ביאור:דברת שלמה - פרשת ויחי

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

העריכה בעיצומה

שימו לב! דף זה (או קטע זה) עדיין לא גמור והוא לא מציג את היצירה בשלמותה. דף זה (או קטע זה) נמצא כעת בשלבי הקלדה. אם יש באפשרותכם להמשיך את ההקלדה - אתם מוזמנים.

חזרה לדף המבוא בספר דברת שלמה של המגיד מלוצק

פרשת ויחי

תיקון י' טיפין

וַיְחִי יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה.
וַיְהִי יְמֵי יַעֲקֹב - שְׁנֵי חַיָּיו: שֶׁבַע שָׁנִים, וְאַרְבָּעִים וּמְאַת שָׁנָה.
וַיִּקְרְבוּ יְמֵי יִשְׂרָאֵל לָמוּת, וַיִּקְרָא לִבְנוֹ לְיוֹסֵף, וַיֹּאמֶר לוֹ:...
...וַיְהִי אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וַיֹּאמֶר לְיוֹסֵף - הִנֵּה אָבִיךָ חֹלֶה. וַיִּקַּח אֶת שְׁנֵי בָנָיו עִמּוֹ...
וַיִּתְחַזֵּק יִשְׂרָאֵל וַיֵּשֶׁב עַל הַמִּטָּה. וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל יוֹסֵף...
וְנָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת לְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֲחֻזַּת עוֹלָם.
וְעַתָּה: שְׁנֵי בָנֶיךָ - הַנּוֹלָדִים לְךָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם עַד בֹּאִי אֵלֶיךָ מִצְרַיְמָה: לִי הֵם.
אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה - כִּרְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן יִהְיוּ לִי.
וּמוֹלַדְתְּךָ - אֲשֶׁר הוֹלַדְתָּ אַחֲרֵיהֶם אחרי ראובן ושמעון: לְךָ יִהְיוּ. עַל שֵׁם אֲחֵיהֶם האחים של ראובן ושמעון - יִקָּרְאוּ בְּנַחֲלָתָם.
וַאֲנִי - בְּבֹאִי מִפַּדָּן, מֵתָה עָלַי רָחֵל, בְּאֶרֶץ כְּנַעַן - בַּדֶּרֶךְ, בְּעוֹד כִּבְרַת אֶרֶץ לָבֹא אֶפְרָתָה. וָאֶקְבְּרֶהָ שָּׁם - בְּדֶרֶךְ אֶפְרָת, הִוא בֵּית לָחֶם.
וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת בְּנֵי יוֹסֵף וַיֹּאמֶר מִי אֵלֶּה...

קשיים בפשט הפסוקים

ויחי יעקב בארץ מצרים - שבע עשרה שנה וכו'.

צ"ל צריך להבין לשון 'ויחי' - דהל"ל דהוה ליה למימר - שהיה לו לומר ויהי יעקב כו בן שבע שנים וארבעים ומאת שנה...'

ולאיזה צורך נכתב גם ב"פ ב' פעמים

"ועתה שני בניך..." כו' "...עד בואי אליך מצרימה - לי הם..." כו'.

"ומולדתך אשר הולדת אחריהם - לך יהיו..." כו'.

ולכאורה הסברא נותנת בהיפך - שאשר נולדו קודם בא אביו בֹּא אביו - כלומר: קודם הגעת אבא שלו - יהי' לו

ואשר נולדו בעת היותו עם אביו, או אחר כך - יהי' שייכים לאביו.

גם שאר הדקדוקים בכל הפרשה...

ובמה היו היו מחולקים יוסף ואביו - ענין שימת ימין ושמאל על ראש בניו

ולמה לא ברכם בזאח"ז.

גם הל' הלשון "ירע בעיניו. ויתמוך יד אביו..." אינו מובן לכאורה -

שאיך יתכן שיהיו מעשה אביו רע בעיניו ח"ו.

העלאת היצוצין

אך לתרץ כ"ז כפי שנתבאר לעיל

מה שאחז"ל הי' טיפין של יוסף

הגם שבא לו זה מחמת גודל צדקו - שפירש עצמו מן העבירה במס"נ

וקידש ש"ש - כמשחז"ל שרצתה להרגו - ואעפ"כ רצה לתקן זה ולהעלות הניצוצין הטיפות לשרשן

וצריך לזה גודל דביקות בשורש ומקור החיים

היינו לדבק במחשבתו בהמשכת חיות העולמות - הנק' 'יעקב': בסוד הבקיע"ה, כאשר נתבאר לעיל

ודרך שם יעלה וידבק מחשבתו בשורש ומקור החיים - אשר משם כל החיות נמשכים

ועי"ז נתעלו גם הניצוצין שנמשכו ג"כ מהמוח - שהוא שורש ומקור החיים של האדם

ובודאי יוסף הצדיק בגודל צדקתו ובדביקותו הנפלא -

עשה זה יותר משאר כל אדם.

ובעשיותו נעשה רושם ונפעל גם למטה

ר"ל על ידי דביקותו בהמשכת החיות הנק' יעקב כנ"ל פעל ועשה שירד יעקב בפועל - להיות עמו במצרים, בדביקות כי נדבק בהמשכת החיות כנ"ל.

וַיִּסַּע יִשְׂרָאֵל וְכָל אֲשֶׁר לוֹ, וַיָּבֹא בְּאֵרָה שָּׁבַע. וַיִּזְבַּח זְבָחִים לֵLהֵי אָבִיו יִצְחָק. וַיֹּאמֶר Lהִים לְיִשְׂרָאֵל בְּמַרְאֹת הַלַּיְלָה, וַיֹּאמֶר: יַעֲקֹב יַעֲקֹב! וַיֹּאמֶר: הִנֵּנִי!
וַיֹּאמֶר: אָנֹכִי הָL Lהֵי אָבִיךָ: אַל תִּירָא מֵרְדָה מִצְרַיְמָה, כִּי לְגוֹי גָּדוֹל אֲשִׂימְךָ שָׁם. אָנֹכִי אֵרֵד עִמְּךָ מִצְרַיְמָה, וְאָנֹכִי אַעַלְךָ גַם עָלֹה, וְיוֹסֵף יָשִׁית יָדוֹ עַל עֵינֶיךָ.
וַיָּקָם יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע, וַיִּשְׂאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת יַעֲקֹב אֲבִיהֶם, וְאֶת טַפָּם וְאֶת נְשֵׁיהֶם, בָּעֲגָלוֹת, אֲשֶׁר שָׁלַח פַּרְעֹה לָשֵׂאת אֹתוֹ. וַיִּקְחוּ אֶת מִקְנֵיהֶם, וְאֶת רְכוּשָׁם אֲשֶׁר רָכְשׁוּ בְּאֶרֶץ כְּנַעַן, וַיָּבֹאוּ מִצְרָיְמָה - יַעֲקֹב, וְכָל-זַרְעוֹ אִתּוֹ: בָּנָיו וּבְנֵי בָנָיו אִתּוֹ, בְּנֹתָיו וּבְנוֹת בָּנָיו, וְכָל זַרְעוֹ הֵבִיא אִתּוֹ מִצְרָיְמָה.{ס} (פרשת ויגש

