ביאור:בבלי תענית פרק א משנה ו - מעומד
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
מסכת תענית - המהדורה המעומדת של התלמוד הבבלי
- << פרק א (מאימתי מזכירין) משנה ו >>
- במהדורה המבוארת הרגילה
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
תענית פרק א משנה ו[עריכה]
- עָבְרוּ אֵלּוּ, וְלֹא נַעְנוּ -
- שֹׁאֲלִים...
- בְּמַשָׂא וּמַתָּן , בְּבִנְיָן וּבִנְטִיעָה, בְּאֵרוּסִין וּבְנִשּׂוּאִין,
- וּבְשְׁאֵלָת שָׁלוֹם בֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ,
- ...כִבְנֵי אָדָם הַנְּזֻפין לַמָּקוֹם.
- הַיְּחִידִים - חוֹזֵרִים וּמִתְעַנִּים - עַד שֶׁיֹּצֵא נִיסָן.
- יָצָא נִיסָן וְלֹא יָרְדוּ גְּשָׁמִים - ,
- סִימָן קְלָלָה.
- שֶׁנֶּאֱמַר: הֲלוֹא קָצִיר חִטִּים הַיּוֹם... וְגוֹ' וגומר - כלומר: וכן הלאה
גמרא (בבלי) על תענית פרק א' משנה ו'[עריכה]
גמרא הלימוד - מעבר על השינון, ודיון בו
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
בשלמא כולהו אית בהו תענוג רחיצה וסיכה ותשמיש המטה אבל מלאכה צער הוא אמר רב חסדא אמר רב ירמיה בר אבא אמר קרא {יואל א-יד} קדשו צום קראו עצרה אספו זקנים כעצרת מה עצרת אסור בעשיית מלאכה אף תענית אסור בעשיית מלאכה אי מה עצרת מאורתא אף תענית נמי מאורתא אמר רבי זירא לדידי מיפרשא לי מיניה דר' ירמיה בר אבא אמר קרא אספו זקנים דומיא דאסיפת זקנים מה אסיפת זקנים ביום אף צום נמי ביום ואימא מטיהרא אמר רב שישא בריה דרב אידי מסייע ליה לרב הונא דאמר מצפרא כינופיא היכי עבדי אמר אביי מצפרא עד פלגא דיומא מעיינינן במילי דמתא מכאן ואילך ריבעא דיומא קרינן בספרא ואפטרתא מכאן ואילך בעינן רחמי שנא' {נחמיה ט-ג} ויקומו על עמדם ויקראו בספר תורת ה' אלהיהם רביעית היום ורביעית מתודים ומשתחוים לה' אלהיהם
- דף יב עמוד ב - בדפוס וילנא. העמוד פותח במלים: תענית • &daf=12b • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה)
- איפוך אנא?
- לא סלקא דעתך!
|
וּכְכַלּוֹת אֵלֶּה נִגְּשׁוּ אֵלַי הַשָּׂרִים לֵאמֹר: |
- דכתיב: עזרא, ההיבדלות מהנכריות וְאֵלַי יֵאָסְפוּ כֹּל חָרֵד בְּדִבְרֵי אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל עַל מַעַל הַגּוֹלָה וגו'
- וכתיב: {עזרא ט-ה} וּבְמִנְחַת הָעֶרֶב קַמְתִּי מִתַּעֲנִיתִי... וָאֶפְרְשָׂה כַפַּי אֶל ד'...
- אמר רפרם בר פפא:
- אמר רב חסדא:
- כל שהוא משום אבל: כגון תשעה באב - ואבל אסור: בין בחמין בין בצונן.
- כל שהוא משום תענוג: כגון תענית צבור - בחמין: אסור, בצונן: מותר.
- אמר רב אידי בר אבין:
- אף אנן נמי תנינא: 'ונועלין את המרחצאות...'
- אמר ליה אביי:
- ואי בצונן אסור -
- 'סוכרין את הנהרות' - מבעי ליה למיתני?
- אמר רב שישא בריה דרב אידי:
- אבא - הכי קשיא ליה:
- מכדי תנן: 'אסור ברחיצה', 'נועלין את המרחצאות' - למה לי?
- אלא, לאו שמע מינה: 'בחמין: אסור, בצונן: מותר'?
הוכחה: חייבי טבילות טובלים[עריכה]
- לימא מסייע ליה:
- כל חייבי טבילות טובלין כדרכן בין בט' בתשעה באב בין ביוה"כ ביום הכיפורים.
- במאי?
- אילימא בחמין - טבילה בחמין מי איכא? שאובין נינהו?!
