ביאור:אי אפשר לקחת רכוש לקבר

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

(תהלים מט יז): "אַל תִּירָא כִּי יַעֲשִׁר אִישׁ, כִּי יִרְבֶּה כְּבוֹד בֵּיתוֹ. כִּי לֹא בְמוֹתוֹ יִקַּח הַכֹּל, לֹא יֵרֵד אַחֲרָיו כְּבוֹדוֹ."

במצרים העתיקה (ואולי גם בתרבויות עתיקות אחרות) נהגו האנשים לקחת איתם לקבר את החפצים היקרים ביותר שלהם, ואפילו את חיות המחמד ואת העבדים והשפחות, כדי שימשיכו לשרת אותם לאחר המוות.

פסוקים אלה, מספר תהלים, יוצאים נגד התפיסה הזאת, ומסבירים את מה שבימינו כבר נחשב מובן מאליו - אי אפשר לקחת רכוש לחיים שאחרי המוות.

מקורות[עריכה]

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2006-05-19.


דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/ktuv/thlim/th-49-1718