ביאור:בבלי כתובות פרק א - מעומד
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
<< | תלמוד בבלי · סדר נשים · מסכת כתובות · פרק ראשון ("בתולה נשאת") | >>
פרק זה בתלמוד הירושלמי
פרק "בתולה נשאת"[עריכה]
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
בבלי, כתובות פרק א משנה א[עריכה]
מַתְנִיתֵּין משנתנו - המשנה כפי ששיננו בית הנשיאים הלל וצאצאו רבי יהודה
- בְּתוּלָה נִשֵּׂאת לַיּוֹם הָרְבִיעִי, וְאַלְמָנָה לַיּוֹם הַחֲמִישִׁי
- שֶׁפַּעֲמַיִם בַּשַּׁבָּת בשבוע - הזמן בין שבת לשבת, ואולי מקורו ומשמעותו מן המילה שבע בָּתֵּי דִּינִין יוֹשְׁבִין בַּעֲיַירוֹת: בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי וּבַיּוֹם הַחֲמִישִׁי
- שֶׁאִם הָיָה לוֹ טַעֲנַת בְתוּלִים, הָיָה מַשְׁכִּים לְבֵית דִּין
בבלי, כתובות פרק א, גמרא על משנה א[עריכה]
גמרא הלימוד, או מלשון גמר: הסיכום
יחודו של יום רביעי לנישואין[עריכה]
|
דרוש ציטוט המקור המקראי או התָּנָאִי (משנה, ברייתא או תוספתא), מנוקד, ובתוספת ביאור אם צריך. |
- אמר רב יוסף -
- אמר רב יהודה:
- אמר שמואל: מפני מה אמרו 'בתולה נשאת ליום הרביעי'
- לפי ששנינו:
- הגיע זמן ולא נישאו - אוכלות משלו, ואוכלות בתרומה.
- יכול הגיע זמן באחד בשבת - יהא מעלה לה מזונות?
- לכך שנינו: 'בתולה נשאת ליום הרביעי'.
תשלום מזונות (ותרומה) כשנישואין נדחו שלא באשמת הזוג[עריכה]
- אמר רב יוסף: מרֵיה דאברהם אדונו של אברהם, כלומר קריאה לקב"ה! תלי 'תניא' ב'דלא תניא'?!
- הֵי אי, כלומר: איזו תניא? והי לא תניא? - הא תניא והא תניא!?
- אלא: 'תלי תניא - דמפרש טעמא, בדתניא - דלא מפרש טעמא?'
- אלא, אי איתמר? הכי איתמר:
- אמר רב יהודה
- אמר שמואל: מפני מה אמרו 'בתולה נשאת ליום הרביעי - שאם היה לו טענת בתולים היה משכים לב"ד'?
- ותינשא באחד בשבת?! שאם היה לו טענת בתולים היה משכים לבית דין!?
- שקדו חכמים על תקנת בנות ישראל...
- שיהא טורח בסעודה שלשה ימים: אחד בשבת, ושני בשבת, ושלישי בשבת.
- וברביעי כונסה.
- ועכשיו ששנינו: 'שקדו', אותה ששנינו 'הגיע זמן ולא נישאו אוכלות משלו ואוכלות בתרומה'
- הגיע זמן באחד בשבת - מתוך שאינו יכול לכנוס, אינו מעלה לה מזונות.
- לפיכך: חלה הוא, או שחלתה היא, או שפירסה נדה - אינו מעלה לה מזונות.
גרסה אחרת לאותה סוגיה[עריכה]
- ואיכא דבעי לה מיבעיא:
- חלה הוא - מהו?
- התם - טעמא מאי משום דאניס, והכא נמי - הא אניס.
- או דלמא: התם - אניס בתקנתא דתקינו ליה רבנן, הכא - לא!
- ואם תמצי לומר: חלה - הוא מעלה לה מזונות, חלתה היא - מהו?
- מצי אמר לה אנא הא קאימנא?
- או דלמא מציא אמרה ליה: נסתחפה שדהו
|
ב דף ב עמוד כתובות בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא |
- ואם תמצי לומר: אמרה ליה נסתחפה שדהו - פירסה נדה - מהו?
- בשעת ווסתה לא תיבעי לך, דלא מציא אמרה ליה נסתחפה שדהו.
- כי תיבעי לך שלא בשעת ווסתה - מאי?
- כיון דלא בשעת ווסתה הויא - מציא אמרה ליה: 'נסתחפה שדהו'
- או דלמא: כיון דאיכא נשי דקא משנייא ווסתייהו- כשעת ווסתה דמי.
- פשיט רב אחאי:
- הגיע זמן ולא נישאו - אוכלות משלו, ואוכלות בתרומה.
- לא נשאו - לא קתני, אלא 'לא נישאו!
- היכי דמי? אי דקא מעכבן אינהי - אמאי אוכלות משלו ואוכלות בתרומה?
