ביאור:'אימו' - חיים גורי

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

אִמּוֹ / חיים גורי

השיר מוגן בזכויות יוצרים וניתן לקרוא אותו כאן:

http://mikranet.cet.ac.il/pages/item.asp?item=13321

במאמר זה מובאות שתי התייחסויות לשיר:

הפינה היפה / סיגל

דומני שאם סיסרא לא השתכנעה בקלות מנערותיה, שהסבירו את עיכוב סיסרא בנצחון ובאיסוף השלל. היא צפתה למתרחש. כמו כל אם, ודאי הרגישה את אשר עובר על בנה.

אם סיסרא מופיעה במקרא רק כסמל לתבוסת סיסרא, תבוסת כנען. יש במקרא אף לעג לביכה, לרגשותיה. אמנם סיסרא הוא האויב, אך לכל אדם יש אמא שאוהבת אותו..

סיפור תבוסת כנען סובב כולו סביב נשים, ונראה שזו הסיבה בגללה מופיעה כאן דוקא אמו.

והשיר משורר / גליה ארביב

[התפרסם בכפית של נח"ת כסלו ה'תשס"ה]

אם סיסרא. אין ספק שזו אחת מן הדמויות הרשעות בתנ"ך אך מעט מאוד התדיינות יש עליה. היא לא אחת מהדמויות הרשעות הללו שכולם אוהבים לשנוא כמו המן או פרעה ומצד שני קצת קשה להעריץ אותה מחוסר פירוט על חייה (כבר שמעתי על אנשים שמעריצים את איזבל או את עתליה) . אם כן, למה היא נזכרת בשירת דבורה? מה תפקידה?

אנסה להציע מספר הצעות להבנת הקשר.

סיפור מלחמת דבורה וברק והכנעת סיסרא על ידי יעל ואף שירת דבורה מתאפיינים על ידי דמויות נשיות. "דבורה שהכריזה בהדגשה 'כִּי בְיַד-אִשָּׁה יִמְכֹּר ה' אֶת-סִיסְרָא' (שופטים ד ט) חידדה בכך את הדברים וייחסה את הכיבוש כולו לאישה... 'ביד אישה' אינו מבטא אפוא שינוי השיטה אלא מהפך בהנהגה. אולם אין זה מבטא חסרון אישי של ברק בלבד אלא ביטוי למהותה של תקופת השופטים כולה..." (עוז וענווה, הרב יגאל אריאל) בכל הסיפור עצמו מודגשות הנשים, דבורה שמובילה את המלחמה ויעל שמסיימת אותה. הצלע השלישית בסיפור היא דווקא האשה הרעה ששייכת לצד השני. היא והנערות מסמלות את המחשבה שנגדה נערכה המלחמה, על תפיסת השלל והאונס. היא המסמלת את השלילה. היא לא תכנס ל"אוהל" (פנתיאון בלע"ז) שאליו תכנס יעל. היא מורחקת, נעלמת מדפי ההיסטוריה. רק לפני מותה נפתח לנו חלון צר כדי להביט על חייה, אך גם אז היא רק משקיפה מהחלון. משקיפה ולא משתתפת. רואה את הסוף.

מעבר להשלמת הסיפור יש עניין נוסף. המשנה מספרת: "סדר תקיעות שלש של שלש שלש, שעור תקיעה כשלש תרועות,שעור תרועה כשלוש יבבות" (ראש השנה, פרק ד משנה ט). התרועה צריכה להשמע כיבבה. ומה זו יבבה? התוספות יו"ט מסביר: "דתרועה מתרגמינן (אנו מתרגמים) יבבא וכתיב באמיא (אם) דסיסרא: 'בְּעַד הַחַלּוֹן נִשְׁקְפָה וַתְּיַבֵּב' (שופטים ה, כח)". כלומר על יבבות אנו לומדים דווקא מאם סיסרא. למה?

מה ניתן ללמוד מהאשה הזו שגבירותיה מנחמות אותה שבנה מאחר לשוב כיוון שהוא עסוק בביזה ואונס?

