ביאור:בבלי בכורות פרק ט - מעומד
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
 |
שימו לב! דף זה (או קטע זה) עדיין לא גמור והוא לא מציג את היצירה בשלמותה. דף זה (או קטע זה) נמצא כעת בשלבי הקלדה. אם יש באפשרותכם להמשיך את ההקלדה - אתם מוזמנים. |
בכורות פרק ט - מעשר בהמה
פרק ט משנה א - מעשר בהמה
[עריכה]פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
גמרא בכורות פרק ט משנה א
[עריכה]פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
- דף נג עמוד ב
- ...יתעשרו מזה על זה?
|
דרוש ציטוט המקור המקראי או התָּנָאִי (משנה, ברייתא או תוספתא), מנוקד, ובתוספת ביאור אם צריך. |
- א"ל: אמר קרא (ויקרא כז, לב) העשירי -
- תן עשירי לזה, ותן עשירי לזה.
- אי הכי: כבשים ועזים - נמי?
- 'וצאן' - משמע כל צאן אחד
- הכא נמי לימא משמע: כל דגן אחד?
- אמר אביי (במדבר יח, יב) ראשיתם
- וכן אמר ר' אילעא: ראשיתם.
- רבא אמר: בלא ראשיתם נמי משמע -
- כל דגן אחד - לא מצית אמרת:
- בשלמא התם - אמרינן: וצאן - משמע 'כל צאן אחד',
- דאי סלקא דעתך כבשים ועזים? - נמי לכתוב וכל מעשר בהמה...
- וכי תימא: אי כתיב כל מעשר בהמה - הוי אמינא אפילו חיה?
- תחת - תחת מקדשים גמר, ואתי בק"ו מחדש וישן!
- בקר וצאן - למה לי?
- בקר וצאן הוא דאין מתעשרין מזה על זה, אבל כבשים ועזים מתעשרין!
- אבל הכא? מי סגיא דלא כתיב דגן למעוטי שאר מינין?!
- מתקיף לה רב הונא בריה דרב נחמן:
- אימא לערבו לבקר בצאן?
סוגיית העשירי לשיטת רבא
[עריכה]- אמר ליה מר זוטרא בריה דרב נחמן לרבא:
- אית ליה נמי העשירי.
תשובת רבא - גרסה א
[עריכה]- איכא דאמרי:
- אמר רבא:
- בלא עשירי - נמי לא מצית אמרת בקר וצאן מתעשרין מזה על זה,
- דאיתקש מעשר בהמה למעשר דגן:
- מה מעשר דגן: ממין על שאינו מינו - לא,
- אף מעשר בהמה: ממין על שאינו מינו - לא.
- והא רבא הוא דאמר:
- שנה לשנה הקשתיו - ולא לדבר אחר.
- הדר ביה רבא מההיא.
תשובת רבא - גרסה ב
[עריכה]ואיבעית אימא - חדא מיניה רב פפא אמרה:
בכורות פרק ט משנה ב
[עריכה]'מעשר בהמה מצטרף' - הגדרת עדר על פי המרחק
[עריכה]מתניתין
- מעשר בהמה מצטרף - כמלא רגל בהמה רוֹעָה.
- וכמה היא רגל בהמה רועה? - ט"ז 16 מיל.
- היו בין אלו לאלו ל"ב מיל - אין מצטרפין.
- היו לו באמצע - מביא ומעשרן באמצע.
- רבי מאיר בדפוס וילנא מופיע שם זה בראשי תיבות ר"מ אומר: הירדן מפסיק למעשר בהמה:
גמרא בכורות פרק ט משנה ב
[עריכה]גמרא
מקור מן התורה לעניין תחומו של העדר
[עריכה]- מנא הני מילי?
