בוסתנאי/פרק יא
11) בוסתנאי ודארא
"אנכי מבני דוד מלך ישראל. ואנחנו נקראים ישראלים או יהודים, כי ממקור ישראל אבינו אנחנו, וממעי יהודה בנו יצאנו".
"הלא הגדת היום בבקר כי לא תוכל לאכול את מאכלינו? הלא תגיד לי מדוע?"
"כי כן צונו אלהינו".
"ומי הוא האלהים אשר צוה את הדבר?"
"אל אחד לנו".
"ומי הוא מן השנים? את אורמוצד הנכם עובדים או את אחרימון?" "לא את אורמוצד נעבוד ולא את אחרימון נירא. תורתנו תלמדנו כי אך אל חי אחד מרום וקדוש ברא את השמים ואת הארץ, את כל כוכבי אור בשמים ממעל, וכל יצורי חלד בארץ מתחת, ואך הוא לבדו יוצר אור וברא חשך, עושה שלום ובורא את הכל, אחד הוא אלהינו, ואין עוד זולתו".
"אי לזאת תורה אחרת לכם, שונה מדתנו ורחוקה מתורתנו, ואני אמרתי אך תורה אחת לכל בני האדם ולכל עמי הארץ. הגידה נא לי איפוא בוסתנאי ,הלא תדע כי יש אמונה אחרת שונה מאמונתכם .האם נתת את לבך לדעת? ויש אתך להוכיח כי אך באמונתכם ישכון אור האמת?"
"לא לעלם כמוני, להתחקות אחרי שרשי האמונות, להבחין ולהבדיל ביניהן, תורתנו מורשה לנו מאלף דור, אבותי הישרים והתמימים, למדוני ויתמכו לבבי, בלמודיה וסופריה. את דרכי אבותי ובני עמי ראיתי והנה המה טובים וישרים מלאי אהבת חסד ויושר משפט, על כן יקרה וקדושה לי אמונתי ובכל לב אצור פקודיה. אך אם גם דת אחרת לנו הננו מצווים ועומדים לאהוב את כל בני האדם, מאין פנות אל אמונתם כי אם אל מעשיהם הטובים. לאל דעות נתכנו האמונות ובן אדם ישפוט את המעשה. כן למדוני אבותי הישרים".
"יפה למדוך אבותיך", ענתה דארא. "גם תורת אבותינו תלמדנו חכמה ומוסר, וגם לנו משפטים וחקים צדיקים, אך לדאבון לבבי הנני רואה בוסתנאי כי אין שומע להם בבני אבי. אחותי ארצעם־דאקט שונאת אותי ואת אמי תכלית שנאה, מבלי אשר עשינו לה כל רע מעודנו. ואחי שירוהע אין אלהים לננד עיניו, אין תורה ואין משפט אשר יעצור בעד לבבו הזונה ומאוייו הרעים".
"אחותך ואחיך עוד בעלומי ימיהם. עוד לא באו מוסרי אמונתך בקרבם. יגדלו ויבואו בימים וייטיבו מעשיהם ועלילותיהם".
"מי יתן והיה!" ענתה דארא.