ביאור:האם אשתו של הושע קיבלה מתנות ממאהבים

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

בהושע פרק ב מתוארת התנהגותה הזנותית של אשתו של הושע. התיאורים מעוררים כמה שאלות.

בפסוק ב7 נאמר: "כי זנתה אימם, הובישה הורתם; כי אמרה 'אלכה אחרי מאהביי, נותני לחמי ומימיי, צמרי ופשתי, שמני ושיקויי'" . האם המאהבים באמת נתנו לה מתנות?

אם לא -- אז למה היא אמרה שכן? איך היא לא ידעה מי נותן לה מתנות?
ואם כן – אז מה הפירוש של פסוק ב10: "והיא לא ידעה, כי אנוכי נתתי לה הדגן והתירוש והיצהר?"

בהמשך פסוק ב10 נאמר: "וכסף הרביתי לה, וזהב עשו לבעל" – למה הנביא עבר לדבר בלשון רבים? (אם הוא עבר כאן לנמשל – אז למה הוא עבר לנמשל? בכלל – למה הנביא כל הזמן קופץ בין המשל לנמשל ולא מסביר כל אחד מהם באופן מסודר?). ולמה הוא לא מזכיר שנתן לה גם בגדים – צמר ופשתים? (ע' ב7, ב11).
ב11 "לכן אשוב," "ולקחתי דגני בעִתּוֹ ותירושי במועדו," "והצלתי צמרי ופשתי" "לכסות את ערוותה. ועתה אגלה את נבלותה לעיני מאהביה; ואיש לא יצילנה מידי. " – למה הוא רוצה לכסות את ערוותה? הרי בפסוק ב5 הוא רצה להפשיטנה ערומה! ולמה הוא לא אומר שייקח לה את היצהר ואת הכסף ואת הזהב (ע' ב10)?
ב14 " "והשימותי גפנה ותאנתה, אשר אמרה 'אתנה המה לי, אשר נתנו לי מאהביי'; ושמתים ליער, ואכלתם חית השדה." " – קודם היא אמרה שהמאהבים נתנו לה רק 'לחמי ומימיי, צמרי ופשתי, שמני ושיקויי...'!
ב15 " "ופקדתי עליה את ימי הבעלים אשר תקטיר להם, ותעד נזמה וחלייתה.. –" " למה הוא לא לקח לה את התכשיטים (ע' ב11)?

אפשר לקבל כיוון לתשובה על חלק מהשאלות ע"פ יחזקאל טז, שם מתואר משל מאד דומה. למשל, את האיום מפסוק ב5 "והצגתיה כיום היוולדה" קל להבין ע"פ יחזקאל טז ד-ה: " "ותושלכי אל פני השדה בגועל נפשך ביום הולדת אותך" " .

בין השאר כתוב שם (טז13) " "ותעדי זהב וכסף, ומלבושך שש ומשי ורקמה, סולת ודבש ושמן אכלת, ותיפי במאוד מאוד... ויצא לך שם בגויים ביופייך..." " , כלומר: האישה נעשתה יפה בגלל התכשיטים, הבגדים היקרים והמאכלים הטובים שנתן לה אישהּ. בזכות היופי שלה היא התפרסמה ומשכה אליה מאהבים, ורק בזכות זה הם נתנו לה מתנות. וזה עונה על חלק מהשאלות של פסוקים ב7 ו-ב10 (המאהבים באמת נתנו לה מתנות, היא לא סתם אמרה; אבל היא לא זכרה בזכות מי המאהבים התאהבו בה).

בהמשך כתוב (טז17): " " "ותקחי כלי תפארתך מזהבי ומכספי אשר נתתי לך, ותעשי לך צלמי זכר, ותזני בם" " ": אולי היא לא עשתה 'צלמי זכר' בעצמה אלא נתנה אותם לאומנים והם 'עשו' לה אותם 'לבעל' (זה עונה לשאלה השניה של פסוק ב10).

בתחילת הפרק כתוב (טז8) " "ואפרוש כנפי עלייך ואכסה ערוותך" " , ואחר כך מסופר (טז13) " "ותעדי זהב וכסף, ומלבושך שש ומשי ורקמה..." " כלומר הוא נתן לה בגדים יקרים יותר. לפי זה ייתכן שבפסוק ב5 הוא מאיים עליה שיפשיט אותה מהבגדים היקרים, ואז (בפסוק ב11) הוא יכסה את ערוותה בבגדים זולים ומכוערים – שעשויים מצמר ופשתים. זה גם מתאים יותר לפסוק הבא "ועתה אגלה את נבלותה לעיני מאהביה", כי כשהיא מכוסה בבגדים מכוערים היא פחות יפה מאשר כשהיא ערומה.

תשובה אפשרית לשאלה על פסוק ב14: קודם היא דיברה על מתנות 'ניידות' וכאן היא מדברת על מתנות 'נייחות'; הושע לקח לה את המתנות הניידות (ב11), ואת המתנות הנייחות הוא לא יכל 'לקחת' ממש אז הוא רק הרס אותן.

הבעיה היא, שביחזקאל טז לד כתוב " "ואתנן לא ניתן לך" " וזה לא מתאים למה שכתוב בפרקנו (ב14). ככה זה, החיים קשים: עד שמצליחים לפתור כמה שאלות – מגלים שאלות חדשות...

מקורות[עריכה]

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה בפירושים וסימנים 10 וגם ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2000-10-01.

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/nvia/tryasr/ho-02-0714