הבכי, הצער, האבל בתנ"ך הוא לאו דווקא על אנשים צדיקים. גם הגר בוכה על בנה ישמעאל ונענית... הקב"ה מקשיב גם לאלו שאינם ראויים לכך. המצרים טובעים בים והמלאכים שרים אך הקב"ה משתיק אותם. גם הם מעשי ידיו של הקב"ה. אם סיסרא בוכה ובִכייהּ הוא בכי אם. אנחנו מקשיבים גם לבכי הזה וכאשר אנו אומרים "שפוך חמתך על הגויים" אנו שופכים מעט מהיין. למרות הניצחון יש גם עצב, והבכי הזה קשור בקשר טבעי לתקיעות שאמורות להעיר בנו רגשות טבעיים, אמיתיים של צער.

השיר לדעתי מנסה לעורר אותנו להקשיב לנקודה הזו. נכון, הכל נגמר טוב, יש ניצחון במלחמה והארץ שקטה ארבעים שנה- אך השקט הזה הוא לא שלם. מתחת לפני השטח היה צער. היה בכי. הארץ שקטה רק ארבעים שנה והמצב חזר לקדמותו. סיסרא המנהיג אמנם מת במלחמה, אך התרבות ממנה יוצא הרשע – עוד יחלוף זמן רב מאוד עד שתמות. אף אמו מתה, אך הדרך המשיכה... זה אינו שקט אמיתי.

התלבטתי מאוד אם לכתוב את המדור הזה. התווכחתי עם מספר אנשים בארגון על הנושא ואשמח מאוד אם אנשים יביעו את דעתם על המדור. כדי להתחיל את דיוננו האם אפשר בכלל להיעזר בשירה או בכלים הדומים לה בפרשנות, נצטרך לשאול את עצמנו שתי שאלות. האחת: מהי פרשנות? השניה: מהי השירה ומה היא מועילה לעולם הפרשנות? שתי השאלות האלו הן שאלות גדולות מאוד אך קשה מאוד לדון עליהן כאן מפאת רוחב (או קוצר, בעצם) היריעה. השאלה מהי פרשנות איננה שאלה פשוטה כלל וכלל. פרשנות היא לא רק הסבר של הטקסט, של שאלה מסויימת על הטקסט, אלא הרבה יותר מכך. היא אוסף של ערכים, של אמונות ודעות, היא מעצבת את דעת הלומד, היא המעבירה את דבר ה' אל העם ולכן היא גם בעייתית ביותר. על כן רבו המחלוקות והפירושים בכל עניין וקיימות היום פרשנויות רבות, עולמות שלמים. אך, מה נכנס לעולם הפרשנות ומה לא? במילים אחרות, מה נכנס ל"בית המדרש" ומה לא? אני לא מתיימרת לענות על השאלות הללו. את המדור הזה אני רואה כ"ביאור" יותר מאשר כפרשנות. מה הכוונה במילה "ביאור"? הרב קוק (בהקדמה לספרו "עין איה") אומר: "מלשון באר, באר מים חיים... וזה הצד יוקח הביאור, לא מצד תכונת המאמר בפרטיותו אלא מצד פֹעל ה' שיש בו". כלומר, הבאור אינו פירוש שמסביר בלבד אלא יש בו מקום לביטוי עצמי של המחבר והמדבר.

המדור הזה אינו נכנס לתוך כתלי בית המדרש כי נקודת המוצא שלו אינה "דבר תורה" אלא דיון עם מקור חיצוני, ולכן אינו יכול להיות פירוש, אך בתור ביאור ודיון רעיוני בעיני הוא משהו שיכול להוסיף ללימוד. לנקודת הסתכלות חדשה על המציאות. לכן, אני חושבת שיש לו מקום, במיוחד אחרי שביררנו מה מקומו ומה המשמעות שלו.

מקורות

על-פי מאמר של סיגל, גליה שפורסם לראשונה בכפית ה'תשס"ג או קודם וגם ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2003-03-06.

תגובות

קיצור דרך: tnk1/nvir/joftim/imo