בחורף/לז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי



ליל סגריר היה.
באחת מן התחנות הקטנות, בדרך העולה מ-N לא., הוּצאתי מתחת הספסל בעגלת מסילת-הברזל והעמדתי לפני פקיד בית-הנתיבות.
לא כסף, אף לא מלתחת היו בידי – ונעזבתי לנפשי.
ישבתי על ספסל, אך השומרים שלחוני אל המקום אשר באתי משם.
– הלא לילה...
– פה יש כפר...
– רחוק מזה?
– לא יותר משלוש פרסאות...
– ויהודים יש שם?
– אין שם מוֹשקה...
– ובכן... איך...
– "לֵך" – יֵאמר לך!..
– גֶשֶפטמאַכֶר-יהודים, ידעתיכם! – נהם בעל הכובע האדום, כשעבר על ידי, בכעס עצור.
קמתי ויצאתי.
"ז'נדאַרם" רם-קומה שמר, מאפס מעשה, את צעדי.
עברתי את הסוללה, את האַתיקים הריקים, את הפנס המאיר... מאחרי כל אלה היו צרורים גזרי עצים – ואשכב.
נטפי גשם ושלג ירדו ארצה.