- אלא לאו - בצונן!
- - וחייבי טבילות: אֵין הן, כלומר: אכן, איניש אחרינא: לא!
- אמר רב חנא בר קטינא: לא נצרכה אלא לחמי טבריא.
- אי הכי: אימא סיפא:
- אמר רבי חנינא סגן הכהנים: כדַי הוא בית אלהינו - לאבד עליו טבילה פעם אחת בשנה.
- ואי אמרת בצונן מותר - ירחץ בצונן?
- אמר רב פפא: באתרא דלא שכיח צונן.
הוכחה: פניו ידיו ורגליו ביום כיפור - 'וכן... באבל'[עריכה]
תא שמע:
- כשאמרו 'אסור במלאכה' - לא אמרו אלא ביום. אבל בלילה: מותר.
- וכשאמרו 'אסור בנעילת הסנדל' - לא אמרו אלא בעיר. אבל בדרך: מותר.
- הא זה, או: הוא כיצד?
- - יוצא לדרך: נועל, נכנס לעיר: חולץ.
- וכשאמרו 'אסור ברחיצה' - לא אמרו אלא כל גופו. אבל פניו ידיו ורגליו: מותר.
- וכן אתה מוצא במנודה ובאבל.
- מאי? לאו אכולהו?
- - ובמאי עסקינן? אילימא בחמין - פניו ידיו ורגליו מי שרו?
- והאמר רב ששת: אבל אסור להושיט אצבעו בחמין!
- - אלא: לאו בצונן?!
- לא! לעולם בחמין.
- ודקא קשיא לך 'וכן אתה מוצא במנודה ובאבל' -
- אשארא קאי.
הוכחה: רחיצת רבי יוסי בן רבי חנינא בשעת האבל[עריכה]
- תא שמע: דאמר ר' אבא הכהן -
- משום ר' יוסי הכהן:
- מעשה ומתו בניו של ר' יוסי בן רבי חנינא,
- ורחץ בצונן - כל שבעה.
- התם - כשתכפוהו אבליו הוה.
- דתניא:
- תכפוהו אבליו זה אחר זה...
- הכביד שערו - מיקל בתער ומכבס כסותו במים.
- אמר רב חסדא: בתער - אבל לא במספרים, במים - ולא בנתר ולא בחול.
שיטת רבא - היתר רחצת אבלים, כבשר ויין[עריכה]
- אמר רבא:
- אבל - מותר לרחוץ בצונן כל שבעה. מידי דהוה אבשרא וחמרא.
נסיון דחיה: ניוול בוגרת[עריכה]
- דף יג עמוד ב - בדפוס וילנא. העמוד פותח במלים: תענית • &daf=13b • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה)
- מיתיבי:
- אין הבוגרת רשאה לנוול את עצמה - בימי אבל אביה.
- הא - נערה: רשאה!
- מאי? לאו ברחיצה?
- - ובמאי? אילימא בחמין? - אין הבוגרת רשאה?!
- והאמר רב חסדא: אבל - אסור להושיט אצבעו בחמין.
- אלא: לאו בצונן?
- לא! - אכיחול ופירכוס.
הוכחה: רחיצת רבי יוסי בר חנינא במות בניו[עריכה]
- לימא מסייע ליה:
- דאמר רבי אבא הכהן:
- משום רבי יוסי הכהן:
- מעשה, ומתו בניו של ר' יוסי בר חנינא
- ורחץ בצונן כל שבעה!
- אמרי: התם - בשתכפוהו אבליו זה אחר זה.
- דתניא:
- תכפוהו אבליו זה אחר זה...
- הכביד שערו - מיקל בתער ומכבס כסותו במים.
- אמר רב חסדא: בתער! - אבל לא במספרים. במים! - ולא בנתר ולא בחול ולא באהל.
גרסה אחרת בדברי רבא: איסור רחצה כל שבעה[עריכה]
- איכא דאמרי: אמר רבא:
- אבל אסור בצונן כל שבעה.
- מאי שנא מבשר ויין? - התם לפכוחי פחדיה הוא דעביד.
הוכחה מאיסור ניוול בוגרת[עריכה]
- לימא מסייע ליה:
- אין הבוגרת רשאה לנוול עצמה
- הא נערה - רשאה?
- במאי? אילימא בחמין? - 'אין הבוגרת רשאה'?
- והאמר רב חסדא: אבל - אסור להושיט אצבעו בחמין!
- אלא: לאו בצונן?
- לא! אכיחול ופירכוס.
- אמר רב חסדא:
- זאת אומרת: אבל - אסור בתכבוסת כל שבעה.
- והלכתא:
- אבֵל אסור לרחוץ כל גופו - בין בחמין בין בצונן, כל שבעה.
- - אבַל פניו ידיו ורגליו: בחמין - אסור. בצונן - מותר.
- - אבל לסוך? אפילו כל שהוא - אסור!
- - ואם לעבר את הזוהמא - מותר.
תפילת התעניות[עריכה]
בין גואל לרופא - או: בשומע תפילה[עריכה]
- צלותא דתעניתא היכי מדכרינן?
- אדבריה רב יהודה לרב יצחק בריה, ודרש:
- יחיד שקיבל עליו תענית - מתפלל של תענית.
- והיכן אומרה? - בין גואל לרופא.
- מתקיף לה רב יצחק: וכי יחיד קובע ברכה לעצמו?
- אלא אמר רב יצחק: בשומע תפלה!
- וכן אמר רב ששתף בשומע תפלה.
נסיון דחית הדחייה של בין גואל לרופא (דחיית רב יצחק את אביו)[עריכה]
- מיתיבי:
- אין בין יחיד לצבור -
- אלא, שזה מתפלל שמונה עשרה, וזה מתפלל תשע עשרה.
- מאי יחיד ומאי צבור?
- אילימא יחיד - ממש, וצבור - ש"צ שליח ציבור
- הני תשע-עשרה, עשרין וארבע הוו?!
- אלא: לאו ה"ק הכי קאמר?
- אין בין יחיד - דקבל עליו תענית יחיד
- ליחיד - שקבל עליו תענית צבור,
- אלא: שזה מתפלל שמונה עשרה, וזה מתפלל תשע עשרה!
- ש"מ שמע מינה: יחיד קובע ברכה לעצמו!!
- לא - לעולם אימא לך: שליח צבור.
- ודקא קשיא לך שליח צבור - עשרין וארבע מצלי?
- - בג' תעניות ראשונות, דליכא עשרים וארבע.
- ולא?! והא 'אין בין' - קתני?!
- אין בין ג' ראשונות לג' אמצעיות,
- אלא שבאלו - מותרין בעשיית מלאכה, ובאלו - אסורין בעשיית מלאכה.
- הא לכ"ד - זה וזה שוין?!
- - תנא ושייר.
- מאי שייר - דהאי שייר?
- ותו: והא 'אין בין' - קתני?
- אלא: תנא, באיסורי - קא מיירי. בתפלות - לא מיירי.
- ואי בעית אימא: באמצעייתא נמי לא מצלי כ"ד.
- ולא?! והתניא:
- אין בין ג' שניות לשבע אחרונות
- - אלא שבאלו מתריעין, ונועלין את החנויות.
- הא - לכל דבריהן: זה וזה שוין?!
- וכי תימא: 'הכא נמי - תנא ושייר.'?
- והא: 'אין בין' - קתני.
- דף יד עמוד א - בדפוס וילנא. העמוד פותח במלים: תענית • &daf=14a • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה)
- ותסברא: 'אין בין' - דוקא?
- והא - שייר תיבה?!
- אי משום תיבה - לאו שיורא הוא.
- מילי דצינעא - קתני, מילי דבפרהסיא - לא קתני.
הוכחה: בשומע תפילה - מאמצע משנתנו (שיטת רב אשי)[עריכה]
- אמר רב אשי: מתניתין - נמי דיקא!
- דקתני:
- מה אלו יתירות על הראשונות
- אלא שבאלו מתריעין ונועלין את החנויות.
- אבל בכל דבריהן - זה וזה שוין.
- וכ"ת: הכא נמי 'תנא ושייר'?
- והא: 'מה אלו' - קתני.
- ותסברא 'מה אלו' - דווקא הוא?
- והא שייר לה תיבה?
- אי משום תיבה - לאו שיורא הוא.
- - משום דקא חשיב לה באידך פרקא.
- השתא, דאתית להכי?
- - 'עשרים וארבעה': נמי - לאו שיורא הוא. דקתני לה - באידך פירקא!
סיכום ההלכה[עריכה]
- מאי הוי עלה?
- אמר רב שמואל בר ססרטאי:
- וכן אמר רב חייא בר אשי:
- אמר רב: בין גואל לרופא.
- ורב אשי אמר
- משמיה דרבי ינאי בריה דרבי ישמעאל: בשומע תפלה.
- והלכתא: בשומע תפלה.
עוברות ומניקות בתענית[עריכה]
- תני חדא
- עוברות ומיניקות: מתענות - בראשונות, ואין מתענות - באחרונות.