---

גם אמר לי (האר"י יצחק לוריא אמר לרח"ו חיים ויטאל), כי לְסִבָּה שהיו רבי יוחנן בן זכאי ורבי עקיבא עמי הארץ בתחלת בחרותם, - בארבעים שנה הראשונים, ובפרט רבי עקיבא, שהיה אומר: מי יתן לי תלמיד חכם ואנשכנו כחמור, ומזה תבין שאר דברים כשהיה עם הארץ מ' 40 שנה - ובהכרח שהיה להם חטאת נעורים. ואמר לי כי הסבה היא: לפי שהיתה נפשם בחינת טפת זרע, מאותם עשר טיפין שהוציא יוסף הצדיק מבין עשר אצבעותיו, כמאמר רבותינו ז"ל... ונאחזו בהם החצונים קצת באותם הימים, ולסבה זו הוצרכו להתגלגל אחר כך בכל הגלגולים הנזכרים, ולסבה הנזכרת נכנסה נפש גדולה וקדושה כזו ברבי עקיבא, שהיה בן גרים ולא מזרע ישראל. והסבה היא, לפי שהיא טפת זרע יוסף שיצאה מבין צפורניו בעת הרהורו באשת אדוניו, כנודע. ונודע מה שאמרו בזהר (בפרשת ויקרא דף י"ד ריש ע"ב) כי הַגֵּר - קשה לאעברא זוהמא מיניה, אפילו עד תלתא דרי. ואם כן - כיון שר' עקיבא היה בן גרים, בהכרח שנאחזו בו החצונים בהיותו עם הארץ כנזכר...
...ולי אני הצעיר אמר לי פעם אחרת... ויחזקאל הנביא הוא מטפת אדם הראשון, קודם שנולד קין... ביאור עניין שרשי הנשמות - מה עניינם? דע: כי כל הנשמות תלויים באדם הראשון... ונמצא כי תרי"ג שורשים הם באדם הראשון... אמנם על ידי העוונות והפגם של התחתונים... יכולים להפרד ולהתחלק עד ששים רבוא שורשים קטנים... כי הנה מחמת חטאו של אדם הראשון נתערבו ניצוצות משאר אברי אדם הראשון... ובעת הגלגולים... - יחזור כל דבר לשרשו.שער הגלגולים הקדמה לח

---

וְכִי תִשְׁגּוּ, וְלֹא תַעֲשׂוּ אֵת כָּל הַמִּצְו‍ֹת הָאֵלֶּה אֲשֶׁר דִּבֶּר ד' אֶל מֹשֶׁה. - אֵת כָּל אֲשֶׁר צִוָּה ד' אֲלֵיכֶם בְּיַד מֹשֶׁה, ...מִן הַיּוֹם אֲשֶׁר צִוָּה ד' וָהָלְאָה, לְדֹרֹתֵיכֶם.
פרשיה זו משחקת בלשונה עם פרשת המרד של קרח ועדתו, אשר דיברו על עיני העדה, ונגד ההנהגה של משה רבנו. בהמשך פרשיה זו גם הדיבור על שגגת היחיד והמזיד מתכתבים עם האנשים השונים בפרשיית מרד קרח, דתן ואבירם, ו-250 נשיאי העדה.
וְהָיָה אִם מֵעֵינֵי הָעֵדָה נֶעֶשְׂתָה לִשְׁגָגָה? וְעָשׂוּ כָל הָעֵדָה: פַּר בֶּן בָּקָר אֶחָד לְעֹלָה לְרֵיחַ נִיחֹחַ לַיהוָה, וּמִנְחָתוֹ וְנִסְכּוֹ כַּמִּשְׁפָּט, וּשְׂעִיר עִזִּים אֶחָד לְחַטָּת. וְכִפֶּר הַכֹּהֵן עַל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְנִסְלַח לָהֶם - כִּי שְׁגָגָה הִוא, וְהֵם הֵבִיאוּ אֶת קָרְבָּנָם - אִשֶּׁה לַד', וְחַטָּאתָם לִפְנֵי ד' - עַל שִׁגְגָתָם. וְנִסְלַח לְכָל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, - וְלַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכָם, כִּי לְכָל הָעָם בִּשְׁגָגָה. {ס}
פרק הורו בית דין (בבלי): "וְהָיָה אִם מֵעֵינֵי הָעֵדָה נֶעֶשְׂתָה לִשְׁגָגָה? - ...אלו חכמים... (הוריות)

ומשם נתעלה לשורש ומקור החיים....

וז"ש לו הקב"ה אל תירא מרדה מצרימה כי לגוי גדול כו'

ר"ל שעל ידו יתעלה הטיפין לשרשן

וע"י נתעלו גם הטיפין דאדה"ר כמוזכר בכהאריז"ל בכתבי האר"י ז"ל.

וזהו "ויוסף ישית ידו כו' - ידו וכוחו פירושו המקורי של רבי שלמה לוצקיר על פי חילוף הביטוי "כחי ועוצם ידי".

גם: 'ידו' הם אותיות יו"ד - לרמוז על יו"ד טיפין הנ"ל

וזהו 'על עיניך' - כי החכמה שהוא השורש - נק' נקרא עין

כמו שנקראו חכמים: 'עיני העדה' בפרק 'הורו בית דין' הנ"ל.

ורמז לו שע"י שעל ידי ישית ידו - הם י"ט יו"ד טיפות הנ"ל הנזכרים לעיל, על עיניך - היינו לשרשו.

חזקיה - הטוב בעיניך עשיתי, וקריאת שמע של יעקב

הטוב בעיניך עשיתי. - להשלים
סמכתי גאולה לתפילה. - להשלים
בחכמה איתברירו. - להשלים
ער ואונן - להשלים
וזה טעם הסופי תיבות שיש לו בחינת כתיבת אותיות ותגין, וחסרים ממנו טעמים ונקודות. כי כבר ידעת כי סופי תיבות הוא בחינת היסוד דאבא, וכבר נודע בזוהר בהרבה מקומות דבמחשבה איתבריר כלהו - ולכן הסופי תיבות מורה על זה הנ"ל וע"י מה שהש"ץ קורא הפרשה בתורה בטעמים ונקודות - לתקן מה שחסר ממנו, לכן תמצא כי הטעמים יש בהם הוראה בהוצאת הבל הפה, כי יש ניגון פרטי לכל טעם בפני עצמו בהוצאתן מהפה ולחוץ... (שער ח', ספר עץ חיים לרבי חיים ויטאל)
ותא חזי: רישא שירותא דמהימנותא גו מחשבה - בטש בוצינא דקרדינותא וסליק גו מחשבה, ואפיק ניצוצין, נציצין זריק לתלת מאה ועשרין עיבר, ובריר פסולת מגו מחשבה, ואתבריר. - אוף הכי, כגוונא דא סליק במחשבה כמה דאית ביה פסולת, ויתברר אלין - די בהו אשתלים מאן דאצטריך. ודאי - כד סליק, במחשבה סליק! וכלא כמה דאצטריך: חידו מסטרא דא, ועציבו מסטרא דא.(זהר לפרשת פקודי, היכלה שתיתתאה, תרס"ו - 'ארבעה נכנסו לפרדס')
תרגום: בוא ראה: ראש דבר האמת בתוך המחשבה - נשבר אור הנר ועלה בתוך המחשבה, והוציא זיקים (או: טיפות), זיקים זרק לשלש מאות ועשרים עבר (כלומר: ל-320 כיוונים), וניקה (בחר והוציא) פסולת מתוך מחשבה, והתבהר. אף כך, כמו זה, עולה במחשבה - כמו שיש בו פסולת, ויתבררו אלו שבהם נשלם מי שהיה צריך. וזוהי - כאשר עלתה, במחשבה עלתה! וכולה כמו שצריך: צוחקת מצד זה (מצד אחד), ועצובה מצד זה (מצד אחר).

---

בַּיָּמִים הָהֵם חָלָה חִזְקִיָּהוּ לָמוּת, וַיָּבוֹא אֵלָיו יְשַׁעְיָהוּ בֶן אָמוֹץ הַנָּבִיא וַיֹּאמֶר אֵלָיו: כֹּה אָמַר ד': צַו לְבֵיתֶךָ כִּי מֵת אַתָּה וְלֹא תִחְיֶה. וַיַּסֵּב חִזְקִיָּהוּ פָּנָיו אֶל הַקִּיר, וַיִּתְפַּלֵּל אֶל ד'. וַיֹּאמַר: אָנָּה ד'! זְכָר נָא אֵת אֲשֶׁר הִתְהַלַּכְתִּי לְפָנֶיךָ בֶּאֱמֶת וּבְלֵב שָׁלֵם, וְהַטּוֹב בְּעֵינֶיךָ עָשִׂיתִי!! וַיֵּבְךְּ חִזְקִיָּהוּ בְּכִי גָדוֹל.{ס} וַיְהִי דְּבַר ד' אֶל יְשַׁעְיָהוּ לֵאמֹר: הָלוֹךְ וְאָמַרְתָּ אֶל חִזְקִיָּהוּ כֹּה אָמַר ד' Lהֵי דָּוִד אָבִיךָ, שָׁמַעְתִּי אֶת תְּפִלָּתֶךָ רָאִיתִי אֶת דִּמְעָתֶךָ, הִנְנִי יוֹסִף עַל יָמֶיךָ חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה. וּמִכַּף מֶלֶךְ אַשּׁוּר אַצִּילְךָ וְאֵת הָעִיר הַזֹּאת, וְגַנּוֹתִי עַל הָעִיר הַזֹּאת...
מאי 'והטוב בעיניך עשיתי'? אמר רב יהודה: אמר רב: שסמך גאולה לתפלה. גמרא פרק 'מאימתי' (ברכות)

וז"ש חז"ל ע"פ "והטוב בעיניך עשיתי" - שסמך גאולה לתפילה,

כי חזקיה היה דאג מחמת שלא הי' נשוי,

ואולי יצא ממנו טיפין ח"ו, ולכך נגזר עליו מיתה

ולכ"א ולכן אמר: והטוב בעיניך כו'

ר"ל שלקחתי הטוב שהם טיפין הנ"ל - והעליתי אותם לשורשם שנק' עין.

ולכך נק' הטיפין 'הטוב' - כי הוצאת ז"ל זרע לבטלה ח"ו חס ושלום, או: חס וחלילה נקר' רע

כמ"ש: ויעש הרע בעיני ד'

וע"י עלייתן לשורשן - נעשו טוב.

וזהו סמיכת גאולה לתפילה -

כי הטיפין נקרא תפלה - לשון דביקות, שמבקשין לדבק בשורשן

והשורש נקרא גאולה וחירות ויובל

שמשם - יובל ויומשך כל החיות.

נמצא: ע"י ראיית עין, נתעלו הטיפין.

וז"ש 'אלכה ואראנו בטרם אמות'.

גם 'אחרי ראותי פניך'

וז"ש בזוה"ק:

בחכמה - הנק' עין: איתברירו.

גם עם זה יובן משאחז"ל כשבא יעקב ליוסף -

קרא ק"ש קריאת שמע לתקן הי' טיפין הנ"ל,

כי ידוע שנתקן ע"י ק"ש.

שיכול הידים אצל אפרים ומנשה

והנה אפרים ומנשה, שנולדו אחר הי' טיפין הנ"ל

קודם התיקון, והיינו קודם ביאת יעקב למצרים.

הנה מחמת שהי' להם שותפות ואחוה כנ"ל

להן לכן הי' בהם מעט סיגים.

וז"ש יעקב: מי אלה...?

ופרש"י ז"ל: שראה שיצאו מהם וכו'

ולכן הי' צריכים להתתקן ע"י יעקב כנ"ל

וע"י על ידו יתקן גם הי' טיפין, לכן אמר 'לי הם'.

ולכן ברכם בבת אחת, שיתעלו ויותקנו עם הי' טיפין לשורשן.

אמנם: "ומולדתך אשר הולדת אחריהם - לך יהיו"

היינו אחר בואי - אחר שיתוקנו הי"ט ע"י על ידִי - 'לך יהיו'.

מחמת שאין צריכין הטיפין עוד תיקון שלי, של יעקב

רק שהי' מחולקין בענין שימת ימין -

כי לסברת יוסף הי' צירך יד ימין על הבכור תחלה

כי הוא ראשית אונו הנעשה בצדקו ע"י חופה וקידושין כמו שפירשו ז"ל

ויש בו קדושת הבכור

והשמאל על אחיו

וע"י קדושתם - יתקנו גם הטיפין

ובראותו שאביו לא עשה כן

הי' סובר שלא יתעלו הטיפין ח"ו - להעשות מרע טוב כנ"ל.

