ביאור:האם בני ישראל התכוונו לאכול חמץ בפסח מצרים

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


ה' ציווה על משה, עוד כשהיו בני ישראל במצרים (שמות יב יד-כ): "והיה היום הזה לכם לזיכרון, וחגותם אותו חג לה'; לדורותיכם חוקת עולם תחוגוהו. שבעת ימים מצות תאכלו, אך ביום הראשון תשביתו שאור מבתיכם; כי כל אוכל חמץ, ונכרתה הנפש ההיא מישראל - מיום הראשון עד יום השביעי... כל מחמצת לא תאכלו, בכל מושבותיכם תאכלו מצות";

ובני ישראל באמת לא אכלו חמץ, כמו שנאמר בהמשך (שמות יב לג-לט): "ותחזק מצרים על העם למהר לשלחם מן הארץ... ויישא העם את בצקו, טרם יחמץ ; משארותם צרורות בשמלותם, על שכמם... ויאפו את הבצק אשר הוציאו ממצרים, עוגות מצות - כי לא חמץ ; כי גורשו ממצרים, ולא יכלו להתמהמה, וגם צידה לא עשו להם"; אך מסגנון הפסוקים נראה, שבני ישראל התכוונו לאפות להם לחם חמץ, ורק בגלל הגירוש החפוז ממצרים הם לא יכלו לחכות שהבצק יחמיץ, ונאלצו לאפות אותו מצות. האמנם התכוונו בני ישראל לעבור על מצוות ה' ולהכין להם חמץ?

1 . ע"פ ר"ן, שד"ל ומפרשים נוספים, איסור אכילת חמץ אכן לא נהג בפסח מצרים. ה' כמובן ידע שבצקם של בני ישראל לא יספיק להחמיץ, ולכן הוא אמר למשה מראש, שבדורות הבאים יהיה אסור להם לאכול חמץ בפסח; אך משה לא אמר זאת לישראל כשהיו במצרים (ראו שמות יב כא-כח בפירוש שד"ל ), אלא רק מאוחר יותר - לאחר שיצאו ממצרים ויכלו להבין את משמעותן של מצוות אלו (ראו שמות יג ג-י ). בני ישראל התכוונו לאפות לחם חמץ, אך לא הספיקו - כפי שה' חזה מראש.

  • אך לפי פירוש זה, לא ברור מדוע בני ישראל לא אפו חמץ כשהגיעו לסוכות; הרי כשהיו במצרים הם לא הספיקו לאפות שום דבר - לא מצות ולא חמץ - כי המצרים גירשו אותם; הם הוציאו ממצרים בצק לא אפוי ("ויישא העם את בצקו , טרם יחמץ"); וכשהגיעו לסוכות - כבר לא היו שם מצרים, ובני-ישראל יכלו לשבת בנחת בסוכות ולחכות שהבצק שהוציאו ממצרים יחמיץ.

2. וע"פ אברבנאל, איסור אכילת חמץ נהג בפסח מצרים כמו בכל שאר השנים, ומשה אמר אותו לישראל כמו את כל שאר המצוות שה' אמר לו (ראו שמות יב כא-כח בפירוש אברבנאל ), ובני ישראל אכן אפו מצות במשך הלילה בבתיהם שבמצרים; אך בחצות הלילה, כשהמצרים גירשו את בני ישראל ממצרים, היה בידם בצק שעדיין לא הספיקו לאפות; והנס הגדול של יציאת מצרים היה, שבני ישראל הגיעו ממצרים לסוכות כל-כך מהר, שהבצק שהם הוציאו ממצרים לא הספיק להחמיץ עד שהגיעו לסוכות ואפו אותו מצות. לזכר הנס הגדול הזה אנו מבערים את החמץ מכל גבולינו למשך 7 ימים בשנה - סמל מוחשי למהירות הגדולה שבה יצאו בני ישראל ממצרים.

ופירוש הפסוק "כי לא (חמץ כי (גורשו ממצרים))" = "כי לא (חמץ), למרות ש(גורשו ממצרים)"; ראו לא כי = למרות .

ובמכילתא הובאו שני הפירושים - ראו פירוש מלבי"ם .

ראו גם:

מקורות[עריכה]

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2005-04-26.

קיצור דרך: tnk1/tora/jmot/psx_mcrym_xmc