ביאור:הלהעמיד פני צדיק?

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.



קהלת ז טז: "אל תהי צדיק הרבה ואל תתחכם יותר למה תשומם".

אפלטון, בדיאלוג "פרוטגראס", בהתיחסו שם לשאלה האם אפשר ללמוד את הסגולה המדינית, כלומר - את התנהגותנו הנאותה כאזרחים, אומר בין היתר - "ומי שאינו מעמיד פני צדיק, הריהו משוגע" (כל כתבי אפלטון, כרך א', עמ' 28). כלומר, הוא סובר, שגם אם אין בידך להיות צדיק ממש, הרי שלכל הפחות עליך לדגול בצדיקות ולראות את עצמך ככזה. כלומר, הוא סובר, שהצדק הוא מה שהופך את החברה לחברה ולחברה בריאה והמנער עצמו מהצדק כמנער עצמו מן החברה.

ומה דעת התנ"ך על כך? עד כמה שידוע לי אין התייחסות לכך אלא הציווי הוא להיות צדיקים בפועל ממש, גם אם לפעמים, אם לא לרוב, לא מתאפשר הדבר. ולא זו בלבד, אלא שגם ישנו הפסוק שלמעלה שאף מציע לא להיות צדיק הרבה (וגן לא להתחכם).

ביהדות ידוע המשפט - 'אל תהיה רשע בפני עצמך', שהוא דומה לזה, גם אם הוא לא בדיוק אותו הדבר, שכן כאן זה בפני עצמך וכאן בפני אחרים. אך האם יש לכך אסמכתא בתנ"ך עצמו?


מקורות[עריכה]

על-פי מאמר של חגי הופר שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2010-04-19.

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/messages/prqim_t3107_1