- ותניא אידך:
- ...מתענות - באחרונות, ואין מתענות - בראשונות.
- ותניא אידך:
- ...אין מתענות לא בראשונות ולא באחרונות.
- אמר רב אשי נקוט אמצעייתא בידך - דמיתרצון כולהו:
- מה אלו יתירות על הראשונות? אלא: שבאלו - מתריעין ונועלין את החנויות.
מקום התרעת התענית בתפילה[עריכה]
- במאי מתריעין?
- רב יהודה אמר: בשופרות
- ורב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת
- משמיה דרב אמר: בעננו.
- קס"ד:
- מאן דאמר - בעננו, לא אמר - בשופרות.
- ומאן דאמר - בשופרות, לא אמר - בעננו.
- והתניא:
- אין פוחתין משבע תעניות על הצבור - שבהן י"ח התרעות!
- וסימן לדבר: 'יריחו', 'ויריחו' - {ב|'שופרות'|להשלים}} - הוה.
- ותיובתא למאן דאמר: 'בעננו'.
- אלא: בשופרות - דכולי עלמא לא פליגי, דקרי לה התרעה.
- כי פליגי? ב'עננו'.
- מר סבר - קרי לה התרעה.
- ומר סבר - לא קרי לה התרעה.
- למ"ד ב'עננו' - כל שכן בשופרות.
- ולמ"ד ב'שופרות' - אבל ב'עננו' לא.
הוכחה לשופרות: הצעקה בשאר מיני פורענות[עריכה]
והתניא:
- ושאר כל מיני פורעניות המתרגשות -
- כגון חיכוך חגב זבוב וצירעה ויתושין
- ושילוח נחשים ועקרבים
- לא היו מתריעין - אלא צועקין!
- מדצעקה בפה - התרעה ב'שופרות'?!
מחלוקת התנאים הקדומה[עריכה]
- תנאי היא!
- דתניא:
- על אלו מתריעין בשבת:
- על עיר שהקיפוה גייס או נהר
- ועל ספינה המטורפת בים
- ר' יוסי אמר לְעֶזְרה, אבל לא לצעקה.
- במאי? - אילימא בשופרות? - שופרות בשבת מי שרי?
- אלא: לאו ב'עננו'? וקרי לה 'התרעה'?! ש"מ!
תענית מרובה כשאינה נענית - הצער בימי רבי יהודה נשיאה (הנשיא)[עריכה]
- דף יד עמוד ב - בדפוס וילנא. העמוד פותח במלים: תענית • &daf=14b • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה)
- בשני דר' יהודה נשיאה הוה צערא
- גזר תלת עשרה תעניות - ולא איעני.
- סבר למיגזר טפי.
- אמר ליה ר' אמי: הרי אמרו 'אין מטריחין את הצבור יותר מדאי'?!
- אמר ר' אבא בריה דרבי חייא בר אבא:
- רבי אמי - דעבד לגרמיה הוא דעבד?
- אלא הכי אמר ר' חייא בר אבא:
- אמר ר' יוחנן:
- לא שנו אלא - לגשמים,
- אבל לשאר מיני פורעניות: מתענין והולכין - עד שיענו מן השמים.
- תניא נמי הכי:
- כשאמרו שלש וכשאמרו שבע - לא אמרו אלא לגשמים
- אבל לשאר מיני פורעניות - מתענין והולכין עד שיענו.
מחלוקת התנאים בתענית נמשכת[עריכה]
- לימא תיהוי תיובתיה דר' אמי?
- אמר לך רבי אמי: תנאי היא! - דתניא:
- אין גוזרין יותר משלש עשרה תעניות על הצבור
- לפי שאין מטריחין את הצבור יותר מדאי - דברי רבי.
- רשב"ג אומר: לא מן השם הוא זה -
- אלא מפני שיצא זמנה של רביעה.
בני ננוה (הזקוקים לגשם בחו"ל גם בקיץ)[עריכה]
- שלחו ליה בני נינוה לרבי:
- כגון אנן? דאפילו בתקופת תמוז - בעינן מיטרא, היכי נעביד?
- כיחידים דמינן? או כרבים דמינן?
- כיחידים דמינן - ובשומע תפלה, או כרבים דמינן - ובברכת השנים?
- שלח להו: כיחידים דמיתו, ובשומע תפלה.
דחיה: הכל לפי המקומות[עריכה]
- מיתיבי:
- אמר רבי יהודה: אימתי? בזמן שהשנים כתיקנן וישראל שרוין על אדמתן
- אבל - בזמן הזה הכל לפי השנים, הכל לפי המקומות, הכל לפי הזמן.
