ביאור:המשך להפרכת הנצרות

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

המשך למאמר הקודם - הפרכת הנצרות מתוך הכתובים שהם עצמם מביאים:

כן חוזרים הנוצרים על טענתם, שכתוב כי כל אדם חוטא ולכן צריך את כפרת העוונות בדמו המכפר של ישוע, ככתוב:

מלכים א', ח', 46: "כי יחטאו-לך כי אין אדם אשר לא-יחטא ואנפת בם ונתתם לפני אויב ושבום שביהם אל-ארץ האויב רחוקה או קרובה".

אך הנה מיד אחר-כך מפרט לנו הכתוב דרך אחרת לכפרת עוונות והיא התפילה וזאת עוד כשבית המקדש קיים:

שם, 47: "והשיבו אל-לבם בארץ אשר נשבו-שם ושבו והתחננו אליך בארץ שביהם לאמר חטאנו והעוינו רשענו. 48 ושבו אליך בכל-לבבם ובכל-נפשם בארץ איביהם אשר-שבו אתם והתפללו אליך דרך ארצם אשר נתתה לאבותם העיר אשר בחרת והבית אשר-בנית לשמך. 49 ושמעת השמים מכון שבתך את-תפלתם ואת-תחנתם ועשית משפטם. 50 וסלחת לעמך אשר חטאו-לך ולכל-פשעיהם אשר פשעו-בך ונתתם לרחמים לפני שביהם ורחמום. 51 כי-עמך ונחלתך הם אשר הוצאת ממצרים מתוך כור הברזל. 52 להיות עיניך פתחות אל-תחנת עבדך ואל-תחנת עמך ישראל לשמע אליהם בכל קראם אליך. 53 כי-אתה הבדלתם לך לנחלה מכל עמי הארץ כאשר דברת ביד משה עבדך בהוציאך את-אבתינו ממצרים אדני יהוה".

כמו כן גם כאן מוזכרת הבחירה בישראל מכל העמים, ואף על פי כן נאמר קודם לכן שלהתפלל יוכל שם, 41: "וגם אל-הנכרי אשר לא-מעמך ישראל הוא".


מקורות[עריכה]

על-פי מאמר של חגי הופר שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2009-11-14.

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/messages/prqim_t09a08_1