וז"ש 'וירע בעיניו'.

אמנם - אביו הי' סבור מחמת שמנשה קודם וסמוך להטיפין

יש בו יותר שייכות ואחוה עמהם

ואפרים, מחמת שהוא רחוק מהם - יש בו יותר קדושה

וז"ש 'גם הוא יגדל וכו' ואולם אחיו הקטן יגדל ממנו כנ"ל

ומחמת שבמנשה הי' בחי' בכורה והוא ג"כ קדושה

לכן הניח אותו בצד ימינו ולא החליף אותם

וברכם בבת אחת - ונתתקן הכל.

נמצא שבא יוסף ע"י יעקב אביו - בביאתו למצרים

למדריגתו ואיתנו הראשון שהיה קודם יציאת הטיפין

וזה הי' באותן שבע עשרה שנה שהי' עם אביו בארץ כנען, קודם ירידתו למצרים

ולכן הי' י"ז שנה - בגי' טו"ב, שלא הי' בהם שום רע

ועכשיו גם השנים הנותרים אחרי ירידת יעקב למצרים

שנתתקנו והחי' אותם אביו

ונתחברו בחבור אחד עם אותן יז"ז אולי: י"ז, ואולי: יז"ש - כלומר י"ז שנה, ואולי י"ז זכויות הנ"ל

הי' ג"כ יז"ז שנה - בגי' טוב כנ"ל

וזהו "ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה":

מצוות פרו ורבו - הגברת החיים (המשכת החיות)

קשיים בפשט הפסוקים

או יאמר "ויחי יעקב..." כו'

ויקרבו כו'

ויקרא לבנו ליוסף כו'

שים נא ידך תחת יריכי ועשית עמדי חסד ואמת אל נא וכו'

ושכבתי כו'

ויאמר אנכי אעשה כדבריך וישתחו ישראל

רבו הדקדוקים

בתחלה קראו יעקב ותיכף קראו ישראל

גם קושי' המפרשים לבנו ליוסף

גם הל"ל תחלה ושכבתי כו' ואחר אל נא תקברני

גם למה אמר אנכי אעשה ה"ל ישבע תיכף כאשר אמר אביו שים נא ידך דהיינו שבועה לכאורה.

ירידה לצורך עליה - רצון הבורא

אך הענין הוא

דהנה כתיב בפ' שמות וימת יוסף כו' ובני ישראל פרו וישרצו כו'

ולכאורה הוא מיותר

דכבר נאמר בפ' ויחי וימת יוסף כו'

ולתרץ זה

דהנה ידוע דיוסף הוא בחי' אות ברית דביקות הבורא ב\"ה עם ישראל.

אמנם צריך להמשיך דביקות הבורא בכל העולמות ובכל עשיות ולדורי דורות

וזהו מצות פו"ר שיומשך זרע ישראל לדורות עולם

וע"י יומשך גם דביקותו ית'

הגם שדביקות הבורא ב"ה הוא אור צח ומצוחצח

וע"י העשיית מצות פו"ר או שאר מעשים הגשמיים נמשך למטה ונתלבש אפילו בעולמות התחתונים

ולכאורה נק' ירידה ח"ו - לגודל ערכו

אמנם הוא צורך עלי' לכל העולמות - שיודבקו לשורשם

וזהו רצונו ית'

ולכך ברא העולמות להטיב לברועיו

ר"ל במלת להטיב - הוא דביקות אורו ית' בהם

כענין הטבת הנרות

שפי' בו הדלקתן כמ"ש: וירא אלהים את האור כי טוב

וז"ש חז"ל נחת רוח לפני שאמרתי ונעשית רצוני

ר"ל אחר שאמרתי ונעשה עשי' ממש

יתעלו לבחי' רצון העליון הצח ומצוחצח ע"י המשכתו ודביקותו ית'

