בוסתנאי/פרק י
10) בארמון המלך
והמלך אמר להראות לבוסתנאי העלם בכל הוד תפארת מלכותו, וישב על כסאו הזהב הנפלא במלאכתו ונודע בשם טהאק־דיש. על ידו ישבה המלכה שערהין גם היא על כסא זהב כליל יופי, ולרגליהם ישבו בני המלך על כסאות זהב קטנים, יורש העצר שירוהע עלם בן שבע עשרה שנה, הנסיכה ארצעם־דאקט בת חמש עשרה, והילדה דארא בת עשר לימינם. מסביב להם עמדו גדולי השרים היושבים ראשונה במלכות כולם מלובשים בגדי מדם לתפארת משובצים משבצות זהב וכל אבן יקרה.
וכבוא בוסתנאי אל ארמון המלך בראותו מרחוק את כפת האולם הגדול מושב המלך העשויה כתבנית רקיע השמים ובו השמש, הירח, והכוכבים, בראותו את המלך, המלכה, את בניו ושריו, כולם בהדר תפארתם, נבהל ונדהם, ורגליו כמו מעדו תחתיו. אך עד מהרה שב רוחו אליו ויפול על פניו ארצה לפני המלך וישק את הרצפה, כי כן הורוהו.
קומה! אמר המלך.
בוסתנאי קם.
"ומה שמך" שאל המלך.
"בוסתנאי שם עבדך" — ענה העלם.
"הידעת מי קרא לך את השם הזה?"
"מלך המלכים, מלכי ואדוני קראני בשם זה".
"הידעת מדוע זה קראתיך בשם זה?"
"יודע עבדך".
"האם הוגד לך בגלל מה מת אביך הונא?"
"אבי זקני הודיע את הדבר לעבדך".
"ומה דעתך בדבר הזה?"
"״אלהים הפגיע בו עון עמו".
כוסדראי שמח להתבונן אל יפי תאר פני הנער הרך הזה, ותשובותיו מצאו חן ושכל טוב בעיניו. דומית תפארה שררה בכל פנות האולם. אין קול ואין קשב. פתאום נשמע משק זבוב־מות באולם, הזבוב התעופף הנה והנה ויפנה במעופו אל המלך, ויבריחהו העבד אשר עמד מאחורי כסא המלך. משם התעופף הזבוב על פני כל השרים העומדים באולם וכלם עופפו ידיהם להבריחו ולהמיתו. והזבוב נשמט מידיהם, ויבוא ויעמוד על מצח בוסתנאי העומד לפני המלך, והוא לא זע ולא נע ממקומו ולא הרים ידו לגרשו עד אשר מחץ הזבוב את מצחו בעוקצו ויצק דמי המכה. כל הנועדים באולם השתאו ולא ידעו מה היה לנער, ודארא נתנה בקולה ותצעק.
"מדוע זה לא גרשת את הזבוב מעל מצחך בוסתנאי?" שאל המלך. "מדוע זה נתתו לעקצך בעוקצו?"
"כן למדני אבי זקני, הוא צוני ויאמר לי: בעמדך לפני המלך אל תניע יד ורגל, את פקודתו שמרה רוחי, נשאתי ואסבול מחץ מכתי ולא הרימותי ידי בעמדי לפניך אדוני ומלכי."
"השכיל אביך זקנך ללמדך דעת, לוּ ידע גם אביך לשמור את המצוה הזאת כי עתה היה בחיים גם היום הוא וכל בני ביתו. ועתה דע בוסתנאי כי גם אנכי אשמור את השבועה אשר נשבעתי בחלומי לשמרך ולשים עיני עליך לטובה, בארמוני תשב, את בני תגדל, ועל שולחני תאכל."
"קטנתי מכל החסדים אשר עשית, ואתה אומר לעשות עם עבדך. אבל אחת אשאל מאת אדוני ומלכי אותה אבקש, הלא ידעת – כי יודע המלך את חוקי כל עבדיו ומשפטי אמונותיהם – כי היהודים יאכלו רק את המאכלים אשר יעשו לפי חוקי תורת אלהיהם."
