרצו את דינו להריגה.

5. הסיבה לכל המשפט הזה מתוארת בפסוק הבא: ל גורלן של עגלות בית אוון ^{הקרב על עגל הזהב בנבואת הושע} , יגורו – חששו -- שכן שומרון, 'כי אבל עליו - על בית-אוון - עמו, 'וכמריו עליו יגילו (הכמרים שהיו חוגגים איתו) - על כבודו - של בית-אוון - כי גלה ממנו. [למה כתוב "עגלות", הרי בבית-אל היה "עגל" – זכר יחיד?! ייתכן שזה היה מנהגם של עובדי האלילים: כמו שהביאו לעגל אוכל ושתייה – כך גם הביאו לו "עגלות" (כלומר פסלים בצורת עגלות) כדי שיוכל "להשתעשע"... המלך הסיר מבית-אל (=בית-אוון) את 'כבודו', כלומר את עגל-הזהב שהיה בו, ולכן שוכני שומרון התחילו לחשוש לגורלן של העגלות שלו - הם חששו שהמלך יסיר גם אותן]. לכן הם החליטו להלשין על המלך (הושע-בן-אלה) לאשור, אבל זה לא יעזור להם, כי -

6. גם אותו - את העגל - לאשור יובל, 'מנחה למלך ירב; - גם את העגל הם ייאלצו להסגיר לאשור כשהוא ישתלט על הארץ; בושנה אפריים ייקח, 'ויבוש ישראל מעצתו - ישראל יבושו ויתאכזבו מהעצה להלשין על המלך ולמרוד בו, כי -

7. העצה הזאת תביא מוות גם על שומרון עצמה: נדמה ונכרתה שומרון , כי מלכה היה כקצף על פני מים.

מקורות

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2007-03-25.

תגובות

מאת: אראל

בסוף ימי מלכות שומרון, היו בה רציחות פוליטיות רבות (ע' מלכים ב טו; ע' גם הקרב על עגל הזהב ). הנביא הושע, שחי באותה תקופה, תיאר את המצב במילים:

(הושע י ז): "נדמה שמרון מלכה כקצף על פני מים".

" נדמה " = הרגה או נהרגה, מהשורש "דמה", כמו בפסוק "לא המתים יהללו יה ולא כל יורדי דומה ";

" נדמה שומרון מלכה " = שומרון רצחה את המלך שלה, או: שומרון נהרגה עם המלך שלה;

" קצף " = כעס ;

" כקצף " = כאשר היה כעס על המלך;

הכעס הזה גרם להם למרוד במלך ולרצוח אותו, כמו שקרה (כמעט) במגילת אסתר:

• (אסתר ב כא): "בימים ההם, ומרדכי יושב בשער המלך, קצף בגתן ותרש, שני סריסי המלך משמרי הסף; ויבקשו לשלח יד במלך אחשורש".

גם כאן, כאשר בני שומרון כעסו על המלך ( שביטל את עבודת העגלים ), הם רצחו אותו, ו-

" על פני מים " = שם מצאו את גופתו.

ופירוש הפסוק כולו: "שומרון הרגה את מלכה כאשר כעסה עליו, וזרקה את גופתו על פני המים"; או "שומרון נהרגה ונהרסה במלחמות פנימיות, ומלכה - כאשר כעסו עליו - הושלך על פני המים".

פירוש אחר

המפרשים פירשו כאן קצף כמו בלשון ימינו - בועות שעולות על פני המים, למשל כשיש גלים בים; הקצף נוצר במהירות ונעלם במהירות, וכך גם מלכי שומרון באותה תקופה - עלו לשלטון במהירות כשמרדו במלך הקודם, ונפלו במהירות כשהמלך הבא מרד בהם...

לפי זה יש להסביר, מה הקשר בין שתי המשמעויות השונות של המילה "קצף"?

התרגום לארמית הוא "כרותחא על אפי מיא", וע"פ מלבי"ם, המשמעות היסודית של "קצף" היא "רתיחה": רתיחה גורמת לעליה של בועות וקצף על פני המים, והיא גם משל לכעס (כמו "חמה", "חרון" - כי כשאדם כועס, גופו חם ורותח).

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/nvia/tryasr/ho-10-0207