ע"י מעשינו

ירידה - מות

והנה במדרגה עליונה ירדתו זהו מיתתו

כףמ"ש בעץ חיים ע"פ וימת וימלוך כו'

ובזה יובן ולא יבואו לראות כבלע את הקודש ומתו

ות"א ולא ימותון

וצ"ל מדוע לא כתיב ולא ימותו

ולדברינו יובן

שתי' ומתו קאי על תיבת הקודש

ר"ל כשהקודש יבואו לבית בילועם - שהוא הכיסוי שלהם שהוא ענין צימצום נק' מיתה כנ"ל

ולכן הלוים שהם מסיטרא דדינא לא יבואו לראות

וזהו ולא ימותון.

העליה מהירידה

וזהו וימת יוסף

ר"ל שהוא ירידה במדריגת הדביקות ע"י מעשינו.

וזהו ובנ"י פרו וישרצו כו'

ר"ל שהוא לצורך עלי'

שעי"ז פרו וכו'

ונמשך דביקות הבורא ית' בכל העולמות ונתעלו עי"כ לשורשם

וז"ש פרו וישרצו כו'

ו' מדריגות כמו שפרש"י ז"ל ששה בכרס א'

כי המשכת הדביקות נק' ו' כנ"ל

וע"י ריבוי ישראל יתרבה ויומשך שורש הקדושה

ויתוודע אלקותו ית' בכל העולם

כמ"ש זרע ישראל עבדו כו'

הוא ד' אלקינו כו'.

וע"י מה נעשה זאת.

לז"א זכרו לעולם בריתו.

ר"ל ע"י בחי' יוסף הנק' ברית הנמשך למטה לעולם.

ועי"ז 'דבר' הוא העולם - הנק' דבר

שנברא בדבר ד'

'צוה' - הוא לדביקות

'לאלף דור'. - ר"ל לשורש הנק' אלף דור

הוא לשון דירה ודרור וחירות

ר"ל ע"י הברית הנמשך למטה נדבקים העולמות ונתעלים לשורש השרשים

וזה רצונו ית' כידוע.

יעקב לא מת - משמעות החיים

ובזה יובן מארז"ל 'יעקב אבינו לא מת'.

ופריך - וכי בכדי חנטו כו'

ומתרץ: מקרא אני דורש וכו'

מה זרעו בחיים - ר"ל שכבר נתבאר לעיל שבחי' יעקב הוא הבקיע"ה והקו

והמשכת הגברה של (מלשון משיכה והרחבה) החיות בהירות הבורא החיים בהם הבורא ברור ית' - הנמשך ע"י דביקותינו בו ית'

שהוא דבקותינו הגורם להגברת החיים בחי' הברית, בחי' יוסף.

וז"ש אלה תולדות יעקב יוסף

הנה הבקיע"ה והקו הנ"ל בעצמו נק' ח"י.

אמנם ירידתו למטה ממדריגתו הוא נק' מיתה כנ"ל

אמנם ע"י יומשך בהירות וחיות לכל העולמות

ויתעלו לשורש השרשים

ויתוסף שפע רב בכל המדריגות יותר מקודם.

גם במדריגת הבקיע"ה והק"ו הנ"ל יתוסף ג"כ מעלה שיתעלה לשורשו

ואז נק' ישראל והם אותיות לראשי.

וזהו שרמזו ז"ל ישראל עלה במחשבה.

ולכן נק' בחי' הדביקות - שהוא הברית יוסף

אע"פ שהוא בן יעקב למטה ממדריגתו

אף על פ"כ אחר שיתעלו ע"י ויתוסף שפע רב וחיות בכל המדריגות - נק' יוסף.

וז"ש יעקב אבינו לא מת.

ופריך הלא נאמר בו מיתה

ומתרץ שאע"פ שירד ממדריגתו ע"י מעשינו ומצות פו"ר הנ"ל

ודביקותתינו אולי טעות דפוס ואולי שגיאת לשון בו ית' - נמשך חיות בכל העולמות.