- אמר ליה: מתניתא - רמית עליה דרבי? רבי - תנא הוא, ופליג!
סיכום ההלכה: גשמי קיץ בחו"ל[עריכה]
- מאי הוי עלה?
- רב נחמן אמר: 'בברכת השנים'.
- רב ששת אמר: 'בשומע תפלה'
- והלכתא: ב'שומע תפלה'.
המשך פירוש המשנה: הטייה עם חשיכה[עריכה]
- בשני - מטין עם חשיכה, ובחמישי כל היום - מפני כבוד השבת:
- איבעיא להו:
- היכי קתני
- 'בב' - מטין עם חשיכה, ובה' - כל היום, מפני כבוד השבת.
- או דילמא:
- בשני - מטין, ובחמישי - פותחין כל היום כולו.
- תא שמע! דתניא:
- בשני מטין עד הערב, ובחמישי פותחין כל היום כולו - מפני כבוד השבת.
- היו לו שני פתחים - פותח אחד, ונועל אחד.
- היה לו אצטבא כנגד פתחו, פותח כדרכו - ואינו חושש.
מיעוט המשא והמתן[עריכה]
עברו אלו ולא נענו ממעטין במשא ומתן ובבנין ובנטיעה:
- תנא:
- בבנין - בנין של שמחה
- נטיעה - נטיעה של שמחה
- אי זהו בנין של שמחה? - זה הבונה בית חתנות לבנו.
- אי זו היא נטיעה של שמחה? - זה הנוטע אבוורנקי של מלכים:
שאלת שלום[עריכה]
ובשאילת שלום:
- תנו רבנן:
- חברים - אין שאילת שלום ביניהן.
- עמי הארץ ששואלין - מחזירין להם בשפה רפה ובכובד ראש,
- והן מתעטפין ויושבין כאבלים וכמנודין,
- כבני אדם הנזופין למקום - עד שירחמו עליהם מן השמים.
- אמר ר' אלעזר אין אדם חשוב רשאי ליפול על פניו
- אלא אם כן נענה כיהושע בן נון
- שנאמר {יהושע ז-י} ויאמר ה' אל יהושע קום לך למה זה אתה נופל על פניך
- ואמר ר' אלעזר:
- אין אדם חשוב רשאי לחגור שק - אלא אם כן נענה כיהורם בן אחאב
- שנאמר {מלכים ב ו-ל} ויהי כשמוע המלך את דברי האשה, ויקרע את בגדיו
- והוא עובר על החומה, וירא העם והנה השק על בשרו וגו'
- ואמר ר' אלעזר: לא הכל בקריעה ולא הכל בנפילה!
- משה ואהרן - בנפילה
- יהושע וכלב - בקריעה
- משה ואהרן בנפילה דכתיב {במדבר יד-ה} ויפל משה ואהרן על פניהם
- יהושע וכלב בקריעה דכתיב {במדבר יד-ו/לח} ויהושע בן נון וכלב בן יפנה קרעו בגדיהם
- מתקיף לה ר' זירא, ואיתימא ר' שמואל בר נחמני:
- אי הוה כתיב 'יהושע' - כדקאמרת.
- השתא דכתיב 'ויהושע' - הא והא עביד.
- דף טו עמוד א - בדפוס וילנא. העמוד פותח במלים: תענית • &daf=15a • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה)
- ואמר ר' אלעזר:
- לא הכל בקימה ולא הכל בהשתחויה
- מלכים - בקימה, ושרים - בהשתחויה.
- מלכים בקימה דכתיב:
- {ישעיה מט-ז} כה אמר ה' גואל ישראל קדושו:
- לבזה נפש... למתעב גוי... לעבד מושלים... -
- מלכים יראו - וקמו!
- ושרים בהשתחויה. דכתיב -
- ...שרים - וישתחוו.
- מתקיף לה רבי זירא, ואיתימא: רבי שמואל בר נחמני:
- אי הוה כתיב 'ושרים ישתחוו' - כדקאמרת.
- השתא דכתיב 'שרים וישתחוו' - הא והא עבוד.
- אמר רב נחמן בר יצחק:
- אף אני אומר: לא הכל לאורה, ולא הכל לשמחה.
- צדיקים - לאורה, וישרים - לשמחה.
- צדיקים לאורה. - דכתיב:
- {תהילים צז-יא} אור זרוע לצדיק
- ולישרים - שמחה. דכתיב:
- ולישרי לב שמחה:
הדרן עלך מאימתי