- אלא לאו - דאיתניס כי האי גוונא?! וקתני אוכלות משלו ואוכלות בתרומה!!
- אמר רב אשי: לעולם אימא לך -
כל אונסא - לא אכלה! ודקא מעכבי אינהו. ובדין הוא דאיבעי ליה למיתני לא נָשאו, ואיידי דתנא רישא בדידהי תנא נמי סיפא בדידהי:
אונס בגיטין[עריכה]
שיטת 'אין אונס בגיטין' בדברי רבא[עריכה]
|
סוגית 'אונס בגיטין': גט-על תנאי, שנכנס לתוקף כי הבעל - שלא באשמתו - לא הספיק לקיים את התנאי שישאיר אותה נשואה לו. |
- אמר רבא: ולענין גיטין אינו כן.
- אלמא קסבר רבא אין אונס בגיטין!
- מנא ליה לרבא הא?
- אילימא מהא דתנן:
- הרי זה גיטיך אם לא באתי מכאן ועד שנים עשר חדש, ומת בתוך שנים עשר חדש - אינו גט.
- מת - הוא דאינו גט,
- הא חלה -הרי זה גט!?
- ודלמא לעולם אימא לך: חלה נמי אינו גט והיא גופא קא משמע לן דאין גט לאחר מיתה?
- אין גט לאחר מיתה?! הא תנא ליה רישא:
- הרי זה גיטיך אם מתי,
- הרי זה גיטיך מחולי זה,
- הרי זה גיטיך - לאחר מיתה...
- לא אמר כלום!
- דלמא לאפוקי מדרבותינו. דתניא:
- ...ורבותינו התירוה להנשא.
- ואמרינן: מאן רבותינו?
- אמר רב יהודה: אמר שמואל בי דינא דשרו משחא - סברי לה כרבי יוסי, דאמר זמנו של שטר מוכיח עליו.
- ואלא מסיפא:
- מעכשיו אם לא באתי מכאן ועד י"ב חדש ומת בתוך שנים עשר חדש הרי זה גט
- מת - והוא הדין לחלה!!
- דלמא מת דוקא - דלא ניחא ליה דתפול קמי יבם.
- אלא מהא:
- דההוא דאמר להו אי לא אתינא מיכן ועד תלתין יומין - ליהוי גיטא.
- אתא בסוף תלתין יומין ופסקיה מברא מעבר או מעבורת.
- אמר להו: חזו דאתאי! חזו דאתאי!!
- אמר שמואל: לאו שמיה מתיא!
- ודלמא אונסא דשכיח שאני? דכיון דאיבעי ליה לאתנויי ולא אתני - איהו דאפסיד אנפשיה?!
|
ג דף א עמוד כתובות בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא |
- אלא: רבא סברא דנפשיה קאמר: משום צנועות ומשום פרוצות.
- משום צנועות - דאי אמרת לא להוי גט, זימנין דלא אניס - וסברה דאניס, ומיעגנא ויתבה!
- ומשום פרוצות - דאי אמרת לא ליהוי גיטא, זימנין דאניס - ואמרה: לא אניס, ואזלא ומינסבא! ונמצא גט בטל ובניה ממזרים!!
- ומי איכא מידי דמדאורייתא לא להוי גט ומשום צנועות ומשום פרוצות שרינן אשת איש לעלמא?
אֵין הן, כלומר כן! כל דמקדש - אדעתא דרבנן מקדש, ואפקעינהו רבנן לקידושי מיניה.
- אמר ליה רבינא לרב אשי תינח - קדיש בכספא, קדיש בביאה מאי איכא למימר?
- שויוה רבנן לבעילתו - בעילת זנות.
שיטת 'יש אונס בגיטין' בדברי רבא[עריכה]
- איכא דאמרי:
- אמר רבא: וכן לענין גיטין.
- אלמא - קסבר רבא: יש אונס בגיטין?
- מֵיתִיבִי משיבים!
- 'הרי זה גיטיך, אם לא באתי מכאן ועד שנים עשר חדש.'
- - ומת בתוך שנים עשר חדש: אינו גט
- מת - הוא דאינו גט. הא חלה - הרי זה גט?!
- לעולם אימא לך: חלה - נמי אינו גט. והיא גופה קא משמע לן: דאין גט לאחר מיתה.
- אין גט לאחר מיתה?! הא תנא ליה רישא?!
- דלמא לאפוקי מדרבותינו, - תא שמע:
- "מעכשיו - אם לא באתי מכאן ועד שנים עשר חדש",
- ומת בתוך שנים עשר חדש - הרי זה גט.
- מאי? לאו הוא הדין לחלה?
- לא! מת דוקא. דלא ניחא ליה דתפול קמי יבם.