|
כֹּה אָמַר ד' צְבָאוֹת: עוֹד יִהְיֶה בַּמָּקוֹם הַזֶּה הֶחָרֵב מֵאֵין אָדָם וְעַד בְּהֵמָה וּבְכָל עָרָיו, נְוֵה רֹעִים מַרְבִּצִים צֹאן!! בְּעָרֵי הָהָר בְּעָרֵי הַשְּׁפֵלָה וּבְעָרֵי הַנֶּגֶב וּבְאֶרֶץ בִּנְיָמִן וּבִסְבִיבֵי יְרוּשָׁלִַם וּבְעָרֵי יְהוּדָה, עֹד תַּעֲבֹרְנָה הַצֹּאן עַל יְדֵי מוֹנֶה אָמַר ד'. (ירמיהו, נבואת 'הנני מעלה לה ארוכה ומרפא' |
- אמר רבה בר שילא דאמר קרא:
- (ירמיהו לג, יג) עוד תעבורנה הצאן ע"י מונה
- וקים להו לרבנן דשיתסר מיל קא שלטא ביה עינא דרועה:
צרוף העדר באמצע
[עריכה]- היו בין אלו לאלו שלשים ושנים מיל אין מצטרפין וכו':
- שלשים ושנים - הוא דאין מצטרפין: הא בציר מהכי - מצטרפין!
- והא קתני ט"ז מיל? - טפי לא!?
- משום דקא בעי למיתנא סיפא היו לו באמצע - מביא ומעשרן באמצע.
- וכמה?
- אמר רב
- חמש מכאן, וחמש מכאן, וחמש מאמצע.
- דהני חמש - חזיא להכא, וחזיא להכא.
- ושמואל אמר:
- אפי' חמש מכאן וה' מכאן - ואחד באמצע -
- חזינן לרועה כמאן דקאי הכא, וקרינן ביה מונה.
- מיתיבי:
- היה לו חמש בכפר חנניה וחמש בכפר עותני - אין מצטרפות,
- עד שיהא לו אחת בציפורי.
- תיובתא דרב?
- תרגמה שמואל אליבא דרב כגון שהיו תשע מכאן ותשע מכאן ואחת באמצע
- דההיא - חזיא להכא וחזיא להכא.
- אמר רב פפא:
- ולשמואל -
- אפילו רועה מצרפן!
- ואפילו כליו של רועה מצרפן!!
- בעי רב אשי:
- כלבא דרועה - מאי?
- כיון דקרי ליה ואתי - לא מצטרפי,
- או דלמא: זימנין דלא אתי, ומצטרך איהו למיזל ואתייה?
- תיקו:
רש"י
[עריכה]יתעשרו מזה על זה - בקר וצאן:
אמר קרא העשירי - דסמך מעשר אבקר ועשירי סמך אצאן דהשתא כתיב מעשר אכל חד וחד:
כבשים ועזים נמי - לא ליעשרי כי היכי דלעיל כתיב חלב איצהר וחלב אתירוש ודגן ודרשינן דגן דגן מק"ו דתירוש ויצהר וה"נ דרשינן ק"ו דחדש וישן: ומשני וצאן משמע כל צאן א':
ראשיתם - סמוך לדגן הוי ראשיתם לומר תן ראשית לכל דגן ודגן בסדר ויקח קרח:
בשלמא התם דרשינן וצאן משמע כל צאן א' - דמייתרי לן קראי:
דאי ס"ד כבשים ועזים נמי - לא ליעשרו אהדדי לכתוב רחמנא וכל מעשר בהמה ואנא ידענא דמין על שאינו מינו לא דאתי מק"ו מחדש וישן:
וכי תימא אי כתב בהמה ה"א חיה בכלל בהמה - וליחייב חיה במעשר כדקי"ל בב"ק (דף נד:) חיה בכלל בהמה להרבעה משום הכי לא הוה צריך למכתב בקר וצאן דאנא גמיר תחת תחת מקדשים כתיב הכא (ויקרא כז) תחת השבט וכתיב התם (שם כב) תחת אמו והתם חיה לא דכתיב שור כשב ועז הלכך לכתוב בהמה ואתי בק"ו מחדש וישן דמין בשאינו מינו לא ולהכי כתב בקר וצאן למימרא דבקר וצאן הוא דאין מתעשרין הא צאן וצאן מתעשרין אלא הכא גבי דגן לא מיסתבר קרא למידרש דתירוש ודגן הוא דאין מתעשרין הא דגן ודגן מתעשרין דמי סגיא דלא כתב דגן למעוטי שאר מינין דלא ליחייבו במעשר מדאורייתא:
אימא לערבו לבקר וצאן - כלומר מנא ליה לרבא דלהכי כתיב בקר וצאן דלא יתעשרו מזה על זה אימא להכי פרטינהו קרא בהדיא לערבינהו דליעשרו אהדדי דאי הוה כתב בהמה הוה מייתינן מחדש וישן דמין בשאינו מינו לא ולהכי אדכרינהו בהדיא למימרא דליעשרינהו אהדדי וקס"ד דרב הונא דמדרבא לית ליה ראשיתם העשירי נמי לית ליה לרבא דלידרוש תן עשירי לזה ועשירי לזה הואיל ולא כתב מעשר בקר ומעשר צאן:
ממין על שאינו מינו לא - וא"ת בכבשים ועזים נמי א"כ ריבויא דבקר וצאן מאי אהני ואם תאמר מה ראית מסתברא דמעוטינהו דהיקישא לבקר וצאן אתא דלא ליעשרו אהדדי דהא לא דמו כלל אהדדי וריבויא דבקר וצאן לרבויי כבשים ועזים דהא דמו אהדדי לענין קרבן דהאומר הרי עלי מן הצאן יכול להביא בין כבש בין עז:
הדר ביה רבא מההיא - קמייתא וסבירא ליה נמי דלמילי אחרנייתא נמי איתקש למעוטי בקר וצאן וכבשים ועזים דמתעשרי נפקא לן מריבוייא דבקר וצאן וכי פרכינן בריש שמעתין אי הכי חדש וישן נמי לאו פירכא היא דהא בחדש וישן כתיב בקרא בהדיא דאיתקוש דהא בקרא דהקישא כתיב שנה שנה:
מתני' מצטרף כמלא רגל בהמה רועה - כפי שיעור שהבהמה מתרחקת והולכת כשהיא רועה דהיינו ט"ז מילין ל"א כפי מה שהבהמות רחוקות זו מזו ויכולות להשתמר ברועה אחד והיינו ט"ז מילין כדמפרש בגמרא דהכי שלטא עינא דרועה ואם יש לו חמשה בהמות בכפר זה וחמשה בהמות בכפר אחר רחוק מזה ט"ז מילין מביאן לתוך דיר אחד ומעשרן ואם רחוקות יותר פטורות ובגמרא מפרש טעמא:
שלשים ושתים מיל - פריך בגמרא מאי קאמר:
היה לו באמצע - אותן האמצעיות מצרפות את הצדדין והאי דקתני מביא ומעשרן באמצע לא מביא ממש קאמר:
הירדן מפסיק - שאם יש לו חמשה בהמות מכאן וחמשה מכאן וירדן באמצע אין מצטרפות ופטורות וטעמא מפרש בגמרא:
גמ' תעבורנה הצאן על ידי מונה - משמע אם יכולות להמנות ברועה א' מיקרו צאן ותעבורנה תחת השבט להתעשר ואי לא לא:
והא קתני ט"ז מיל - הוא דמצטרפין טפי לא:
וכמה - יהא לו בצדדין ובאמצע שיצטרפו:
ה' מכאן וה' באמצע - מצטרפות ומביאן לתוך דיר א' ומעשרן והחמש הנותרות בדיר מצטרפות לגורן אחר כשיולדו לו עוד טלאים אבל אי הוי הנך דצד האחת קרובות לאמצעיות בתוך ט"ז מיל ואותן שבצד שני רחוקות יותר מט"ז מיל אותן הרחוקות פטורות לגמרי ואינן צריכות להמתין עד שיולדו לו עוד טלאים להצטרף לגורן אחר:
דהנך ה' - אמצעיות חזיין להכא ולהכא דכל צד דמצטרפת להו איכא שיעור מעשר אבל אם יש מכאן ה' ומכאן ד' ובאמצע ה' אין הד' מצטרפות ואין צריכות להמתין לגורן אחר:
ה' מכאן וה' מכאן ואחת באמצע - אע"ג דהך חדא לא חזיא למנינא הואיל ורועה אורחיה למיזל התם ואיתויי הויא כמאן דקאי התם וקרינא ביה מונה וכ"ש ד' מכאן וה' מכאן ואחת באמצע דהך חזיא לצירופא דמניינא:
מכפר עותני לכפר חנניה שנים ושלשים מילין וציפורי מצרפתן באמצע: תרגמה שמואל אליבא דרב - דהא דקתני אחת באמצע לאו ארישא קאי דאיירי בחמש אלא כגון שיש לו תשע מכאן וט' מכאן כו':
ולשמואל - דלא בעי דתיהוי אמצעית חזייא לצירוף המנין אפילו רועה יש לו דירה באמצע ואין לו שום בהמה לצרפן:
ואפילו כליו של רועה - מונחין באותו כפר מצרפן הואיל וסופו דרועה למיזל התם ומשקליה וקרינן ביה מונה:
דקרי ליה ואתי - ולא מיצטריך רועה מיזל התם ולא קרינא ביה מונה:
תוספות
[עריכה]אמר אביי ראשיתם כו' רבא אמר. בלא ראשיתם כו'. תימה דבפ"ק דתמורה (דף ה.) גבי הא דאמר אביי דכל [מילתא] דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד מהני פריך מתורם ממין על שאינו מינו דאמר רחמנא תן חלב לזה [וחלב לזה] ותנן דאם תרם אין תרומתו תרומה ומשני אמר קרא ראשיתם אלמא מוקי ליה אפי' לתירוש ויצהר לאשמועינן דלא מהני והכא מוקי לה לחלק במיני דגן דאין תורמין מזה על זה ורבא אמר בלא ראשיתם נמי לא מצית אמרת [ודגן] משמע [כל] דגן אחד דמוקי בהדיא התם להכי דקאמר התם ולרבא דאמר לא מהני אי לאו דאמר רחמנא ראשיתם הוה אמינא תירוש ויצהר דכתיב בהו חלב חלב שאין תורמין תירוש ודגן דחד חלב כתיב בהו מהאי אהאי כתב רחמנא ראשית וי"ל דלאביי ודאי משמע דהאי ראשית לחלק במיני דגן דמדסמך ליה קרא לודגן ומוקי נמי לומר דלא מהני דמשמע דקרא אכולהו מיני דכתיבי בקרא לחלק בתירוש ויצהר לא איצטריך אלא לומר דלא מהני וכי היכי דלא מהני בתירוש ויצהר לא מהני נמי במיני דגן ורבא דקאמר הכא לא צריך משום דמק"ו נפקא כדלעיל ומן דגן ליכא למידרש דמשמע [כל] דגן אחד כדקאמר הכא דאיצטריך לגופיה למעוטי שאר מינים והתם נפקא לן מראשית כדאשכחן בכמה דוכתי (פסחים דף יח:) מילתא דאתיא בק"ו טרח וכתב לה קרא והשתא נמי ניחא הא דמייתי הכא ראשית על דגן ודגן והתם מייתי ליה רבא על דגן ותירוש דודאי תרוייהו נפקי מק"ו בין תירוש ודגן בין דגן ודגן ומ"מ כתביה אתרוייהו כמו מילתא דאתיא בק"ו טרח וכתב לה קרא וא"ת ולרבא כיון דכתיב ראשיתם אכולהו חלב חלב למה לי וי"ל משום דלא הוי מוקמינן ראשיתם אתירוש ויצהר כיון דאינם כלאים זה בזה:
ואתי בק"ו מחדש וישן. לא הוי מצי למימר דאתי בהיקישא דעשר תעשר דלעיל דהא אמר רבא לעיל לשנה הקשתיו ולא . לדבר אחר.:
אימא לערובי בצאן. דכתבינהו בחד מעשר ולא כתב ומעשר צאן:
חדא מיניה רב פפא אמרה. בריש ב"ק (דף ד:) נמי קאמר הכי ועל רב פפא רגיל לומר כן שמלך אחר רבא כדאיתא (במועד קטן) (דף כח:) ויש דברים כשהיה אומר דסבורים שהם בשם רבא: