ביאור:בושה מצילה ממוות

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

תגובה ל: ביאור:ירמיהו ו שנכתבה ב15:07:30  13.07.2005

שתי נבואות פורענות של ירמיהו מסתיימות בפסוק דומה שמדבר על הבושה (ו 15 / ח 12): "הבישׁו, כי תועבה עשׂו! גם-בושׁ לא-יבושׁו, גם-הכלים / והכלם לא ידעו; לכן יפלו בנפלים, בעת-פקדתים יכשׁלו, אמר ה'!"

שתי הנבואות מסתיימות בטענה, שבני ישראל אינם מתביישים במעשיהם, ולכן הם יפלו וייכשלו.

מכאן, שאילו בני-ישראל היו מתביישים במעשיהם, הם לא היו נופלים.

כל אחד נכשל לפעמים בעבירות, "אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא"; אולם, כל עוד הוא מתבייש במעשיו - יש לו תקווה; ברגע שהוא מתחיל להתגאות במעשיו הרעים, ולפרסם אותם ברחוב בהפגנתיות - ה' כבר אינו סולח לו.

מפסוק אחר ניתן ללמוד , עד כמה זה חשוב שהאנשים הטובים יפגינו את דעותיהם ברחובות ולא יתביישו; מפסוק זה ניתן ללמוד, עד כמה זה חשוב שהאנשים הנכשלים בעבירות, יתביישו במעשיהם ולא יפגינו אותם בגאווה ברחובות.

ראו גם:

• קלון כאמצעי חינוכי ;
• תפילה שהאויבים יתביישו .

מידת הבושה

מקורות

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2005-07-18.

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/nvia/yrmyhu/buja