"ידעתי גם ידעתי" ענה המלך, "וכבר צויתי כי איש עברי יכין לך מאכליך, ויגישם לך בשבתך עמנו על השולחן. מחשבות טובות וגדולות אנכי חושב עמך בוסתנאי, אתה תנחל כבוד אבי אביך חנינאי, אתה תהיה לנשיא היהודים כי מצאתי את לבבך נאמן לפני, ובך אני בטוח כי תשמור אמונה לי כל הימים. ולזכר העת הזאת, תהיה צורת זבוב חרותה בחותמך."
בוסתנאי כרע והשתחוה.
"אל בית מי סרת", שאל המלך, "לשכון שמה בבואך דעסטאגערדה?"
"אל בית אבון פקיד אורוותיך, אדוני ומלכי."
"לכה זה איפוא אליו כעת לקחת ברכתו – ובין כה וכה יפנה לך פקיד הארמון מקום בארמוני".
המלך נטה ידו, ובוסתנאי יצא מאת האולם. – עגמה נפש בוסתנאי אל אחאי, כי מעתה יפרדו איש מרעהו, כי לא יוכל לבוא אחאי אל הארמון. אבל הבטח הבטיח בוסתנאי לבוא כפעם בפעם אליו ולבקרו.
ויהי כשוב בוסתנאי אל הארמון קרא לו המלך לבוא אל גנת ביתנו, שם התהלכו לשוח כל בני בית המלך, ולהקת שרים ונוגנים פצחו שירים.
"הבט שם בוסתנאי", אמר כוסדראי, "זאת רעיתי שערהין היפה בכל נשי תבל, האם ראית יפה ממנה בכל ימי חייך?"
ובוסתנאי נדהם ונכלם מפני השאלה הזאת, אך בדי רגע התחזק, הביט וראה גם את דארא על יד המלכה. ויען: "מי יערוך ביופי אל המלכה, אין בנשים משלה. ואך בתה זאת לבדה תיף ממנה בימים יבואו". דארא הביטה אליו ועיניה מלאו נחת ורצון. וארצעם־דאקט פנתה אליו בחרון אף כי היא ויורש העצר היו בני המלך מנשים אחרות. וארצעם שנאה תכלית שנאה את שערהין ואת בתה, בגלל אשר עזב המלך את אמה ודבק בשערהין. אך שירוהע אהב את אמו חורגתו אהבה רבה, הנסיך הזה היה מהיר התפעלות ובעל תאוה להרע. מאוויו עברו לבו והוליכוהו שולל לפרוש רשת ליד מעגל נשים ובתולות בדעסטאגערד ובערים אחרות, ואביו לא כהה בו ולא יסרו למשפט. כי שירוהע היה בן יחיד לו, והאחרון מבית מלכי הססאסאנידים.
"הידעת בוסתנאי", הוסיף המלך לשאול, "כי שארי בשר אנחנו עם היהודים? ססאסאן אבי בית מלכותנו היה בן ארדישיר (אחשורוש) אשר ילדה לו אסתר היפה. אחי ססאסאן הגדול היה קארייש (כורש) אשר נתן ליהודים לעלות לארץ ישראל ולכונן להם מלוכה. בני כורש היו מלכי פרס ימים רבים עד עת בוא סכונדר מארץ המערב (אלכסנדר המוקדוני) וילחם בדארה (דריוש קאדאמאנוס) ויכריעהו. ומאז משלו מעם סכונדר על ארץ פרס, עד לפני זה ארבע מאות שנה. אז קם באבינאן חוטר מגזע ססאסאן, וישב ויקם את כסא אבותיו בפרס, והנך רואה בוסתנאי כי אסתר היהודיה היפה בנשים היתה אם בית מלכותנו".
כהתימו לדבר את הדברים האלה פנה המלך וילך לו עם המלכה. שירוהע וארצעם גם הם כבר הלכו למו, וישאר אך בוסתנאי ודארא וילכו יחד.