- תא שמע - מההוא דאמר להו: אי לא אתינא מכאן ועד שלשים יום - ליהוי גיטא.
- אתא בסוף תלתין יומין ופסקיה מברא, ואמר להו: חזו דאתאי חזו דאתאי!
- ואמר שמואל לא שמיה מתיא.
- אונסא דשכיח - שאני שונה, כלומר 'זהו מקרה אחר',
- דכיון דאיבעי ליה לאתנויי ולא אתני - איהו הוא דאפסיד אנפשיה.
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
טענת פתח פתוח מצאתי[עריכה]
שיטת רבי אלעזר: נאמן לאסרה עליו[עריכה]
|
כתובות דף ט עמוד א בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא |
- אמר רבי אלעזר
- האומר 'פתח פתוח מצאתי' - נאמן לאוסרה עליו.
- ואמאי?! ספק ספיקא הוא:
- ספק תחתיו, ספק אין תחתיו,
- ואם תמצא לומר תחתיו - ספק באונס, ספק ברצון!
באשת כהן או בקטנה[עריכה]
- לא! צריכא - באשת כהן.
- ואיבעית אימא - באשת ישראל...
- וכגון דקביל בה אבוה קידושין - פחותה מבת ג' שנים ויום אחד.
- מאי קמ"ל? תנינא?!
- האומר לאשה 'קדשתיך' - והיא אומרת 'לא קדשתני'.
- היא - מותרת בקרוביו, והוא - אסור בקרובותיה.
- מהו דתימא:
- התם - דודאי קים ליה,
- אבל הכא - מיקם הוא דלא קים ליה?
- קמ"ל קא משמע לן.
בקינוי וסתירה[עריכה]
- ומי אמר רבי אלעזר הכי?
- והאמר רבי אלעזר: אין האשה נאסרת על בעלה.
- אלא: על עסקי קינוי וסתירה.
- וכמעשה שהיה.
- ותסברא מעשה שהיה - בקינוי וסתירה הוה?!
- ועוד: מי אסרוה?
- הא - לא קשיא. הכי קאמר:
- אין האשה נאסרת על בעלה אלא על עסקי קינוי וסתירה -
- ממעשה שהיה: דלא הוה קינוי וסתירה - ולא איתסרא.
- מכל מקום קשיא: קינוי וסתירה - אֵין הן, כלומר: כן, פתח פתוח - לא?
- ולטעמיך? קינוי וסתירה אֵין הן, כלומר: כן, עדים - לא?
- אלא הכי קאמר:
- אין האשה נאסרת על בעלה בעד אחד, אלא - בשני עדים,
- וקינוי וסתירה - אפילו בעד אחד, נמי.
- ופתח פתוח - כשני עדים דמי.
- וכי תימא: מעשה שהיה - מפני מה לא אסרוה?
- התם - אונס הוה.
בגט יוצאי מלחמות בית דוד[עריכה]
- ואיבעית אימא: כי הא דאמר רבי שמואל בר נחמני:
|
כתובות דף ט עמוד ב בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא |
|
דרוש ציטוט המקור המקראי או התָּנָאִי (משנה, ברייתא או תוספתא), מנוקד, ובתוספת ביאור אם צריך. |
- אמר רבי יונתן
- כל היוצא למלחמת בית דוד - גט כריתות כותב לאשתו.
- דכתיב: (ישי לדוד לפני קרב גלית (ספר שמואל)) ...ואת אחיך תפקד לשלום ואת ערובתם תקח...
- מאי 'ואת ערובתם תקח'?
- תני רב יוסף: דברים המעורבין בינו לבינה.
- אמר אביי:
- אף אנן נמי תנינא: בתולה נשאת ליום הרביעי.
- ליום רביעי - אֵין הן, כלומר: כן, ליום חמישי - לא.
- מאי טעמא? משום איקרורי דעתא.
- ולמאי? אי למיתב לה כתובה - ניתיב לה?
- אלא - לאוסרה עליו! ודקא טעין טענה - מאי?
- לאו דקטעין טענת פתח פתוח?
- לא! דקטעין טענת דמים.
שיטת שמואל: נאמן להפסידה כתובתה[עריכה]
- אמר רב יהודה:
- אמר שמואל: האומר 'פתח פתוח מצאתי' - נאמן להפסידה כתובתה.
- אמר רב יוסף מאי קמ"ל? תנינא!
- האוכל אצל חמיו ביהודה שלא בעדים,
- אינו יכול לטעון טענת בתולים מפני שמתייחד עמה.
- ביהודה - הוא דלא מצי טעין.
- הא בגליל - מצי טעין! ולמאי?
- אי לאוסרה עליו ביהודה - אמאי לא? אלא, לאו להפסידה כתובתה?
- ודקא טעין טענה - מאי? לאו דקא טעין טענת פתח פתוח?
- לא! דקא טעין טענת דמים.
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.