ועי"ז יתעלו לשורשן.

ויתוסף שפע וחיות בכל המדריגות כנ"ל.

וז"ש מה זרעו בחיים אף הוא בחיים.

ר"ל כשזרעו בחיים וממשיכים חיות ודביקו' הבורא ית'

גם הוא בחיים שניתוסף גם בו ונתעל' לשרשו כנ"ל ונק' ישראל.

ירידה בלא דביקות - פחד אחי יוסף

אמנם כ"ז הוא כשדבקים בו ית' ועושים רצונו של מקום

ואז מתעלים כל העולמות והמדריגות.

וכשח"ו אין עושים רצונו של מקום

נק' ירידה ובחי' מיתה לכל המדריגות. ר"ל רחמנא ליצלן

ובזה יובן הפסוק ויראו אחי יוסף כי מת אביהם

ויאמרו לו ישטמנו וכו'

אשר גמלנו אותו וכו'

ויצוו וכו'

אביך צוה לפני וכו'.

אנא שא וכו'.

ועתה שא נא לפשע וכו'.

וצ"ל מלת ויראו כו'

גם איך אמרו דבר אשר לא צוה אביהם - כמו שפירש"י ז"ל.

גם למה לו לומר לפני מותו - כי בוודאי לא צוה אחר מותו.

גם תיבת אותו צ"ל - כי הל"ל שגמלנו לו.

גם מה שהשיב 'התחת אלקים אני.

ולדברינו יתורץ

כי בראותם כי מת אביהם

חשבו שיחשוב יוסף שע"י מעשיהם שעשו שלא כהוגן

יחשוב ירידה ומיתה ח"ו לאביהם, וגם ליוסף - כנ"ל.

וז"ש והשב ישיב לנו את כל הרעה אשר גמלנו אותו - לשון 'אות ברית'.

לכן צוו לאמר לו... כי ידוע שאין דבר שעומד בפני התשובה.

וע"י תשוב' נתתקן ונתעלה הכל לשורשו

וזהו רצונו ית' - שיעשו מע"ט.

ובאם ח"ו יחטאו - יעשו תשוב'.

וז"ש: 'אביך צוה' - שהוא החיות והבקיעה הנ"ל

'צוה' - כי הוא צוואתו ורצונו.

וזהו 'לפני מותו' - ר"ל: שיתעלו המדריגות עד בחי' 'לפני מותו'.

כי כשעושין תשובה מעלים כל העולמות והמדריגות לשורש חיותם

כמו שהי' קודם כל ההמשכות

וז"ש 'שא נא לפשע עבדי אלקי אביך'

ופירש"י ז"ל: אע"פ שמת - אלקיו קיים.

ר"ל - אע"פ שירד לעולמות התחתונים -

ע"י התשוב' נתעלה לשורש אלהותו הקיים לעד

וז"ש 'התחת אלקים אני'.

גם אני יודע זה - כי ע"י התשוב' שעשיתם, יש לי עליי' עד שורש החיות.

וע"י יתוסף שפע בכל העולמות והמדריגות כנ"ל.

ולא יהי' לי ירידה שנק' 'תחת אלקים'.

אנא

ולזא" 'אנא' כמ"ש בכהאר"י ז"ל שהוא ר"ת אליה"ו נד"ב אביהו"א

שהוא בח' מן.

ולהבין זה - כי הם מסרו נפשם להקב"ה

כמ"ש 'בהקריבם לפני ד' כו'

גם אליהו - שהוא פנחס, מסר עצמו במעש' זמרי.

וכן פי' תיבת אנא - שפי' בקשה גדולה במס"נ - השפע שחסר למעל' למלאות חסרונ'.

ולכן הוא ר"ת הנ"ל,

כי הוא מדבק עצמו במדתם ובחינתם

וע"י מס"נ - נעשה בחי' מן ומעל' בכל העולמות.

ועפ"י הנ"ל יובנו הפסוקים שהתחלנו.

ויחי יעקב בארץ מצרים.

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.